צ'אווין דה ואנטאר
 | |
| מראה באתר: הרחבה הגדולה מימין, בתווך הרחבה הקטנה, ומשמאל מקדש A במקדש העתיק | |
| מדינה |
 פרו |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 3 | |
| הערות | אתר בסיכון מאז 1986 |
  | |
צ'אווין דה ואנטאר (Chavín de Huántar) הוא אתר ארכאולוגי השוכן בפרו, כ-250 ק"מ צפונית לבירה לימה, ונמצא בגובה של 3,177 מטר מעל פני הים. האתר הוקם בידי תרבות הצ'אווין, תרבות דרום אמריקנית עתיקה, שהתקיימה לחופי האוקיינוס השקט ומורדותיו המערביים של רכס הרי האנדים. בני הצ'אווין, שהתקיימו בין השנים 1000 ל-300 לפני הספירה לערך, הניחו את היסודות התרבותיים למרבית התרבויות המאוחרות בהרי האנדים, בהן אימפריית האינקה. בשנת 1985 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כעל אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
העיר צ'אווין דה ואנטאר נבנתה החל בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס, והיא התפתחה ועד מהרה והייתה למרכז הפולחני המרכזי של תרבות הצ'אווין כולה. בעיר התגוררו כוהנים ועוזריהם, והיא שימשה אוכלוסייה ארעית של עולי רגל אשר באו להיוועץ באורקל המקומי, והביאו לעיר תשורות ומתנות. עם זאת, עולי הרגל היו עשויים להישאר בעיר משך פרק זמן נכבד. העיר ששכנה בסמוך למוצאו של אחד מיובליו של נהר מרניון, בתורו יובל של האמזונאס, הייתה גם למרכז מסחרי חשוב, שניצב בסמוך לציר אורך שהוביל באפיק הנהר מדרום לצפון.
האוכלוסייה בעיר התחלקה לשלושה מעמדות:
- הכוהנים, אשר נחלקו בעצמם לכוהני העיר ולכוהנים עולי רגל, ניהלו את המקדשים והיו מופקדים על חיזוי העתיד. הכוהנים היו מעמד העילית של הצ'אווין, והם שלטו בעם גם בתחומי החיים החילוניים.
- אמנים ואנשי מקצוע אשר התמחו בעיבוד מתכות, בקדרות ובטקסטיל, וכן בהנדסת הדרכים ומערכות ההשקיה.
- יתר העם אשר עסק בעיקר בחקלאות.
העיר החלה לשקוע לקראת שנת 500 לפנה"ס, וכמו תרבות הצ'אווין כולה, החלה סובלת מחוסר יציבות חברתית ומהתקוממויות. אתרי פולחן גדולים ננטשו, בנייתם של אחרים לא נשלמה ואחרים הפכו לכפרים ופינו את מקומם לקרקע חקלאית. גם בצ'אווין דה ואנטאר קם כפר, ואבנים ממבנים מונומנטליים, כולל כאלה שנשאו תחריטים, שימשו בבניית קירות הבתים.
החפירות במקום החלו בשנת 1919, וב-1945 חלק גדול מהממצאים כוסו במפולת בוץ. עוד נפגע האתר בשנת 1970 כתוצאה מרעידת אדמה, אך החל משנות ה-80 הוא נחקר ונחפר בצורה מסודרת ומעמיקה.
האתר
שטחה של העיר הוא 12 דונם והוא מורכב מהמקדש העתיק (העליון בתרשים) והמקדש החדש (התחתון בתרשים). כל אחד משני המקדשים ערוך סביב רחבה שקועה, וביניהם שוכנת רחבה שלישית.
המקדש העתיק
המקדש העתיק בנוי משלושה מבנים הערוכים בצורת האות "ח", סביב רחבה שקועה, שבמרכזה כיכר עגולה בקוטר של כ-20 מטרים. שלושת המבנים צמודים זה לזה ומסומנים כ"מקדש A" משמאל לרחבה (בצידה הדרומי), "מקדש B" בתווך (בצידה המערבי) ו"מקדש C" מימין לרחבה (בצידה הצפוני). במקדשים מבוך של מעברים וחדרים תת-קרקעיים, והסברה היא כי הם שימשו, בחלקם לפחות, להזרמת מים אשר יצרו שאון בעת הטקסים. חלקים אחרים בהם שימשו לאחסון וייתכן שאף למגורים. במקדש נצבו אובליסקים, אסטלות ומונומנטים מאבן, שעליהם תבליטים של דמויות אדם ושל יגוארים, אליגטוריים ובעלי חיים אחרים.
החלק המוקדם של המקדש הוא אגפו השמאלי המכונה גם "אל קסטיו" (El Castillo - "הטירה" או "מקדש A"), והוא מתוארך לשנת 900 לפנה"ס לערך. אל אגף זה הוביל שער עשוי מאבן גרניט שחורה בשילוב עם אבן גיר לבנה, והוא ניצב בקצהו של גרם מדרגות עשוי מאותם חומרים. השער מעוטר בתגליפים, אף על פי שזו לא הייתה הכניסה הראשית אל הבניין, שכן היא פונה מזרחה לכיוון המקדש החדש (ראו להלן), ולא אל הרחבה העגולה שמצפון למבנה.
גרם מדרגות רחב ושמור מוביל מהרחבה העגולה אל הכניסה ל"מקדש B". מול גרם מדרגות זה, בצידה המזרחי של הרחבה (הצד הפתוח), שוכן גרם מדרגות נוסף המוביל לעבר יתר חלקיו של האתר. ליד גרם זה שוכנת תלולית עפר קטנה, ואדם הניצב בכיכר העגולה, יראה את השמש זורחת מעליה ביום ההיפוך הקייצי בחצי הכדור הדרומי (21 בדצמבר). במרכזו של מקדש B, בחדר קטן וחשוך בצורת צלב, ניצב ה"לנסון" (Lanzón), שמו המקובל של פסל האליל המרכזי במקדש. מקור השם במילה הספרדית לחנית, והוא ניתן לו בשל צורתו. הלנסון הוא אסטלה מגרניט בגובה של 4.5 מטרים, ועליה תבליט של דמות האליל. צורתה של הישות האלילית הייתה בתחילה כשל יגואר, אך בשלבים מאוחרים יותר קבלה מראה אנושי.
חלקו השלישי של המקדש העתיק הוא "מקדש C". חלקים ממקדש זה נהרסו במפולת הבוץ שארעה באתר בשנת 1945, ויחד עימם נהרסה קפלה מודרנית שנצבה במקום.
המקדש החדש
המקדש החדש נמצא מזרחית לבניין A שבמקדש העתיק, ובין שני המקדשים שוכנת "הרחבה הקטנה" (Plaza Menor). המקדש החדש נוסף בין השנים 500 ל-200 לפנה"ס, והוא מהווה בעצם את המשכו של המקדש העתיק לכיוון מזרח ודרום.
המקדש מורכב משני מבנים (E ו-F) הניצבים זה מול זה, משני צדדיה של "הרחבה הגדולה" (Plaza Mayor). הרחבה הגדולה היא שטח רבוע שקוע, ושני גרמי מדרגות הובילו ממנה אל מקדש E שמדרום לה, ושלושה אל מקדש F שמצפון לה. מקימיו של המקדש החדש שימרו את רעיון המתאר בצורת האות "ח", כאשר מבנה A של המקדש העתיק, ניצב בצלע השלישית שלה. לכן יש לראות את המקדש החדש והמקדש העתיק כמבנה משולב, ושני המקדשים, העתיק והחדש, שימשו במקביל. גם במקדש החדש ניצב לנסון.
קישורים חיצוניים
