צ'וני
 צ'וני
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילי העולם החדש |
| סוג: | מזאמה |
| מין: | צ'וני |
| שם מדעי | |
 Mazama chunyi
| |
| תחום תפוצה | |
| |
הצ'וּנִי (שם מדעי: Mazama chunyi), הוא מין של אייל קטנטן וננסי בסוג מזאמה החי במרכז הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1959, על ידי הזואולוג האמריקני פיליפ הרשקוביץ, ואין לו תת-מינים. באנגלית, הוא מוכר יותר כמזאמה גמדית (Dwarf brocket) אף ששם זה שגוי למעשה שכן המין מעולם לא חווה גמדות איים, והשם "ננסי" הולם אותו יותר. מכונה לעיתים גם מזאמה ננסית פרואנית כדי להבדילו מקרובותיו המזאמה הננסית האקוודורית, והמזאמה הננסית הברזילאית. הצ'וני הוא המין הקטן ביותר בסוגו, ולמעשה, הוא האייל הקטן ביותר בעולם לאחר מיני הפודו אשר קטנים ממנו במעט. בין הפודו הצפוני לצ'וני שורר דמיון יוצא דופן מבחינה מורפולוגית ואנטומית, וניתן ללמוד זאת מכך, שבטרם ההכרה בצ'וני כמין בפני עצמו, הוא נחשב לפודו צפוני.
גילוי וטקסונומיה
עד תחילת המאה ה-20, נראה היה שחוקרי הטבע גילו כבר את כל מיני המזאמה. מבין איילי העולם החדש שהיו אנדמיים לדרום אמריקה, בלטו מלבד המזאמה, אייל הפמפס, המאכלס את הסוואנות הארגנטינאיות, אייל הביצות המאכלס את האזורים הביצתיים של ברזיל, והסוגים אייל האנדים, ופודו אשר מצויים על מורדות הרי האנדים. בסוג פודו התגלו עד אז שני המינים בעלי טווח נפרד לחלוטין: הפודו הדרומי המאכלס את דרום הרי האנדים בין צ'ילה וארגנטינה, והפודו הצפוני המאכלס את צפון הרי האנדים בקולומביה, אקוודור וצפון פרו.
הפרט הראשון של הצ'וני נאסף בשנת 1926 על ידי זואולוג אמריקני, על מורדות הרי האנדים בגובה 3,200 מטר מעל פני הים באזור מאפירי הסמוך ללה פאס בירתה של בוליביה. אותו זואולוג היה משוכנע שמדובר בתת-מין של מזאמה מרידאנית, ועל כן הוא שלח אותו עבור המוזיאון להיסטוריה של הטבע בשיקגו תחת השם המדעי Mazama bricenii chunyi. עקב הדמיון היוצא דופן שלו לפודו הצפוני, כאשר הזואולוגים במוזיאון ראו את הצ'וני לראשונה הם היו משוכנעים שמדובר באוכלוסייה נוספת של הפודו הצפוני שכן הגודל והצבע של שניהם די זהה. החוקר הראשון שגילה שהצ'וני מהווה מין בפני עצמו, היה הזואולוג האמריקני פיליפ הרשקוביץ; הרשקוביץ היה אוצר במוזיאון להיסטוריה של הטבע בשיקגו, וכאשר הגיעו אליו ב-1959 4 דגימות של "פודו צפוני" מדרום פרו, הוא ביצע עליהם מחקר יחד עם הדגימה המקורית שנאספה בבוליביה. אף על פי שהדגימות דמו מאוד לפודו צפוני, הרשקוביץ שם לב שתכונות מורפולוגיות מסוימות כמו מבנה הלסת והשיניים, דמו יותר למינים בסוג מזאמה. הוא הגיע למסקנה שמדובר במין חדש אשר מהווה את המין הקטן ביותר בסוג, ובדיקות של חוקרים מאוחרים תמכו במחקרים שלו.
כיום הצ'וני נחשב רשמית כמין בסוג מזאמה, לצד 10 מינים נוספים. הוא משויך לתת-משפחת איילי העולם החדש שבמשפחת האייליים, ויש לו דמיון רב לשני מינים בסוגו: מזאמה מרידאנית ומזאמה ביצתית הנמצאות בצפון הרי האנדים, ומזאמה ננסית החיה בשפלה של ברזיל. מבחינה גנטית הוא קרוב ל-3 המזאמות הנזכרות, אך הן קרובות יותר אחת לשנייה מאשר אליו.
תיאור ואנטומיה
הצ'וני הוא מעלה גירה קטנטן וננסי - מבין האיילים הקטנים בעולם. מבנה הגוף שלו שונה לחלוטין מקרובותיו המזאמות: הוא בעל מבנה גוף גוץ, מוצק וקומפקטי בקיצוניות, כשהאיברים קטנים, דקים ומכווצים יותר. במבט כללי, הוא נראה שמנמן ועגלגל, והרגליים קצרות יחסית למזאמות האחרות. האוזניים עגלגלות וקטנות, והזנב קצר ורחב. הראש המשלוש רחב במצח וצר בחרטום, והקרקפת עגלגלה. העיניים קטנות, האף גדול והלוע קצר ורחב. פרופיל הגוף הנמוך של הצ'וני דומה יותר למכרסמים גדולים כמו האגוטי מאשר לאייל אמיתי, והדמיון שלו למיני הפודו יוצא מן הכלל. פלג הגוף שלו גבוה באופן ניכר מפלג הגוף הקדמי: גובה הכתף הוא 38 ס"מ בלבד, לעומת גובה העכוז אשר נמצא סביבות 42 ס"מ; הגורם העיקרי לכך הוא הרגליים האחוריות שארוכות באופן ניכר מהקדמיות. אורך הראש והגוף הוא 60–70 ס"מ, והמשקל הכולל של גופו נע בין 8 ל-12 ק"ג בלבד. אורך הגולגולת של פרט בוגר הוא 15 ס"מ. הפרסות שלו חדות וארוכות. לזכרי הצ'וני זוג קרניים קטנות, חדות ודמויות פגיון קצרצר, אשר אורכן אינו עולה בדרך כלל על 3.5 ס"מ והן בקושי בולטות מעל קו השיער של המצח.
הפרווה של הצ'וני קצרה, צפופה ורכה. צבע הפרווה דומה במידה רבה לפודו הצפוני ולמזאמה הביצתית. המראה הכללי שלה בדרך כלל שילוב של חום קינמון ואדום עמוק (במיוחד בצלעות ובגב), אך היא עשויה לעיתים להיות עם גוון חום כהה, כתמתם, וסגלגל עד שחרחר מבריק. הגרון, החזה, והבטן בצבע כתמתם אפרסק בהיר עד צהבהב, והחזית של הרגליים בצבע כהה. פנים הרגליים והמפשעה לבנים. זנב הצ'וני אינו מוסתר בתוך העכוז, וצבעו התחתון לבן בוהק. הראש בצבע שחרחר מבריק והלחיים סגלגלות יותר, ועקב כך, הסנטר שצבעו כתמתם בהיר בולט במיוחד אצל הצ'וני. יש לעיתים טבעות בהירות סביב העיניים, ופס שחרחר על הסנטר. האוזניים שחורות, ובקצוות יש להן כתמים לבנים. על המצח של הצ'וני יש משטח שיער קצר וסבוך עם צבע שחור מבריק.
תפוצה וביולוגיה
הצ'וני הוא יונק תת-אנדמי למרכז האנדים, וטווח התפוצה שלו נופל בדרום פרו וצפון בוליביה. בפרו, הוא מצוי במחוזות: קוסקו, פונו, אוקיאלי, ומדרה דה דיוס, ובוליביה הוא מצוי במחוזות: לה פאס וקוצ'הבמבה. הטווח הגאוגרפי נמצא בין יער האמזונס למורדות של הרי האנדים.
בית הגידול של הצ'וני ממוקם במרומי הרי האנדים בגבהים של 4,000-1,000 מטר מעל פני הים, והוא בין האיילים הבודדים בדרום אמריקה המאכלסים אזורים גבוהים כאלו (הטריוקה הוא היחיד שחי באזורים גבוהים יותר). בתי הגידול באזור כוללים יערות עננים, יערות ננסיים, יערות הרריים, וביצות פאראמו. בבוליביה, בית הגידול כולל גם את "סז'ה דה סלבה" - סוג של פסיפס יער ושטחי מרעה. הוא מצוי גם בכרי דשא תת-אלפיניים עם אדמה טרשית וכן בסמוך לאגם טיטיקקה, ובתי הגידול כוללים בדרך כלל גם שיחים וסלעים. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלו עשויות להיות מתחת לאפס אף שלרוב האקלים לח, וכמות המשקעים הממוצעת נעה בין 1,400 ל-1,800 מילימטר לשנה.
.jpg)
אין מידע רב על האקולוגיה של הצ'וני, עקב היותו מין זהיר וביישן שנראה רק לעיתים רחוקות ובנוסף פעיל בבדידות. ככל הנראה הוא אוכל פירות שנפלו לקרקעית היער על ידי בעלי חיים אחרים או מעלווה של שיחים נמוכים בגובה הקרקע. השיירים של הצמחייה בצואה שלו קטנים יותר משל רוב האיילים, ועל בסיס זאת, ניתן ללמוד שתזונתו מורכבת מפריטי מזון קטנים למדי ומותאמים להאכל על ידי הלסת הקטנה. הוא מן הסתם טריטוריאלי, ופעיל לאורך שבילים קבועים בצמחייה הנוצרים על ידי הצעידה שלו באותו מקום לאורך זמן עד יצירת מעבר קטן בסבך. הוא פעיל בשעות היום ובשעות הלילה, אך בעיקר פעיל דמדומים. פריסות של מצלמות בתחומי בית הגידול שלו, מצביעות על כך שצפיפות האוכלוסייה של המין נמוכה מאוד. סביר להניח שטורפיו רבים יותר ממינים אחרים עקב גודלו, בראשם הפומה ההררית, חתול האנדים וחתול הפמפס. אף על פי שלא ידוע מאומה על הרבייה של הצ'וני, היא עשויה להיות דומה לזו של מיני מזאמה אחרים: מתרחשת בכל השנה ללא עונה קבועה, והמלטה של עופר יחיד וזעיר לאחר תקופת הריון ארוכה של 218 עד 228 ימים. הנקבות מסוגלות להתרבות כבר בגיל 11 חודשים. תוחלת החיים הממוצעת בטבע נמוכה למדי: בסביבות 4.5 שנים.
מצב
הצ'וני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), עקב ירידה מתמשכת של האוכלוסייה אשר משוערת בהיקף של למעלה מ-30% על פני תקופה של 14 שנים, הרס בית הגידול שמתרחש במשך עשרות שנים בטווח התפוצה הידוע שלו, הצטמצמות טווח התפוצה הידוע של המין בפרו ובוליביה, וכן בשל העובדה שלפחות 40% מטווח התפוצה הנוכחי שלו צפוי לסבול ממגוון איומים אנושיים שאינם פוסקים.
האיום העיקרי על המין הוא הרס בית הגידול המתבצע על ידי הדברים הבאים: רעיית של צאן ובקר בקנה מידה קטן, כריתה או שריפה של היער עבור שטחי מרעה וחקלאות, וגידול של מטעי קוקה לצורך הפקת סם הקוקאין בעיקר סביבות לה פאס וקוצ'במבה בבוליביה, ופונו וקוסקו שבפרו אשר נחשב לגורם העיקרי להרס בית הגידול. בניית מגורי אדם וכריית מינרלים מרחיבים אף הם את אובדן בית הגידול. הציד, מתרחש בהיקף לא ידוע עבור בשר ואיברים מסוימים הנמצאים בשימוש ברפואה המקומית. ניתוח מצב בית הגידול בתחומי טווח התפוצה של הצ'וני בבוליביה, מצביע על כך שבסביבות 58% מבתי הגידול נמצאים במצב טוב מאוד, ו-41% סובלים מאיומים אנושיים (מתוכם 25.5% ברמת הפרעה בינונית, ו-15.9% ברמת הפרעה חמורה). הנתונים בפרו מצביעים על מצב דומה לזה של בוליביה.
IUCN ממליץ לרשום את אוכלוסיות המין הידועות כמאוימות בפרו ובוליביה ולספק להם הגנה, ולצורך כך, נדרשין תחילה מחקרים אקולוגיים וקמפיינים סביבתיים בקרב התושבים המקומיים על מנת לעורר מודעות להשפעה של הרס בית הגידול והציד. בקרה על הציד בקרב המקומיים נדרשת, ורצוי להתייחס אליו כמין דגל של פרוזדור השימור אמבורו-וילקבמבה. בין האזורים המוגנים שבהם המין מצוי בפרו ניתן למנות את הפארק הלאומי מנו, הפארק הלאומי אוטישי, וכן בשמורת הטבע הגדולה שסביב אתר השרידים של ממלכת האינקה - המאצ'ו פיצ'ו. בבוליביה, הוא מצוי בתוך שישה אזורים מוגנים: הפארק הלאומי מאדידי, הפארק הלאומי אפולובמבה, הפארק הלאומי קוטאפאטה, הפארק הלאומי לאיאס קרסקו, הפארק הלאומי איסיבורו פילון, וכנראה גם בפרוזדור השימור אמבורו-וילקבמבה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
26370021צ'וני