טאר נילג'ירי

טאר נילג'ירי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
סוג:	Nilgiritragus
מין:	טאר נילג'ירי
שם מדעי
Nilgiritragus hylocrius ‏אוגילבי 1838
תחום תפוצה

למעלה: זכר. למטה: נקבה וגדי.

טאר נילג'ירי (שם מדעי: Nilgiritragus hylocrius; מכונה גם יעל נילג'ירי), הוא סוג של אנטילופת-עז בינונית האנדמי לתת-היבשת ההודית ומהווה מין יחיד בסוגו. תואר לראשונה בשנת 1838 על ידי הזואולוג ויליאם אוגילבי. עד שנת 2005 סווג בסוג טאר (Hemitragus) לצד טאר ההימלאיה וטאר ערבי תחת השם המדעי (Hemitragus hylocrius) בעיקר על סמך מבנה הקרניים והאקולוגיה, אך כיום שלושת הטארים נחשבים כסוגים נפרדים, ולכל אחד מהם קרבה לסוגים מסוימים בתת-משפחת היעלים. הטאר הנילג'ירי קרוב לסוג כבש (Ovis) הכולל מינים כדוגמת כבש גדול-קרניים, כבש דאלי, כבש מופלון ואחרים, בעיקר בשל הדמיון הגנטי של הכרומוזומים .

השם המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: "Nilgiri" = "נילג'ירי", "tragus" = "תיש"; מתייחס למקום חיותו העיקרי בהרי נילג'ירי. "hylocrius" = "עז של היער", ומתייחס לבית גידולו הכולל גם אזורים מיוערים. בשפה הטמילית הוא נקרא "וריאדו" שפירושו "עז הצוקים התלולים". בהודו הכינוי הנפוץ שלו הוא "יעל נילג'ירי", וזאת על עף קביעת החוקרים במאה ה-19 שסיווגו אותו בסוג יעל, הוא אינו קשור אליו כלל. הטאר הנילג'ירי הוא הגדול מבין שלושת סוגי הטאר, והוא החיה הלאומית של מדינת טמיל נאדו ההודית.

אנטומיה

קרניים

הן לזכרים והן לנקבות של הטאר הנילג'ירי ישנם זוג קרני-חרוט דמויות סהר או קשת ויש להם מבנה האופייני לטארים האחרים: הקרניים צומחות לכיוון מעלה ואז מתעגלות ומתעקלות בחדות לאחור כלפי מטה בצורת "C"; בעוד שקרני הזכרים ממשיכות למטה עד כדי כך שהן מקבילות לבסיס, קרני הנקבות קצרות יותר ודומות יותר לנקבות של יעלים או לעיזים. מיקום הקרניים בחלק העליון של המצח - במרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. המרחק בין הקרניים די זהה לאורך הקרן, כשבחלק העליון הן מתרחקות מעט לצדדים. לעומת קרני הנקבות שלהם עובי בינוני, הקרניים של הזכרים עבות מאד בבסיס, ולמרות שמסתיימות בשפיץ חד הן נחשבות לעבות למדי לכל אורך הקרן בהשוואה לסרו, גוראל או צפיר. למרות שבמבט מרחוק קרני הטאר נראות חלקות, בפועל הן מחורצות לאורכם בעשרות חריצים דקים וצמודים אחד לשני, כשרק הקצוות חלקות לחלוטין. בקרניים של פרטים צעירים החריצים גדולים ובולטים יותר, ולעיתים הם נראים כטבעות. קרני הטאר הנילג'ירי שונות מסוגי הטאר האחרים בכך, שהצד החיצוני של הקרן קמור ומשווה לה מראה עגלגל לעומת הצד הפנימי ששטוח לגמרי - בניגוד לקרניים של הסוגים האחרים ששטוחות משני הצדדים. צבע הקרניים אצל נקבות וזכרים צעירים אפרפר או חלודה בהיר, ולזכרים בוגרים הקרן מתכהה לאפור\חלודה כהה, ושחרחר כסוף.

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של הטאר הנילג'ירי קצרה וגסה יחסית לעומת הפרוות הארוכות והעדינות של טאר ההימלאיה והטאר הערבי, כנראה כתוצאה מההסתגלות לאקלים הרטוב שבו הוא חי.

הטאר הנילג'ירי מציג דו-צורתיות זוויגית בולטת (הבדל בין הזכרים לנקבות), שמלבד הקרניים ומידות הגוף מתבטא בעיקר בצבע הפרווה:

• לזכרים בוגרים הפרווה רבגונית למדי ומזכירה מאד את פרוות כבש מופלון. הצבע הכללי הוא חום כהה עם שילוב של שערות חומות-בהירות, אפרפרות, וצהבהבות, וככל שהטאר מתבגר הצבע הופך בהדרגה לצבע שוקולד עמוק - תהליך שמתחיל בגיל שנתיים ומסתיים לאחר 4 שנים. למעלה מגיל זה הפרווה מקבלת גוון כמעט שחור לגמרי שבולט בעיקר בצוואר, בכתפיים, במותניים וברגליים; במרכז הרגליים הקדמיות ישנם כתמים לבנים בולטים ומתחתיהם לפעמים ישנם גם כתמים חומים בהירים. מהעורף ועד הזנב לאורך הגב ישנה רעמת זיפים קצרה בצבע שוקולד עמוק, שגדולה ובולטת בעיקר בעורף ובכתפיים ואילו סמוך לעכוז מסתכמת בפס כהה בלבד; הזנב בדרך כלל כהה בהתאם לרעמה. לזכרים מבוגרים מופיע במרכז הגב כתם גדול וייחודי דמוי אוכף בצבע כסוף עד לבן בוהק המתפשט לצדדי הבטן - מתחיל ככתם דהוי ולא ברור בצבע חום בהיר בגיל 5 שנים, ועם הזדקנות הטאר משתנה לכתם בוהק ומוגדר יותר עד גיל 8 שנים. בנוסף לזה גם הגחון והצדדים הפנימיים של הרגליים בצבע לבן בולט.
• לנקבות וגדיים הצבע הכללי הוא חום-אפרפר כסוף, עם שילוב של שערות חומות כהות, אדמדמות, וצהבהבות. לעומת הזכר הנקבה הרבה יותר חדגונית, וישנם מספר מועט יחסית של סימונים בפרווה: רעמה חומה-כהה מהעורף ועד לזנב, צוואר אפרפר, גחון ורגליים לבנבנות, כתמים שחורים על הרגליים הקדמיות בניגוד לכתמים הלבנים של הזכר ומתחתם כתמים חומים (לעיתים); סמוך לפרסות ישנם כתמים שחורים נוספים.

צבעי פנים

גם צבע הראש והסימונים שעליו משתנים בצורה ניכרת בין הזכרים לנקבות:

• לזכרים צבע הראש הוא שילוב של שערות אפורות כהות, חומות כהות ושחורות, עם מספר סימונים ייחודיים: סביב כל עין טבעת גדולה בצבע חום בהיר עד כהה, ומתחתיה משולש שחור הנמשך עד ללוע; המצח בצבע כסוף עד צהבהב קרמי, וממנו נמשכים כתמים גדולים ועגלגלים בצבע זהה המקיפים את העיניים מאחור, וכן שני פסים בצבע זהה היורדים מצדדי החוטם עד ללוע במקביל למשולש השחור - מה שיוצר "P" בהיר סביב כל עין ומזכיר במקצת את הצבאים. במרכז החוטם ישנו כתם גדול ועבה בצבע שחור המקיף גם את האף ומתחבר לסנטר - אף הוא בצבע שחור. בחלק העליון של הגרון הסמוך לסנטר יש כתם בינוני בצבע לבן. לזכרים מבוגרים הפנים שחורות לגמרי לבד מהכתמים הטבעות והפסים. האוזניים מתחלקות בין לבן ושחרחר בחלק הפנימי לכסוף או חום בהיר בחלק החיצוני ופס שחור בקצוות.
• לנקבות צבע הראש הוא שילוב של שערות אפורות וחומות בהירות כשהסימונים בדרך כלל דהויים ולא מוגדרים: טבעת חומה בהירה סביב כל עין ומתחתיה משולש חום כהה שלעיתים בצבע זהה לטבעת שמעליו. המצח בצבע אפרפר או צהבהב, כשכתם ה-"P" הבהיר דהוי מאד וכמעט שאינו נראה. במרכז החוטם יש כתם גדול בצבע חום בהיר או כהה, ואף הוא די מתמזג עם הצבע הכללי של הפנים. סביב הלוע יש כתם בהיר בצבע צהבהב קרמי. הצבע של האוזניים די דומה לזה של הזכרים.

מבנה ומידות גוף

גופו של הטאר הנילג'ירי ארוך ורחב, צווארו קצר, ויש לו ראש משולש שקטן למדי ביחס לגוף. הכתפיים והעכוז בגובה זהה בשל עצמות השוקיים הבולטות, והרגליים קצרות ומוצקות. אף על פי שהטאר מזכיר מאד את היעל או העז, ניתן להבדיל ביניהם בקלות בשל חוסר הזקן אצל סוג זה. לנקבת הטאר הנילג'ירי יש שתי פטמות לעומת ארבע אצל טאר ההימלאיה והטאר הערבי. האוזניים שלהם קטנות וצרות, זנבם קצרצר, עיניהם בינוניות וזהובות ואפם גדול ושחור. הפרסות קצרות וחזקות, ובתחתיתם כריות גומי המסייעות להם לטפס במהירות על זיזים וסלעים. כאמור יש הבדל רב מאד בין הזכרים לנקבות במבנה הקרניים ובצבעי הפרווה, וכן במידות הגוף כדלהלן.

מידות הגוף של טאר נילג'ירי^{[דרוש מקור]}

	זכר	נקבה
משקל	101-80 ק"ג	עד 53 ק"ג.
גובה כתף	110-99 ס"מ	80-61 ס"מ
אורך ראש וגוף	עד 150 ס"מ	110-90 ס"מ
אורך קרניים	44-40 ס"מ	36-30 ס"מ
אורך הזנב	15-9 ס"מ

תפוצה ובית גידול

נוף בהרי נילג'ירי - מחום חיותו העיקרי של הטאר

הטאר הנילג'ירי אנדמי לדרום מערב הודו כשמרבית האוכלוסיות נמצאות לאורך הגבול של טמיל נאדו וקראלה וכנראה גם בקרנטקה. כיום הוא מוגבל לכ-5% מהמעברים של הרי גהט המערביים הכוללים גם את הרי נילג'ירי והרי קרדמון - שמהווים חלק מרמת דקאן.

בית גדולו של טאר זה הוא מדרונות הרריים, צוקים ומרעה הררי בגבהים של 2,600-1,200 מטר מעל פני הים^{[דרוש מקור]} שנמצא למעלה מחגורת היערות סביב ההרים, וכן כרי דשא, שיחים וכיסים של יערות ננסיים הידועים בשם "שולאס". מחוץ לעונת הרבייה הזכרים בדרך כלל נמצאים במישורים פוריים, ואילו הנקבות מעדיפות צוקים המגינים עליהם מטורפים. באזורים מסוימים נוכחות של הטאר באזורים נמוכים נגרמת על ידי הפרעה אנושית באזורים הגבוהים. הטמפרטורות בתחומיי מחייתו 20–30 מעלות, והאקלים רטוב מאד בשל סופות המונסונים עם כמות משקעים ממוצעת שנעה בין 1,000 ל-3,000 ומעלה מילימטר לשנה.

אקולוגיה

טאר נילג'ירי זכר למרגלות הר.

פעילות

הטאר הנילג'ירי פעיל בכל שעות היום - מעלות השחר ועד שעות הערב מאוחרות, והוא נצפה בתדירות גבוהה יותר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות. בשעות החמות של היום כאשר השמש בשיאה, הטאר עובר לאזורים גבוהים וסלעיים יותר כדי לנוח בצל של הצוקים. בזמן שהעדר במנוחה או באכילה ישנו לפחות זקיף אחד (בדרך כלל נקבה) שנשאר עירני, ובמקרה של הבחנה בטורפים משמיע קריאת אזהרה שנשמעת כשריקה או נחירה. לטארים יש חושים חדים של ראייה, והם מסוגלים לזהות סכנה מתקרבת מלמטה במרחק רב, אך פחות מודעים לסכנה שמגיעה מלמעלה. כאשר הטאר מאוים, הוא נמלט במהירות מכרי הדשא או המדרונות לאזורי הצוקים הבלתי נגישים - כאשר שם הוא זריז הרבה יותר מרודפו.

טורפיו העיקריים של הטאר הם הנמרים ההודים והדהולים, ובמידה מועטת גם טיגריסים בנגלים ועופות דורסים המאיימים על הגדיים.

זכר (למעלה) ונקבות (למטה) ביערות ה"שולאס" הננסיים.

תזונה

התזונה של הטאר הנילג'ירי מורכבת מסוגים שונים של עשבים, עשבי תיבול, שיחים, עלים, ועוד. המערכת החברתית של טאר נילג'ירי היא די גמישה. הם עשויים לחיות בקבוצות קטנות של 6 פרטים עד לעדרים גדולים של 150 פרטים, ובדרך כלל עדר ממוצע מכיל 11–71 פרטים. בפארק הלאומי אראויקולאם גודל ממוצע של עדר הוא 42 פרטים. עדרים מעורבים הם די שכיחים, אך רובם מורכבים מעדרים נפרדים של זכרים צעירים ובוגרים ועדרי נקבות וצאצאיהן. זכרים מבוגרים נמצאים בעדרים מעורבים בעיקר בעונת הרבייה, ולעיתים קרובות הם בודדים או נמצאים בקבוצות קטנות המורכבים מזכרים בלבד בייחוד בעונה היבשה. בעוד עדרי הנקבות נמצאים בדרך כלל בשטחי מחיה קבועים, הזכרים הבוגרים נוודים יותר ועוברים בין מספר שטחים של עדרי נקבות. יחס המינים של האוכלוסייה בטבע מוטה כלפי נקבות, עם ממוצע של 59 זכרים לכל 100 נקבות, כשמתוכם %45-40 נקבות בוגרות.

רבייה

עונת הרבייה העיקרית של הטאר הנילג'ירי בטבע היא מיוני עד אוגוסט - מתחילת סופות המונסונים, ובמשך מספר חודשי הגשמים הכבדים. בתקופה זאת הזכרים הבוגרים מצטרפים לעדרי הנקבות ומתפתחת היררכיה דומיננטית המבוססת על הגודל והכוח של הטאר, כשכל זכר מקשט את קרניו בבוץ ועשבים. במקרה ויש שני זכרים יריבים עם גודל וכוח שווה, מתקיים ביניהם מאבק העשוי להימשך שעות ארוכות. במהלך הלחימה הם יכולים להיות שקועים כל כך בקרב ואדישים לגמרי לסביבה, וכיון שהם מתכתשים תוך כדי ירידה במדרון, הם עלולים למצוא את עצמם בסוף הקרב מתחת לכרי הדשא והיערות הננסיים ואפילו באזורים מישוריים לגמרי. הקרב מתחיל עם תצוגה טקסית שבו הם מורידים את ראשיהם ומותחים את צווארם תוך כדי הילוך נוקשה. ישנם מספר עמדות הלחימה שנצפו אצל הקרבות של הזכרים: שניהם עומדים זה לצד זה, פונים במהירות לאותו כיוון ואז מתנגחים; התרסקות עם הקרניים ראש בראש, ונגיחה בכתפיים ובגפיים. למרות שהקרניים המעוקלות מונעות בדרך כלל פציעה חמורה כפי שקורה אצל צפיר הקורדילרים, תנוחת הלחימה המסוכנת ביותר היא הורדת הראש והנפתו במהירות למעלה כשהשפיץ של הקרניים מכוון כלפי הגרון או הראש, מה שיכול לגרום לקרב להסתיים במוות של אחד מהצדדים. לאחר הקרב הזכר מפסיד עוזב בדרך כלל את הקבוצה שבה נמצא הזכר המנצח, למרות שהוא עשוי לחזור אליה ולהיות נסבל על ידי הזכר הדומיננטי.

מחזור חיים

ההיריון של הנקבה נמשך 178–190 ימים לאחריהם נולד גדי אחד ולעיתים רחוקות שניים. שיאם של הלידות מתרחש במזג האוויר הקריר של ינואר ופברואר, אם כי ניתן לראות גדיים לאורך כל השנה. הנקבות מגוננות מאד על צאצאיהן, והן תאמצנה תנוחות מאיימות במקרה והנקבות האחרות בעדר יתקרבו אל הגדי שלהם יתר על המידה.

בשבועות הראשונים לחייו הגדי חבוי בצמחייה העבותה כשאמו נמצאת בקרבת מקום, ועד גיל חודש הוא כבר מסוגל לעקוב אחר אימו ומצטרף לעדר. הגדי עשוי להתחיל לטעום מזון מוצק כבר מספר שבועות לאחר הלידה, אך למרות זאת נגמל לחלוטין רק בגיל 4 או 6 חודשים. הגדיים מגיעים לבגרות בדרך כלל סביב גיל שלוש, אם כי נקבות בשבי עשויות להמליט את הצאצאים הראשונים כבר לאחר 22 חודשים, מה שמעיד על בגרות סביבות גיל 16 חודשים ואפילו למטה מזה. הנקבות בשבי מסוגלות להמליט גדיים כל 7–10 חודשים.

תוחלת החיים הפוטנציאלית לטאר הנילג'ירי היא לפחות 9 שנים, אך תוחלת החיים הממוצעת בטבע נמוכה יותר ועלולה להיות כ-3.5 שנים בלבד.

מצב

נקבת טאר נילג'ירי לצד נקבת זרון שדות ב"פארק הלאומי אראויקולאם", קרלה.

הטאר הנילג'ירי מסווג על ידי IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל ירידה חמורה במספריו במהלך המאה ה-19, ובשל העובדה שטווח התפוצה הכולל שלו כיום מהווה עשירית בלבד מטווח התפוצה ההיסטורי שלו.

איומים

מגמת האוכלוסייה הכללית בירידה. האיומים העיקריים עליו הם אובדן בית גידול למטרות חקלאות, תחרות עם בעלי חיים מקומיים, התפשטות של צמחים פולשניים המשמידים את צמחי התזונה שלו, וציד לא חוקי לבשר ופוחלצים. האוכלוסיות של הטארים קטנות ומבודדות, מה שהופך אותם לפגיעים להכחדות מקומיות.

שימור

הטאר הנילג'ירי גדל במספריו בעשורים האחרונים הודות לשמירה קפדנית בתוך אחד הפארקים הלאומיים היעילים ביותר של הודו - "הפארק הלאומי אראויקולאם" שהוקם בשנת 1978 ומכסה כ-97 קילומטרים רבועים. האזור הוכרז כמקלט לחיות בשנת 1975 ובהמשך קיבל מעמד של פארק לאומי בשל החשיבות של שמירה על אזור זה. במפקד משנת 2003 של הפארק נמנו כ-750 פרטים. שמורה נוספת המחזיקה למעלה מ-300 פרטים היא בגבעות הדשא של אנאמלאיה. בעוד שבאזורים אלו העתיד של הטאר בטוח יחסית, במקומות אחרים במעברים של הרי גהט האוכלוסיות דווקא נמצאות במגמת ירידה מתמדת, כדוגמת שמורת מוקורטי שבהרי נילג'ירי שמחזיקה כעת 75–100 פרטים לעומת 400 בעבר. מרבית השמורות כיום מחזיקות במספרים קטנים למדי: שמורת סירוואני הילס - 20 פרטים, שמורת העמק השקט - 30 פרטים, שמורת נליאמפאטי - 30 פרטים, שמורת לפלני הילס - 60 פרטים, שמורת אליוואל מאלה - 60 פרטים, שמורת וולאקאלטרי - 70 פרטים, שמורת מובאליאר הילס - 70 פרטים, שמורת אשאמבו - 90 פרטים, הרי היגהאווי - 100 פרטים, המורדות המזרחיים של אנאמלאיה - 125 פרטים והפארק הלאומי סוואמימאלה - 130 פרטים.

בתור בעל חיים אנדמי הטאר הנילג'ירי מוגן באופן מלא על ידי חוק חיות הבר של הודו משנת 1972, אם כי ההגנה נאכפת רק לעיתים נדירות. מחלקת הייעור של טמיל נאדו פועלת להסרת שיחים ועשבים פולשניים סביב הפארקים הלאומיים בתחומה, ומלבדה ישנם גם מוסדות נוספים הפועלים לקידום השימור של הטאר כדוגמת: אגודת חיות הבר של נילג'ירי, אגודת חיות הבר של מחוז ראמנד, מכון המחקר יער קראלה, החברה להיסטוריית הטבע של בומביי, מכון חיות הבר של הודו ועוד.

האוכלוסייה העולמית נאמדה בשנת 1980 סביבות 2,500-2,000 פרטים, אך אומדנים אחרונים משנת 2008 מדווחים על מספרים סביבות 2,000-1800 פרטים^{[דרוש מקור]}.

טארים נילג'ירים באזור הררי בהרי גהט המערביים

קישורים חיצוניים

• טאר נילג'ירי, באתר ITIS (באנגלית)
• טאר נילג'ירי, באתר NCBI (באנגלית)
• טאר נילג'ירי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• טאר נילג'ירי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טאר נילג'ירי, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23807557טאר נילג'ירי