גוראל ההימלאיה

גוראל ההימלאיה
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	צפירים
סוג:	גוראל
מין:	גוראל ההימלאיה
שם מדעי
Naemorhedus goral ‏הארדוויק 1825
תחום תפוצה

גוראל ההימלאיה (שם מדעי: Naemorhedus goral; קרוי גם צפיר ההימלאיה או בפשטות גוראל), הוא מין של אנטילופת-עז קטנה בסוג גוראל, והוא תת-אנדמי לשרשרת ההימלאיה שלאורך הגבול הצפוני של תת-היבשת ההודית בדרום אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1825 על ידי תומאס הארדוויק ויש לו שני תת-מינים. גוראל ההימלאיה הוא בעל דמיון רב לסרו טאיוואני לגוראל אמור ולגוראל סיני, והוא חופף בתפוצתו עם האחרון. שמו המדעי של גוראל ההימלאיה נגזר מלטינית כדלהלן: "Naemorhedus" = "עז יער קטנה"; מתייחס לכך שהגוראליים דומה לעיזים קטנות ובית גידולם הוא באזורים מיוערים. "goral" - הוא שם מקומי עבור מין זה מערב קאשמיר, והוא הפך לשם הרשמי של הסוג. גוראל ההימלאיה נחשב במצב טוב יחסית למיני הגוראלים האחרים, והוא גם המוכר והגדול שבהם.

אנטומיה

קרניים

לגוראל ההימלאיה זוג קרני-חרוט קצרות וחדות כתער, ויחסית לקרני הסרו הן נוטות להיות עקומות יותר. הקרן צומחת במעט לכיוון מעלה באלכסון עם זווית קלה לצדדים, ומיד היא מתעקמת כבר בהדרגה לאחור - יוצרת לבסוף מבנה קשת עדין; מבנה הקרן משתנה מעט בין תת-המינים. לעיתים קרובות הקרניים צומחות באופן ניכר לכיוון מעלה בטרם הן יתעקלו לאחור, בדומה לקרני הסרו; בנוסף, אצל גוראל זה די נפוץ שהקרניים יהיו ארוכות מאד עם עקומה קלה בלבד בקצוות - באופן המזכיר את קרני הצפיר. מיקום הקרניים הוא באזור הקרקפת הסמוך למצח, במרחק ניכר מהעיניים ומהאוזניים. הרווח בין מקום צמיחת הקרניים עלול להיות נמוך ביותר כ-2 ס"מ בלבד. הקרניים לעיתים צרות יחסית לכל אורכן, אך לרוב החצי התחתון יהיה עבה באופן ניכר - במיוחד בבסיס, ויהפוך לצר בהדרגה עד הקצוות השפיציות. הקרניים של הגוראל מחורצות בכבדות בסביבות 14-5 רכסי טבעת רוחבים, ולעיתים בחצאי טבעות או בחריצים בלבד. המספר של רכסי הטבעת משתנה בין תת-המינים, ואזור הקצוות יהיה תמיד חלק לגמרי. צבע הקרניים הוא כחלחל, בז', אפור כהה או בהיר, כשקצוות יהיו לעיתים שחרחרות. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים באורך דומה, אך אלו של הנקבות יהיו דקות יותר.

מראה חיצוני

גוראל ההימלאיה על מורדות סלעים.

גוראל ההימלאיה בעל פרווה עבה וצמרירית המאפשרת לו לשרוד באקלים הקפוא וההררי של ההימלאיה, ומעליה יש שכבת שערות גסה, קצרה וצפופה. צבע הפרווה הכללי הוא חום מהגוני כהה עם גוון אדמוני, חום קפה עמוק או חום אפרפר כהה/בהיר. הצבע משתנה בין תת-המינים כדלקמן. באזור הכתפיים הצבע עלול להיות כהה יותר. הגחון בדרך כלל בצבע בהיר יותר משאר הגוף - צהבהב קרמי עד לבנבן. מהעורף ועד לזנב עלול להיות פס דק או עבה של שערות סמורות בצבע שחור - תלוי בתת-המין. החלק העליון של הרגליים זהה בצבעו לשאר הגוף בעוד שהחלק התחתון יהיה בצבע כתמתם או חום בהיר. בחזית של הרגליים הקדמיות יש כתם שחור עבה ובולט שמשתרע עד לברך, ובמקביל בצד האחורי של הרגליים האחוריות יש כתם שחרחר כהה שמשתרע עד לקרסול. באזור החזה יש לעיתים קרובות כתם שחור עבה נוסף. המפשעה ותחתית הזנב לבנים-אפרפרים, בעוד שהצד העליון של הזנב יהיה בצבע חום כהה/שחרחר בבסיסו, ויסתיים בציצת שיער שחורה. הפרסות אפרפרות-כחלחלות.

צבע ראשו של גוראל ההימלאיה עלול להיות זהה לגמרי לצבע הגוף, אך בדרך כלל הוא יתחלק בצורה ברורה לשניים: אזור הלחיים והעצמות הלסת (לעיתים גם החלק התחתון של החרטום) בצבע אפרפר, צהבהב קרמי או קפה בהיר, ואזור המצח, החרטום ובסיס האוזניים בצבע חום כהה, קפה עמוק, אדמוני או שחרחר. סביב על עין עלולה להיות טבעת שחורה דקה וצמודה. השפתיים אמנם שחורות אך החזית שלהן לבנה. בחלק העליון של הגרון יש "סינר" לבן קרמי גדול ובולט האופייני לגוראלים, ולעיתים תחת זאת יש כתם לבן-צהבהב גדול יותר שמשתרע על הגרון, הסנטר והשפתיים. האוזניים מתחלקות בין חום אפרפר כהה\חום קפה בצד החיצוני, ללבנבן עם כתמים שחורים\חומים בצד הפנימי, והקצוות שחרחרות ולבנות.

מבנה גוף

אף שהוא יחסית גדול למדי, לגוראל ההימלאיה מבנה גוף קומקפטי וגוץ ויש לו גב קמור במקצת עם צוואר קצר התומך בראש בינוני ומשולש. החרטום שלו קצר למדי ופרופיל הפנים שלו קעור. גוראל זה דומה במובנים רבים לסרו, אך הוא קטן יותר, אין לו בלוטות ריח חזיתיות כתפיו פחות שריריות והגולגולת שלו שונה בפרטים מסוימים. רגלי הגוראל מוצקות וחזקות ומותאמות במיוחד לתנועה באזור הררי, ולמרות שהן ארוכות יחסית לגופו, הן עלולות להיראות די קצרות בשל הפרווה העבה שלהם. הפרסות שלו קצרות ובעלות כרית גומי המסייעת לאחיזה בזיזי הסלעים. האוזניים קצרות ומעוגלות והזנב קצר ועבה. עיניו גדולות וזהובות עם אישונים רחבים ואפו גדול ושחור; הנחיריים רחבים ועגלגלים. לזכרים יש רעמה קצרצרה באזור העורף בעוד שלנקבות הרעמה תסתכם בפס שיער סמור כדלעיל.
מידות הגוף של גוראל ההימלאיה:
גובה הכתפיים: 80-58 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 130-81 ס"מ.
אורך הזנב: עד 18 ס"מ.
אורך הקרניים: 18-13 ס"מ.
משקל: 35-22 ק"ג.

תת-מינים

לגוראל ההימלאיה שני תת-מינים כדלהלן:

• גוראל הימלאיה מזרחי (N.g.goral - "גוראל חום"), מצוי לאורך הטווח המזרחי של הרי ההימלאיה - מזרח הודו, נפאל, בהוטן ודרום סין. הוא מתאפיין בפרווה מהגונית-אדמדמה ויש לו פס שחור על הגב. הקרניים שלו ישרות יותר והן חלקות יחסית לתת-המין השני.
• גוראל הימלאיה מערבי (N.g.bedfordi - "גוראל אפור"), מצוי לאורך הטווח המערבי של הרי ההימלאיה - מערב הודו ופקיסטן. הוא מתאפיין בפרווה חומה-אפרפרה ואין לו פס שחור על הגב. הקרניים שלו מעוגלות יותר ומחורצות בכבדות ברכסי טבעת.

תפוצה ובית גידול

הגוראל ההימלאיה כשמו, הוא בעל חיים תת-אנדמי לשרשרת הרי ההימלאיה. תפוצתו משתרעת על פני צפון מזרח פקיסטן (מחוזות: אזאד קשמיר, ח'ייבר פח'טונח'ווה וגילגיט-בלטיסטן), מרבית הטווח הצפוני של הודו (במדינות: ארונאצ'ל פרדש, סיקים, אוטראקהאנד, הימאצ'ל פרדש וג'אמו וקשמיר) מרכז נפאל ובהוטן (מרבית המחוזות) ודרום סין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי ויונאן).

בית הגידול של גוראל ההימלאיה הוא בעיקר קרקע טרשית במדרונות הרריים תלולים בגבהים של 4,000-1,000, עם פסיפס של שיחים, סלעים וצוקים במרעה וטונדרה אלפינית, ולעיתים הוא גם מצוי ביערות הררים הסמוכים לצוקים. הטמפרטורות בתחומיי מחייתו 30-10 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

נוף אופייני לבית הגידול של גוראל ההימלאיה.

גוראל ההימלאיה על מדרון הררי אנכי.

התנהגות ופעילות

גוראל ההימלאיה הוא אמנם בעל חיים יומי, אך שיא פעילותו היא בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב והדמדומים. לאחר שהגוראל סיים לרעות בשעות הבוקר, הוא הולך לבלות את מרבית הצהריים באזורים מוגנים מטורפים על צוקים או במערות. בימים מעוננים עם מזג אויר נוח הוא עשוי להיות פעיל במשך כל שעות היום. גוראל ההימלאיה הינו זריז ביותר, והוא מסוגל לעבור בקלות מרחקים גדולים בנוף הגאוגרפי המפרך של ההרים. גוראלים אלו עושים הגירת-גובה עונתית קטנה; בחודשים הקרים הם יורדים לרעות בגבהים נמוכים בשל האקלים הקפוא והשלג באזורים הגבוהים, ובמהלך החודשים החמים הם חוזרים לאזורים הגבוהים שמתאפיינים בשפע של צמחייה ואזורים ללא הפרעה. כאשר השלג מכסה את כל מקורות המזון הזמינים, גוראל ההימלאיה דוחף את השלג בחוטמו כדי לחשוף את הצמחייה - שלא כמו פרסתנים אחרים שנוטים לחפור או לגרד עם פרסותיהם.

פרסותיו של גוראל ההימלאיה מסייעות לו לאחוז היטב בסלעים אנכיים.

גוראל ההימלאיה הוא בעל חיים חברותי, אולם הזכרים הבוגרים חיים בבדידות עד עונת הרבייה. הנקבות והגדיים רועים בעדרים וקבוצות קטנות של 12-4 פרטים. בדרך כלל כל נקבה קשורה לקבוצה שבה היא חיה, והיא עוזבת אותה לפרק זמן ממושך רק בתקופת ההמלטה. עדרי הנקבות והגדיים פעילים בשטח מחיה קבוע בגודל של 40 דונם, והזכרים הבודדים פעילים בשטח קבוע בגודל של 25-22 דונם. חשוב לציין שזכר הגוראל אינו טריטוריאלי ומסתפק בהפגנת דומיננטיות כלפי זכרים אחרים.

גוראל ההימלאיה הוא יונק צמחוני, ותזונתו מגוונת למדי וכוללת: עשבי תיבול, עשב ירוק וטרי, שורשים, פקעות, דגניים, קליפות, זרעים, עלים, ענפים, חזזיות אגוזים ופטריות.

תקשורת

גוראל ההימלאיה מסתמך בעיקר על חוש הראייה והשמיעה שלו כדי לבדוק את סביבתו. חוש ראייתו של הגוראל חריף מאוד, והוא מזהה בקלות רבה תנועות לא טבעיות בסביבתו. משום כך הוא מסוגל לנוח או ללקט מזון תוך כדי שהוא סורק את סביבתו, וברגע שהעין תקלוט תנועה חשודה הגוראל יסרוק מיד את האזור בצורה טובה יותר כדי לקבוע האם הוא צריך להימלט. הגוראל משתמש בתקשורת קולית עם בני מינו; הוא עשוי להשתמש בנחירות, שריקות והתעטשות למשל, כדי להזהיר את שאר הגוראלים האחרים באזור מסכנה. בדומה לפרסתנים רבים, סביר להניח שגם חוש הריח שלו טוב למדי, והוא משתמש בו כדי להריח טורפים.

טורפים

גוראל ההימלאיה באזור סבך הררי בבהוטן.

הטורפים העיקריים של גוראל ההימלאיה הבוגר, הם נמר השלג, נמר הודי, זאב ההימלאיה, דהול, שונר מצוי, דלק צהוב-גרון, וכלב בית. כאשר הגוראל נרדף הוא נוטה להימלט לאזורים גבוהים וקשים לגישה, כדי להקשות על הטורף לתופסו. מכיוון שהגוראל מבלה את מרבית שעות היום במנוחה ללא תזוזה, הפרווה החומה-אפורה שלו מספקת לו הסוואה מצוינת בבית גידולו ההררי והיא גורמת לו להתמזג לגמרי עם סביבתו ולהיות בלתי נראה; גם באזורים חשופים יהיה בדרך כלל קשה לזהות את הגוראל.

רבייה ומחזור חיים

זכרי גוראל ההימלאיה הינם בעלי חיים פולגימיים, וזכר דומיננטי יתרבה עם כל הנקבות שנמצאות בטווח שלו בעונת הרבייה. הדומיננטיות ומעמדו של הגוראל נקבעת על ידי גודלו של הזכר ועל ידי לחימה ואיום. כאשר זכרי הגוראלים נלחמים, הם מנסים לפצוע את היריב בחלקים רגישים כמו בית השחי והמותניים על ידי קרני הפגיון החדות שלהם, בניגוד לרוב עיזי הבר שנוטים להילחם בעיקר ראש-בראש. עונת הרבייה היא בדרך כלל בחודשי נובמבר ודצמבר. במהלך עונת הרבייה הזכרים ימתחו את צווארם וירססו שתן על עצמם תוך כדי תגובת פלמן (קיפול השפתיים העליונות לאחור) - החושפת את איבר יעקובסון (איבר הרחה נוסף המצוי אצל יונקים), והם מסתייעים בו גם כדי לקבוע האם הנקבה מוכנה לרבייה. הנקבות מאותתות לזכרים שהם מוכנות לרבייה על ידי העלאת הזנב, ואילו נקבות שאינן בוגרות מספיק יברחו מהזכרים כאשר הם יתקרבו אליהן.

מכיוון שעונת הרבייה מתרחשת כאמור בחודשי נובמבר ודצמבר, הגדיים נולדים באביב או בתחילת הקיץ כאשר יש צמחייה שופעת. ההריון של הנקבה נמשך 8-6 חודשים, לאחריהם היא ממליטה גדי יחיד או תאומים, ולעיתים נדירות היא עשויה להמליט אף שלישייה. ההמלטה נעשית באזור חבוי מטורפים בצמחייה העבותה. הגדי שוכב מספר ימים במחבוא, ולאחר מכן מתחיל לעקוב אחר אימו עד שהם חוזרים לקבוצה של האם. הנקבה מטפלת לבדה בגדי ללא עזרה מהזכר, מכיוון שהזכרים נמצאים בחברת הנקבות רק בעונת הרבייה. הגוראל הצעיר נשאר בקבוצה של אימו עד שהוא עצמאי. הגמילה של הגדיים מתרחשת 5-4 חודשים לאחר הלידה. הגדיים מגיעים לבגרות ומסוגלים להתרבות לאחר 3-2 שנים.

תוחלת החיים המרבית לגוראל ההימלאיה בטבע היא 15-14 שנים; בשבי היא גבוהה יותר ומגיעה לעיתים קרובות מעל ל-17 שנים.

מצב

גוראל ההימלאיה בגן חיות.

גוראל ההימלאיה מסווג על ידי IUCN במצב השימור "קרוב לסיכון" (NT), מכיוון שככל הנראה המין נמצא בירידה משמעותית עקב ציד למזון ואובדן בית גידול אך בשיעור של פחות מ-30% מהאוכלוסייה על פני 21 שנים; מגמת האוכלוסייה בירידה, ומצבו של המין מתקרב בהדרגה לקריטריונים של קטגורית ה"פגיע" (VU).

איומים

האיום הכללי על המין מגיע מהרס בתי גידול, ציד לבשרו, צמרו המחמם, ודמו המשמש בתעשיית הרפואה המסורתית, ואולי גם מתחרות על מקורות המחייה עם בעלי חיים מקומיים. בסין, הציד מהווה כנראה את האיום העיקרי להישרדותו של המין, אם כי רמת הציד אינה ידועה והיא עשויה להיות נמוכה באזורים רבים בשל האמונה הדתית של הטיבטים במיני בעלי חיים "קדושים" שאסור לצודם. בבהוטן הגוראל נמצא בחלקים מסוימים בטווח במצב סביר, אולם בתחומים אחרים בית הגידול שלו נהרס על ידי רעיית יתר של בעלי חיים מקומיים. בעבר בפארק הלאומי דוגה שבבהוטן, שריפת שיחים גדולה שהתרחשה בגלל העונה היבשה גרמה להפחתה גדולה באזורי הסבך הדרושים לו. בתוך האזורים המוגנים בהודו, המעמד של אוכלוסיות הגוראל הם במצב משביע רצון. עם זאת, לעיתים קרובות הגוראלים נרדפים לבשר אפילו בתחומי האזורים המוגנים. האיום המשמעותי עבורם בהודו הוא הפרעות ושינויים נרחבים בבית הגידול כמו סלילת כבישים - בעיקר בחלקים הנמוכים של צפון מזרח ההימלאיה, אך עדיין הפרעה ושינוי הנוף ברמה מוגבלת לא עשויים להיות מזיקים מאד להישרדותו של הגוראל. בנפאל, האיומים העיקריים הם ציד לא חוקי והרס בית הגידול על ידי כריתת יערות, חקלאות ומרעה צאן.

שימור

גוראל ההימלאיה רשום בנספח א' של אמנת וושינגטון האוסרת סחר במין זה ובמוצריו. להלן נתוני IUCN על פעולות השימור במדינות שנמצאות בטווח התפוצה של גוראל ההימלאיה:

• פקיסטן: תת-המין המערבי בפקיסטן מוגן מבחינה משפטית יחד עם מרבית היונקים של המדינה, אולם האכיפה של החוקים אינה משביעה רצון. בעבר הוצע על ידי פעילי השימור להקים בפארק הלאומי מארגאלס בו מצויים 60-40 גוראלים מתחם רבייה מגודר בגודל של 3,100 דונם, ולאחר שההחלטה בוצעה האוכלוסייה של המין החלה לגדול באיטיות. להלן רשימת האזורים המוגנים (לפי חלוקה מנהלית) שבהם גוראל ההימלאיה נמצא בוודאות: טריטורית הבירה הפדרלית - הפארק הלאומי מארגאלס. אזאד קשמיר - הגן הלאומי קיוזי, הגן הלאומי מאצ'יארה, הגן הלאומי ג'אמוט, הגן הלאומי סאלקאלה-נאג. חייבר (לשעבר האזורים השבטיים המנוהלים פדרלית - NWFP) - הגן הלאומי סוראנה, הגן הלאומי מאקונאל, שמורת החי מאנשי, הגן הלאומי סודהם, הגן הלאומי דאג'אר, שמורת החי ג'ידאר-באיק, הגן הלאומי טוטאלאי, שמורת החי מאנגלוט והגן הלאומי ניזאמפור. צעדי השימור שמוצעים לפקיסטן: 1) להבטיח את ההגנה על האוכלוסייה בפארק הלאומי מארגאלס. 2) הקמת מרכזי רבייה מרכזיים אחרים בדומה לפארק שלעיל. 3) לשם כך, יש צורך דחוף להשיג מידע נוסף על טווח התפוצה בפועל ומצבו הספציפי של המין בכל אזור. 4) לזהות שטחים בעלי בית גידול פוטנציאלי לגוראל שיוכרזו כאזורים מוגנים בעתיד. 5) לפתח וליישם אסטרטגיות של ניהול ושימור האוכלוסייה, כולל ניהול של אוכלוסיות הנמצאות בשטחים פרטיים של המקומיים.

טיבטי נושא על גבו גופת גוראל ההימלאיה שניצוד על ידו.

• הודו: שני תת-המינים רשומים כבסיכון נמוך, מה שמאפשר לצודם רק ברישיון מיוחד. מעמד חלקי זה התקבל על ידי כל מדינות הודו למעט נאגאלנד והימצ'אל פרדש שבהם הגוראל מוגן בחוק באופן מלא ונאסר לציד לחלוטין. כ-50 אזורים מוגנים בהודו מכילים בשטחם גוראלים. להלן חלק מהם: ג'אמו וקשמיר - הפארק הלאומי נאנדי הפארק הלאומי קישטוואר, מקדש החי סורינסאר-מאנסר, ואולי גם בשמורות ציד ובשמורת החי לימבאר-לארו. אוטראקנד - שמורת הטיגריס קורבט, הפארק הלאומי נאנדה דווי, הפארק הלאומי עמק הפרחים, הפארק הלאומי עמק ראג'ייגי, הפארק הלאומי מוסורי, הפארק הלאומי בינסאר, הפארק הלאומי סונאנאדי, הפארק הלאומי אסקוט, הפארק הלאומי פאשו ויהר גובינד, ומקדש חיות הבר קדארנאט. סיקים - הפארק הלאומי הפארק הלאומי קאנגצ'אנדזונגה. מגהליה - הפארק הלאומי באלפאקראם. אסאם - שמורת הטיגריס בוקסה (מוטל בספק). הימצאל פרדש וארונאצ'ל פרדש - הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה, הפארק הלאומי קורדאר-הנדים, הפארק הלאומי חיל, הפארק הלאומי קאלאטופ, הפארק הלאומי גמבול סיאבהי, הפארק הלאומי דארלאג'אט, הפארק הלאומי דאראנגטי, הפארק הלאומי קוגטי, הפארק הלאומי קוקאן, הפארק הלאומי קאנאוואר, הפארק הלאומי קאלאטופ - קאגאייר, הפארק הלאומי מאג'טאל, הפארק הלאומי אסראנג, הפארק הלאומי מנאלי, הפארק הלאומי נאינה-דווי, הפארק הלאומי ראקשם - צ'יטקול, הפארק הלאומי נארגו, הפארק הלאומי רנוקה, הפארק הלאומי סאנגאל, הפארק הלאומי עמק רופי-באבה, הפארק הלאומי שיקארי-טואן, הפארק הלאומי נאלה-דווי, הפארק הלאומי שילי, הפארק הלאומי סימבלבארה, שמורת ניקוז המים סימלה, הפארק הלאומי טירטאן, הפארק הלאומי טאלרה ומקדש חיות הבר טונדה. פעולות שימור שהוצעו להודו: 1) להקים את הפארק הלאומי סריקאנד (הימצ'אל פראדש) הכולל אוכלוסייה של תת-המין המערבי, 2) לפתח תוכנית לניהול אוכלוסיות הגוראל מחוץ לאזורים מוגנים. 3) לפתח תוכניות ניהול למנוע רמות ציד גבוהות באזורים שאינם מוגנים, וכן תוכניות ניהול להגביר את ההגנה היעילה בפארקים ובמקלטים שבהם יש אוכלוסיות משמעותיות.
• נפאל: תת-המין המזרחי מצוי בכ-8 פארקים לאומיים במדינה: הפארק הלאומי קאפטאד, הפארק הלאומי אגם לאנגטאנג, הפארק הלאומי רארה, הפארק הלאומי מקלו-בארון, הפארק הלאומי המלכותי רדייה, הפארק הלאומי צ'יטוואן, הפארק הלאומי סגרמאטהה, והפארק הלאומי ויינה. הוא מצוי גם באזור השימור אנאפורנה, שמורת הציד דורפאטאן ושמורת החי פרסא. צעדי השימור המוצעים לנפאל כוללים: 1) לשקול תוכניות ניהול באזורים מסוימים של האוכלוסייה, ולאפשר שם רמה נמוכה של ציד על ידי תושבי הכפרים לאחר שיבוצעו מפקדי אוכלוסייה ומחקרים על רמת הרבייה. 2) לבצע מחקרים על הקשר בין סוג בית הגידול למספרי הגוראל שישפיעו מאד על תוכניות הניהול המוצעות.
• בהוטן: תת-המין המזרחי נמצא בוודאות בפארק הלאומי דוגה ובגן הלאומי המלכותי מאנאס, וכנראה מצוי גם בפארק הלאומי ג'יגמה דורג'י, הפארק הלאומי ההרים השחורים והפארק הלאומי טרומסינגאל. למרות שהפארק הלאומי דוגה הוקם בעיקר כדי לשמור על גוראל זה, בית הגידול בתחומי הפארק מנוצל על ידי המקומיים עד כדי כך שאין לו שום משמעות לשימור המין, והפארק אף הוסר מרשימת האזורים המוגנים של בהוטן. צעדי השימור המוצעים לבהוטן: לבצע סקרים כדי לקבוע את מספרי הגוראל וטווח התפוצה שלו במדינה.
• סין העממית: תת-המין המזרחי מופיע במחלקה השנייה של רשימת המינים המוגנים במדינה, ומקבל הגנה מסוימת בשמורת הטבע קיומולאנגמה שנמצאת בקרבת הגבול הנפאלי. צעדי השימור שמוצעים לסין: 1) לקבוע את המצב הספציפי של המין וטווח התפוצה העדכני, 2) לפתח אסרטגיית שימור מפורטת.

אומדנים

בשל בית הגידול הבלתי נגיש של הגוראל, אין אומדן אוכלוסייה עולמי. עם זאת, סקרים שנעשו בפקיסטן ובהודו מצאו כ-223 פרטים במחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה וסך של 893 פרטים באזאד קשמיר ובג'אמו וקשמיר.

קישורים חיצוניים

• Himalayan goral - גוראל ההימלאיה באתר ultimateungulate
• מידע על גוראל ההימלאיה באתר ציד
• סרטון של גוראלים מתנגחים במדרון תלול

• גוראל ההימלאיה, באתר ITIS (באנגלית)
• גוראל ההימלאיה, באתר NCBI (באנגלית)
• גוראל ההימלאיה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• גוראל ההימלאיה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• גוראל ההימלאיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• גוראל ההימלאיה, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0