ישיבת היישוב החדש
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| חזית מבנה הישיבה | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | ישיבה תיכונית חרדית |
| תקופת הפעילות | שנת 1938 – הווה |
| מייסדים | רבי משה אביגדור עמיאל |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה | הרב כתריאל קולודצקי |
| מיקום | |
| מיקום | רח' פומבדיתא 13, תל אביב |
| קואורדינטות | 32°04′55″N 34°47′15″E / 32.081847°N 34.787607°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   ישיבת היישוב החדש | |
ישיבת היישוב החדש או ישיבת הרב עמיאל (בקיצור: היישוב (במלעיל)) היא ישיבה תיכונית חרדית השוכנת בתל אביב, חלוצת הישיבות התיכוניות ביישוב החדש.
היסטוריה
רקע
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – ישיבה תיכונית
עד המחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 זוהה מוסד ה"ישיבה" בארץ ישראל עם היישוב הישן ועם העולים מישיבות הגולה. שפת הלימוד ברובן הייתה יידיש והן לא נחשבו כחלק ממסלול החינוך של הנוער ביישוב החדש.[1] סנונית ראשונה בדמות גימנסיה תורנית שראשיה נמנעו בדרך כלל מלכנותה בתואר "ישיבה"[1] היה מכון אלומה שהוקם בירושלים ב-1936 אך תוכנית הלימודים שלו לא דמתה לישיבות המסורתיות.[2][1]
בשנת 1938 הוקמה בתל אביב ישיבה חדשה על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של העיר, ביוזמת המרכז העולמי של תנועת המזרחי[3] ובמימון משותף של התנועה ושל קרן היסוד והקרן הקיימת.[4] הישיבה הוקמה כמוסד המשך לבוגרי "ישיבת תל אביב" מוסד תורני לתלמידי כיתות ה-ח של בית הספר היסודי, שהוקם 14 שנה קודם לכן והתאחד עם הישיבה החדשה תחת הנהלה אחת.[5] ישיבה זו קיימה תוכנית לימודים ואווירה ישיבתית ולכן יש לראות בה את אב הטיפוס של הישיבות התיכוניות ביישוב החדש בארץ ישראל.[1] הישיבה פנתה לבני היישוב החדש הן בשפה העברית שבה התקיימו הלימודים והן באווירה ובהכללת לימודים כלליים להשכלה תיכונית במסגרת הלימודים בישיבה.
בתקופה זו עמד רעיון הישיבה המשלבת השכלה כללית לצד לימוד התורה, במוקד ויכוח רעיוני שנטלו בו חלק גדולי הרבנים בעולם האורתודוקסי. כשעלה רעיון לפתיחת ישיבה עם קולג', סניף של ישיבה יוניברסיטי האורתודוקסית האמריקאית, בארץ ישראל, שיגר רבי חיים עוזר גרודזנסקי מוילנה ובו שלל את הרעיון: "הצעד הזה מסוכן ליהדות ומוסדות התורה בארץ הקודש".[6] הוא לא הזכיר את ישיבתו של הרב עמיאל שכבר פעלה בארץ ישראל באותם ימים, כשהוצע לרבי זלמן סורוצקין על ידי ראש הישיבה הרב עמיאל לבקר בישיבה, סירב הרב סורוצקין בנחרצות[7].
שנות בראשית
עם הקמת הישיבה, כיהן כנשיאה הרב הראשי לתל אביב הרב משה אביגדור עמיאל שאף העביר בה שיעורים לעיתים תכופות. כנשיא הכבוד של הישיבה התמנה הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל,[8] ובין חברי הוועד וההנהלה נמנו רבנים ואישי ציבור, בהם: הרב פרופ' דוד פראטו[9] השר דוד צבי פנקס,[10] יש"י אדלר[11] ויעקב לסלוי.[12] המנהל האדמיניסטרטיבי הראשון היה יצחק הלפרין שהיה שותף גם לייסודה של ישיבת תל אביב ומנהלה.
ראש הישיבה בפועל היה הרב ראובן טרופ בנו של ראש ישיבת ראדין רבי נפתלי טרופ וכמשגיח רוחני שימש רבי יואל קלופט. כמדריכיה הרוחניים והלימודיים של הישיבה שימשו רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק וראש ישיבת עץ חיים הרב איסר זלמן מלצר.[3] למרות היותם של מייסדי הישיבה מזוהים עם תנועת המזרחי הדתית-לאומית, צוות הישיבה שהגיע מעולם הישיבות הליטאי חסם את מינויים של אנשי צוות ואפילו מדריכים מרקע דתי-לאומי, כך נמנע מינויו של הרב משה צבי נריה בידי הרב קלופט.[13] לאחר תקופה ממושכת שבה נמסרו כל השיעורים בישיבה בידי הרב טרופ, הצטרפו לצוות הישיבה ר"מים חדשים: הרב דב מעייני, הרב צבי יהודה מלצר ורבי אלעזר מנחם מן שך.[14]
בעידוד הרב עמיאל עסקו בחורי הישיבה במסגרת הישיבה גם בכתיבה ועריכה תורנית, בקיץ ה'תש"א הדפיסה הישיבה כתב עת תורני בשם "הנצנים" בעריכת הרב יהושע יגל ששימש אז מדריך בישיבה ובסיוע מוסד הרב קוק. חלק מהתלמידים שהשתתפו בקובץ התפרסמו לימים ובהם: השופט אלישע שינבוים והרב גדליה נדל, אך הוצאתו לאור נפסקה כעבור זמן קצר.[15] הספר "שיטה מקובצת" על מסכת פסחים בשלושה כרכים שיצר הרב יהודה גרשוני ביוזמת הרב עמיאל נערך בשנים שלאחר פטירת הרב עמיאל בידי תלמידי הישיבה[16] באופן חריג.[17]
לאחר פטירת הרב עמיאל בשנת ה'תש"ה, 1945, שונה שמה הרשמי של ישיבת היישוב החדש לישיבת הרב עמיאל.
בראשות הרב קולודצקי
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, חלה הרב טרופ ונסע לתקופה ממושכת לארצות הברית, כשחזר בעודו חולה (חורף ה'תש"י[18]) פרש מן הישיבה. לדברי בנו נתפסה ההנהלה בידי מדריך פליט מלחמה שמנע ממנו "כמעט בכח", מלהשמיע את שיעוריו.[14] הרב טרופ התפטר מהנהלת הישיבה ובעצת החזון איש נענה להצעה לעמוד בראש ישיבת תומכי תמימים חב"ד בעיר לוד, לקראת קיץ תשי"א, אך בטרם החל להעביר בה בפועל את שיעוריו, התדרדר מצבו והוא נפטר (– ו' באייר תשי"א).[14] בעקבות פרישת הרב טרופ עזבו חלק מהתלמידים את הישיבה וסייעו לביסוסה של מדרשית נעם בפרדס חנה.[19]
משנת ה'תש"ט, ולאחר פרישת הרב טרופ, עמדו בראש הישיבה, הר"מים: הרב דוד הלוי חדש[20] שהיה ר"מ בישיבה מראשית שנות ה-40 (נפטר ה'תשל"ז, 1977), הרב אליעזר גולדשמידט[21] והרב יהודה (ר' יודל) קולודצקי שהיה מנהלה הרוחני של הישיבה. במשך שנות ה-50 של המאה ה-20 התקבע מעמדו של הרב קולודצקי כראש הישיבה ומנהלה הרוחני.
הרב קולודצקי בשיתוף פעולה עם הרב יהושע יגל, אז כבר ראש ישיבת מדרשית נעם, ועם הרב משה צבי נריה הצליחו להחריג את הישיבות התיכוניות במבחני הבגרות כך שבחינת הבגרות בתלמוד לתלמידי ישיבות אלו תיערך אך ורק בעל פה ובידי בוחנים שיאושרו בידי ראשי הישיבות (זכות זו נשללה בשנת לימודים 2013/2014). שלישיית ראשי הישיבות התיכוניות (ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה פעלה כישיבה תיכונית משנת 1951) סייעו בצוותא לשיקום עולם התורה לאחר מלחמת העולם השנייה כשהפנו את תלמידיהם לישיבות: פוניבז', מרכז הרב, חברון, סלבודקה, ומאוחר יותר ישיבת כנסת חזקיהו וישיבת באר יעקב.[22]
מניין הבחורים בישיבה הלך וגדל, עם הקמתה עמד מניין הבחורים על עשרים, בשנת 1939 על למעלה ממאה,[23] ובשנת 1958 כבר למדו בה מאות תלמידים.[24] מהישיבה התפצל סניף לישיבה תיכונית עצמאית ביפו.
בין המורים בישיבה בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה פרופ' הלל ויס.[25] הרבנית מאשה עמיאל, אשת הרב עמיאל, ניהלה את פנימיית הישיבה עד סמוך לפטירתה בגיל 82 בשנת 1964.[26] גם מצבת הר"מים התרחבה, עד ראשית שנות ה-60 העבירו את השיעורים בישיבה, הרב קולודצקי והרב חדש.[27] בשנת הלימודים ה'תשכ"ב (1961–1962) הצטרף כר"מ, הרב מנחם פישל,[28] ובשנת ה'תשכ"ו (1965–1966), הצטרפו הרבנים שמואל גרוסברד ונפתלי לב.[29]
מצבת הרבנים לא השתנתה עד פטירתו של הרב חדש בשנת ה'תשל"ז, 1977. בשנה הבאה הצטרף לצוות הישיבה הרב כתריאל קולודצקי, בנו של ראש הישיבה.[30] רק כעבור חמש עשרה שנים, בשנת הלימודים ה'תשנ"ב (1992–1991), הצטרפו לצוות שני ר"מים חדשים: הרב יעקב בן-ציון קרמר והרב אברהם נחשון והרב שמואל גרוסברד פרש.[31] בשנה שאחריה הצטרף גם הרב פנחס קצבורג[32] והרב פישל פרש.[33] בחורף ה'תשע"ט, 2019, פרש הרב נפתלי לב, הוא נפטר זמן קצר לאחר פרישתו.
במאה ה-21
בעשורים הראשונים של המאה ה-21 מתמודדת הישיבה עם הקמת ישיבות תיכוניות חרדיות רבות הפונות לאותו קהל יעד (ישיבת מאורות, מערבא, נהורא, נהרדעא, מתיבתא ואחרות), בעוד במקביל רבים מבוגרי הישיבה שולחים את בניהם לישיבות חרדיות שאינן תיכוניות. למול אלו מדגישה הישיבה את ההישגים הגבוהים בה ואת המשמעת הקפדנית שנוהגת בה. התומכים בסגנון פדגוגי זה מציינים את יוקרתה של הישיבה ואת הישגיהם הגבוהים של התלמידים.
ראש הישיבה הוותיק שדמותו זוהתה עם הישיבה, הרב יהודה קולודצקי נפטר, ובשנת הלימודים ה'תשס"ח (2007–2008) החליף אותו בנו כראש הישיבה. במקומו כר"מ, נכנס הרב אברהם קולודצקי. בסוף ימיו של הרב נפתלי לב, נכנס לצוות הישיבה הרב דוב קרמר, בנו של הרב בן ציון קרמר, כמחליפו.
מבנה הישיבה
בשנותיה הראשונות השתמשה הישיבה בקומה השלישית של בית הכנסת הגדול[34] ששימשה קודם לכן את ישיבת תל אביב מיסודיו של הרב שלמה אהרונסון עד למעברה למשכנה הקבוע. בהמשך הצליח תלמידו של הרב עמיאל, אליהו-משה גנחובסקי, להעביר בדירקטוריון קרן היסוד החלטה להקדשת "עזבון ג. קרנץ" שיועד באפוטרופסות לצורכי מוסד דתי, לטובת הקמת בניין עבור ישיבת היישוב החדש.[35] בשלב זה תוכנן לבנות את הבניין בכספי קרן היסוד על אדמת הקרן הקיימת ברחוב זמנהוף, ואף נבחרה תוכנית אדריכלית של יהודית ובנימין צ'לנוב.[36] הצעה מאוחרת יותר לבנות את בניין הישיבה לפי דגם בית הכנסת של רש"י בוורמייזא, בשילוב סגנון הבנייה העתיק עם בנייה מודרנית, נשקלה בידי הרב מאיר בר-אילן שהופקד על התכנון לקראת הקמת המבנה, אך נשללה מחשש ליצירת בלבול ארכיטקטוני בייבוא סגננונות זרים השואבים מתרבות הבנייה של ארצות הגולה ותקופות קדומות.[37] לקראת הקמת בניין הישיבה נערכה תחרות אדריכלים, בה זכה האדריכל יעקב נטל. נרכש מגרש גדול ברחוב פומבדיתא בתל אביב ומעמד הנחת אבן הפינה התקיים בנובמבר 1941. הבנייה התעכבה ונמשכה לתוך שנות ה-50 של המאה ה-20.
בשנת 1950 החכירה עיריית תל אביב לישיבה את מתחם הישיבה, לתקופה של 49 שנים[38].
כדי לזרז את הקמת הבניין לישיבה, הוקמה "קרן בנין ישיבת הרב עמיאל", בנשיאות אישים בולטים: הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל, אהרן ברט, דוד צבי פנקס (שהיה במקביל יו"ר הוועד הפועל), הרב ד"ר שמואל גרינברג (ה'תר"ם, 1880 - ה'תשי"ט, 1959) יו"ר המועצה הדתית ואריה שנקר. יושב ראש הנשיאות היה ראש העיר ישראל רוקח. בין חברי הוועד הפועל נמנו ראב"ד תל אביב הרב חיים מרדכי ברונרוט[39] והדיין הרב יונה הוכמן.[40]
עד להקמת מבנה הקבע של הישיבה ביוני 1956,[41] התפצלה הישיבה בין מבנים מרוחקים זה מזה. אולם הלימודים היה ברחוב טרומפלדור 30 בתל אביב ואילו חדר האוכל והפנימיה, ברחוב מונטפיורי 5.[42]
בשנת 1977, החכירה העירייה לישיבה מתחם סמוך לישיבה, בו נבנה בית ספר שנקרא 'ישיבת תל אביב'. ביולי 2010, בעקבות ירידה במספר התלמידים, חתמה הישיבה על הסכם עם עמותת 'מרכז לחינוך תורני – ישיבת זכרון יעקב', שתפעיל את בית הספר בניהול משותף, עבור הישיבה. בסביבות שנת 2020 פונה בית הספר ונהרס, ובמקומו נבנה מתחם גני ילדים של עיריית תל אביב[38].
אופי הישיבה
לאורך השנים נחשבה הישיבה נחשבת לאליטיסטית והישגית. ראש הישיבה הדומיננטי הרב קולדצקי הנהיג בישיבה מיד בתחילת דרכו משטר נוקשה, שזכה לביקורת בקרב חלק מבוגרי הישיבה. כך למשל: משה חלמיש, שסיים את לימודיו בישיבה ב-1954 סבר שיש להשיג על "היד הקשה מבחינה חינוכית והיחס אל אישיות הפרט, אם כי רבים בוודאי יטענו אחרת".[43] בוגר מתקופה מאוחרת יותר, הרב ישעיה שטיינברגר מראשי ישיבת הכותל ורב שכונת רמת שרת בירושלים, צוטט: "הרב קולודצקי הנהיג משטר נוקשה, ושלט ביד רמה בנפשות חניכיו, לפעמים גם בוגריו. הנפגעים האשימוהו במניפולציות רגשיות פוגעניות. אבל ההצלחה חסרת אח ורע של עשורים רבים מדברת בעד עצמה. היום כאשר החיבוק והליטוף, הידידות עם התלמידים, הם הבסיס של החינוך כמעט בכל אתר – ה"ישוב" היווה חריג מרתק ומאתגר בנוף הומוגני".[44]
בישיבה נוהג יום לימודים ארוך בן 13 שעות, שמתוכן רק כשלוש שעות מוקצות ללימודי חול. כדי לאפשר את מינון לימודי החול הנמוך, נמשכים הלימודים בישיבה עד להשגת תעודת הבגרות חמש שנים, ולא ארבע כמקובל בישיבות תיכוניות אחרות.[45] לתלמידים שאינם מתגוררים בגוש דן מקיימת הישיבה מסגרת פנימייתית.[46]
בחורי הישיבה מגיעים בעיקר ממשפחות חרדיות מודרניות, חלקן משפחות שעלו לישראל מחו"ל, המעוניינים בתעודת בגרות. וגם בני דור שני ושלישי לבוגרי הישיבה. רוב מוחלט של הבוגרים ממשיכים לאחר הלימודים בישיבה ללימודים בישיבות גבוהות חרדיות ורק מיעוט ממשיך בישיבות הסדר או במסלולי שירות צבאי אחרים.
בלימוד גמרא מקובלת בישיבה שיטת הלימוד הישיבתית הקלאסית (ליטאית-בריסקאית). בוגרי הישיבה, על פי רוב, ממשיכים לימודיהם, בעידוד רבני הישיבה, בישיבות גדולות חרדיות 'קלאסיות', כמו: ישיבת חברון, ישיבת נתיבות חכמה, ישיבת איתרי, ישיבת דרך אמונה, ישיבת דרך חכמה וישיבת אור אלחנן ואף לישיבת פוניבז'.
צוות הישיבה
במשך השנים שימשו בישיבה כראשי ישיבה ור"מים: הרב משה אביגדור עמיאל, הרב ראובן טרופ, הרב דב מעייני, הרב צבי יהודה מלצר, והרב אלעזר מנחם מן שך; הרב יהודה קולודצקי, הרב דוד הלוי חדש, הרב אפרים בורודיאנסקי, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב ישעיהו גולדשמידט, הרב דב לפין,[47] הרב מנחם פישל, הרב שמואל גרוסברד והרב נפתלי לב; הרב יעקב בן ציון קרמר והרב פנחס קצבורג חתניו של הרב יהודה קולודצקי והרב אברהם נחשון בנו של מנהל הישיבה משה זאב נחשון (1932–1997). לאחר פטירת ראש הישיבה הרב קולדצקי, התמנו ר"מים חדשים בישיבה: הרב אברהם קולודצקי (המכונה "ר' אברום" בקרב התלמידים) והרב דוב קרמר.
מאז פטירת הרב קולדצקי (2006), עומד בראשות הישיבה בנו הרב כתריאל קולודצקי ששימש עד אז ר"מ בישיבה.
בין מנהלי לימודי התיכון בישיבה בעבר: ד"ר פויכטוונגר; הרב ד"ר מיכאל פוזן, אביו של החוקר רפאל בנימין פוזן; פרופ' מאיר הילדסהיימר; עו"ד יעקב וולץ; ניסים דהן. מנהל התיכון הנוכחי הוא ארקדי (אריק) בקרמן. בין המורים בעבר: פרופ' אביעזר וייס.
בוגרים בולטים
בין בוגרי הישיבה בולטים: רבנים, אדמו"רים וראשי ישיבות, דיינים ושופטים, שחקנים ועיתונאים. לרשימה מפורטת יותר, ראו: רשימת בוגרים שיש עליהם ערך במכלול
לקריאה נוספת
- עול בנעוריו: פרקי עבר והווה בדברי ימיה של 'ישיבת הרב עמיאל' - 'ישיבת היישוב החדש', תל אביב תשע"א
- דוב כ"ץ, ישיבה מרכזית ליישוב החדש, הארץ, כ"ח בתשרי ה'תרצ"ח, 3 באוקטובר 1937 (נדפס שנית בספר 'דברי הגות וראות: מאמרים', ב, ירושלים תשמ"א, עמ' 253 ואילך)
- מרדכי ברויאר, שורשיה ההיסטוריים של הישיבה התיכונית (בתוך "במשוך היובל - 50 שנה למדרשית נעם"), יוני 1996
- גבריאל יצחק רוונה, פיתוח כושר ההסברה כמפתח ליכולת ההבנה – על דמותו ומשנתו הדידקטית של הרב יהודה קולודצקי ז"ל, שמעתין 165, תמוז-אלול תשס"ז 2007
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת היישוב החדש- אבישי אלבוים, ישיבת היישוב החדש – הישיבה התיכונית הראשונה, 17 באוגוסט 2017, בבלוג "עם הספר" של מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב
- בהשתתפות הרב הראשי: 14 שנה לראש ישיבת היישוב, 3 במרץ 2020, באתר JDN
- ישיבת היישוב מציגה: אמצעי זהירות דרסטיים. צפו, באתר בחדרי חרדים, 7 ביוני 2020
- חנני ברייטקופף, השטייגען של בחורי 'היישוב' בתל אביב. צפו, באתר כיכר השבת, 29 באוקטובר 2020
מרגש: צפו בזיץ של 'היישוב' במנהרות הכותל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:43)- קליפ סיום מחזור תשע"ח 2018, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:36)
- שירת המבדיל, זיץ בישיבת היישוב החדש בתל אביב, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:27)
- דברי חיזוק על לימוד בתקופת הקורונה בישיבת היישוב החדש בתל אביב, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 8:14)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אברהם רון, החזרת עטרתה של הישיבה, אור המזרח, ניו יורק, גיליון כא, טבת תשי"ט, עמ' 50 ואילך. (הערה: אברהם רון הוא בנו של מנהלה האדמיניסטרטיבי הראשון של ישיבת היישוב החדש, יצחק הלפרין).
- ^ ר' ב., הישיבה הישנה והחדשה, סיני, שנה ה כרך ט, עמ' קפט-קצו
- ^ 3.0 3.1 בישיבת "הישוב החדש" בתל אביב", שערי ציון, שנה יט, חוברת א-ג, תשרי-כסלו תרצ"ט, עמ' ס.
- ^ דברי הרב מאיר בר-אילן בהנחת אבן הפינה לישיבה, נובמבר 1941, מצוטטים אצל: יצחק אריגור, אילן ונופו, ירושלים תשי"ב, עמ' 308.
- ^ איחוד ישיבת "תל אביב" עם ישיבת "הישוב החדש", שערי ציון, שנה יט חוברת ז-י, ניסן-תמוז תרצ"ט, עמ' מח
- ^ "מאסף בית המדרש", תל אביב, תש"א, עמ' רנח.
- ^ מוסף שבת קודש של יתד נאמן, גיליון 32, ד' תמוז תשמ"ו.
- ^ ברכה לישיבת הישוב החדש, בתוך: מכמני עוזיאל, ד, ירושלים תשס"ז, עמ' תג (במקור נדפס בתוך: בית מדרש עליון לתורה, תל אביב תרצ"ט, עמ' ד), הערה 1.
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב פרופ' דוד פראטו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1699.
- ^ אברהם חצרוני (עורך), ספר היובל לבית הכנסת הגדול בתל אביב, תל אביב תשמ"ו, עמ' 146.
- ^ אברהם חצרוני (עורך), ספר היובל לבית הכנסת הגדול בתל אביב, תל אביב תשמ"ו, עמ' 134.
- ^ יצחק בן ישראל, רבי יעקב לסלוי - האיש ופעלו, בתוך: יצחק אלפסי (עורך), ספר יעקב לסלוי, תל אביב, 1985, עמ' 456.
- ^ משה קרונה, אישים וניחוחים, מורשת, 1991, עמ' 86
- ^ 14.0 14.1 14.2 הרב נפתלי טרופ, תולדות הגאון המחבר זצ"ל, בתוך: הרב ראובן טרופ, בינת ראובן - נשים, ירושלים תשל"ב.
- ^ הנצנים (תל אביב), בתוך: יצחק לוין (עורך), אוצר כתבי־עת תורניים: ביבליוגרפיה של כתבי עת תורניים... בשנות תנ"א – תש"ח. ניו יורק: דפוס האחים שולזינגר, תש"מ עמ' 206.
- ^ שער הספר, מהדורת ניו יורק תשכ"ו, באתר אוצר החכמה
- ^ יצחק שילת, משרידי דור הנפילים, בתוך: איתמר ורהפטיג (עורך), אפיקי יהודה : ספר זיכרון להרב יהודה גרשוני, ירושלים: אריאל, תשס"ה, עמ' 17.
- ^ הנאמן: בטאון התאחדות חניכי הישיבות, יח, טבת תש"י, עמ' 15.
- ^ יוסף (יוסקה) שפירא, ...וקם שבט מישראל, בתוך: ישראל סדן, נזר ישראל, 1997, עמ' 59.
- ^ אחיו של הרב מאיר חדש, מנהלה הרוחני של ישיבת חברון.
- ^ יעקב אבן חן, הרבנות הראשית לישראל בעבר ובהווה, ירושלים: משרד הדתות, תשכ"ד, עמ' 47.
- ^ שאול מייזליש (עורך), הליכות יהושע : לדמותו של הרב יהושע יגל, עמ' 30.
- ^ הרב עמיאל, ישיבת היישוב החדש של המזרחי, הצופה, כ"ט ניסן ה'תרצ"ט.
- ^ י. אבן־חן, לדמותו של בן הישיבה בישראל, בתוך גווילין: למחשבה דתית-לאומית, 6-7, תשרי תשי"ט, ספטמבר 1958, עמ' 53.
- ^ אברהם בלאט, דיוקן וקתדרה: במחיצתם של אנשי הגות ומדע, ב, הוצאת ראובן מס, 1995, עמ' 92.
- ^ נפטרה הרבנית מאשה עמיאל ז"ל, הליכות : בטאון המועצה הדתית תל אביב יפו, גיליון 23, עמ' 44.
- ^ תמונת מחזור תשכ"א. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 68
- ^ תמונת מחזור תשכ"ב. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 69. הרב פישל היה חתנו של הרב דב זוכובסקי.
- ^ תמונת מחזור תשכ"ו. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 71.
- ^ תמונת מחזור תשל"ח. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 83
- ^ תמונת מחזור תשנ"ג. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 98
- ^ תמונת מחזור תשנ"ד. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 99
- ^ תמונת מחזור תשנ"ה. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 100
- ^ בית הכנסת הגדול יום יום, בית הכנסת: גליונות בית הכנסת הגדול תל אביב, גיליון א, ערב ראש השנה תש"ו, עמ' 21.
- ^ דוד תדהר (עורך), "אליהו משה גנחובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 719.
- ^ תוצאות ההתחרות לבנין בית כנסת חדש בתל אביב, הצופה, 20 באוגוסט 1940, עמ' 3. באתר עיתונות יהודית היסטורית.
- ^ יעקב אדלשטיין, ארכיטקטורה של בתי כנסת בישראל, בתוך: ארשת, ד, ירושלים: משרד הדתות, תשמ"ד, עמ' 93.
- ^ 38.0 38.1 ע"א 1396/20 ישיבת הרב עמיאל נ' עיריית תל אביב-יפו, ניתן ב־9 באוגוסט 2022
- ^ עליו ראו: רבי חיים מרדכי ברונרוט, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ^ בית הכנסת הגדול יום יום, בית הכנסת: גליונות בית הכנסת הגדול תל אביב, גיליון א, ערב ראש השנה תש"ו, עמ' 19. (הידיעה מכילה שרטוטים של מבני הישיבה המתוכננים).
- ^ הצופה, 25 ביוני 1956, עמ' 2, באתר עיתונות יהודית היסטורית.
- ^ ישיבת היישוב החדש, שערים, גיליון האלף, תשט"ו, עמ' 118.
- ^ אברהם בלאט, דיוקן וקתדרה: במחיצתם של אנשי הגות ומדע, ב, הוצאת ראובן מס, 1995, עמ' 138.
- ^ הרב ישעיה שטינברגר, ישיבת ה"ישוב החדש" וראשה – מיקוד בעידן של אנדרלמוסיה, הצופה, 24 במרץ 2006, עמ' 12.
- ^ הרב יהודה קופרמן, הישיבה התיכונית במדינת ישראל, בתוך: מאיר חובב, הליכות תו שין כף, הוצאת היכל שלמה, עמוד 183
- ^ להרחבה על סדרי הלימוד בישיבה, בימי חול ובשבת, כבר מתקופות מוקדמות, ראו: הרב צבי אלימלך נויגרשל, עטרת צבי : בירורים ועיונים בהלכה ובמחשבה, בני ברק תשס"ט, בעיקר מעמ' רכד ואילך.
- ^ חתנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי וחותנו של הרב משה מרדכי חדש.
36655867ישיבת היישוב החדש