יעל קווקזי מערבי

יעל קווקזי מערבי
יעל קווקזי מערבי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
סוג:	יעל
מין:	יעל קווקזי מערבי
שם מדעי
Capra caucasica
תחום תפוצה

יעל קווקזי מערבי או יעל מערב הקווקז (שם מדעי: Capra caucasica) הוא מין של יעל החי ברכס הקווקז המערבי.

תיאור

ליעל הקווקזי המערבי יש ראש וצוואר חזקים ושעירים, עם גוף ארוך ומוצק. בקיץ, הפרווה שלו בדרך כלל בצבע חום אדמדם או צהבהב, ואילו בחורף היא מתכהה יותר, ובצבע חום אפרפר. הזנב קצר ושחור, השפתיים לבנות, הפנים כהים מעט, ועל הרגליים כתם שחור. השערות הארוכות של מעיל החורף מתחילות כבר לגדול במהלך ספטמבר, ועד סוף אוקטובר יש ליעל מעיל חורף מלא. מעיל החורף מתחיל לנשור בחודשי מרץ, וממשיך לנשור עד אמצע יוני. לזכרים, ולעיתים גם לנקבות, יש זקן חום כהה על הסנטר, שהופך להיות ארוך ועבה יותר בחורף. הרגליים קצרות, אך חזקות, ומאפשרות ליעל לטפס בקלות מפתיעה על מקומות תלולים. גם לזכר וגם לנקבה יש זוג קרניים מרשימות, אם כי קרניו של הזכר בולטות במיוחד, הרבה יותר גדולות, ארוכות ועבות מאלו של הנקבה.

הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות:

• אורך ראש וגוף הזכר: 150 - 165 סנטימטר.
• אורך ראש וגוף הנקבה: 120-140 סנטימטר.
• גובה כתף הזכר: 109-95 סנטימטר.
• גובה כתף הנקבה: 90-78 סנטימטר.
• אורך הזנב: 10 - 14 סנטימטר.
• משקל הזכר: 65 - 80 ק"ג.
• משקל הנקבה: 50 - 60 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

יעלים קווקזים מערבים, על מדרונות הרים בקיץ.

היעלים הקווקזים אנדמיים לחלק המערבי של רכס הרי הקווקז הגדול שברוסיה ובגאורגיה. תחום אזור המחיה היעל הקווקזי הוא הקטן ביותר מכל מיני היעלים, גודלו סך הכול כ-4,500 קילומטרים רבועים. בחורף הוא קטן אף יותר, בשל מזג האוויר הקשה בהרים, שגורם ליעלים לרדת לאזורים נמוכים יותר.

בית הגידול של היעל הקווקזי הוא מרעה תת-אלפיני, בגובה 4,000-800 מטר מעל פני הים, בו ניתן למצוא שטחי מרעה, ואזורים סלעיים, צחיחים או מיוערים.

אקולוגיה והתנהגות

היעלים הקווקזים חיים בעדרים קטנים, ופעילים יותר משעות אחר הצהריים המאוחרות ועד שעות הבוקר המוקדמות, כשבשאר היום הם נחים בדרך כלל בסלעים. התזונה של היעל הקווקזי כוללת מעל 100 מינים שונים של צמחים, ובעיקר עשבים. בחורף, כאשר השלג מכסה את האדמה, ניתן לראות את היעל חופר באמצעות פרסותיו בשלג כדי להגיע לצמחייה הקבורה מתחת, או נעמד על רגליו האחוריות פעמים רבות, כדי לאכול שיחים ועצים שונים. היעל הקווקזי גם נצפה מלקק מלח, בכל ימות השנה.

היעלים נודדים מדי יום, במעלה או במדרון ההרים. בחורף, כאשר שלג עמוק מכסה את החלקים הגבוהים של ההר, היעלים מבלים חלק גדול בנדודים, מה שהופך אותם לפגיעים יותר לטורפים, וחלקם אף מתים מתשישות. באביב, כאשר השלג מתחיל להפשיר באזורים הגבוהים, היעלים נודדים בחזרה למעלה ההר, כדי לנצל את הצמחייה הצומחת, וכדי להתפטר מחרקים עוקצניים.

בעונת הרבייה הנמשכת מנובמבר ועד תחילת ינואר, היעלים מצרפים לעדרים גדולים יותר, וממשיכים לחיות ביחד כמספר חודשים לאחר עונת הרבייה. לאחר תקופת היריון של 150-160 ימים, נולד גדי אחד השוקל 4.2-3.5 ק"ג. במשך כ-10 ימים לאחר הלידה, הנקבה עדיין מתבודדת מהעדר, ומגינה על הגדי באמצעות קרניה החדות.

איומים ושימור

אויביו של היעל הקווקזי המערבי בטבע הם זאב מצוי והשונר הצפוני (המצוי אף הוא בסכנת הכחדה), בעוד שהגדיים יכולים להיטרף גם על ידי עופות דורסים.

היעל הקווקזי עומד בפני מספר האיומים, וכתוצאה מכך, מספר הפרטים ירד באופן משמעותי בעשורים האחרונים. בסוף שנת 1980, האוכלוסייה הייתה מוערכת בסביבות 12,000 פרטים, ואילו בשנת 2004 היא נאמדת בכ-5,000 עד 6,000 יעלים. הגורם לזה, הוא ציד רב שמתמקד במין זה, כמו גם התחרות העזה עם בעלי חיים אחרים על מקורות המזון. איומים אלה הוחרפו בשל חורפים קשים, שגובים מחיר מהמין.

נכון לעכשיו, מאמצי השימור של היעלים הקווקזים מתמקדים בעיקר בהגנה על שמורות הטבע שבהם הם חיים. אלו כוללות מספר שמורות טבע, בהם "שמורת הטבע והקווקז Teberda", שם חיים עד 3,500 פרטים. ככל הנראה הדרך הטובה ביותר למנוע את הכחדתו, תהיה בהגנה על שמורות הטבע השונות, בהן הוא נמצא. תוחלת חייו של היעל הקווקזי המערבי: עד 12 שנים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעל קווקזי מערבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29293819יעל קווקזי מערבי