הבחירות לאספה המכוננת

הבחירות לאספה המכוננת

25 בינואר 1949, כ"ד בטבת התש"ט
1951 ←
אחוז החסימה: 0.83% (בפועל)  אחוז ההצבעה: 86.88%
רשימה יו"ר מנדטים ± קולות מפא"י דוד בן-גוריון 46 155,274 מפ"ם יצחק טבנקין 19 64,018 החזית הדתית המאוחדת יהודה לייב פישמן 16 52,982 תנועת החרות מנחם בגין 14 49,782 הציונים הכלליים פרץ ברנשטיין 7 22,661 המפלגה הפרוגרסיבית פנחס רוזן 5 17,786 ספרדים ועדות מזרח בכור-שלום שטרית 4 15,287 מק"י שמואל מיקוניס 4 15,148 רשימה דמוקרטית של נצרת סיף א-דין א-זועבי 2 7,387 רשימת הלוחמים נתן פרידמן-ילין 1 5,363 ויצו רחל כהן 1 5,173 התאחדות התימנים בישראל זכריה גלוסקא 1 4,399 * הטבלה כוללת רק רשימות שעברו את אחוז החסימה. לרשימה מלאה ראו טבלה מורחבת בערך זה.
יו"ר ועדת הבחירות	מנחם דונקלבלום
ראש הממשלה הנבחר	דוד בן-גוריון
מפלגת ראש הממשלה הנבחר	מפא"י

תוצאות הבחירות לאספה המכוננת:

     מפלגות הימין: 38 מושבים
     מפלגות המרכז: 11 מושבים
     מפלגות השמאל: 69 מושבים
     מפלגות הערבים: 2 מושבים

דוד בן-גוריון באספת בחירות של מפא"י, 20 בינואר 1949

שלטי תעמולה ברחובות ירושלים בעת הבחירות, משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

מודעת תעמולה התוקפת את מפלגת חרות, בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

הבחירות לאספה המכוננת, אשר התקיימו ב-25 בינואר 1949, כ"ד בטבת ה'תש"ט, היו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. האספה המכוננת, ששינתה ייעודה והכריזה על עצמה כ"כנסת הראשונה", הייתה אמורה להיות הגוף שיחוקק את חוקתה של מדינת ישראל, ויתפזר. השלב הבא היה אמור להיות בחירות כלליות לגוף בעל אופי פרלמנטרי - הכנסת.

נושא מרכזי בבחירות היה המתיחות בין מפא"י ומפ"ם, והשאלה העיקרית שעמדה בפני הבוחר הייתה האם להמשיך במלחמת העצמאות, או לחתור להסכמים להפסקת הלחימה, אשר ישמרו על הגבולות הקיימים. במערכת בחירות זו ניצחה מפא"י, שהקימה קואליציה עם מפלגות המרכז והמפלגות הדתיות, והותירה את אנשי מפ"ם באופוזיציה.

רקע היסטורי

בעת הקמת מדינת ישראל במאי 1948 הוקמו המוסדות הלאומיים, אשר שלטו במדינה החדשה. מועצת העם, המקבילה לפרלמנט, אשר מתוכה נבחרה מינהלת העם, המקבילה לממשלה. גופים אלו לא היו גופים נבחרים במובן הטהור של המילה, וחבריהם הגיעו מן ההנהלה הארץ ישראלית של הסוכנות, ומהנהלת הוועד הלאומי. מועצת העם מנתה 37 חברים, שמונו על בסיס מפלגתי, ומנהלת העם מנתה שלושה עשר חברים, שנבחרו מבין חברי מועצת העם.

בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נאמר במגילת העצמאות כי:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 — תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."

עם זאת, קיומן של הבחירות עד התאריך המיועד לא היה אפשרי בגלל מלחמת העצמאות, והן נדחו פעמיים, והתקיימו לבסוף ב-25 בינואר 1949.

משמה של הרשות הנבחרת, "האספה המכוננת", ניתן להבין כי מטרתה הראשונית של זו הייתה לחוקק חוקה. כך גם עולה מן הניסוח של מגילת העצמאות. עם זאת, ב-16 בפברואר 1949, לאחר בחירתה ובמהלך אחת מישיבותיה הראשונות, קיבלה האספה המכוננת את חוק המעבר אשר שינה שמה ל"הכנסת", וכך הפכה "האספה המכוננת" ל"הכנסת הראשונה".

ההכנה לבחירות

היו אלו הבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל, והן דרשו הכנה מיוחדת. ב-5 בנובמבר 1948 החליטה מועצת המדינה הזמנית, כי האספה המכוננת תמנה 120 חברים. ב-8 בנובמבר 1948 נערך מפקד אוכלוסין, אשר שימש, בין השאר, להכנת ספר הבוחרים (המפקד היה חיוני בשל עלייתם של עולים חדשים רבים והפיכת רבים מערביי ארץ ישראל לפליטים). לצורך המפקד הייתה המדינה כולה בעוצר במשך שבע שעות, מחמש אחרי הצהריים ועד חצות. סוגיה נוספת הייתה סוגיית שיטת הבחירות. הועלו הצעות לשיטות שונות, אך הוחלט להמשיך לקיים את שיטת הבחירות היחסית והארצית שהונהגה בבחירות לאספת הנבחרים בתקופת היישוב, ולהשאיר לאספה המכוננת שתיבחר לקבוע בחוקה את שיטת הבחירות העתידית.

אלף קלפיות הוכנו להצבה ברחבי הארץ. על-פי המפקד, מספר בעלי זכות הבחירה היה חצי מיליון.

הנושאים עליהם נסבה מערכת הבחירות

שתי המתמודדות העיקריות בבחירות אלו היו מפלגות הפועלים מפא"י ומפ"ם. מפא"י, ששלטה במוסדות היישוב למן ייסודה בשנת 1930, ושבראשה עמד דוד בן-גוריוןֿ, הייתה מפלגה בעלת מצע של "סוציאליזם קונסטרוקטיבי", שילוב של סוציאליזם עם דגש על "ממלכתיות" וגישה פרגמטית. מפ"ם, לעומתה, הייתה, תחת הנהגתם של יעקב חזן ומאיר יערי, מפלגה סוציאליסטית טהורה, שדגלה באותה תקופה בחתירה למהפכת עמלים ובמדיניות פרו-סובייטית מובהקת, אם כי עמדתה (בניגוד לעמדת מק"י) הייתה ציונית.

בין שתי המפלגות התקיים מאבק מאחורי הקלעים זה מספר חודשים. המטה הכללי של צה"ל, כמו הפלמ"ח לפניו, היה מורכב בחלקו הגדול מאנשי מפ"ם. משבר על רקע מינויים בצמרת צה"ל הביא אף להתפטרותו של בן-גוריון ביולי 1948. בן-גוריון חזר בו והמשיך בתפקידו, אך המשבר הביא להתפטרות אלופי צה"ל שתמכו במפ"ם, ולפיטורי ישראל גלילי, הרמ"א (ראש המפקדה הארצית) של "ההגנה". לאחר שהצליח להתמודד מול תומכי מפ"ם במטה הכללי, הורה בן-גוריון בספטמבר 1948 על פירוק מטה הפלמ"ח, שנראה כצבא פרטי של מפ"ם.

השאלה העיקרית שהועמדה בפני הבוחר הייתה המשך הקרבות במלחמת העצמאות. בשלב זה איפשרה הרגיעה בקרבות את קיום הבחירות, והחזיתות התייצבו. מפ"ם קראה להמשך המתקפה ולכיבוש כל שטח ארץ ישראל, על מנת להקים את המדינה הערבית לצד מדינת ישראל (או אף מדינה דו לאומית שתשתרע על פני כל השטח). מפא"י קראה להסכים להסדרי שלום על בסיס השטח שנכבש עד עתה (אם כי בנאומיו רמז בן-גוריון כי "עוד ידנו נטויה"). מספר ימים לפני הבחירות, ב-13 בינואר 1949, החל המשא ומתן להסכם שביתת נשק בין ישראל ומצרים באי רודוס. במקביל, ניהלו נציגי מדינת ישראל שיחות חשאיות עם עבדאללה מלך ירדן. הבחירה הייתה, אם כן, בין המשך הלוחמה, כדרישת מפ"ם, ובין הסדרים לסיומה, הכרוכים בוויתורים, כדרישת מפא"י.

מימין, עמדה מפלגתו של מנחם בגין מפלגת חרות, שראשיה היו יוצאי מחתרת אצ"ל, שדרשה את המשך הלחימה, ביטול תוכנית החלוקה, ואי-קיום משא ומתן עם מדינות ערב כל עוד לא נסוגו חייליהן ממלוא השטח. עם זאת, דעות אלו נראו כקיצוניות והמפלגה סומנה כמפלגת שוליים, אשר תיוותר לאחר הבחירות מחוץ למעגל ההשפעה.

ערב הבחירות הכריזה מפא"י על צעד שיקדם את הפופולריות שלה - העלאת השכר לעובדים. בנוסף, סיוע לעמדות מפא"י התקבל גם מלונדון ומוושינגטון: בלונדון הודיעו על שחרור העצורים בקפריסין, בעוד שבוושינגטון אושר למדינה החדשה מלווה בן מאה מיליון דולר. כפי הנראה באו צעדים אלו על מנת לחזק את מפא"י אל מול מפ"ם שנראתה כגוררת את המדינה לעבר הגוש הסובייטי.

בתעמולת הבחירות, המפלגות חרות, מפ"ם ומפא"י התנגחו זו בזו, כשכל מפלגה מנכסת לעצמה את הקמת המדינה החדשה, ומאשימה את האחרות במדיניות שגויה. מפא"י טענה, שהיא מתאימה להנהיג את המדינה בשל ניסיונה, ושרק בזכות מאמציה הדיפלומטיים הבריטים עזבו את ארץ ישראל. מפ"ם, לעומת זאת, הדגישה שרק בזכות אנשי הצבא, שנמנו על שורותיה, הוקמה המדינה. תנועת החירות טענה, שלוחמי האצ"ל הם אלו שבזכותם קמה המדינה. מפ"ם וחירות האשימו את מפא"י בתבוסתנות במלחמה ובתככנות, וטענו שהקמת המדינה היא הזמן לנסות אלטרנטיבה חדשה. הגדיל לעשות בגין, שכינה את ממשלת בן-גוריון "ממשלת יודנראט", והבטיח שאם יבחר יעמיד את בן-גוריון לדין. מפא"י וחירות תקפו את מפ"ם על הנאמנות הבלתי-מתפשרת שלה כלפי ברית המועצות. ואילו מפא"י ומפ"ם טענו שתנועת החירות היא פאשיסטית, תוך כדי השוואת בגין לאדולף היטלר.

מערכת הבחירות עצמה הייתה שקטה ורגועה. רבים מן המצביעים שירתו עדיין בצבא והיו בחזית, והאווירה הייתה חגיגית ביותר. המצביעים חשו כי ניתנה להם זכות גדולה להשתתף בבחירות הראשונות במדינת ישראל "מזה אלפיים שנה". לא עלו טענות על זיופים או אלימות, ואחוז ההצבעה, בסופו של דבר, היה גבוה - כ-87%.

יום הבחירות

בוחרים ערבים מחוץ לקלפי

חיילים עומדים בתור להצבעה

הבחירות התקיימו ב-25 בינואר 1949, יום שנקבע כיום שבתון. כיוון שלא נערכו באותה עת סקרים ומשאלי דעת קהל, וכיוון שחלו שינויים רבים מאז הבחירות האחרונות שנערכו ב-1944 לאספת הנבחרים, לא הייתה כל הערכה מוקדמת של יחסי הכוחות בין הרשימות ושל התוצאות הצפויות.

הציבור בארץ התרגש במיוחד לקראת הבחירות הראשונות במדינה הריבונית. אחוז ההצבעה היה הגבוה ביותר בכל מערכות הבחירות.

הד לתחושות מובא ביומנו של משה יקותיאל אלפרט ר"מ בישיבת עץ חיים ומוכתר שכונות בית ישראל, מוסררה, סנהדריה, מחניים ושנלר:

בשעה 5:35 בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי, ר' שמעון לייב, וגיסי, ר' נתנאל סלדוכין, ובני דב. אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה. כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". אחרי אלפיים שנות גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית ו"ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה"...

אני ואשתי וגיסי הלכנו לקלפי באזור 10, בית הפועל המזרחי, אשר ברחוב החבשים, ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו. בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה מביתנו... כל הדרך אל הקלפי, הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה, כי פנקס הזהות של ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר והשמחה שהיו לי. בשעה 5:50 באנו לבית הפועל המזרחי, ואנחנו היינו הראשונים... השמש הביא את תיבת הקלפי, והיו"ר קרא אותי ואמר "והדרת פני זקן"... ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היו"ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי וספר הבוחרים, וסגן היו"ר רשם את שמי בנייר ונתן לי את מספר 1... מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני, ששם היו מונחים כל הפתקאות מכל הרשימות, וביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ב', רשימת האיחוד הדתי, ושמתי אותה לתוך המעטפה שקבלתי אותה מידי היו"ר, ונכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת. והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו רגע שלא זכו לו לא האבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני זכיתי לרגע קדוש וטהור כזה. אשרי לי ואשרי חלקי! בירכתי ברכת שהחיינו, ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי. לחצתי את ידי היו"ר והסגן ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם. חיכיתי לאשתי, אחי וגיסי, ובשעה 6:28 שבנו הביתה. הלכתי להתפלל, יום חג גדול.

— מיומנו של מוכתר

תוצאות הבחירות

בבחירות שהתקיימו ב-25 בינואר 1949 השתתפו 440,095 איש, ואחוז ההצבעה היה כ-87 אחוזים מכלל בעלי זכות הבחירה שמספרם היה 506,567. מספר הקולות לכל מנדט עמד על 3,592 קולות.

תוצאות הבחירות היו כדלקמן:

תוצאות הבחירות לאספה המכוננת

רשימה				מושבים באספה		קולות
כינוי הרשימה		סימן	ראש הרשימה	מס'		מס'	אחוז
מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים		א	דוד בן-גוריון	46	46 / 120	155,274	35.7%
מפלגת הפועלים המאוחדת		מ	יצחק טבנקין	19	19 / 120	64,018	14.7%
החזית הדתית המאוחדת		ב	יהודה לייב פישמן	16	16 / 120	52,982	12.2%
תנועת החרות - מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי		ח	מנחם בגין	14	14 / 120	49,782	11.5%
הסתדרות הציונים הכלליים מפלגת המרכז		צ	פרץ ברנשטיין	7	7 / 120	22,661	5.2%
המפלגה הפרוגרסיבית		פ	פנחס רוזן	5	5 / 120	17,786	4.1%
רשימת האיחוד הארצי של הספרדים ובני עדות המזרח		ס	בכור-שלום שטרית	4	4 / 120	15,287	3.5%
רשימת הקומוניסטים ובלתי מפלגתיים למען עצמאות דמוקרטיה ושלום		ק	שמואל מיקוניס	4	4 / 120	15,148	3.5%
הרשימה הדמוקרטית של נצרת ומחוזה		יד	סיף-אלדין אל-זועבי	2	2 / 120	7,387	1.7%
רשימת לוחמים		טו	נתן ילין-מור	1	1 / 120	5,363	1.2%
הסתדרות נשים ציוניות "ויצו" והתאחדות נשים לשווי זכויות בישראל		נ	רחל כהן-כגן	1	1 / 120	5,173	1.2%
התאחדות התימנים בישראל		ל	זכריה גלוסקא	1	1 / 120	4,399	1.0%
אחוז החסימה: 0.83%
הגוש העובד אלכתלה אלעאמלה		יא	עבד-אל-רחמאן אלחוסייני	0		3,205	0.74%
תנועת ז'בוטינסקי - ברית הצה"ר		ג	אריה אלטמן	0		2,892	0.67%
רשימת חרדים		יח	אברהם אליהו מוקוטובסקי	0		2,835	0.66%
הגוש העממי הערבי		ת	ג'ורג' נצר	0		2,812	0.65%
הפועלת והאישה הדתית		פד	טובה סנהדראי	0		2,796	0.65%
רשימת יצחק גרינבוים		יג	יצחק גרינבוים	0		2,514	0.58%
הרשימה המאוחדת של פועלים דתיים		ש	ישעיהו ליבוביץ	0		1,280	0.3%
למען ירושלים		ט	דניאל אוסטר	0		842	0.2%
רשימת היהדות המסורתית		יט	מרדכי בוקסבוים	0		241	0.06%
סה"כ				120		434,684	100%
בעלי זכות הצבעה			506,567	קולות כשרים			86.9%
רשימות המועמדים המלאות: עיתון רשמי מס' 43
תוצאות הבחירות: עיתון רשמי מס' 49

הסכמי עודפים נחתמו בין החזית הדתית להתאחדות התימנים, בין יצחק גרינבוים לרשימת למען ירושלים, בין הגוש העובד לרשימה הדמוקרטית של נצרת, בין מפ"ם לגוש העממי הערבי, ובין הספרדים לציונים הכלליים.

בבחירות השתתפו כ-440,000 איש, כאמור לעיל. במערכת בחירות זו לא נקבע אחוז חסימה, ולכן מפלגה שזכתה בחלק ה-120 מסך הקולות הכשרים (0.83%) קיבלה מושב בכנסת, אם כי במובן מסוים שימש האחוז הזה כאחוז חסימה, מכיוון שרשימה שלא הגיעה לסכום הקולות הנ"ל לא נכנסה, אף אם במהלך חלוקת העודפים נקבע מודד למנדט נמוך יותר. מספר הקולות למנדט בחלוקה הראשונית עמד על 3,592. עם זאת, מתוך 21 רשימות שהשתתפו בבחירות, רק 12 הצליחו לצבור מספר קולות זה. בין הרשימות שלא עברו את אחוז החסימה היו הרוויזיוניסטים, אשר התמודדו בנפרד מחרות, ורשימתו של יצחק גרינבוים.

בבחירות אלו חולקו המנדטים ע"פ שיטת הגנבך-בישוף, שנודעה לימים בשם חוק בדר-עופר, לפיו יש יתרון למפלגות הגדולות בחלוקת המנדטים העודפים. כך, קיבלה מפא"י 3 מתוך 10 מנדטים עודפים, אף שלפי השיטות הפשוטות היו 5 מפלגות בעלות קולות עודפים רבים יותר.

לאחר הבחירות

ייעודה של האספה המכוננת שנבחרה היה כינונה של חוקה, והתפזרות לאחר השלמת המשימה. בשלב הבא היו אמורות להיערך בחירות כלליות לגוף בעל אופי פרלמנטרי - הכנסת. על אף עובדה זו, עלו מחלוקות בנוגע לקביעת החוקה ובנוגע לתוכנה. בשל כך, הוחלט כי האספה המכוננת תהפוך לפרלמנט שישמש כרשות המחוקקת של המדינה, ובנוסף, פרלמנט זה יהווה רשות מכוננת ויקבע את פרקי חוקת המדינה באופן הדרגתי, כאשר כל פרק יהווה חוק יסודי בפני עצמו. בהתאם לכך, חוקקה האספה המכוננת שנבחרה את חוק המעבר, שהפך אותה לכנסת הראשונה. מהלך זה שנוי במחלוקת בקרב משפטנים שונים עד היום. ניצחונה של מפא"י בבחירות לא היווה הפתעה. עם זאת, לא היה בידה להרכיב ממשלה ללא הסתמכות על קואליציה של מפלגות. הבחירה הייתה בידה, לפנות אל השמאל, אל אנשי מפ"ם, או אל המרכז והדתיים. הכרעתו ההיסטורית של בן-גוריון לאחר הבחירות הייתה לפנות אל הפרוגרסיבים ואל המפלגות הדתיות, ולהשאיר את מפ"ם באופוזיציה. לבסוף, הוקמה ממשלה שבה תמכו 73 חברי כנסת: מפא"י, החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים ורשימת המיעוטים. על הפרק עמדו שאלות הרות גורל שהיה בהן לעצב את דמותה של מדינת ישראל במשך עשרות שנים הבאות.

קישורים חיצוניים

• תוצאות הבחירות לאספה המכוננת, באתר הכנסת
• תוצאות הבחירות לאספה המכוננת באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• סיקור מערכת הבחירות, כרוזים נבחרים, קטעי עיתונות ועוד באתר הספרייה הלאומית
• ארכיון ספר הבוחרים תש"ט - 1949 באתר ארכיון המדינה
• מידע על הבחירות לאספה המכוננת בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיפוש הבחירות לאספה המכוננת בעיתונות יהודית היסטורית
• בחירות לכנסת הראשונה 1949, תערוכה באתר של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• ניר מן, "היה חשוב יותר להקים את המדינה מאשר לדקדק בהלכות דמוקרטיה", באתר הארץ, 23 בינואר 2019
• יעקב בר-און, ‏120 אלף לירות, 87% הצבעה: בחזרה למערכת הבחירות הראשונה של ישראל, באתר מעריב אונליין, 9 באפריל 2019
• הבחירות הראשונות, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• הבחירות הראשונות וחנוכת משכן הכנסת (1949)
• בן-גוריון זוכה בבחירות הראשונות, גנזך המדינה (התחלה 5:29 עד 5:49)
• תעמולת הבחירות לכנסת הראשונה, ארכיון הסרטונים של AP
• הבחירות לכנסת הראשונה, בין המצביעים חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, ארכיון הסרטונים של AP

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34565309הבחירות לאספה המכוננת