תבוסתנות
תְּבוּסְתָּנוּת (נקרא גם דֵּפִיטִיזְם, לוּזֵרִיּוּת, מַפְסִידָנוּת) היא נטייה במהלך מאבק בין שני צדדים, לעבר ויתור וקבלת ההפסד ללא התנגדות. תבוסתנות מתוארת לרוב עם קונוטציות שליליות. מבחינה פסיכולוגית, הנטייה לתבוסתנות יכולה להיות קשורה לפסימיות, אף על פי שאין הכרח בקשר זה[1].
היסטוריה
השימוש במונח "תבוסתנות" נפוץ בפוליטיקה והוא מתאר לרוב עמדה פרגמטית הרואה לחיוב אפשרות לשיתוף פעולה עם מפלגת האופוזיציה. בהקשר הצבאי, בזמן מלחמה, ובמיוחד בחזית, תבוסתנות היא שם נרדף לבגידה.
על פי החוק הצבאי, אפשר להאשים חייל בתבוסתנות, אם הוא מסרב להילחם.[דרוש מקור] חיילים המסרבים להילחם עושים זאת תוך כדי הטלת ספק בתקפות האידאולוגית של המדיניות הלאומית, למשל "האם המלחמה כבר הפסדנו?" ו-"האם המאבק שווה את המאמץ?".
דוגמה ידועה להתייחסות ל"תבוסתנות" בשדה הקרב, הייתה במהלך מלחמת העולם השנייה בצד הגרמני. מנהיג הרייך השלישי, אדולף היטלר, פיטר באופן בלתי צפוי גנרלים רבים בשל האשמות ב"תבוסתנות". במהלך השנה האחרונה של המלחמה, הוציא בית המשפט הגרמני להורג אזרחים רבים שהואשמו בשיחות תבוסה או במעשים שפגעו במאמץ המלחמתי, ושמותיהם הוכרזו מדי שבוע בפוסטר בצבע ורוד שהודבק על שלטי חוצות ברחבי הארץ[2].
ראו גם
הערות שוליים
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
21132661תבוסתנות