הרי האנדים
הרי האנדים (בספרדית: Cordillera de los Andes, בקצ'ואה: Antis) הם רכס ההרים היבשתיים הארוך בעולם. הרכס משתרע לאורך 8,000 קילומטרים של חופה המערבי של אמריקה הדרומית. מקור השם הוא בשפת הקצ'ואה ופירושו "פסגה גבוהה". במהלך ההיסטוריה התפתחו במרומי האנדים אימפריות אינדיאניות מפותחות, אשר שגשגו והצליחו בזכות השפע הגאולוגי והביולוגי באזור, שפע שעדיין מהווה לב הכלכלה במדינות האנדים.
הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא זו של הר אקונקגווה, המתנשא לגובה של 6,960 מטרים.
גאוגרפיה
האנדים מתמשכים מונצואלה דרך כל החוף המערבי של אמריקה הדרומית עד לפסגות של טורס דל פיינה (Torres del Paine) שבדרום צ'ילה (בחלק הצ'ילאני של פטגוניה). רוחב הרכס המרבי הוא 500 קילומטרים וגובהו הממוצע כ-4,000 מטרים. הוא מורכב משני חלקים עיקריים: הרכס המזרחי והרכס המערבי. שני הרכסים משתרעים במקביל לכל אורך אמריקה הדרומית, וביניהם יש שקע עמוק.
מלבד שני הרכסים העיקריים ישנן שלוחות של תת-רכסים. הגדול שביניהם הוא רכס החוף (שאינו משתייך לאנדים מבחינה גאולוגית) המתחיל בדרום צ'ילה ונגמר בדרום פרו. בין רכס החוף לאנדים נמצא העמק המרכזי של צ'ילה. במספר קטעים רכס החוף עובר דרך הים ומופיע בצורת איים. ככל שרכס החוף מתמשך צפונה גדלים הרווחים בין ההרים המרכיבים אותו, ובסופו הוא מופיע בצורת גבעות מבודדות.
ההר הגבוה ביותר באנדים הוא הר האקונקגווה שבארגנטינה, המתנשא לגובה של 6,960 מטרים. זהו ההר הגבוה בעולם מחוץ לאסיה.
הידרוגרפיה
הפסגות המושלגות של האנדים מהוות מקור לרוב הנהרות באמריקה הדרומית. עם הנהרות נמנים גם יובליו המפורסמים של האמזונאס, המדיירה, הפורוס והז'פורה. ישנם מספר אגני מים גדולים בהרי האנדים, המפורסם שבהם הוא אגם טיטיקקה הנמצא בגובה של 3,821 מטרים - אגן המים הגבוה בעולם הניתן לשיט.
מכיוון שהאנדים מתפרשים לכל אורכה של אמריקה הדרומית, כמות המשקעים וגובה קו השלג (הגובה שממנו מתחיל להופיע שלג) משתנים מאזור לאזור. כמות המשקעים:
- דרום האנדים - 500 עד 2000 מ"מ משקעים בשנה.
- מרכז האנדים - 250 עד 500 מ"מ משקעים בשנה.
- צפון האנדים - 500 עד 2000 מ"מ משקעים בשנה.
גובה קו השלג:
- דרום האנדים - 4,300 עד 4,500 מטר.
- מרכז האנדים - 4,800 עד 5,200 מטר.
- צפון האנדים - 4,500 עד 4,800 מטר.
חוקרים סבורים שבעקבות ההתחממות הגלובלית, 80% מהקרחונים שבפסגות האנדים ייעלמו תוך 15 שנה. לדוגמה, בין השנים 1996 - 1998 איבד קרחון האנטיזנה 8% משטחו. אובדן הקרחון מעמיד בסכנה את אספקת המים לקיטו, בירת אקוודור.
מדבר אטקמה בצפון צ'ילה המוקף על ידי הרי האנדים הוא המדבר הצחיח ביותר על פני כדור הארץ. כמות המשקעים במדבר באזור אנטופגסטה הוא מילימטר אחד בשנה. מצב זה נוצר בזכות תופעת מדבר צל גשם שנוצרת בגלל הרי האנדים המקיפים את המדבר. מדבר מפורסם נוסף בתחומי האנדים הוא סאלאר דה אויוני בבוליביה שהוא מדבר המלח הגדול בעולם.
גאולוגיה
האורוגנזה (בניית ההרים) של האנדים מקורה בתהליך של קימוט והעתק בשל תנועת לוחות טקטוניים. לוח נסקה הימי נע מזרחה ועובר הפחתה מתחת ללוח הדרום-אמריקאי. עד היום האנדים ממשיכים להתרומם בתהליך זה. גם לוח אנטארקטיקה ולוח סקוטיה מעורבים בתהליך האורוגנזה שבדרום האנדים. לוח אנטארקטיקה אף יצר המשך לרכס האנדים 1,000 קילומטרים דרומית לאמריקה הדרומית, בחצי האי האנטארקטי. החום הרב שנוצר מחיכוך בין כל הלוחות מתיך את הלוח הדרום-אמריקאי ויוצר מאגמה. הלחץ הרב גורם למאגמה לפרוץ החוצה דרך הרי געש - חורים בלוחות שנוצרו בגלל הקימוט. באנדים יש כ-20 הרי געש שחלקם פעילים גם היום. המפורסם שבהרי הגעש של האנדים הוא הר הגעש הפעיל קוטופקסי, השוכן כ-75 ק"מ מהעיר קיטו בירת אקוודור. קוטופקסי הוא הר הגעש הפעיל הגבוה באנדים - גובהו 5,897 מטר, והוא התפרץ לאחרונה ב-1904.
אזור האנדים מועד לרעידות אדמה, שפוקדות את האזור בתדירות גבוהה מן הרגיל. רוב רעידות האדמה באזור מתרחשות באקוודור ובפרו, אך ב-22 במאי 1960 התרחשה בצ'ילה רעידת אדמה במגניטודה 9.5, שהייתה רעידת האדמה החזקה ביותר שתועדה. רעידת האדמה הזו גרמה לאבדות אף בהוואי וביפן המרוחקות.
האנדים בנויים בעיקר מסלעי משקע ומסלעים מותמרים (סלעים ששינו את צורתם והרכבם בגלל חום ולחץ). קיימת גם כמות גדולה של סלעים געשיים. הנפוץ שביניהם הוא סלע היסוד הגעשי הקרוי אנדזיט, הנקרא על שם האנדים עצמם, שם נחקר לראשונה.
באנדים קיימים מאגרי נפט בכמות מסחרית, ויש עושר רב של מחצבים כגון פחם, זהב, נחושת, כסף, ברזל, עופרת, אבץ, ליתיום ובדיל, שחלקם שימשו את תושבי האזור במשך אלפי שנים.
מצפון לאנדים, בים הקריבי, קיימים מספר איים געשיים שנחשבים לחלק מן האנדים מבחינה גאולוגית.
עולם החי
עולם החי באנדים מהווה מקור הכלכלה העיקרי במדינות האנדים.
בעלי חיים
רוב היונקים הגדולים באנדים שייכים למשפחת הגמליים: ויקוניה מצויה, גואנקו, אלפקה ולמה מצויה (כולם אנדמיים לאנדים). הוויקוניה והגואנקו הן חיות בר לעומת הלמה והאלפקה המבויתות. את הלמה מגדלים בתור בהמת משא ומקור בשר ואת האלפקה מגדלים בעיקר בשביל הצמר. באנדים מספר אייליים אנדמיים: הסוג אייל האנדים הכולל שני מינים (אייל אנדים פרואני, ואייל אנדים צ'יליאני); הסוג פודו הכולל שני מינים (פודו צפוני ופודו דרומי), ו-3 מיני מזאמה (מזאמה ביצתית, מזאמה מרידאנית וצ'וני). בעל חיים נוסף שמקורו באנדים הוא הצ'ינצ'ילה שנפוץ כיום כחיית מחמד בכל העולם. עם בואו של האדם הלבן לאנדים ניצודו צ'ינצ'ילות בשל פרוותיהם. הקוי (קביה), קרוב משפחה של הצ'ינצ'ילה, שימש לטקסים דתיים ולמאכל (בציור "הסעודה האחרונה" בקתדרלה של קוסקו מצויר קביה כמאכל המוגש ליושבים בשולחן). הקביה בוית לפני 5,000 שנה ועדיין מגדלים אותו ברחבי האנדים.
מין אנדמי נוסף החי באנדים הוא קונדור האנדים. הוא הגדול שבעופות הדורסים. תושבי האנדים הקדומים ראו בו אליל כל-יכול וסגדו לו. כיום הקונדור מופיע על הסמל הלאומי של ארבע מתוך שבע מדינות האנדים: סמל קולומביה, סמל צ'ילה, סמל בוליביה וסמל אקוודור. הקונדור נמצא בסכנת הכחדה עקב ציד בלתי חוקי וזיהום.
צמחים
באנדים כ-8,200 מיני צמחים ומתוכם כ-2,725 מיני סחלב. צמח המאכל החשוב ביותר שמוצאו מהרי האנדים הנו תפוח האדמה. מחקרים ארכאולוגיים מראים שתפוח האדמה בוית לראשונה לפני אלפי שנים. מחקרים גנטיים שנערכו לאחרונה מראים שמקור הגידול הוא באזור אגם טיטיקקה. צמח הקוקה חשוב אף הוא: זהו מקור כלכלה עיקרי במדינות האנדים הצפוניות. צמח זה נמצא בשימוש למעלה מ-2,500 שנה, הן לצרכים דתיים והן לצרכים רפואיים. החל מאמצע המאה ה-19 החלו לזקק את הסם קוקאין מצמח הקוקה. הצמח נתן את שמו למשקה הקל קוקה קולה שתמציות מן הצמח נמנות עם מרכיביו. צמח רפואי חשוב נוסף הגדל באנדים הוא צמח הצ'ינצ'ונה, שממנו מזקקים כינין - תרופה ידועה למחלת המלריה.
בהרים הגבוהים רוב הצמחייה היא עשב וטחב, אך ישנו סוג של עצים עצי הפולילפיס. עצי הפולילפיס הם צמחים ממשפחת הורדים והם גדלים ברום של עד 4,500 מטר. עצים אלו מכסים כיום רק עשרה אחוזים משטחם המקורי עקב שרפות מעשי ידי אדם. יערות עצי הפולילפיס משמשים סביבת גידול ייחודית לצמחים ובעלי חיים נוספים, ולכן הם מוגדרים כמין מהנדס סביבה.
פסגות
.jpg)
| '# | הר | שם בספרדית | מדינה | גובה במטרים |
| 1 | אקונקגווה | Aconcagua | ארגנטינה | 6,960 |
| 2 | אוחוס דל סלאדו | Ojos del Salado | ארגנטינה-צ'ילה | 6,893 |
| 3 | מונטה פיסיס | Monte Pissis | ארגנטינה | 6,795 |
| 4 | הוסקראן | Huascarán | פרו | 6,768 |
| 5 | בונטה | Bonete | ארגנטינה | 6,759 |
| 6 | נבדו טרס קרוצ'ס | Nevado Tres Cruces | ארגנטינה-צ'ילה | 6,749 |
| 7 | ליוליאקו | Llullaillaco | ארגנטינה-צ'ילה | 6,739 |
| 8 | מרסדריו | Mercedario | ארגנטינה | 6,720 |
| 9 | ירופחה | Yerupaja | פרו | 6,635 |
| 10 | אינקאואסי | Incahuasi | ארגנטינה-צ'ילה | 6,620 |
היסטוריה אנושית
ההערכה היא כי המתיישבים הראשונים באנדים היו ציידים-לקטים שהגיעו מאמריקה הצפונית. אזור האנדים הוא אחד האזורים הראשונים שבהם התפתחה חקלאות לאחר ביות הצמחים תפוח האדמה והמניהוט ובעלי החיים הלמה המצויה והאלפקה.
העדויות הראשונות לתרבות מפותחת באנדים הן שרידי העיר צ'אווין דה ואנטאר. השרידים תוארכו לסביבות המאה ה-9 לפנה"ס. העיר הייתה המרכז הרוחני של בני שבט צ'אווין שחיו בפרו בין המאה ה-14 למאה ה-5 לפנה"ס. במקביל לבני צ'אווין שגשגה בבוליביה תרבות ההטיונקו. שרידים שנמצאו באזור אגם טיטיקקה מעידים על בירת ההטיונקו, העיר טיוואנאקו. העיר, שהחלה את דרכה בתור כפר במאה ה-2 לפנה"ס, התפתחה לעיר ענקית בתקופה שבין המאה ה-3 למאה ה-5. בעיר, שכללה פירמידות, שערים ומקדשים ייחודיים, חיו 40,000 אנשים. העיר ננטשה בתחילת המאה ה-12, כנראה בגלל בצורת. לאחר תקופת השגשוג של תרבות צ'אווין התפתחה בפרו תרבות ההוארי. שבט ההוארי שגשג בין המאה ה-7 למאה ה-11 לספירה ושלט על חלק נרחב בפרו באזור ההררי ובאזור החוף.
אבות שבט האינקה התיישבו בעמק קוסקו במאה ה-13, שם ייסדו את העיר קוסקו. עד המאה ה-15 ניהלו האינקה מלחמות בלתי פוסקות נגד שבטים אחרים תושבי העמק. בשנת 1438 עלה לשלטון פַּאצַ'אקוּטִי האינקה התשיעי. פאצ'אקוטי ובנו טוֹפָּה אִינְקָה כבשו במשך 55 שנים את כל שטח פרו ועוד חלקים נרחבים מבוליביה, אקוודור, ארגנטינה וצפון צ'ילה של היום. האימפריה של האינקה השתרעה לאורך 4,000 קילומטרים של מרכז האנדים וכללה, לפי ההערכה, כ-6 מיליון תושבים. תקופת אימפריית האינקה היוותה קפיצת מדרגה בתחומים רבים כגון: פוליטיקה, תקשורת, תעבורה, אדריכלות, הנדסה, צבא, דיפלומטיה, אסטרטגיה, מוזיקה, אמנות, אומנות, פיתוח אורבני, כלכלה, חקלאות, ציד, רוקחות, דת ועוד.
במחצית הראשונה של המאה ה-16 הגיעו הקונקיסטאדורים הספרדים הראשונים לאמריקה הדרומית והחלו במסע כיבושים ביבשת החדשה. אימפריית האינקה, שהייתה שרויה בעיצומה של מלחמת אזרחים, הובסה בידי פרנסיסקו פיזרו, שהרג את האינקה אַטַאהוּאַלפָּה. במאות הבאות נשלט אזור האנדים בידי הספרדים והיווה חלק מרכזי במלכות המשנה של פרו. רוב ההתנגדות לשלטון באה בצורת לוחמת גרילה של התושבים המקוריים של האזור, אך זו נחלה הצלחות מעטות בלבד. בתחילת המאה ה-19 קרסה המערכת הקולוניאלית הספרדית בעקבות פלישתו של נפוליאון לחצי האי האיברי וכיבושו. קריסת השלטון היוותה פתח לתנועת העצמאות והשחרור ברחבי האימפריה הספרדית כולה. באזור האנדים הייתה זו תנועת שחרור פוליטית וצבאית בהנהגתו של סימון בוליבר, שהביאה בסופו של דבר לעצמאות מדינות צפון האנדים. כך נוסדה רפובליקת קולומביה הגדולה שכללה את שטחן של פנמה, קולומביה, ונצואלה ואקוודור. במקביל הובסו תומכי המלוכה הספרדית במדינות דרום האנדים ומרכזם: צ'ילה, ארגנטינה, בוליביה ופרו, שהפכו למדינות עצמאיות כפי שהן כיום (ראו צבא האנדים). ב-1830 התפרקה רפובליקת קולומביה הגדולה בעקבות סכסוכים פנימיים. הרפובליקה התפצלה לחלוקה המדינית קרובה לזו הנהוגה כיום (למעט אקוודור, שאיבדה חלק ניכר משטחה במלחמות במאה ה-20, ופנמה, שנשארה מחוז של קולומביה עד 1903).
בשנים 1870 - 1876 התנהלו עבודות לבניית מסילת ברזל לאורך הרי האנדים, בשטח פרו[1].
במלחמת העולם השנייה הצטרפו קולומביה ובוליביה לבעלות הברית לאחר המתקפה על פרל הארבור. שאר מדינות האנדים הצטרפו לאחר הפלישה לנורמנדי.
תרבות
תרבות האנדים הושפעה משני גורמים עיקריים: תרבות האינקה ותרבות הספרדים.
מוזיקה
המוזיקה המסורתית של האנדים נקראת הואיינו והיא מאופיינת בשימוש נרחב בסיקו (חליל פאן) וקונה (חלילית). לפני בוא הספרדים כלי הנגינה העיקריים היו תופים וחלילים. בהשפעת הספרדים הוכנסו כלים דמויי גיטרות ככלים מרכזיים נוספים. את הצ'רנגו, הגרסה המקומית של הגיטרה, יצרו מעץ ושריון ארמדילו מיובש. המוזיקה באנדים מלווה את חיי היומיום. ישנה מוזיקה לעבודה חקלאית, לבנייה, להלוויות ולמסחר בשוק. כמו כן יש שירי ריקוד רבים. שפת השירים היא ספרדית או קצ'ואה. בין הנושאים האופייניים: האדמה, עונות השנה, הקציר והאסיף, משפחה, אהבה, ילדים וכוכבים.
פסטיבלים
ברחבי האנדים נפוצים פסטיבלים הקשורים הן לדת הנוצרית והן לאמונות האינדיאניות המקומיות, ולעיתים אף משלבים ביניהן. אירועי השבוע שלפני חג הפסחא נחגגים ביישובים רבים בהרים. אירועים אלה משלבים סעודות ותהלוכות צבעוניות. האירוע המרכזי בלוח השנה האינדיאני הוא פסטיבל "אינטי ריימי" (פסטיבל השמש), שמתקיים מדי שנה ב-24 ביוני במבצר סקסהומן שבעיר קוסקו. פסטיבל זה הוא החשוב בין כל פסטיבלי האנדים והוא השני בגודלו בכל אמריקה הדרומית (הראשון הוא הקרנבל הברזילאי בריו דה ז'ניירו). הפסטיבל, ששורשיו בתקופת האינקה, מביא מאות אלפי מבקרים לעיר. הוא נחוג לכבוד היום הקצר ביותר בשנה (ה-21 ביוני). החגיגות מבוססות על טקסים דתיים מימי האינקה, שתוארו על ידי המתיישבים הספרדים. הגרסה המודרנית של הפסטיבל, המתארת אירועים בהיסטוריה ובמיתולוגיה של האינקה, נחגגה לראשונה בשנת 1928. האירוע כולל ריקודים ותחרויות שונות, וכן הקרבה סמלית של למה. בטקסים המקוריים נשחטו עשרות למות.
שפה
עד העת החדשה אפשרו פני השטח ההרריים באנדים תעבורה מקומית בלבד. לכן סיגלה לעצמה כל אוכלוסייה מבודדת שפה משלה. עקב כך התפתחו במשך השנים מאות שפות וניבים מקומיים שונים. השפה המדוברת ביותר באזור אגם טיטיקקה הייתה שפת איימרה. אימפריית האינקה השליטה על האנדים את שפת הקצ'ואה כשפה רשמית. למרות זאת דוברו בגבולות האימפריה כ-700 שפות שונות.
כיום מרבית תושבי האנדים הם דוברי ספרדית. נותרו מיליוני אנשים שעדיין דוברים את שפת איימרה ושפת הקצ'ואה.
דת
לאינדיאנים שחיו באנדים היו אלילים מקומיים שהשתנו מאזור לאזור. רוב האלילים של הילידים ייצגו תופעות טבע כגון ברק, רעם, גשם, הירח, וחלקם ייצגו דברים מחיי היום-יום כגון פריון, זריעה וקצירה. אך המוטיב העיקרי בתרבויות האנדים היה השמש. כמעט תמיד היה אליל השמש האליל הראשי בפנתאון האלילים. השמש ייצגה מעמד גבוה ואצולה. הזהב והכסף שימשו חלק מרכזי בפולחן האנדים.
לבני שבט האינקה הייתה מערכת דתית מורכבת שהציבה במרכז את השמש. קיסר האינקה נחשב "הבן היחיד של השמש". דת האינקה הייתה דת שמאנית שהאמינה בתחיית המתים, רוחות וחיזוי העתיד. חלק גדול משטחי האינקה הוקדשו לשמש ונוהלו בידי כהנים. המרכז הדתי של האינקה הייתה הבירה קוסקו, שבמרכזה נבנה מקדש ענקי מצופה זהב שנקרא "קוריקאנצ'ה" (מקדש השמש). הרים, סלעים ופלגי מים מסוימים נחשבו למקומות קדושים, שם - לפי האמונה - שכנו ה"הואקה", רוחות האלילים. כוהני האינקה היו בני המעמד הגבוה. הם שימשו מוודים מרפאים וחוזי עתידות. בקוסקו ישב הכוהן הראשי, שהיה הסמכות העליונה באימפריה מלבד הקיסר. בנוסף היו "בתולות שמש", נשים שנבחרו מגיל צעיר לשכון במקדש השמש ועיקר פעילותן הייתה אריגת בדים לכהנים ולקיסר. פולחן האינקה כלל שימוש בסמים והקרבת קורבנות. הקורבנות הועלו בחגים, מלחמות, בצורת, רעב ובעת זריחת השמש. חלק מן הקורבנות היו בעלי חיים, בעיקר למות, אך חלק מן הקורבנות היו קורבנות אדם, ובהם אויבים מובסים ובתולות שמש. רוב הקורבנות, עם זאת, היו ילדים. בני האינקה האמינו שהילדים המוקרבים הופכים לאלילים לאחר מותם.
עם כיבוש האנדים בידי הספרדים נכפתה הנצרות הקתולית על האינדיאנים בני המקום. בחסותו של האפיפיור התחילו הספרדים להקים מיסיונים בקרב ילידי האנדים. מסופר, שבהתנגשות בין צבא קיסר האינקה אטאהואלפה לבין הכוח הספרדי בראשות פרנסיסקו פיזרו בעיר קחמרקה, שלח פרנסיסקו כומר שידבר עם הקיסר. הכומר נתן לקיסר תנ"ך ודרש ממנו להיכנע לכוח הספרדי ולקבל את עליונתו של האפיפיור. הקיסר, שלא ידע ספר מהו, השליך את כתבי הקודש ארצה. כאשר חזר הכומר אל הכוח הספרדי, אמר להם: "צאו! צאו, הנוצרים, עוטו על הכלבים האויבים שדוחים את דבר האל. העריץ הזה השליך אל הארץ את ספר חוקי הקודש! כלום לא ראיתם מה קרה? למה תהיו מנומסים ואדיבים אל הכלב היהיר כשהמישורים מלאים אינדיאנים? צעדו נגדם, ואני מוחל לכם!"[2] זוהי ההתחלה של השתלשלות האירועים שהביאה למות הקיסר, נפילת אימפריית האינקה והשתלטות הנצרות באנדים.
רוב מוחלט של תושבי האנדים הם קתולים כיום, אך ישנה גם אוכלוסייה פרוטסטנטית (מרביתם בצ'ילה) ואף אוכלוסייה יהודית (מרביתם בארגנטינה). מעט מאד מתושבי האנדים נשארו עובדי אלילים, וכולם חיים בכפרים מבודדים.
מדינות האנדים
מדינות האנדים הן מדינות שחלק ניכר משטחן נמצא על הרי האנדים. המדינות מתאפיינות במגוון הגאולוגי והביולוגי של האזור.
| מדינה | עיר בירה | שטח | אוכלוסייה |
| ונצואלה[3] | קראקס | 912,050 קמ"ר | 25,375,281 |
| קולומביה | בוגוטה | 1,138,910 קמ"ר | 42,954,279 |
| אקוודור | קיטו | 283,560 קמ"ר | 13,363,593 |
| פרו | לימה | 1,285,220 קמ"ר | 27,925,628 |
| בוליביה | סוקרה | 1,098,580 קמ"ר | 8,857,870 |
| צ'ילה | סנטיאגו דה צ'ילה | 756,950 קמ"ר | 16,136,137 |
| ארגנטינה | בואנוס איירס | 2,766,890 קמ"ר | 39,537,943 |
ראו גם
- קרחון פריטו מורנו
- מאצ'ו פיצ'ו
- אגם טיטיקקה
- אמזוניה
- אמזונאס
- אינקה
- קונדור האנדים
- קצ'ואה
- טיוואנאקו
- מיתולוגיה של האינקה
- רפובליקת קולומביה הגדולה
לקריאה נוספת
- ניקולס ג' סונדרס, המיתולוגיה של עמי העולם, אמריקה הדרומית, הד ארצי, 1999
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ארצות האנדים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרי האנדים |
- האתר של ארגון תרבויות הרי האנדים (באנגלית)
- אתר המכיל מידע למטפסים על הפסגות הגבוהות של האנדים (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הצפירה, 4 בנובמבר 1874, עמוד 7
- ^ ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, עם עובד, 1997.
- ^ לפעמים אין מחשיבים את ונצואלה כמדינת אנדים, מכיוון שרק חלק קטן ממנה נמצא על הרי האנדים.