חיזוי
חיזוי או ניבוי הוא פעולה של הערכת ההסתברות שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת.[1] החיזוי עשוי להיות לטווחי זמן שונים, מימים אחדים ועד שנים רבות. ככל שהחיזוי הוא לטווח ארוך יותר, כך, בדרך כלל, אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הנעלמים המשפיעים עליו. החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים. על כן כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע, עיבודו ופירושו יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, למידת אי-הוודאות יש קשר חיובי עם דיוק החיזוי.[1]
יש להבדיל בין כמה סוגי חיזוי; סוג אחד הוא המדעי, ובו מועלית השערה לגבי מודל המסביר אירועים מהעבר, מתוך מחשבה שמודל זה עשוי לעמוד גם בבסיסם של אירועים עתידיים. תוקפו של חיזוי מסוג זה בכך שהוא נבדק באמצעים סטטיסטיים על ידי ניסוי או תצפית. על סוג זה נמנים רוב אנשי המדע העוסקים בחקר מדעי הטבע ומדעי החברה. סוג אחר של חיזוי הוא הספקולטיבי, ובו מנחשים באופן אינטואיטיבי מה יקרה בעתיד על סמך התרשמות אישית מאירועי העבר או על סמך תחושות בטן. בחיזוי מסוג זה משתמשים כל בני האדם כמעט בכל יום. סוג כללי נוסף של חיזוי הוא כזה המתבצע על ידי אנשים המוליכים שולל את מאמיניהם, באופן מודע או לא מודע. חיזוי מסוג זה עוסקים אנשים כדוגמת נומרולוגים, קוראים בכף היד או אף בקרב שרלטנים מדעיים כדוגמת תאוריות מדעיות-גזעניות.
עתידנות היא דיסציפלינה אקדמית העוסקת בחיזוי, אך הקונצנזוס המדעי הוא שמדובר בפסאודו-מדע.
חיזוי בתחומי דעת שונים
החיזוי יכול להתבצע עבור מגוון של תחומי דעת, אשר לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו. כמו כן, ישנן תופעות המערבות מספר תחומי דעת.
חיזוי עוסק לעיתים בתופעות פיזיקליות, ומתבסס על חוקי הפיזיקה. חיזוי מסוג זה הוא ודאי כאשר ידועים היטב החוקים המשפיעים על אירוע מסוים, כגון ליקוי חמה או ליקוי ירח. חיזוי זה ודאי פחות כאשר הידע על אודות הפרטים המשפיעים על אירוע מסוים אינם ידועים בשלמותם, ודוגמה בולטת לכך היא תחזית מזג האוויר. במקרים אחרים אין כמעט ידע המאפשר חיזוי סביר, למשל בכל הנוגע לחיזוי רעידות אדמה לטווח רחוק.
חיזוי התנהגות אנושית אינו מבוסס באופן ישיר על חוקי הפיזיקה, אלא על עקרונות מתחום מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה – לחיזוי התנהגות של יחיד, או סוציולוגיה – לחיזוי התנהגות של קבוצה. חיזוי מסוג זה מתקיים בתחום רבים, כמו הערכות לגבי פריצת מלחמה במודיעין צבאי, שער מטבע ושוקי ניירות ערך בכלכלה, או שינויים בהרכב האוכלוסייה בדמוגרפיה.
ישנם מספר הבדלים בין מאפייני המדידה בתחומי דעת שונים. למשל במדעים המדויקים מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב מכשיר מדידה מתאים. במדעי החברה המושגים מדידה והערכה מתייחסים להתאמה של ערכים מספריים לתכונות או לגדלים על פי כללים.
עם זאת, בכל התחומים מטרת המדידה היא איסוף המידע הרלוונטי ברמת הדיוק והאמינות הגבוהות ביותר. ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על איכות המדידה והיכולת שלה להגשים מטרה זו. דיוק ונכונות המדידה מתייחסים למידת הקרבה שלתוצאות המדידה לערך הממשי, וכן טעויות מדידה הנובעות ממכשיר המדידה או משגיאות של המודד עלולות להשפיע גם הן.
היבטים דתיים
ערך מורחב – נבואה
היבטים קוגניטיביים
- ערך מורחב – ניסוי וטעייה
תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של הגמול באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה[2]. קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כאות לימודי אידיאלי עבור הפלסטיות של מערכת העצבים[2], משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.
הטיות קוגניטיביות
- ערך מורחב – הטיה קוגניטיבית
הטיה קוגניטיבית היא דפוס או נטייה שיטתית (לא אקראית) של בני אדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט.[3][4].
הטיות קוגניטיביות יכולות להשפיע הן על שלב איסוף המידע והן על הפירוש שלו. לדוגמה:
- נבואה המגשימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות תואמת של בעל הציפייה, והתנהגות זו גוררת התנהגות תואמת גם מן הצד השני, דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה והופך אותה למציאות.
- דוגמה: דיבורים על פיחות צפוי, גורמים לציבור לקנות מטבע זר בהיקף רחב, ובכך מאלצים את האוצר לבצע פיחות גם אם לא התכוון לכך מלכתחילה.
- נבואה המזימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות הפוכה של בעל הציפייה, מצב שייתכן שאלמלא העלאת הנבואה לא היה מתקיים.
- דוגמה מובהקת לכך היא חיזוי של המודיעין הצבאי שהאויב עומד לפתוח במתקפת פתע, חיזוי שעצם פרסומו מרתיע את האויב מצעד כזה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קרן צוריאל הררי, נביאי האופן ספייס, באתר כלכליסט, 16 באפריל 2015
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Fiorillo, C. D., Tobler, P. N., & Schultz, W. (2003). Discrete coding of reward probability and uncertainty by dopamine neurons. Science, 299(5614), 1898-1902.
- ^ 2.0 2.1 Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.
- ^ Baron, J. (2007). Thinking and deciding (4th ed.). New York, NY: Cambridge University Press.
- ^ Ariely, D. (2008). Predictably irrational: The hidden forces that shape our decisions. New York, NY: HarperCollins.
22547701חיזוי