פודו צפוני
 פודו צפוני
| |
|---|---|
| פודו צפוני (נקבה) באזור הפאראמו באקוודור | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילי העולם החדש |
| סוג: | פודו |
| מין: | פודו צפוני |
| שם מדעי | |
 Pudu mephistophiles
| |
| תחום תפוצה | |
| |
פודו צפוני (שם מדעי: Pudu mephistophiles; ידוע גם כפודו פרואני או כאייל ארנבי), הוא מין של אייל קטנטן וננסי בתת-משפחת איילי העולם החדש, המצוי בצפון הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. הוא תואר מדעית לראשונה על ידי הזואולוג הבריטי ויליאם אדוארד דה וינטון בשנת 1899, ויש לו כשני תת-מינים. הפודו הצפוני הוא המין הקטן בסוג פודו - אף יותר מקרובו הפודו הדרומי, ובכך מחזיק בתואר "האייל הקטן ביותר בעולם". בין מעלי הגירה היחידים הקטנים ממנו הם האיילוניים.
תיאור
פיליפ הרשקוביץ - אחד מהחוקרים העיקריים של המין, הנפיק תיאור מפורט של הפודו הצפוני על בסיס בחינת דגימות של 19 פודואים בוגרים שנאספו בקולומביה ואקוודור, מתוכם 9 נקבות ו-10 זכרים. הפודו הצפוני בעל דמיון יוצא מן הכלל לצ'וני - מין מזאמה קטנה שגדולה ממנו רק במעט.
אנטומיה ומורפולוגיה
הפודו הצפוני הוא האייל הקטן ביותר בעולם, ובנוסף, הוא גם הפרסתן הקטן ביותר ביבשת אמריקה. גובה הכתפיים שלו 32–38 ס"מ בלבד, ומשקלו הכולל זעום למדי ומסתכם רק בסביבות 3–5 ק"ג לכל היותר. אורך הראש והגוף של הפודו הצפוני 60–74 ס"מ, אורך הגולגולת 14.2-12.7 ואורך הזנב 3–4 ס"מ. לזכרי הפודו יש זוג קרניים דמויות קוץ פשוטות ללא סיעופים בדרך כלל, ויחסית לממדי גופו הקטנטנים הן ארוכות למדי: 9-6 ס"מ. כל מבנה הגוף של הפודו הצפוני ננסי וקומפקטי בקיצוניות, והצורה שלו מותאמת במיוחד לתנועה בין השיחים. הגב שלו מקושת ועגלגל, פלג הגוף האחורי גבוה מהקדמי, והצוואר קצר במיוחד וגורם לראש להיראות כאילו הוא מחובר לגוף. הרגליים שלו מוצקות וקצרות מאוד, והאחוריות גבוהות במעט מהקדמיות ומעניקות לו פרופיל שפוף ונמוך עקב ההטייה הטבעית של הגוף כלפי מטה; צורת גוף זו אופיינית לפרסתנים קטנים החיים ביערות טרופיים, ומקילה עליהם לנוע בצמחייה הצפופה ולהימלט מטורפים במקרה הצורך.
הראש משולש וקצר בצורה חדה, כשהחרטום מקוצר מאוד, וחזית הפנים עגלגלה ורחבה. העיניים הקטנות ממוקמות בשקעים קטנים בצידי הפנים, והאף העגלגל והבינוני אינו בולט מהפנים. פתח הדמע מתחת לעיניים בצורת דיסקית שטוחה. האוזניים של הפודו קטנות ועגולות באופן בולט - אף יותר משל הפודו הדרומי, והזנב בעל השמונה חוליות קצרצר ביותר וכלל אינו נראה. הפרסות שלו חדות ושסועות, והפרסות האחוריות הממוקמות במעלה הרגל ארוכות במיוחד ומספקות לו יציבות בעת ירידה במדרונות תלולים; הפרסות באופן כללי ארוכות יותר משל הפודו הדרומי ומותאמות לתנועה בביצות. מלבד נוכחות הקרניים, אין דו-צורתיות זוויגית בין הזכרים לנקבות.
כסות ומראה חיצוני
הפרווה של הפודו הצפוני גסה ועבה עקב בית הגידול הקר שבו הוא חי, והיא מורכבת משערות דחוסות ורכות. צבע הפרווה הכללי נע בין חום אדמוני מבריק לחום קפה עמוק, עד לאדמדם-אפרפר או חום כתמתם (בעיקר בצלעות ובמותניים); אזור הצוואר נוטה להיות בהיר יותר בצבעו - כתמתם, צהבהב או חולי, בניגוד לאזור הגב, העורף והכתפיים שנוטים להתכהות מאד לעיתים קרובות. הרגליים בצבע שחור דהוי או מבריק (על פי התיאור של הרשקוביץ אפילו ירוק זית), ופנים הרגליים והגחון בעלי גוון אדמוני כהה או חום. אחורי הראש והלחיים בצבע אפרפר או חום צהבהב, בניגוד חד לחזית הפנים אשר מתאפיינות במסיכה שחורה דהויה שמכסה את כל המצח, החרטום, והלוע. סביב העיניים יש לעיתים טבעות דהויות בצבע אפור כהה. האוזניים שחורות ברובן, אך הפנים שלהם משולב בשערות לבנות או אפורות.
תפוצה ובית גידול
כפי שמרמז שמו, הפודו הצפוני מצוי בצפון אמריקה הדרומית, וליתר דיוק, בצפון הרי האנדים. טווח התפוצה שלו מחולק לשניים: הטווח הגדול יותר משתרע על מרכז ודרום קולומביה, חוצה את אקוודור מצפון לדרום, ומסתיים בקצה הצפוני של פרו, בעוד שהטווח הקטן יותר משתרע על פני מרכז פרו. החלוקה המנהלית של התפוצה היא כדלהלן: הטווח הגדול נופל בתחומי המחוזות הקולומביאנים: קלדס, קינדיו, ריסרלדה, וילה, טולימה, ואייה דל קאוקה, קאוקה, נריניו ופוטומיו; המחוזות האקוודורים: קארצ'י, אימבבורה, סוקומביוס, פיצ'נצ'ה, נפו, קוטופקסי, טונגוראווה, פסטסה, קניאר, צ'ימבוראסו, בוליבר, מורונה סנטיאגו, אסואי, אל אורו, לוחה, וסמורה-צ'ינצ'יפה והמחוזות הפרואנים: פיורה וקחאמרקה; הטווח הקטן נופל בתחומי המחוזות הפרואנים הבאים: אמזונס, סן מרטין, לה ליברטד, ואנוקו, אונקש, פסקו, חונין, וקצה מחוז ואנקבליקה.
התפוצה של הפודו הצפוני נמצאת באזורים גבוהים מאד בצפון הרי האנדים, כשהוא נמנע מלשהות באזורים נמוכים: מגבלת הגובה התחתון היא 1,700 מטר, והוא מצוי עד גבהים של 4,500 מטר מעל פני הים (בעיקר באזורים הצפוניים). כתוצאה מכך, בית הגידול שלו כולל מערכות אקולוגיות ייחודיות: הפאראמו - טונדרה אלפינית גבוהה וטרופית הנמצאת מעל קו העצים ומתחת לקו השלג הנצחי, ומתאפיינת בכרי דשא, שיחים גדולים, עשבים וביצות, ויער ננסי - מערכת אקולוגית נדירה הכוללת עצים מיניאטוריים, והפאונה שלה כוללת מינים קטנים מעולם חי כדוגמת מכרסמים ולטאות. היערות הננסיים ממוקמים בדרך כלל באזורים גבוהים ואלו הנמצאים בהרי האנדים הם בעלי אקלים טרופי. עקב גודלו הקטן, הפודו הצפוני מנצל את השיחים הגדולים בבתי הגידול כדי לעבור בבטחה בשטחים פתוחים שבין היערות מבלי שיהיה אפשר לזהותו. הוא מצוי גם ביערות הרריים, יערות עננים, ויערות גשם. בתי הגידול שלו מתאפיינים ברובם בצמחייה עם פריחה לתקופה קצרה, טחבים, חזזיות, עצים ושרכים גוציים וגדולים ושיחים. בתי הגידול הללו מתאפיינים בטמפרטורות נמוכות, עם כפור תכוף בלילה וקרקע לחה מאד העשויה להיות טובענית למדי באזורים שטוחים. כמות המשקעים גבוהה בכל סוגי בתי הגידול, והיא מגיעה בצורת גשם, שלג או ערפל.
אקולוגיה
הפודו הצפוני הוא מין פעיל דמדומים בעיקרו, ובמידה מסוימת גם פעיל לילה; עם זאת, היעדר מחקר מקיף אודות המין מוביל לכך שייתכן והוא פעיל בשעות שונות של היום לסירוגין ובין לבין מבלה את הזמן במנוחה במסתור בדומה לפודו הדרומי. פודו זה הוא מין יחידאי, אך מדי פעם ניתן לראותו בזוגות. כאשר הפודו הצפוני חש באיום, הוא נמלט בריצת זיג-זג ובקפיצות לעבר אזורים עם מדרונות תלולים וצמחייה צפופה. בין טורפיו ניתן למנות בראש את כלבי הבית, ולאחר מכן את פומת ההרים, חתול הפמפס, הטאירה והאוצלוט. הן הזכר והן הנקבה של הפודו הצפוני טריטוריאליים, וגודל השטח הממוצע שלהם לא ידוע בוודאות אך דומה כנראה לזה של הפודו הדרומי: 26-16 דונם. השטח של הזכר גדול יותר ועשוי לחפוף לשטחן של מספר נקבות.
הפודו הצפוני הוא יונק צמחוני הניזון בעיקר מעלווה נמוכה בגובה הקרקע ודשא טרי, ויש דיווחים בפרו על צריכה מסוימת של פירות. הוא נוהג מדי פעם לחדור לשדות ומטעים כדי לאכול מהיבולים. לדברי הילידים המקומיים בהרי האנדים, הפודו הצפוני נוהג לטפס באופן תדיר על עצים בשביל להגיע למקורות מזון - התנהגות חריגה מאד בקרב האיילים.
האקלים המיוחד השורר בהרי האנדים המרכזיים, מוביל לכך שיש לפודו שתי עונות רבייה מדי שנה: מאוגוסט עד ספטמבר, וממרץ עד אפריל. עופר יחיד נולד לאחר תקופת הריון של שבעה חודשים, ובשבועות הראשונים לחייו הוא דומה יותר למכרסם מאשר לעופר אמיתי, וגורם נוסף המבדיל אותו ממרבית העופרים הוא הכסות החומה אחידה שלו שנעדרת שורות של כתמים לבנים. בעת הלידה, משקל העופר הוא 400 גרם בלבד - כמשקלה של אשכולית גדולה. העופר גודל במהירות ומגיע לגודל של פרט בוגר כבר בגיל שישה חודשים, וכעבור שנה הוא מגיע לגודל המקסימלי שלו. למרות היותו יונק קטנטן, תוחלת החיים של הפודו הצפוני בטבע גבוהה למדי ועשויה להגיע ל-15 שנים. לפודו זה אין התאמה לחיים בשבי, ובמקרה הטוב הוא שורד מספר חודשים.
איומים ושימור
.jpg)
הפודו הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), לאורך הירידה המתמשכת של מספריו, ועקב כך שאוכלוסיות קטנות הפזורות ברחבי הרי האנדים הופכות אט אט לתת-אוכלוסיות דלילות שגודל כל אחת מהם אינו עולה על 1,000 פרטים. מין זה מתרחש בצפיפויות מאד נמוכות לאורך הטווח שלו, והכריח מידע נוסף אודותיו על מנת למדוד את האיומים ושיעורי הירידה הכמותית עקב הציד ואובדן בית הגידול - כך שבסופו של דבר הוא עשוי להעפיל לקטגוריה של מין בסכנת הכחדה (EN). אף על פי שבעבר הפודו הצפוני ניצוד באופן אינטנסיבי על ידי הילידים המקומיים מ-1950 עד 1980 עבור בשרו, כיום הוא ניצוד לעיתים רחוקות מאד עקב היותו נדיר וקטן ההופך את הרדיפה אחריו ללא ריווחית עבור הציידים. עם זאת, האיום העיקרי עליו כיום הוא אובדן בית הגידול וטריפה על ידי כלבי בית, והרחבת התנחלויות אדם בתחומי המחייה שלו מאיצים את הצטמצמות המין. אובדן בית הגידול נובע בעיקר מכריתת יערות לצורך תעשיית העץ, ובחלקו גם עבור מטעי גידולים חקלאיים או סמים כדוגמת קוקאין ואופיום. איום אחר זניח יותר הוא תפיסת פודואים על ידי הילידים עבור גידולו כחיית מחמד, שכן הגודל הקטן והצורה החיננית שלו הופכות אותו ליונק פופולרי עבור תושבי האנדים. אין כיום אוכלוסיות של פודו צפוני בגני חיות, ופודואים שנתפסים על ידי הילידים המקומיים אינם שורדים זמן רב. בשנת 1968, זוג פודואים צפוניים שנתפסו באקוודור נשלחו לגן החיות של ברלין, אולם הם לא שרדו אפילו את ההפלגה והגיעו לאירופה כשהם כבר מתים. התיעוד היחידי של פודואים צפוניים חיים בשבי מגיע מזוג שחי במערב ברלין ב-1972 (אף הם נתפסו באקוודור), אולם הם חיו רק 4 ו-6 חודשים בהתאמה. עקב כך, לא ניתן אפילו להקים אוכלוסיות שבויות שמהם ישוחררו פרטים לטבע - בניגוד לפודו הדרומי שמסתגל יותר לחיים בשבי.
בקולומביה, הפודו הצפוני רשום כמין בסכנת הכחדה, ומצוי באזורים המוגנים - הפארק הלאומי פארקיו והפארק הלאומי לוס נוודוס. באקוודור המין רשום כפגיע, והוא מצוי בתחומים המוגנים הבאים: הפארק הלאומי קאיאס, הפארק הלאומי פודוקארפוס, הפארק הלאומי ליאנגאנאטס, הפארק הלאומי סנגאי, השמורה האקולוגית אנטיסאנה, השמורה האקולוגית אנחל, והשמורה האקולוגית קוקה קאיאמבי. בפרו המין נחשב לנדיר, ומצוי בפארק הלאומי ריו אביסאו, הפארק הלאומי יאנאצ'גה צ'ימילאן והשמורה הלאומית טאבאקונס נאמאבלי. האוכלוסיות העיקריות של הפודו הצפוני מצויות לאורך מסדרון של אזורים מוגנים בהרי האנדים באקוודור, והתכנון להקמת אזור מוגן נוסף צפונית לפארק הלאומי ריו אביסאו עשויה ליצור אזור מוגן רציף מאקוודור לפרו ובכך להגדיל באופן משמעותי את הישרדות הפודו בהרי האנדים.
בין פעולות השימור שמומלצות על ידי IUCN, לבצע סקרים מקיפים אודות מצב המין, ופיתוח תוכנית מחקר שתלמד את האקולוגיה, דרישות בית הגידול, הביולוגיה והיקף האיומים על המין; כמו כן, לחזק את תוכנית הניהול סביב אזורים מוגנים במידת הצורך, ובמקומות שבהם מתרחש ציד כבד למטרת קיום בסיסית עבור האוכלוסייה המקומית, לנסות למצוא פרויקטים לכלכלת הכפרים או לקבוע מכסות ציד סבירות יותר. בנוסף, יש לפתח תוכניות להעלת המודעות בקרב האוכלוסייה לרווחת בעלי החיים, וכן תוכניות שימור ואכיפת חוק חזקה יותר במידת הצורך. הפודו הצפוני מצוי כאמור במספר אזורים מוגנים על פני הטווח שלו, אולם בחלקם אין תוכניות ניהול מסודרות אין שלא מוקצים מספיק משאבים מהממשלה על מנת לבצע הגנה נאותה על האזור המוגן. החל משנת 2009 הפודו הצפוני רשום בנספח II של אמנת CITES, מה שאומר שהמסחר הבינלאומי במין זה או באיבריו חייב להיות תחת פיקוח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
23807583פודו צפוני