סנטיאגו דה צ'ילה

סנטיאגו דה צ'ילה
Santiago de Chile

פוטומונטז' של סנטיאגו
פוטומונטז' של סנטיאגו
מדינה
מחוז
ראש העיר	קרלה רובילר
תאריך ייסוד	12 בפברואר 1541
שטח	641 קמ"ר
קואורדינטות	33°26′16″S 70°39′02″W
אזור זמן	UTC -5
www.ciudad.cl
(למפת צ'ילה מוגדלת)   איקיקה טמוקו אנטופגסטה לה סרנה ולפראיסו קונספסיון פוארטו מונט פונטה ארנס ארגנטינה בוליביה פרו האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט סנטיאגו (למפת צ'ילה רגילה)   איקיקה טמוקו אנטופגסטה לה סרנה ולפראיסו קונספסיון פוארטו מונט פונטה ארנס ארגנטינה בוליביה פרו האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט סנטיאגו

סנטיאגו דה צ'ילה (בספרדית: Santiago de Chile (מידע • עזרה)), או בקיצור סנטיאגו, היא בירת צ'ילה ומרכז חיי הכלכלה והתרבות שלה. ממוקמת בלב העמק המרכזי של צ'ילה.

לפי מפקד האוכלוסין 2017, בעיר מתגוררים 6,160,040 תושבים, המהווים כשליש מאוכלוסיית המדינה.

היסטוריה

סנטיאגו נוסדה על ידי הכובש הספרדי פדרו דה ואלדיביה ב-12 בפברואר 1541 בשם "סנטיאגו דה נואבה אקסטראמאדורה" (Santiago de Nueva Extremadura) בספרדית פרוש השם סנטיאגו: "סיינט יעקב" (אחד משנים עשר השליחים).

טקס ההקמה נערך על גבעת לוסיה (Cerro Santa Lucía). ואלדיויה בחר במקום זה בשל אקלימו הנוח והקלות בה ניתן להגן עליו. הנהר ריו מאפוצו (Rio Mapocho) מתפצל לשני פלגים המתחברים בהמשך ויוצרים אי. תוך הסתייעות באוכלוסייה המקומית הוקמו המבנים הראשונים. תבנית השתי וערב של העיר נקבעה כבר בשלב הראשון כשבמרכז הכיכר "פלאסה דה ארמאס" (Plaza de Armas). התקפות חוזרות ונשנות של האינדיאנים בני המאפוצ'ה גרמו לכך שבמשך שנים ההתיישבות לא הייתה יותר מקומץ בתי חמר בתוך מחנה מבוצר. בסוף המאה ה-16 סנטיאגו הייתה יישוב שבו רק 200 בתים מיושבים על ידי 700 ספרדים, כמה אלפי משרתים ועובדים אינדיאניים ואוכלוסייה גדלה של מסטיסים (בני תערובת לבנים אינדיאנים).

צ'ילה נותרה פינה שכוחת אל של האימפריה הספרדית במשך קרוב לשלוש מאות שנים, כפופה למשנה למלך בפרו. רק בסוף המאה ה-18 החלה סנטיאגו לקבל סממנים של עיר. סכנת השיטפונות שמקורן בנהר ריו מאפוצו טופלה, הכביש המחבר את הבירה עם הנמל המרכזי ולפראיסו שופר, ובוצעו פרויקטים אזרחיים שנועדו לשיפור חזות העיר. אבל ההתפתחות הייתה איטית וכשהשלטון הקולוניאלי הסתיים בתחילת המאה ה-19 היו בסנטיאגו בקושי 30,000 תושבים. רחובות העיר לא היו מרוצפים, היו מעט בתי ספר וספריות וחיי התרבות היו עגומים.

עם זאת, בתוך כמה עשורים מקבלת העצמאות חיו בבירה 100,000 תושבים. קווי רכבת וטלגרף חיברו את העיר לוולפראיסו, בשלב זה מרכז מסחרי הומה שבו התגוררו 60,000 איש. האצילים המקומיים הוציאו הון על בניית ארמונות נהדרים שקושטו במותרות מיובאים. הם התגוררו בעיר בקיץ ובחורף, כאשר בשאר חודשי השנה הם בילו באחוזותיהם הכפריות. נוצרה בעיר חברה גבוהה מבוססת על מועדוני חברים יוקרתיים, מסלולי מרוץ לסוסים, האופרה וטיולים בפארק Parque Cousiño. הם הקדישו את זמנם לקידום הנימוסים, המסורת וטיפוח ילדיהם על ידי שליחתם ללימודים באירופה. בשנת 1875 הגדילה הגירה פנימית של כפריים עניים את האוכלוסייה בעיר ל-150,000 איש.

תיעוש מהיר אחרי מלחמת העולם השנייה יצר תעסוקה עירונית, אך מעולם לא הדביק את הביקוש הגדל למקומות עבודה. כתוצאה ממהומות מתמשכות באזורים הכפריים בשנות ה-60 של המאה ה-20, נוצרו בשולי סנטיאגו משכנות עוני, שעמדו בניגוד משווע לפרברים האמידים של מזרח העיר. ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה נבחרה על רקע תחושת חירום מהולה בתקווה, אך רחובות סנטיאגו נהפכו לשדה קרב עקוב מדם. אנשי צבא מתמרדים הפילו את משטרו הדמוקרטי של איינדה בהסכמה ובתמיכה של בעלי ברית עיקריים ובהם ארצות הברית. בכך החל אחד ממשטרי הרודנות הידועים לשמצה בהנהגתו של אוגוסטו פינושה.

תקופת פינושה הותירה חותמה בעיר, ישירות, אך גם בעקיפין. התקפות אוויר ופעילות הצבא הותירה מבנים מרכזיים כגון משכן הנשיא (Palacio de la Moneda) בלתי שמישים למשך עשור, והמבנים הסמוכים עדיין עוברים שיפוצים. אך מעבר לקירות מחוררי כדורים נותרה בסנטיאגו מורשת התוכנית הכלכלית של פינושה שקידם תרבות של צריכה. בין השאר, עידוד הצריכה גרם לגידול משמעותי בכמות המכוניות הפרטיות. זיהום האוויר בסנטיאגו שכבר היה משמעותי, החמיר מאוד בשל כך. העיר בת 5.5 מיליון התושבים היא אחת הגדולות באמריקה הדרומית, אך הערפיח הסמיך המכסה לעיתים קרובות את הרחובות הצפופים של העיר ופרבריה מזכיר דווקא את לוס אנג'לס.

אקלים ותנאי סביבה

האקלים בסנטיאגו הוא אקלים ים תיכוני. הקיץ חם ויבש (נובמבר עד מרץ), כשבימים מסוימים מגיעה הטמפרטורה ל-C°‏ 35. החורפים (יוני עד אוגוסט) גשומים, כשבדרך כלל הטמפרטורה המקסימלית היא C°‏ 15, והמינימלית קרוב לנקודת הקיפאון. כמות המשקעים הממוצעת בסנטיאגו היא 360 מ"מ לשנה.

בחורף קיימים מקרים רבים של זיהום אוויר בצורת ערפיח, הנובע ממשטר הרוחות בעמק המרכזי בו שוכנת סנטיאגו. הממשלה מנסה להקטין את הבעיה באמצעות תמריצים הניתנים לתעשיות הכבדות לעבור לאזורים אחרים, אך בינתיים ללא הצלחה.

בעיה עיקרית נוספת היא זיהום מי הנהר ריו מאפוצו משפכים שמקורם בתעשייה, ביוב ביתי ושפכים שמקורם במכרות המוזרמים במעלה הנהר. הממשלה מטפלת בבעיה בחקיקה ובהקמת מפעלי טיהור.

תחבורה

• הרכבת התחתית של סנטיאגו דה צ'ילה: קיימים שבעה קווי רכבת תחתית המכסים את רוב שטח העיר.
• אוטובוסים, עד שנת 2007 שימשו האוטובוסים והמיניבוסים כאמצעי התחבורה העיקרי בעיר, אך לאחר רפורמת טרנסטאיגו שבוצעה בעיר וארגון מחדש של התחבורה הציבורית הפכה הרכבת התחתית לציר המרכזי של התחבורה הציבורית בעיר.
• סנטיאגו מחוברת בקווי רכבת לחלק הדרומי של המדינה.
• שדה התעופה הבינלאומי של סנטיאגו הוא " Aeropuerto Internacional Arturo Merino Benítez" והוא ממוקם בפרבר פודאהול (Pudahuel). שדה התעופה נמצא 26 ק"מ ממערב למרכז העיר.

אתרים עיקריים

מרכז העיר (Santiago Centro)

ארמון הנשיאות (Palacio de La Moneda)

רוב האתרים המרכזיים בעיר מרוכזים במשולש שבין הנהר ריו מאפוצו, השדרה "דרך צפון דרום" (Vía Norte Sur) והשדרה בעלת השם הארוך "שדרת המשחרר גנרל ברנרדו או'היגינס" (Avenida del Libertador General Bernado O'Higgins) או בקיצור אלאמדה (Alameda).

• "כיכר הנשק" (Plaza de Armas) – הכיכר המרכזית שמסביבה בית הדואר המרכזי, העירייה והמוזיאון הלאומי. בולטת בכיכר הקתדרלה Catedral Metropolitana. בנייתה החלה ב-1745 והארכיטקט יליד איטליה חואקין טוסקה הוסיף לה נופך בארוקי.
• "ארמון הנשיאות" (Palacio de La Moneda) מצוי במרחק קצר מהפינה הדרום מערבית של הכיכר. הארכיטקט חואקין טוסקה אחראי גם למבנה זה ששימש במקור כמטבעה. החל מאמצע המאה ה-19 משמש המקום כמשכנם של נשיאי צ'ילה. המקום התפרסם כשעלה באש בזמן המרד הצבאי כנגד משטרו של סלבדור איינדה שמצא את מותו בארמון.
• "השוק המרכזי" (Mercado Central) בפינה הצפונית של המשולש שמהווה מרכז סנטיאגו.
• "גבעת סנטה לוסיה (Cerro Santa Lucía) פינה ירוקה במרכז העיר. על הגבעה גנים ציבוריים, שבילים ומזרקות. צד הפארק הפונה לאלאמדה מפורסם בציורי הקיר בהם ציטוטים משיריה של זוכת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, ובכיכר נפטון (Plaza Neptuno) שממנה מובילים מדרגות לפסגת הגבעה משם ניתן לצפות על העיר.

מוזיאונים

• המוזיאון הארכאולוגי (Museo Arqueológico de Santiago) תצוגות על התושבים הקדומים של צ'ילה.
• מוזיאון סנטיאגו (Museo de Santiago) המוקדש לעיר.
• המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo Chileno de Arte Precolombino)
• המוזיאון לאמנות (Palacio de Bellas Artes) - אמנות המאה ה-19.
• ארמון קוסיניו (Palacio Cousiño) בסמוך לפארק Parque Almagro. מבנה מפואר שנבנה בשנת 1871 והפתוח לקהל הרחב. מוצגים בו עבודות אמנות צרפתית.

פרבר בלה ויסטה (Barrio Bellavista)

צפונית לריו מאפוצו, ובצילו של הר סן קריסטובל, הפרבר החינני היה מקום מגוריו של המשורר הצ'ליאני זוכה פרס נובל לספרות פבלו נרודה.

• "לה צאסקונה" (La Chascona), הבית בו התגורר פבלו נרודה, ממוקם למרגלות ההר. במבנה עטור המרפסות נמצא כיום "מוזיאון נרודה".
• בית הקברות המרכזי (Cementerio General). בין הקבורים: הנרצחים, סלבדור איינדה ושר החוץ שלו אורלנדו לטלייה. במקום מצבת זיכרון לקורבנות ה"נעלמים" של תקופת פינושה.

פרבר ברזיל (Barrio Brasil)

שכונה מסורתית שמורה היטב זו הממוקמת מערבית ל-Vía Norte Sur עוברת כיום תחייה.

• "ככר ברזיל" ובה הקתדרלה הנאו גותית "בזיליקה סן סלבדור"(Basílica del Salvador). הבזיליקה היחידה בצ'ילה. נבנתה בין השנים 1873–1920. הבזיליקה מקושטת מבחוץ על ידי פסלים רבים. הבניין היה סגור שנים רבות לאחר שנפגע ברעידת האדמה של 1985.
• "מוזיאון לסולידריות עם סלבדור איינדה" ובו בין השאר, ציורים של גולים צ'יליאנים.
• בפרבר שני פארקים. במערב Parque Quinta Normal מקום פופולרי לפיקניקים משפחתיים, ובו מספר מוזיאונים. דרומית ל"אלמדה" מצוי Parque O'Higgins כיום חביב על מעמד העובדים, בעבר היה נחלתם של המשפחות העשירות בלבד. במרכז הפארק "אל פובליטו" (El Pueblito ) ובו מבנים המחקים מבנים כפריים ובהם מסעדות. בפארק גם גן שעשועים לילדים.
• סמוך לפארק, מסלול מרוצי הסוסים Club Hípico de Santiago שנבנה ב-1870 על פי המסלול ביער בולון שבפריז.

הפארק המטרופוליטני (Parque Metropolitano)

פארק גדול בצפון העיר. לרגלי הר סן קריסטובל (863 מטרים) שבראשו פסל מבהיק בלובנו של מריה, מתנה מממשלת צרפת. ניתן להגיע לפסגה ברכבל, באוטובוס או ברגל. מהפסגה נשקף נוף מרהיב של העיר וסביבותיה (בימים שאין ערפיח). בסמוך להר, גן החיות העירוני, הגן הבוטני ובריכת שחיה.

יהודים בסנטיאגו דה צ'ילה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ערים תאומות

• בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין (מ־2007)
• סאו פאולו, ברזיל (מ־1998)
• בואנוס איירס, ארגנטינה (מ־1992)
• מיאמי, ארצות הברית
• מדריד, ספרד (מ־1991)
• אנקרה, טורקיה (מ־2000)
• קייב, אוקראינה (מ־1998)
• ריגה, לטביה
• גואיאקיל, אקוודור
• מיניאפוליס, ארצות הברית (מ־1961)
• לנגראו, ספרד (מ־2007)
• פלסנסיה, ספרד (מ־2007)
• קרטרו, מקסיקו (מ־2008)

ערים בעלות הסכם ידידות עם סנטיאגו דה צ'ילה:

• תוניס, תוניסיה (מ־1994)
• פריז, צרפת (מ־1997)

לקריאה נוספת

• בילי מוסקונה לרמן, התשובה הצ'יליאנית, פורסם במעריב ב-28/04/2000. הכתבה כוללת תיאור מצב היהודים בעיר, יחס האוכלוסייה אליהם ויחסם למדינת ישראל.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סנטיאגו דה צ'ילה (בספרדית)
• סנטיאגו דה צ'ילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סנטיאגו (צ'ילה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36496220סנטיאגו דה צ'ילה