סרו סיני

סרו סיני
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	צפירים
סוג:	סרו
מין:	סרו סיני
שם מדעי
Capricornis milneedwardsii
תחום תפוצה

סרו סיני (שם מדעי: Capricornis milneedwardsii; קרוי גם סרו יבשתי), הוא מין של אנטילופת-עז בינונית בסוג סרו, החי בסין ובדרום-מזרח אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1869 על ידי המסיונר וחוקר הטבע ארמן דוד. הסרו הסיני דומה ביותר מבחינה חיצונית וגנטית לסרו סומטרי ולסרו ההימלאיה, עד כדי כך שהיו בעבר תקופות שבהם השלושה נחשבו כשייכים למין אחד. בעוד שלסרו ההימלאיה יש סימני היכר, הסרו הסיני והסרו הסומטרי זהים לחלוטין לעיתים קרובות, וההבדל העיקרי ביניהם הוא שהסרו הסיני גדול יותר ובעל קרניים ארוכות משל הסרו הסומטרי. מקבילו של סרו זה בסוג גוראל הוא הגוראל הסיני.

שמו המדעי נגזר מלטינית כדלהלן: "Capricornis" = "קרני עז"; מתייחס לקרניו הדומות לקרני העיזים; "milneedwardsii" - הוא על שמו של הזואולוג הימי הצרפתי הנרי מילן-אדוארד. הסרו הסיני הוא השלישי בגודלו בסוג סרו, והוא חופף נכון להיום עם סרו ההימלאיה ועם הסרו האדום. ייתכנו כלאיים בינו לבין המין האחרון באזור צפון מיאנמר.

תיאור

קרניים

הסרו הסיני מתאפיין בזוג קרני-חרוט דמויות קרני עז, והגודל הפוטנציאלי שלהם הוא הגדול ביותר ממיני הסרו. לקרניים יש שני מבנים עיקריים: 1) הקרן צומחת לכיוון מעלה ומתעגלת בהדרגה לאחור בצורת קשת; 2) הקרן צומחת לכיוון מעלה ואז מתעקלת בחדות לאחור וכלפי מטה - מזכיר במקצת את הוו המעוקל שיש לקרני הסוג צפיר. בשני המבנים הקרניים צומחות בזווית אלכסונית לצדדים, עם מראה דמוי האות "V". מיקומם של הקרניים הוא במרכז הקודקוד בקוו אלכסוני ישר עם המצח והחרטום, והן סמוכות לאוזניים ורחוקות מן העיניים. בסיס יש בין הקרניים רווח נמוך יחסית של 4–6 ס"מ, והרווח עולה ומתרחב עד ל-10 ס"מ באזור הקצוות. הקרן עבה בצורה משמעותית לפחות בשני שלישים מאורכה, ולקראת הסוף היא הופכת להיות צרה ביותר ומסתיימת לרוב בשפיץ חד. ההבדל העיקרי בין הסרו הסיני לסרו הסומטרי מתבטא במספר הטבעות: מכיוון שלסרו הסיני קרניים ארוכות יותר, יש לו בסביבות 13–21 חריצים או חצאי טבעות בולטות לאורך הקרן - כמעט כפול משל הסרו הסומטרי. עם זאת גם אצל הסרו הסיני נפוץ שהקרניים חלקות בכללותן עם עשרות חריצים זעירים, כך שלא תמיד סימן הזיהוי הזה קיים; בכל תצורות הקרן הקצוות יהיו חלקים לחלוטין. צבע הקרניים הוא חלודה בהיר, אפור בהיר או שחור כחלחל, כשהקצוות יהיו כהות יותר. לשני המינים יש לקרניים, אך של הזכרים ארוכות ועבות יותר.

מראה חיצוני

נקבה וגדי צעיר של סרו סיני.

הפרווה של הסרו הסיני בעלת מרקם עבה וגס עם שכבה של שערות זיפיות ארוכות מעליה, ובדומה לסרו הסומטרי גם לו הפרווה תהיה דלילה יותר באזור הצלעות וסמוך לגב, וצפופה באזור הצוואר והגחון. עם זאת, אצל הסרו הסיני די נפוץ שהפרווה תהיה ארוכה וצפופה בכל חלקי הגוף. צבע פרוותו של סרו זה מורכב ברובו מגווני השחור למיניהם ומושפע מצפיפות השערות: הצוואר, המותניים והחלקים העליונים של הרגליים בצבע שחור פחם או שחור מבריק, לעיתים עם שילוב של שערות חומות ואפורות. הצלעות והחלק העליון של הגוף מורכבים משערות דלילות בצבע שחור, לבן ואפור, ועל כן לפרווה באזורים אלה יש צבע שחור כסוף או שחור דהוי עם ברק אפרפר. כאמור מכיוון שלסרו הסיני הפרווה עלולה להיות ארוכה בכל הגוף, צבעה ישתנה בהתאם לכך לשחור פחם בכל הגוף. בלי קשר לצפיפות השערות, המראה של הפרווה יהיה פעמים רבות מחוספס ולא אחיד בשל ריכוזי שערות מצבע מסוים. בניגוד לסרו הסומטרי שרגליו לרוב שחורות, אצל הסרו הסיני נפוץ מאד שהחלקים התחתוניים של הרגליים - מהברך ומטה - יהיו בצבע חום בהיר, כתמתם או אדמוני, ועל כן הוא דומה יותר מבחינה זאת לסרו ההימלאיה; במקרים כאלו עלול להיות גם כתם שחור על הברך וכתם לבן קרמי או צהבהב סמוך לפרסות.
מבסיס האוזניים ועד לקצה הזנב יש לסרו הסיני רעמת שיער דמוית סוס, והיא הארוכה ביותר ממיני הסרו. בגב הרעמה מסתכמת בקו של שערות סמורות ואילו בעורף היא פרועה וארוכה יותר ושוכבת על הכתפיים. צבע הרעמה הוא שחור\אפור כסוף בבסיס ושחור פחם בשאר, כשבאזור העורף היא עלולה להיות שחורה לחלוטין או לחלופין אפורה כסופה\לבנה. מאפיין ייחודי לסרו הסיני הוא שלעיתים הרעמה ארוכה ומתולתלת ביותר עד שהיא גולשת משני צדדי הצוואר ונראית כמעין גלימה או צעיף בצבע צהבהב-לבנבן. הגחון והמפשעה בצבע בהיר יותר משאר הגוף, ולאורך הגחון והחזה יש לעיתים קרובות ריכוז של שערות היוצרות מראה של רעמה קצרצרה. הזנב בצבע שחור פחם והפרסות בצבע אפרפר או חלודה.

צבע הראש של הסרו הסיני הוא לרוב שחור מבריק או שחור פחם - בהתאם לצבע הצוואר, בעוד שאזור הפנים נוטה לצבע בהיר יותר כשחור כסוף או שחור דהוי. בניגוד לקרובו הסומטרי - אצל הסרו הסיני נפוץ יותר שגם הפנים יהיו בצבע כהה. השפתיים בצבע לבן\ אפרפר\ שחרחר\ חום, ומהלוע עד לסוף הסנטר ישנו כתם בולט בצבע לבנבן, צהבהב קרמי או חום בהיר. בחלק העליון של הגרון - סמוך לעצמות הלסת, יש לעיתים קרובות רצועה או כתם דמוי-סינר בצבע לבנבן או חום בהיר. סביב העיניים יש שקע שחרחר דהוי או אפרפר, ומאחורי העיניים יש לעיתים כתם לבנבן או אפרפר כסוף. באזור הלחיים והסנטר יש שיער סבוך וארוך מעט שנראה לעיתים כזקן עבה וקצר. האוזניים מתחלקות בין חום, אפרפר, שחרחר דהוי בצד החיצוני, ללבנבן ושחרחר בצד הפנימי כשהקצוות בצבע שחור פחם עם כתם לבן במרכז.

מבנה ומידות גוף

גופו של הסרו הסיני ארוך, צר ומוצק, והוא בעל כתפיים שריריות וגבוהות וצוואר עבה וקצר. ראשו מוארך ומשולש עם חרטום קצר ולוע עגלגל. האוזניים משולשות וארוכות מאד - מהגדולות שבסרואים, והן בדרך כלל ארוכות יותר מהקרניים. הרגליים בינוניות ביחס לגופו, אך ארוכות יחסית לטארים או ליעלים. פרסותיו קצרות, עבות וחזקות - ומסייעות לו לטפס באזורים הררים. זנבו קצרצר ועבה ואפו גדול ושחור עם נחיריים רחבים ועגלגלים. עיניו גדולות וזהובות עם אישונים שחורים רחבים בדומה לעיזים. במרחק כ-4 ס"מ מהעיניים יש לו בלוטות ריח עגולות ושחורות עם חור שחור\אפור במרכזן. הזכרים גדולים במעט מהנקבות ומלבד זאת הדו-צורתיות זוויגית נמוכה מאוד.
מידות הגוף של הסרו הסומטרי:
גובה הכתפיים: עד 94 ס"מ.
אורך הראש והגוף: עד 155 ס"מ.
אורך הזנב: עד 16 ס"מ.
אורך הקרניים: 25-15 ס"מ.
משקל: עד 150 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

בית גידול אופייני לסרו הסיני.

הסרו הסיני מצוי בדרום מזרח אסיה. הטווח הכולל שלו מתפרש על פני המדינות הבאות: דרום מזרח סין העממית (מחוזות: גאנסו, ג'יאנגשי, גואנגשי, פוג'יין, שאאנשי, סצ'ואן, יונאן, חונאן, גואנגדונג, גוויג'ואו, חוביי, צ'ונגצ'ינג והמחוז האוטונומי הטיבטי), מזרח הודו (מדינות: ארונאצ'ל פרדש, נאגאלנד ומניפור), מרבית מיאנמר, תאילנד ולאוס, צפון ומערב קמבודיה, ובעשרות אוכלוסיות מבודדות בצפון, מרכז ודרום וייטנאם. במרכז חצי האי המלאי מחליף אותו הסרו הסומטרי.

בית הגידול של הסרו הסיני הוא בעיקר גבעות סלעיות, רכסים הרריים, וקארסט של סלעים ואבני גיר ביערות גשם ממוזגים, יערות גשם טרופיים ויערות עננים ראשוניים ומשניים בגבהים של עד 4,500 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 0–30 מעלות ומשתנות בין העונות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,500 עד 3,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

טיגריס הודו-סיני בין הטורפים של המין.

הסרו הסיני הוא בעל חיים בודד וחשאי, ובדרך כלל נשאר חבוי ביער במשך היום מה שמקשה לראותו. עם זאת הוא עשוי לצאת לשטח פתוח בעקבות צמחייה טרייה. הסרו נמצא כמעט רוב הזמן על מדרונות הגיר ההררים, והגורם היחיד שעלול לאלץ אותו לרדת מדי פעם לאזורים מישוריים יותר הוא היעדר זרמי מים בסלעי הגיר. שיא הפעילות הוא בשעות הלילה, אך הוא גם פעיל בשעות הבוקר והערב. את שעות הבוקר המאוחרות והצהריים הוא מבלה במנוחה באזורים מוגנים כצוקים מערות ומחשופי סלע. הסרו תועד כשהוא שוחה בין איי גיר מבודדים באגמיום וימות.

הסרו הסיני הוא בעל חיים טריטוריאלי שפעיל בשטח מחיה קבוע שכולל אזורי האכלה ומנוחה. את גבולות השטח הוא מסמן בעזרת בלוטות הריח החזיתיות, ערימות גללים במקומות מסוימים, ושפשוף הקרניים על ענפים וזרדים. שטחם של הזכר והנקבה עלול לחפוף באופן מלא. כאמור, הוא נוטה לחיות בעיקר בבדידות, ולעיתים ניתן לראותו בקבוצות קטנות.

הסרו הסיני כקרוביו הוא בעל חיים מונגומי, ובן זוגו לרוב הוא הסרו מהזוויג השני החופף לשטחו. לעיתים הזכרים יהיו פוליגמיים. הן הזכר והן הנקבה יסלקו משטחם את בן מינם שפולש לטריטוריה, ומאבקים בין זכרים כוללים נגיחה עם הקרניים החדות בראש ובבטן. היחידים שמורשים על ידי הזוג להסתובב בטריטוריה הם הצאצאים שחיים שם עד גיל הבגרות.

תזונתו של הסרו הסיני מורכבת ממגוון רחב של עלים, שתילים וענפים של עצים נשירים, וכן עשבים, שיחים ופירות. מדי פעם הוא נוהג לבקר באתרי ליקוק מלח כדי להעשיר את תזונתו. הסרו הסיני חופף עם מספר בעלי חיים צמחוניים בטווח ההררי של תפוצתו, כדוגמת אייל ת'ורולד, אייל סמבר, גאור, אייל אלדי, סאולה, חזיר בר, מונטיאק שחור, מונטיאק מצוי וכדומה, וסביר להניח שבדומה למיני הסרו האחרים, ישנה תחרות אקולוגית ברמה זו או אחרת על מקורות המחייה.

טורפיו הפוטנציאלים של הסרו הסיני הם טיגריס דרום-סין, טיגריס הודו-סיני, טיגריס בנגלי, נמר הודו-סין, דהול, ובעלי חיים נוספים, אם כי לא ידוע מה שכיחות הטריפה שלו ועל ידי אלו מינים הוא ניצוד תדיר. הסרו מתגונן בעזרת זריזות הרבה על מדרונות וסלעים, ובעת הצורך גם בקרניו ורגליו; שחייה אף היא עלולה לשמש כאמצעי להימלט מסכנה. בעת שהסרו חש באיום הוא משמיע קריאה צורמת שמזהירה את שאר בעלי החיים שבאזור.

נקבת הסרו הסיני ממליטה גדי אחד בדרך כלל בחודש ספטמבר או אוקטובר, לאחר תקופת ההריון של כשבעה חודשים. הגדי נולד במשקל ק"ג אחד, והוא זהה כמעט לחלוטין לבוגרים מלבד חוסר הקרניים והפרווה הצפופה והכהה יותר. הוא נגמל לאחר 5–6 חודשים ומגיע לבגרות לאחר כשנתיים.

תוחלת חייו של הסרו הסיני בטבע 6–10 שנים, ובשבי היא גבוהה הרבה יותר.

מצב

הסרו הסיני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "קרוב לסיכון" (NT), בשל ירידה משמעותית של האוכלוסייה עקב ציד שגורמת למין להיות קרוב לקריטריונים של קטגורית ה"פגיע" (VU); עם זאת הירידה הכוללת היא פחות משיעור של 30% על פני 21 ושנים.

איומים

בשרו, פרוותו, קרניו וחלקי גופו השונים של הסרו בעלי ערך גבוה מאד לתושבים המקומיים בדרום מזרח אסיה המשתמשים בהם למזון ולמטרות רפואיות, ולכן הוא ניצוד בכבדות במיוחד בחלקים הצפוניים של תפוצתו. אובדן בית הגידול של הסרו נעשה בעיקר על ידי הרחבת החקלאות, וישנה גם מגמה גוברת והולכת של כריתת עצים להסקה וייצוא שמהווה איום רציני לטווח ארוך באזורים מסוימים. בווייטנאם גם נמכרים פרטים חיים על ידי תפיסה במלכודות. בשנת 1962, סרואים מתו כתוצאה בסיצ'ואן.

שימור

הסרו הסיני רשום בנספח א' של אמנת וושינגטון, שמשמעותה היא שהסחר הבינלאומי במין זה ובמוצריו אסור לחלוטין. להלן נתוני IUCN על פעולות וצעדי השימור של הסרו הסיני במדינות שבטווח תפוצתו (הרשימה אינה כוללת את הודו ולאוס):

צייד אמריקני לצד גופת זכר בוגר.

• סין העממית: הסרו הסיני רשום במחלקה השנייה ברשימת המינים המוגנים של סין. הסרו נמצא במספר רב של אזורים מוגנים, להלן חלק מהם: סיצ'ואן - שמורת מיג'ו-דאפנג'דין, שמורת טיבו, שמורת וואנגלאג', שמורת טאנגג'יה, שמורת מאדיאן-דאפנג'דין, שמורת לאבאהי, שמורת ג'יזאיג'יו, שמורת פאנטונג'זאי ושמורות הפנדה הענק בסצ'ואן. שאנשי - שמורת טאבאישאן, שמורת פופינג' ושמורת הטאקינים. גאנסו - שמורת באישויג'יאנג ושמורת טאוירסאנטאן. יונאן - שמורת קסישואנבאנג'ן, שמורת טונגביג'ואן, שמורת גאוליגונגשאן, שמורת פינשוילין ושמורת זונגדיאן. פוגיין - שמורת ווישאן ושמורת דיונשאן. ג'יאנגשי - שמורת ג'יוליאנשאן, ושמורת וויוישאן. גואנגשי - שמורת הואפינג, שמורת קונגזו-אקסילינג, שמורת שואצ'אן, שמורת קיואנג'יאדונג ושמורת יינדינשאן. צעדי השימור שמוצעים לסין: 1) לסווג מחדש את הסרו במחלקה הראשונה של רשימת המינים המוגנים. 2) אכיפה רצינית יותר על הציד. 3) הרשויות האחראיות על המסחר צריכות לאסור רכישת מוצרי הסרו. 4) לערוך סקרי אוכלוסייה בסיסיים כדי לקבוע את התפוצה והמספרים העדכניים של הסרו על מנת לפתח תוכניות שימור בהתאם. 5) כחלק מהתוכנית לשימור הפנדה הענק, לבצע גם מחקרים על בעיות אקולוגיות של אוכלוסיות הסרו.
• מיאנמר: הסרו הסיני מצוי במספר אזורים מוגנים, כמו מקדש חיות הבר סהוויסטאוו, מקדש חיותר הבר סהוו-יו-דאיונג, הפארק הלאומי פידאיונג, הפארק הלאומי טאמאנטי והפארק הלאומי מולאייט. הוא מצוי גם באזור השימור קאהילו הסובל מעימותים צבאיים וציד לא חוקי. ייתכן שהוא מצוי גם באזורים הבאים: הפארק הלאומי נאטמה, שמורת קיאיוקפאנדאיונג ושמורת קאטהפה. בעבר היה מצוי גם באזור השימור טאיונגי, אך הוכחד משם על ידי ציד לא חוקי וטריפה על ידי כלבים. צעדי השימור שמוצעים למיאנמר: 1) ביצוע סקרים ומפקדי אוכלוסין של הסרו כדי לפתח תוכניות שימור. 2) אכיפה מיידית נגד ציד לא חוקי, במיוחד באזורים מוגנים.

סרו סיני בוגר משוטט בג'ונגל בפארק הלאומי-ייאי בתאילנד.

• תאילנד: הסרו מוגן באופן רשמי בתאילנד. הא מצוי בעשרות אזורים מוגנים: הגן הלאומי ראטאנקושין-צ'אלום, הפארק הלאומי קונטאן-דוי, הפארק הלאומי ארוואן, הפארק הלאומי קאו קאו - צ'אמאו-וונג, הפארק הלאומי קאו לואנג, הפארק הלאומי קאו קאו פו-יה, הפארק הלאומי קאו סם-לם, הפארק הלאומי קאו סאם-רוי-יוט, הפארק הלאומי קאו-ייאי, הפארק הלאומי נאם-נאו, הפארק הלאומי קראדונג, הפארק הלאומי סאטצ'אנאלאי, הפארק הלאומי פהא-מיאונג דיו, הפארק הלאומי טאליבן-סי, הפארק הלאומי נאקארין-סי, הפארק הלאומי נאמטוק-פהילו, הפארק הלאומי קהאו-סאבופ, הפארק הלאומיפו-לואנג, הפארק הלאומי סאלאווין, ועוד רבים אחרים. צעדי השימור שמוצעים לתאילנד: ניטור קבוע של האוכלוסייה כדי להעריך את ההשפעות שיש לציד לא חוקי על ההפצה והמספרים שלו.
• וייטנאם: הסרו הסיני רשום בנספח 2 של רשימת המינים הנדירים של וייטנאם. עם זאת, הוא אינו נכלל ברשימה של 38 המינים המוגנים ביותר על ידי חוק מספר 276 של משרד הייעור הוייטנאמי משנת 1989 ועל ידי חוק מספר 18 של מועצה השרים משנת 1992; מסיבה זאת יש אפשרות לצוד סרואים סינים או ללוכדם חיים לגני חיות. הסרו הסיני מצוי בוודאות באזורים מוגנים רבים ועשוי להתרחש בעוד עשרות אזורים מוגנים ובלתי נגישים עם בתי גידול מתאימים כהרי טרונג-סון, ובמיוחד ברכסי אבן הגיר שבצפון ההרים. ניהול יעיל של האזורים המוגנים ואכיפה על הציד עשויה להספיק כדי לשמר את הסרו ברמה הארצית.
• קמבודיה: החקיקה הקמבודית מסדירה את ניהול היערות ואוכלוסיות חיות הבר, וקובעת עונשים על הפרת החוקים. עם זאת, החקיקה היא כללית ואינה ספציפית לסרו הסיני, וכמו כן היא אינה משמעותית באזורים רבים בשל חוסר אכיפה. האזור המוגן היחיד בעבר שבו הסרו הסיני היה מצוי בוודאות הוא באזור פנום-קראבאנה, אך בשל עימות צבאי בעצימות נמוכה שמתרחש באזור מאז 1980, לא ברור מה מצבו שם. בין צעדי השימור המוצעים לקמבודיה: 1) לבצע אומדנים של אוכלוסיית הסרו במחוז מונדולקירי ולקבוע את מעמדו. 2) הממשלה הקמבודית צריכה לייצר אסטרטגיית שימור רחבה שתכלול רשת של אזורים מוגנים ותשתיות תמיכה כדי להגן על משאבי הטבע במדינה. 3) להמשיך את השליטה היעילה על הציד באזורים המוגנים במערב קמבודיה. בהתחשב בריכוז יוצא דופן של יונקים נדירים בקמבודיה כמונטיאק ענק, אייל אלדי, אייל חזירוני וקופראי, השימור של הסרו הסיני אינו צריך להיות בעדיפות גבוהה כל עוד יש ניהול יעיל של אזורים מוגנים לבעלי חיים נדירים, מכיוון שהסרו יושפע בעקיפין מפעולות השימור ליונקים אלו.

אומדנים

אין אומדני אוכלוסייה של הסרו הסיני. המינים עדיין נפוצים באופן נרחב בלאוס, וייטנאם וקמבודיה ונעלמים בהדרגה מאזורים רבים בסין.

קישורים חיצוניים

• מידע על הסרו הסיני
• סרו סיני באתר planet-mammiferes
• סרטון של סרו סיני
• תמונות של סרו סיני בגן חיות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0