פאג"י
| מנהיגים |
הרב אברהם מוקוטובסקי הרב אברהם זאב טרגר |
|---|---|
| אפיון | רשימה חרדית |
| כנסות | לא נבחרה לכנסת |
| אותיות | יח (הבחירות לאספה המכוננת) |
| שיא כוחה | לא נבחרה לכנסת |
| נוצרה מתוך | אגודת ישראל |
| התמזגה לתוך | אמוני ישראל |
פאג"י (ראשי תיבות: פועלי אגודת ישראל) הייתה תנועה אידאולוגית ופוליטית שבשלהי 1940 פרשה מאגודת ישראל על רקע חילוקי דעות על מידת שיתוף הפעולה שיש לנקוט עם התנועה הציונית וסיבות נוספות. יש להבחין בינה לבין פועלי אגודת ישראל (פא"י) שנחשבה בעלת זיקה מסוימת לציונות לעומת אגודת ישראל הלא-ציונית ופאג"י האנטי-ציונית[1].
היסטוריה
התנועה הוקמה בשנת תרצ"ט (1939) על ידי קבוצת עסקנים חרדים ובראשה אברהם אליהו מוקוטובסקי (לימים התפרסם בשמו הספרותי אליהו כי טוב), אברהם זאב טרגר ושלמה אייזנברג. לאחר פטירתו של אייזנברג הצטרף להנהגת התנועה אברהם פרשן[2]. התנועה החדשה שילבה אידאולוגיה שעיקרה התנגדות לציונות ולממסד הציוני, עם פעילות כלכלית שכללה בניית שיכונים לחרדים במחירים מוזלים (כגון שיכון פאג"י בירושלים) ודאגה לפועל החרדי.
אנשי פאג"י עמלו על יצירת תשתית כלכלית לשומרי תורה. בין היתר הגו אנשיה ייסוד חברה שתנפיק מניות, הכספים שיגויסו יושקעו בהקמת מפעלים וכך ייווצרו מקומות עבודה לציבור החרדי, ומתוך הרווחים יחולקו דיבידנדים למחזיקי המניות. המיזם יצא אל הפועל ובשנת 1944 הונחה אבן הפינה ל'בית התעשייה' של פאג"י[3]. לאחר מכן הוקמה חברת מעון - איגוד פנימי לעזרה הדדית של חברים לשיכון. חברת "שיכון פאג"י" אפשרה לשלם עבור דיור באמצעות עבודה בבנייה, וכן קבלת משכנתאות והלוואות באמצעות קופת מלווה וחסכון של פאג"י. בשנת 1946 הונחה אבן הפינה לשיכון פאג"י בשכונת סנהדריה[4], שהייתה אז הגבול הצפוני-מזרחי של ירושלים. השיכון נבנה בשנים 1947–1948, ובשל המלחמה נחנך בשנת 1949. התנועה בנתה גם את שכונת נווה פאג"י[5] בבית וגן. היא הרחיבה את פעולתה[6] ורכשה את קרקעות באחוזת נפתלי בגליל התחתון[7] ובנתניה. הבנייה בקרקעות אלו לא התממשה בסופו של דבר.
פאג"י זכתה לאהדת כמה רבנים בולטים, כמו החזון איש, הרב דב בריש ווידנפלד והרב יוסף צבי דושינסקי.[דרוש מקור]
בינואר 1943 הוציאה פאג"י עלון בשם "עתידנו" שראה אור פחות משנה. בתחילת דצמבר 1944 הוחל בהדפסת העיתון "קוממיות" שיצא לאור במתכונת דו-שבועון. העורך היה ר' פישל גילרנטר, העיתון החזיק ככל הנראה חודשים ספורים.
עיתון 'היומן' - עיתון יומי של אגודת ישראל שיצא לאור בירושלים מפברואר 1948 עד ינואר 1949 שימש את פאג"י לפרסום הודעות והגות. במהלך המחלוקת סביב הבחירות הראשונות הבינו באגודת ישראל שהעיתון משמש במה לתנועת פאג"י שפרשה מהם ויצחק מאיר לוין - מנהיגה של אגודת ישראל פנה לשר הפנים בבקשה לסגור את העיתון, שנסגר עם תום הבחירות. בל"ג בעומר תש"ט - מאי 1949 החל לצאת ביטאונה של פאג"י - 'הקול', בעריכת אוריאל צימר ואחרים.
בבחירות לכנסת הראשונה נעשו מאמצים לצרף את פאג"י להחזית הדתית המאוחדת של המפלגות הדתיות. רבי ישראל אלתר והרב דב בריש וידנפלד החליטו שעליה להצטרף לחזית, בתנאי שברשימת אגו"י ישוריין מקום לנציגיה. הוסכם גם שפאג"י לא תחויב להשתתף באופן פעיל במערכת הבחירות, כדי לקיים את פסקו של הרב דושינסקי שאסר שיתוף פעולה עם המזרחי. בהרכבת הרשימה המאוחדת הוצב נציג בודד של פאג"י, יהודה בלוי, בנו של משה בלוי, במקום השלישי ברשימת אגו"י ובמקום ה-12 ברשימת החזית. פאג"י ראתה בכך סטייה מן ההסכם וטענה על אפליה בחלוקת המנדטים מול פועלי אגודת ישראל. לכן החליטה המפלגה להתמודד באופן עצמאי תחת השם "רשימת חרדים"[8]. לדברי ראשי התנועה, תמך בה החזון איש תמיכה לא-רשמית. היא לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, חברו אנשי פאג"י להקמת מפלגה ספרדית-אשכנזית משותפת בשם "אמוני ישראל"[9], וגם הפעם לא עברה הרשימה את אחוז החסימה. בבחירות לעיריית ירושלים בנובמבר 1950 התמודדה הרשימה בנפרד מהחזית הדתית וזכתה במנדט אחד, הנציג בעירייה היה אברהם טרגר[10].
במהלך השנים הבאות התפרקה התנועה, וראשיה פנו איש איש לדרכו. מוקוטובסקי פרש למפעלו הספרותי, צימר ופרשן ירדו מהארץ, וטרגר המשיך בפעילותו כקבלן פרטי בירושלים.
לקריאה נוספת
- יוסף פונד, פירוד או השתתפות - אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, הוצאת מאגנס, ירושלים 1999, עמ' 231–237
קישורים חיצוניים
- אלדד נאור, "פועלי 'אגודת ישראל' (פאג"י) – הסתדרות עובדים חרדית – כפי שהשתקפה בביטאוניה וביומון 'אגודת ישראל' – 'היומן'", חקר החברה החרדית 3 (תשע"ו), עמ' 78–100, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל
הערות שוליים
- ^ השם פאג"י ניתן על ידי מייסדיה כדי לבדל אותה מפועלי אגודת ישראל (פא"י), אולם עם השנים, לאחר שפאג"י נעלמה מן הנוף הפוליטי החרדי, נוסף לתנועת פועלי אגודת ישראל גם הקיצור פאג"י, וכך נוצר בלבול בין השתיים.
- ^ שלושת ראשי פאג"י כונו "שלושת ה'אברהמים'".
- ^ 'קול ישראל' פברואר 1944 (שבט תש"ד) שנה כג גיליון כ
- ^ 'קול ישראל' מרץ 1946 (אדר ב תש"ו), שנה כה גיליון כח
- ^ 'הקול', יולי 1949 (תמוז תש"ט) גיליון 3
- ^ 'הקול', אוגוסט 1950 (אלול תש"י) גיליון 392
- ^ 'הקול', מאי 1949 (אייר תש"ט) גיליון 1
- ^ היומן, ינואר 1949 (טבת תש"ט), גיליון 82
- ^ גוש דתי נגד החזית הדתית, חרות, 10 באפריל 1951
- ^ ילקוט הפרסומים 130, עמוד 362-363
37904185פאג"י