הרב ברוך אידלשטיין
הרב ברוך בן-ציון אידלשטיין (כ' באב תרצ"ו, 8 באוגוסט 1936 – ט"ז באלול תשע"ה, 30 באוגוסט 2015) היה ראש ישיבה ציוני ישראלי שייסד את הישיבה התיכונית ישיבת בני עקיבא פרחי אהרן בקריית שמואל שבקריות מצפון לחיפה ועמד בראשותה במשך 22 שנים. לאחר מכן כיהן כרב שכונת הדר הכרמל ורב בית הכנסת הגדול של חיפה שבשכונה, כראש מחלקת הכשרות של רבנות חיפה במשך כ-20 שנים וכראש כולל "אריאל", ממוסדות אריאל שבראשותו של הרב שאר ישוב כהן.
תולדותיו
נולד בנובוסליצה שבבסרביה בחלק שבשטח רומניה, לר' נטע יעקב אידלשטיין (ל' באב תר"ס – כ"ד בשבט תשנ"ד) ולבתיה-ברכה לבית ליבמן (תרס"ח – כ"ט בתמוז תש"ס). אביו נולד בצ'רנוביץ והיה צאצא לר' אברהם גרשון אשכנזי מקיטוב, לרב נטע יעקב שהיה רבה של צ'רנוליצה (נכדו של ר' אברהם גרשון מקיטוב), וכן צאצא לרב ישראל איסר שטרנהלל, ראב"ד בויאן. אמו הייתה בת לחסידי סדיגורה.
עבר את השואה בטרנסניסטריה, במהלכה נספתה אחותו יפה. בתחילה שהתה המשפחה במחנה ברשאד ובתש"ג (1943) עברו לצ'צ'לניק שבה היה המצב טוב יותר, בזכות קרוב משפחה בעל קשרים עם הפרטיזנים. לאחר שהרוסים שחררו את טרנסניסטריה עברו לווסלוי לחודשיים ושם היו מקורבים לר' חיים דב הלפרין מוסלוי. לאחר מכן התגוררו שנה בבוקרשט שאליה עבר גם הרבי מווסלוי. ברוך, שהיה אז בכבן 11, למד בבית-הספר "תרבות" שהיה חילוני ונלמדה בו מעט יהדות.
המשפחה עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים "מדינת היהודים", שהגיעה לחיפה בשמחת תורה תש"ח (1947) ומעפיליה הוגלו לקפריסין שבה שהו כעשרה חודשים וחזרו לאחר הקמת המדינה. במשך כשבועיים-שלושה שהו במחנה עולים בחדרה ועברו לגבעת עלייה שביפו ובה גרו כשנתיים וחצי. אביו הקים במקום תלמוד תורה, וכן הקים בית כנסת ומקווה. מיפו עברה לגבעת שמואל שבה פתחו הוריו חנות ירקות.
למד בישיבת היישוב החדש במשך כחמש שנים ורבו העיקרי שם היה הרב אפרים נחום בורודיאנסקי שהיה לרבו המובהק. לאחר מכן למד בישיבת חברון בירושלים, ושם התבלט בין התלמידים. בתקופה זו גם שמע שיעורים עם קבוצת בחורי ישיבות מהרב חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר.
נשא לאישה בגיל 21 (בתשי"ח) את ציפורה שושנה אלקה, בתם של הרב נתן אליעזר ומנוחה[1] (בתו של הרב שלמה זלמן ברינשטיין) גרוסמן משכונת מאה שערים, משפחה מחסידות צ'ורטקוב. אחיה הצעיר של ציפורה הוא הרב שלמה זלמן גרוסמן, רבה של אלעד.
לאחר נישואיו למד הרב ברוך במשך שנה בכולל אצל הרב יחיאל מיכל פיינשטיין, ראש ישיבת "בית יהודה", ולאחר מכן למד בכולל "שבט יהודה" אצל הרב איסר יהודה אונטרמן והרב בורודיאנסקי.
הוסמך לרבנות בידי הרב יחזקאל סרנא שהעניק לו את הסמיכה בחתונה, וכן על ידי הרב אונטרמן והרב בורודיאנסקי.
עם הקמת הישיבה התיכונית פרחי אהרון בשכונת קריית שמואל שבקריות, קיבל את בקשתו של הרב משה צבי נריה להיות ראש הישיבה הראשון של הישיבה[2]. במקביל דחה הצעת רבנות של כפר פינס לאחר שהתייעץ עם רבותיו.
תרם תרומה חשוב לחיי הדת והחינוך באזור חיפה. סייע לבוגרי הישיבה בהקמת ישיבה גבוהה (בראשות הרב עקיבא הכרמי, רבה של קריית שמואל). הישיבה עברה בהמשך לקריית ביאליק והפכה למעשה לכולל אברכים, מאוחר יותר חזרה לקריית שמואל וקיבלה את השם "הישיבה הרמה". היה בין מייסדי אולפנה סגולה בקריית מוצקין שבה גם העביר שיעורים. וכן העלה את רמת הכשרות בחיפה באופן ניכר. כמו כן הרב מסר שיעורים קבועים במשך שנים בחיפה כדוגמת השיעור בשכונת נוה שאנן.
דמותו ודעותיו
קירב יהודים ליהדות ובהם מעולי ברית המועצות וחבר המדינות לשעבר, ואף גייר מספר נוכרים וביניהם נהגו האישי דידי שנעשה חסיד בלז בשם ידידיה שפירא.
דגל בהשקפה דתית לאומית אך בדרכי הלימוד והחינוך תמך בדרך חרדית. את שני בניו שלח לישיבות חרדיות ואת ארבע בנותיו השיא לחרדים. כן בהנהגותיו היה קרוב לדרך החרדית.
דיבר בחריפות נגד כל היוצאים מארץ ישראל לנופש בחו"ל ובייחוד במועדי ישראל ושזה טרף גם אם האוכל בכשרות מהודרת.
בריאיון בתשל"ב, כעשר שנים לפני עזיבתו את משרת ראש הישיבה, נערך עמו ריאיון. בריאיון בתשובה לשאלה בעניין זה, אמר ש”הרב חייב להיות גדול בתורה, להצטיין בכושר הבעה בכתב ובעל פה, נוח לבריות, בעל השפעה חינוכית על צעירים ומבוגרים, אוהב העם והארץ, לא להיות תלוש אלא מעורה בבעיות הציבור, מתעניין בדעות הציבור ורחשיו כמו בחידושי הטכנולוגיה והשלכותיה לגבי הדת ושמירתה עליו, לכאוב את כאב הציבור ולסבול סבלו. עם זאת עליו להביע דעתו בתקיפות ולעמוד על שלו בשעת הצורך. לא פחות חשובה התכונה שעל הרב להיות מגידולי הארץ או לפחות עליו להיות תושב הארץ שנים רבות.”
בתשובה לשאלה על הבעת דעה של רבנים בשאלות חברתיות מדיניות ומוסריות אמר ש”ברור שהדבר רצוי ובתקופתנו אף מתבקש. אנו חיים בתקופה של חברה מתפרקת ואם יש עמוד כנגד הסחף של פגעי החברה זו הדת ונושאיה. דומה שתפקידו של הרב נכבד בתחום זה ואין כוונתי לתוכחה אלא להסברת היהדות והחדרתה בקרב ההמונים על ידי הסברה לציבור בכנסים ובבתי-ספר ובכל מקום שבו עשויה דעתו של הרב להישמע.” והוסיף הרב אידלשטיין ש”חובה על הרב להביע דעתו בעניינים מדיניים כי גם לרב יש מה לומר ואין להשאיר את הדבר לפוליטיקאים.”
לגבי תפקיד הרב השכונתי והרב הראשי אמר ש”הרב חייב להיות הרוח החיה בכל תחומי הפעילות הדתית במקום, בין אם מדובר בשיעורי תורה, חיי קהילה תקינים על פי דעת תורה בהכוונה והדרכה בחינוך ובהשפעה ישירה בענייני חברה וסעד. הרב הראשי חייב להיות הכוח המדרבן בעיר. ראש וראשון לפעילות דתית הרואה לפניו את צרכי כל התושבים.”
בעניין המצב שהיה אז שזמן ממושך לא אוייש כסאם של רבני ערים ובכלל זה בחיפה, נשאל האם מצב זה משפיע על המצב הדתי. הוא השיב ש”בהחלט. חסרונו של הרב מורגש לא רק בבית-הדין ובבית הכנסת הגדול אלא גם בכל מישור העשייה הדתית. שהרי הרב הראשי חייב להיות מכוון, מפשר ומונע פילוג, ורצוי לציבור הרבנים במקום, והתערבותו בכל המישורים עשויה לקדם העניינים וביצועם.”
משפחתו
ילדיו: לרב ברוך אידלשטיין שישה ילדים:
- הרב יהושע - מחשובי האברכים ב"בית המדרש להלכה בהתיישבות" שבירושלים.
- מנוחה - אשת הרב שמעון אדלר, מרבני המושב תפרח בנגב ומחבר "לקיחה תמה" על הלכות ארבעת המינים ובנו של הרב סיני אדלר, ראש כולל מר"ץ במבשרת ציון ולשעבר הרב הראשי של אשדוד.
- הניה - אשת הרב יצחק מאיר פרנקל שנפטר בחיי חותנו ממחלה קשה. הרב יצחק מאיר כיהן כר"מ בישיבה לצעירים בקריית אתא.
- זהבה - אשת הרב מיכאל קוטק, בנו של פרופ' שמואל קוטק, מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. מתגוררים בירושלים. הרב מיכאל מלמד בקהילות של עולי צרפת.
- חיה-מלכה - אשת הרב אריאל רוס, ראש כולל באופקים ובנם של פרופ' יעקב יהושע וד"ר תמר. מתגוררים בבני ברק.
- הרב ישראל - מרבני הישיבה הגבוהה בביתר וחתנו של הרב חיים אקרמן ראש הישיבה.
מתלמידיו
- הרב ברוך גיגי - מראשי ישיבת הר עציון
- הרב דוד מאיר דרוקמן - רבה האשכנזי של קריית מוצקין
- הרב יעקב קליין - רבה של קריית חיים
- הרב זאב וייטמן - הרב של תנובה
- הרב דוד דב לבנון - אב"ד באשקלון
- הרב יחיאל כונן - ראש כולל "הר המור" בחיפה
- הרב אברהם גבאי - ראש כולל בירושלים
- הרב אלכסנדר לוינזון - רב משמר הגבול לשעבר
- הרב יעקב שכנזי - מרבני בד"ץ העדה החרדית הספרדית
- הרב יונה מצגר - רב ראשי לישראל 2003-2013
- ד"ר מנחם צוקר - חתן פרס ביטחון ישראל
- אליהו סויסה - שר בממשלת ישראל וחבר הכנסת מטעם תנועת ש"ס
- אבי רואה - ראש המועצה אזורית מטה בנימין
- עדי מינץ - לשעבר מזכ"ל מועצת יש"ע
- יהושע כהנא - מנכ"ל משרד הפנים לשעבר
- אורי לופוליאנסקי - ראש עיריית ירושלים 2003-2008, מיסד יד שרה
- צבי רוט - מנכ"ל אולפנה סגולה בקריית מוצקין
- משה רוט - איש היי טק
- מיכאל פואה - מנכ"ל תנועת מנהיגות יהודית
- ד"ר יעקב מאיר - ד"ר להיסטוריה ותושב קריית שמואל.
- יוסי ביינהורן - תא"ל במיל' כיהן כמבקר מערכת הביטחון בין אוגוסט 2002 למרץ 2010. מכהן כראש החטיבה הביטחונית במשרד מבקר המדינה. בצבא היה קצין בחיל התותחנים במגוון תפקידים ובתפקידיו הבכירים היה ראש מחלקת הארגון של אגף התכנון, עוזר הרמטכ"ל אצל רא"ל אמנון ליפקין-שחק ורא"ל שאול מופז, עוזר שר הביטחון אצל יצחק מרדכי ומשה ארנס וראש מטה שר הביטחון בנימין בן אליעזר.
לקריאה נוספת
- הגאון רבי ברוך בן ציון אדלשטיין זצ"ל - דברים עליו לאחר פטירתו בעיתון המודיע בגיליון י"ט באלול תשע"ה
- הגאון רבי ברוך בן ציון אדלשטיין זצ"ל - דברים עליו לאחר פטירתו בעיתון יתד נאמן בגיליון י"ט באלול תשע"ה
קישורים חיצוניים
- היה 'עמוד האש': הספד לרב ברוך אדלשטיין זצ"ל, הספד של תלמידו ד"ר מנחם צוקר באתר סרוגים
- מוישי ויסברג, אבל בחיפה: הג"ר ברוך בן ציון אדלשטיין זצ"ל, באתר בחדרי חרדים, ט"ז אלול תשע"ה
הערות שוליים
- ^ נפטרה מדום לב בשמחת תורה תשי"ד כשבן הזקונים היה בן 3.
- ^ ישיבת "בני עקיבא" בקרית שמואל ביה"ס התיכון הדתי הראשון בחיפה, הצופה, 9 בספטמבר 1960
