סרו טאיוואני

סרו טאיוואני
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	צפירים
סוג:	סרו
מין:	סרו טאיוואני
שם מדעי
Capricornis swinhoei
תחום תפוצה

סרו טאיוואני (שם מדעי: Capricornis swinhoei; קרוי גם סרו פורמוסני), הוא מין של אנטילופת-עז קטנה יחסית בסוג סרו שבשבט הצפירים, האנדמי לאזורים ההרריים של האי טאיוואן. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1862 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי. מין זה הוא הקטן שבמיני הסרו, ודומה מאד בצבעי פרוותו ובממדי גופו למיני הגוראלים; בשל כך הוא היה קרוי בתקופה מסוימת "גוראל טאיוואני" (Naemorhedus swinhoei). מבחינה גנטית המין הקרוב אליו ביותר הוא הסרו היפני האנדמי ליפן הסמוכה, והיו זמנים שבהם אף הסרו הטאיוואני נחשב לתת-מין שלו. שמו המדעי של מין זה נגזר כנראה מלטינית כדלהלן: "Capricornis" = "קרני עז"; מתייחס לכך שקרניו זהות לקרני העיזים. "swinhoei" הוא על שמו של מגלהו - הביולוג והקונסול הבריטי בטאיוואן רוברט סווינואי.

תיאור

קרניים

לסרו הטאיוואני יש זוג קרניים-חרוטיות מעוקלות, קצרות וקטנות יחסית, אם כי למרות ממדי גופו הקטנים הקרניים שלו שוות לעיתים באורכם לקרני הסרואים הגדולים. ולהם שני מבני צמיחה עיקריים: 1. הקרן צומחת לכיוון מעלה עם זווית מועטת לצדדים, ומתעקלת בחדות לאחור כקשת. 2. הקרן ישרה ואלכסונית לגמרי. מיקום הקרניים הוא בחלק הקדמי של המצח - סמוך יותר לעיניים מאשר לאוזניים. הרווח בין הקרניים בבסיס קטן למדי ומשתנה מעט בין הבסיס לקצוות, ולעיתים קרובות המרחק ביניהן זהה לגמרי לכל אורך הקרן. הקרניים רחבות באזור הבסיס והופכות בהדרגה לצרות וחדות ביותר; בבסיס הקרן עגולה והיא הופכת לשטוחה בצד האחורי ככל שהקרן גדלה. באזור הבסיס יש כ-6 חריצים עבים דמויי טבעות ושאר הקרן חלקה לגמרי. צבע הקריים הוא אפרפר חלודה בבסיס, ושחור כחלחל בשאר הקרן. לשני המינים יש קרניים ושל הזכרים ארוכים ועבים במעט.

מראה חיצוני

הפרווה של הסרו הטאיוואני קצרה, רכה ומתולתלת, ולמרות המראה הסבוך שלה היא דקה ודלילה יחסית לסרו היפני למשל. צבע הפרווה הכללי הוא אחיד ברובו, ומשתנה בין חום שוקולד כהה לחום קפה עמוק, חום מהגוני כהה, חום אפור כהה, ולעיתים עם גוונים אדמדים או כתמתמים. הגחון נוטה להיות אפרפר מעט, בעוד שהרגליים בצבע אדמדם או קפה בהיר עם כתמים שחורים מעל הברכיים ומעל הפרסות. בניגוד לסרואים היבשתים - לסרו הטאיוואני אין רעמה בולטת וארוכה בגב ובעורף, ותחת זאת יש לו פס דק של שיער בולט לאורך הגב - מהעורף עד לזנב - בצבע שחור. השיער סומר בתגובה לסכנות, התרגשות או איום על פרט אחר. הזנב בצבע כהה מעט מן הרגיל, ואילו הפרסות שחרחרות, כחלחלות או אפרפרות.

צבע ראשו של הסרו הטאיוואני משתנה בין חום שוקולד דהוי במצח ובחרטום, לחום אפרפר כסוף בלחיים. לעיתים קרובות הראש כולו עלול להיות בצבע אחיד - כהה או בהיר. סביב העיניים יש עצמות בולטות היוצרות שקע כהה באזור הסמוך לעיניים, ומתחת לכל עין ישנה בלוטת ריח בולטת ועגולה המאפשרת לזהותו בקלות ממיני הגוראלים. השפתיים לבנבנות וסמוך לאף יש זיפים לבנים. המאפיין הבולט ביותר של הסרו הטאיוואני הוא כתם גדול דמוי סינר סביב הסנטר והחלק העליון של הגרון הבולט בשל הרבגוניות שלו; צבעו של הסינר כתמתם, זהוב או צהבהב ובמרכזו יש לעיתים כתם לבן. האוזניים בצבע אפרפר\חום כהה בצד החיצוני ולבנבנות בצד הפנימי, כשהקצוות שחורות לרוב.

מבנה ומידות גוף

מבנה גופו של הסרו הטאיוואני קומפקטי ועגלגל למדי, ויש לו צוואר וראש קצרים ועבים. חרטומו משולש ברובו ומעוגל בקצהו, ואוזניו גדולות, ארוכות וצרות. רגליו קצרות ומוצקות ופרסותיו חזקות ובעלות כרית גומי בכף הרגל המסייע לסרו לקפוץ ולטפס במהירות בסלעים ובאזורים הררים. לחייו מנופחות מעט, פיו צר וקצר וזנבו קצר ועבה. עיניו צהבהבות עם אישונים רחבים, ואפו גדול ושחור עם נחיריים מוארכות ועגולות. הזכרים והנקבות זהים לגמרי בצבעי הפרווה ובמידות הגוף, וההבדל ביניהן מתבטא בצורה נמוכה בקרניים בלבד.
מידות הגוף של הסרו הטאיוואני:
גובה הכתפיים: 60-50 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 114-80 ס"מ.
אורך הזנב: 12-7 ס"מ.
אורך הקרניים: כ-15 ס"מ.
משקל: 30-17 ק"ג.

מינים דומים

• גוראל ההימלאיה (Naemorhedus goral), מין של פרסתן אסייתי דמוי עז קטנה, בעל דמיון רב לסרו הטאיוואני הן בממידי הגוף והן בצבעי הפרווה. עם זאת, ניתן להבדיל ביניהם על פי הסימנים הבאים: גוראל ההימלאיה בעל פרווה קצרה ומדובללת יותר, וצבעה הוא חום קפה-מהגוני עד שחרחר בניגוד לצבע החום-שוקולד כהה של הסרו. יש לו סינר גדול יותר סביב הסנטר והגרון, וצבעו הוא זהבהב\כתמתם דהוי אחיד. יש לו זנב ארוך יותר, פס שחור ברור לאורך הגב וקרניו מעוקמות יותר אחורנית. רגליו בצבע חום בהיר או צהבהב, ואוזניו קצרות יותר משל הסרו. אין לו בלוטות ריח חזיתיות. גוראל זה מצוי לאורך הרי ההימלאיה בהודו, סין, נפאל ופקיסטן.
• גוראל אמור (Naemorhedus caudatus), אף הוא שייך לאותו סוג ובעל ממדי גוף ופרווה דומה לסרו הטאיוואני. ההבדלים ביניהם הם כדלהלן: לגוראל אמור פרווה בצבע חום אפרפר דהוי, פנים כסופות מעט וחרטום כהה, והוא בעל זנב ארוך מאד ביחס לעיזי בר. הקרניים שלו ארוכות ודקות יותר משל הסרו ואין לו בלוטות ריח חזיתיות. יש לו סינר קטן בצבע צהבהב דהוי בסנטר, כתם כהה בכתפיים ורגליו לבנבנות. מצוי באזור מנצ'וריה בסין וברוסיה והקוריאות.

תפוצה ובית גידול

הסרו הטאיוואני כשמו אנדמי לאי טאיוואן הממוקם בין ים סין הדרומי לים הפיליפינים ונשלט על ידי הרפובליקה הסינית. הוא מצוי בשני טווחים עיקריים לאורך רכס הרי יושאן באי; הטווח הראשון והעיקרי נמצא במרכז האי והוא משתרע על המחוזות הבאים: מרכז נאנטו, יילאן, ניו טאיפיי, הואלין, טאיטונג, צפון פינגטונג, מזרח קאושיאונג, צ'אי טונג, מיאאולי והשינג'ו. הטווח השני והמשני נמצא על רכס ההרים בקו החוף המזרחי של האי, ומשתרע על מזרח מחוז הואלין וטאיטונג.

הסרו הטאיוואני חי בבתי גידול הרריים מיוערים מגבהים של 200 מטר ועד גבהים של 3,959 מטר מעל פני הים, אך בדרך כלל הוא נפוץ בעיקר בגבהים של 2,000-1,000 מטר. בתי הגידול שלו מגוונים למדי; החל מיערות ממוזגים וסובטרופים בשפלה הררית, יערות טרופיים ויערות נשירים, וכלה ביערות מחטניים, יערות במבוק, מרעה וטונדרה אלפינית. מרבית בתי הגידול כוללים גם צוקים, סלעים, גבעות ומדרונות אנכיים. הטמרפטורות בתחומיי מחייתו 20 מעלות חום עד מינוס 5, וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-2,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

נוף אופייני לבית הגידול של הסרו הטאיוואני.

סרו טאיוואני בגן חיות.

פעילות

הסרו הטאיוואני הוא בעל חיים הפעיל בטבע בדרך כלל בבדידות, אם כי בשבי הוחזקו קבוצות של עד 8 פרטים. בקבוצות גדולות כאלה הוקמה היררכיה דומיננטית על ידי הסרואים שמבוססת על גודל, גיל וקרניים.
חוקרים משנת 2008 דיווחו שהסרו הטאיווני הוא בעל חיים אפלולי הפעיל בשעות הערב והחשיכה, וחוקר משנת 1999 דיווח שהוא פעיל בעיקר בשעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות. עם זאת, חוקרים נוספים דיווחו ב-2008 שבאזורים מרוחקים מאד עם פעילות אנושית זניחה הסרו הטאיוואני פעיל בעיקר בשעות היום (כ-74% מהפעילות הכוללת), ושיא הפעילות מתרחשת 3–4 שעות לאחר הזריחה ולפני השקיעה. בקרב פרטים שבויים שנתפסו בטבע, מרבית שעות האכילה היו בעיקר בערב ובלילה. מנתונים אלו עולה שהסרו פעיל בשעות הדמדומים עם פעילות אפשרית ברוב שעות היממה. שעות הצהריים מנוצלות על ידי הסרו למנוחה במקומות מוגנים - כמערות, צוקים וסלעים.

מספר סרואים נצפו בשבי על ידי חוקר טבע כשהם משפשפים את הקרניים ובלוטות הריח החזיתיות על עצים ומבנים אנכיים אחרים. התנהגות זאת הייתה קשורה באופן הדוק למעמד החברתי של הפרט, כשהסרואים הדומיננטים בקבוצה נטו לסמן בתדירות גבוהה יותר. משערים מכך שבטבע הסרו הטאיוואני הוא בעל חיים טריטוריאלי בדומה לקרובו היפני, והוא משתמש בבלוטות הריח כדי לתחם את שטחו. הסרואים מציינים את שטחם גם על ידי ערימות גללים אותם הם עושים באזורים קבועים.

נמר ערפילי - הטורף העיקרי בעבר של הסרו הטאיווני.

התמודדות עם טורפים

בעבר הטורף העיקרי של הסרו הטאיוואני באי היה נמר ערפילי טאיוואני. כיום לאחר הכחדתו אין כמעט לסרו אויבים טבעיים, לבד ממקרים נדירים של הכשה על ידי צפע עץ סיני (Trimeresurus stejnegeri - מהצפעיים), או טריפה של סרואים פצועים על ידי חמוס סיבירי, דלק צהוב-גרון ודוב שחור פורמוסני. מלבד הטורפים, אוכלי עשב כדוגמת אייל סמבר, מונטיאק סיני, חזיר טאיוואני ובעבר גם אייל סיקה, עשויים להתחרות עם הסרו על מקורות מזון. עם זאת, מחקרים אחרונים מציעים שהתחרות ביניהם אינה גדולה כל כך משום שהסרו נוטה לתפוס בתי גידול גבוהים יותר.

כאשר הסרו נרגז או מאוים, הוא מכה עם רגלו הקדמית בקרקע שמשמשת כסימן אזהרה חזותי לפרטים באזור. להכאה עם הרגל עלולה להתלוות קריאת אזהרה צורמת שנשמעת כשילוב בין משרוקית לצעקה. הסרו הטאיוואני משתמש ביכולת הטיפוס המעולה שלו כדי להימלט בנקל באזור הררי מסולע, והוא מסוגל לקפוץ בקלות לגובה של 2 מטר. באופן נדיר ויוצא דופן, כאשר הסרו הטאיוואני נלחץ לפינה הוא מסוגל לטפס על עצים, ובגן החיות של טאיפיי הסרואים נצפו כשהם מטפסים על ענפי עץ בגובה של 3 מטר מהקרקע.

תזונה

סרו טאיוואני אוכל ענפים.

כמרבית הפרסתנים הסרו הטאיוואני הוא בעל חיים צמחוני, ותזונתו מבוססת בעיקר על עשבים, עשבי תיבול שיחים, וצמחייה הררית נוספת הגדלה במדרונות, וכן על שתילים צעירים של עצי מחט. מראיונות עם הטיוואנים האבורג'ינים עלה כי פריטי המזון המועדפים על הסרו הם אלאטוסטמה, צ'אמאביניה, ופליאוניה (מהורדנאים), הפרוטטיה (מהדיפנטודונאים), המוסנדה (מהפואתיים), ארכובית סינית ואניסוגוניום (מהארכוביתיים), והבגוניה (מהדלועאים). הסרו הטאיוואני ידוע בכך שהוא ניזון מצמח הסרפד הרעיל, ואינו ניזוק מכך. בגן החיות של טאיפיי התזונה של הסרו הייתה מורכבת מתערובת, גזר, דשא טרי ורסק סויה, כשכל פרט אכל בממוצע ביום כ-2.3 ק"ג מה שמצביע על צריכת מזון יומית של 1,940 קלוריות.

רבייה ומחזור חיים

יש מעט מידע יחסית על הביולוגיה של הסרו הטאיוואני. עונת הרבייה מתרחשת בעיקר בין ספטמבר לדצמבר, בד בבד עם התקררות הטמפרטורות בטייוואן. במפגש בין זכרים יריבים, הם עומדים זה מול זה, מנמיכים את ראשיהם ונוגחים את היריב בראש ובבטן.

לאחר תקופת הריון של כ-210 ימים נולד גדי יחיד - בדרך כלל לאחר חודש מרץ, כאשר רוב הלידות בשבי מתרחשות בלילה. נקבת הסרו אוכלת את השלייה מיד לאחר שהגדי יוצא ממנה, כדי שטורפים לא יריחוה ובעקבות כך יגיעו לאזור. המשקל בעת הלידה הוא כ-1.3 ק"ג, והגדי בעל פרווה כהה כשל הבוגרים עם שפתיים לבנות וסינר כתמתם.
הגדיים יכולים לעמוד ולרוץ תוך זמן מועט לאחר הלידה, ובדרך כלל הם צועדים עם אימם לכל מקום שהיא תלך ורק מדי פעם יתחבאו לזמן ממושך בצמחייה. הגדי הצעיר מתחיל לאכול עשבים ומזונות מוצקים אחרים בסביבות גיל חודש. נקבות מגיעות לבגרות כבר בגיל 16 חודשים, וסביר להניח שהזכרים מגיעים לבגרות בגיל מאוחר יותר.

איומים ושימור

איור של סרו טאיוואני.

הסרו הטאיוואני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה משוערת גדולה, וכי אין זה סביר שתהיה לו ירידת מספרים מהירה מספיק כדי להגיע לקריטריונים של קטגורית שימור מאוימת כ"קרוב לסיכון" (NT) או "פגיע" (VU).

בעבר, חיות הבר היו מקור מזון משמעותי לילידים המקומיים של טאיוואן (הטאיוואנים האבורג'ינים). בשל הגידול בענף בעלי החיים המבויתים במהלך 40 השנים האחרונות בטייוואן, המזון מן הטבע הופך להיות פחות ופחות בעל ערך. עם זאת, בשר של חיות בר הוא עדיין עדיף על בשר חיות בית במצבים מסוימים, כגון בטקסים או בתור מתנות. תנאים כלכליים טובים יותר עשויים גם להגדיל את הביקוש לבשר מן הבר. תופעת הציד הלא חוקי לבשר גדלה בשנים האחרונות בטאיוואן, באופן חלקי בגלל ההגירה של עובדים זרים לטייוואן שגורמת לאבטלה בקרב הילידים המקומיים, שחוזרים לכפריהם מחוסרי עבודה. עם זאת, עדיין נראה שלחץ הציד הנוכחי נמוך יותר בהשוואה לציד שלפני כמה עשורים. מכיוון שלא ידוע אם ללחץ הציד הנוכחי יש תופעות לוואי משמעותיות על אוכלוסיות הסרו הטאיוואני, סביר להניח שרמות הציד אינן חמורות מידי.

בנוסף לאיום הציד, הסרו סובל במידה מסוימת מאובדן בית גידולו שמתבצע על ידי ייעור וחקלאות, ובניית דרכים באזורים הרריים פולשת לתוך יערות הבתולה שהיו מיושבים במקור על ידי הסרו וגורמים לו להפרעה. האיום האחרון על הסרו הטאיוואני מגיע מתופעת התיירות הפנימית והחיצונית שגוברת בטאיוואן, אך ההשפעה שלהם אינה ידועה. תמותה ממחלות עשויה להוות איום פוטנציאלי על אוכלוסיות הסרו.

מאז 1989, הסרו הטאיוואני מוכר כ"מין יקר ונדיר" בחוק להגנת חיות הבר של טייוואן, והוא נאסר לציד לחלוטין. הוא מצוי במספר אזורים מוגנים כפארקים לאומיים ושמורות טבע. לאחרונה, באמצעות פיתוח המודעות הציבורית לציד ואכיפה חזקה על הציד התנאים של הסרו הטאיוואני השתפרו.
בין צעדי השימור שמוצעים על ידי IUCN לטאיוואן: 1) לבצע מחקרים מעמיקים על הביולוגיה והאקולוגיה של אוכלוסיות הסרו, כמו גם ההשפעות של מחלות וטפילים; 2) לפתח תוכניות ניטור של האוכלוסייה שתנוהל על ידי הילידים המקומיים.

אומדן האוכלוסייה העולמי של הסרו הטאיוואני אינו ידוע כרגע. סקרים הראו כי הסרו עדיין נפוץ באופן נרחב בעל רחבי האי. ייתכן כי האוכלוסייה נתונה למגמות ירידה זמניות בשל ציד ואובדן בית גידול, אך מאידך דיווחים של שומרי הפארקים, מטיילים וחוקרי טבע על תצפיות תכופות של הסרואים הטאיוואנים עשויה להצביע דווקא על עלייה בגודל האוכלוסייה בשנים האחרונות.

קישורים חיצוניים

• Formosan serow - מידע מפורט ומקיף על הסרו הטאיוואני באתר ultimateungulate
• מחקר מדעי מקיף על הסרו הטאיוואני
• תמונות של סרו טאיוואני
• סרטונים של סרו טאיוואני ביוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23807584סרו טאיוואני