דאונטולוגיה
דאונטולוגיה (מן המילה היוונית "δέον" - "חובה") היא תאוריה אתית, אשר לפיה לפעולות מסוימות ישנו ערך מוסרי חיובי או שלילי כשלעצמן, הנפרד מן הערך המוסרי החיובי או השלילי של תוצאותיהן. הדאונטולוגיה מניחה את קיומן של חובות מוסריות א-פריורי, אשר אינן משתנות עם שינוי הנסיבות. השלכה חשובה של גישה זו היא כי אין מטרה המצדיקה את האמצעים, בניגוד לגישות כגישת התועלתנות, תאוריה אתית לפיה המטרה מצדיקה את האמצעים, מכיוון שהחלטותיו של היחיד נמדדות על פי תוצאותיהן.
הוגי האתיקה הדאונטולוגית
.jpg)
ההוגה החשוב ביותר הקשור במושג הדאונטולוגיה הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. על פי קאנט מעשים מסוימים אינם מוסריים מכיוון שאינם תואמים את מעמדו של עושה המעשים כיצור חופשי ורציונלי, ולכן אין לעשותם בכל נסיבות שהן. בהתאמה, מעשים המקדמים את מעמדם של עושיהם כיצורים חופשיים ורציונלים צריכים להיות מבוצעים לעיתים קרובות. דיון בגישה זו מצוי בתורתו של קאנט באשר לצו הקטגורי.
תאורטיקנים דאונטולוגים נוספים הם הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק והפילוסוף האמריקני בן זמננו ג'ון רולס. על פי לוק, לאנשים ישנן זכויות בלתי ניתנות להפרה שהן חלק ממשפט הטבע, ויש לשפוט את פעולות האדם מבחינה מוסרית על פי המידה שבה הן מכבדות או מפרות זכויות אלו. רולס מבחין בין "טוב" ו"נכון". תאורטיקנים קונסקואנטליסטים טוענים כי מעשה הוא "נכון" (ולפיכך יש לבצעו) אם הוא ממקסם את מידת ה"טוב". לעומתם, רולס, כדאונטולוג, טוען כי ישנם מעשים הממקסמים את ה"טוב" אך עדיין אינם "טובים" מטבעם, ולפיכך אין לבצעם, וזאת אם הם מפרים עקרון דאונטולוגי כפגיעה בזכות, או אי ביצוע חובה, או פגיעה בציווי הקטגורי.
מבקרי האתיקה הדאונטולוגית
פילוסופים תועלתנים רבים מבקרים את האתיקה הדאונטולוגית. ג'רמי בנתם, מראשוני התועלתנים, ביקר את הדאונטולוגיה על היותה גרסה מיופה של מוסריות עממית, וכי העקרונות הבלתי ניתנים להפרה שהדאונטולוגים מייחסים למשפט הטבע או לתבונה האוניברסלית הם עניין של דעה סובייקטיבית בסך הכל. ג'ון סטיוארט מיל טען כי הדאונטולוגים אינם יכולים להגדיר באופן מדויק אילו עקרונות מקבלים עדיפות כאשר ישנה התנגשות בין עקרונות שונים ובין זכויות שונות, ועל כן הדאונטולוגיה אינה יכולה להציע מדריך מוסרי מושלם.
מבקריו של קאנט
אחד מהאתגרים הראשונים שהוצבו בפני המסקנות שאליהן הגיע קאנט הגיעה מהפילוסוף השווייצרי בנז'מן קונסטן, אשר טען כי מאחר שאמירת האמת היא ציווי אוניברסלי, על פי התאוריות של קאנט אם יישאל אדם על ידי רוצח היכן מצוי קורבנו, עליו לספר לו את האמת. לאתגר זה נענה קאנט במאמר "על הזכות לכאורה לשקר ממניעים נעלים". בתגובה זו טען קאנט כי אכן זו חובתו של אדם לומר אמת אף לרוצח, טענה הסותרת את האינטואיציה המוסרית שחשים רבים.
קאנט טען שאמירת האמת לרוצח היא מעשה רצוי, מכיוון שלמעשה עצמו יש ערך, ללא קשר לתוצאותיו. לשקר לרוצח פירושו להתייחס אליו כאל אמצעי להשגת מטרה אחרת, דבר שאינו מוסרי מכיוון שמדובר בפעולה הפועלת לפי ציווי שאינו אוניברסלי. יתרה מכך, אין לדעת מה יקרה בעתיד. ייתכן שאם תשקר לגבי מקומו של הקורבן אותו מחפש הרוצח, תהיה אחראי לתוצאות השקר, אם ימצא הרוצח קורבן אחר במקום אותו חיפש את קורבנו המקורי, או אם יימצא הקורבן במקרה במקום אליו שלחת את הרוצח, כאשר חשבת שהוא נמצא במקום אחר. פילוסופים נאו-קנטיאנים מוסיפים כי בכל מקרה אין לך אחריות מוסרית למעשי הרוצח, והיא מוטלת על הרוצח בלבד. אם תאמר את האמת, יוכל הרוצח לחזור בו ולהחליט שלא לבצע את הרצח; אך לך אסור לבצע מעשה בלתי-מוסרי.
יש הטוענים כי גישתו של קאנט אינה יכולה להביא להכרעה במקרה של סתירה בין שני ערכים. למשל, כאשר עליך לגנוב על מנת לקיים הבטחה. קנטיאנים טוענים כי הבטחה לגנוב היא כשלעצמה מעשה שאינו מוסרי. העובדה כי אדם ביצע מעשה בלתי מוסרי בעבר אינה משחררת אותו מחובתו לנהוג באופן מוסרי בעתיד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
