מרואן ברגותי

המונח "ברגותי" מפנה לכאן. לערך העוסק באחרים מחמולת ברגותי, ראו חמולת ברגותי.

מרוואן חסיב אבראהים ברגותי (ערבית: مروان حسيب ابراهيم البرغوثي, תעתיק מדויק: מרואן אלברע'ות'י; נולד ב-6 ביוני 1959) הוא פוליטיקאי פלסטיני מטעם פת"ח^[1] שהנהיג בעבר את התנזים, טרוריסט ומנהיג פלסטיני אשר נידון על ידי בית משפט ישראלי לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על מעשי טרור בהם נרצחו חמישה ישראלים ונפצעו רבים.

בדצמבר 2016 זכה במקום הראשון בבחירות לוועד המרכזי של פתח.^[2]

ביוגרפיה

פעילות פוליטית ופעילות טרור

ברגותי נולד בכפר כובאר, השוכן צפונית-מערבית לרמאללה, והפך לפעיל בתנועת הפת"ח בגיל 15. בשנת 1976, כשהיה בן 18, נעצר ברגותי לראשונה על ידי ישראל בשל פעילות עוינת ובכלא למד את השפה העברית. לאחר שחרורו שב לגדה המערבית והפך לנשיא התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית, שם קיבל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה, ותואר שני ביחסים בין-לאומיים.

ברגותי היה אחד ממנהיגי האינתיפאדה הראשונה ב־1987, והוביל עצרות ענק כנגד השלטון הישראלי ביהודה ושומרון. במהלך ההתקוממות נעצר על ידי ישראל וגורש לירדן, שם שהה שבע שנים עד שהותרה חזרתו במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1994. ב-1996 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושם תמך בשלום עם ישראל, ולעיתים הגיע לקונפליקט עם יאסר ערפאת. תפקידו הרשמי של ברגותי היה המזכיר הכללי של ארגון הפת"ח בגדה, על אף שהפסיד בבחירות לתפקיד בשנת 2000.

בקיץ 2000 הגיעה התדרדרות נוספת ביחסיהם של ערפאת וברגותי, כאשר ברגותי האשים את ערפאת בשחיתות ובהפרת זכויות האדם על ידי מערכת הביטחון הפלסטינית, וערפאת תכנן לפטרו מתפקידו.

עם תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הפך ברגותי למנהיג פופולרי כאשר הנהיג את ארגון התנזים, אשר היווה למעשה את הזרוע הצבאית של הפת"ח, שהייתה אחראית לפיגועים רבים נגד ישראלים. תחת הנהגתו פעל הארגון בצורה הדומה לארגוני טרור כגון חמאס או הג'יהאד האסלאמי, והתמחה בירי על מכוניות ישראליות ממארבים. כמו כן ביצע הארגון פיגועי התאבדות תחת השם גדודי חללי אל-אקצא.

עמי אילון, שעמד בראש השב"כ עד לזמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה, ויובל דיסקין, לימים ראש שירות הביטחון הכללי, קבעו שעל פי מסמכים שנתפסו במבצע חומת מגן מתברר "שאף אחד לא יזם את האינתיפאדה", אלא שהיא הייתה באמת מהלך עממי שהפתיע הן את ערפאת והן את ברגותי וצעירי הפת"ח. אילון הוסיף ששבוע אחרי תחילת האינתיפאדה השתתף ברגותי בפגישה עם בכירים אחרים, בה ניסו להבין את התופעה, אך אחרי פגישה זו הוא כבר עמד מאחורי רוב הפעילות האלימה, והיה לרוח החיה של האינתיפאדה הרבה לפני ערפאת.^[3] ערפאת עצמו ראה בברגותי כמי ששולט באנשי השטח ולכן היה נוזף בו כאשר בוצע פיגוע שלא על דעתו.^[4]

במהלך מלחמת חרבות ברזל הועלתה האפשרות לשחרר את מרואן ברגותי מהכלא כדי שינהל את רצועת עזה בשם אש"ף^[5].

מעצרו ומשפטו

גרפיטי תמיכה במרואן ברגותי במלאת 5 שנים למעצרו, על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה

תפקידו כמנהיג גדודי חללי אל-אקצא הפך את ברגותי למבוקש בכיר. הוא התחמק מניסיון לערוך בו סיכול ממוקד בשנת 2001. ב-15 באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן, נתפס בשכונת אל-טירה ברמאללה על ידי כוח צה"ל, במבצע שכלל חיילים מפלס"ר 500 וחיילי חי"ר מגדוד דוכיפת, יחידת אגוז ויחידת דובדבן.^[6]^[7]^[8] הוא הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב ושם הואשם ברציחות שבוצעו על ידי אנשיו. העמדה לדין בפני בית משפט רגיל, ולא בית משפט צבאי, היא צעד נדיר ביחס לחשודים פלסטינים בפעולות טרור מיהודה ושומרון וחבל עזה.

במהלך משפטו טען ברגותי כי מדובר במשפט פוליטי וכי אין לבית המשפט סמכות לשפוט אותו, וכן כי הוא שבוי מלחמה. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. ברגותי נקט אמצעים כגון סירוב להתגלח או להתרחץ לתקופה ארוכה, אך משפטו נמשך כאשר הוא אינו מביא כל הגנה לגופו של עניין.

ב-20 במאי 2004 הוא הורשע בחמישה מעשי רצח של ישראלים ובניסיון רצח אחד, וכן במעורבות ואחריות לארבע פעולות טרור מתוך 21 שיוחסו לו בכתב אישום. השופטים קבעו כי ברגותי הנהיג את חוליות הטרור של ארגון התנזים וגדודי חללי אל-אקצא, סייע למפקדי החוליות באספקת מימון ואמצעי לחימה ובמספר מקרים אף אישר מראש את ביצוע הפיגועים נגד ישראל. בפסק הדין ציינו השופטים כי אף על פי שברגותי תמך באופן עקרוני רק ברצח של חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים, בפועל הוא לא נמנע מלתמוך באנשיו ולספק להם אמצעי לחימה גם כאשר נוכח שוב ושוב שהם מבצעים פיגועים בתוך תחומי הקו הירוק. "בכך הוא הביע את הסכמתו לכל סוגי הפיגועים שביצעו אנשי השטח של הפתח ועודד את פעילי הפתח לבצע פיגועים כנגד ישראל ואף שיבח את מבצעי הפיגועים כולל אלו שבוצעו בתוך ישראל". בנוסף, ציינו השופטים כי לברגותי לא עומדת חסינות משפטית, גם אם כיהן כחבר בפרלמנט הפלסטיני, כיוון שהמשפט הבינלאומי לא מכיר בחסינות כזאת.

לצד הרשעתו זוכה ברגותי מרצח 32 בני אדם נוספים בהם הואשם. השופטים נימקו את החלטתם בנימוק שהמצב החוקי במדינת ישראל לא מאפשר להרשיע מנהיג ארגון של עבריינים או ארגון טרור בפעולות שביצעו אנשי הארגון, גם כאשר ברור כי אותו מנהיג מעודד ביצוע פעולות אלו ונותן לאנשיו סיוע כללי שלא לצורך ביצוע עבירה מסוימת.^[4]

ב-6 ביוני 2004 נידון ברגותי לחמישה מאסרי עולם מצטברים על חמש הרציחות שהורשע בהן, ול-40 שנות מאסר בגין הניסיון לרצח.^[9]

במהלך מאסרו השלים תואר דוקטור בנושא תפקוד המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם אוניברסיטת קהיר.^[10]

באפריל 2017 יזם ברגותי שביתת רעב של אסירים ביטחוניים.^[11] את השביתה התחילו כ-1,300 אסירים, ומספרם פחת עם הזמן. כשלושה שבועות לאחר תחילת שביתת הרעב פרסם שירות בתי הסוהר סרטונים שבהם ברגותי אוכל עוגיות, חטיף "טורטית" ומלח בשירותים שבתאו, בשני מועדים בתקופת השביתה.^[12] השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אמר על כך שברגותי "לא מוכן להחיל על עצמו את הנורמות של שביתת הרעב וגם בפעם הזאת יצרו גבר עליו".^[13] בתגובה לפרסומים כינסה פדואה ברגותי, אשתו המשמשת גם כדוברת שלו, מסיבת עיתונאים בה טענה שהסרטון מזויף.^[14]

מעמד והשפעה בקרב הפלסטינים

למרות מאסרו, נחשב ברגותי לאחד מחשובי המנהיגים הפלסטינים, והתעמולה הפלסטינית מנסה להשוותו לנלסון מנדלה. מנדלה אף הוזמן על ידי פרקליטיו של ברגותי לבוא למשפטו ולהשתתף בו כמשקיף, אך לבסוף לא הגיע.^[15] סמכותו של ברגותי כלפי הארגונים והאסירים הביטחוניים היא רבה, וכאשר שבתו האסירים הביטחוניים שביתת רעב בחודש אוגוסט 2004, היה אחד האמצעים שהשתמש בהם השב"ס על מנת לדכא את השביתה, פרסום תמונתו של ברגותי כשהוא אוכל בגנבה.

שמו של ברגותי הועלה כמועמד להנהגה הפלסטינית פעמיים מאז מעצרו, בפעם הראשונה בספטמבר-אוקטובר 2002, אז הוזכר שמו על ידי גדודי חללי אל-אקצא כמי שמינויו לראש הממשלה הפלסטינית יביך את ישראל; ובדצמבר 2004 – ינואר 2005, אז הוזכר על ידי התנזים כמי שיורץ מול אבו מאזן בבחירות ליושב ראש הרשות במקרה שלא יענו דרישותיהם. בדצמבר 2005 הודיע ברגותי על פרישתו מהפת"ח והקמת מפלגה חדשה בשם "העתיד", אך ויתר בסופו של דבר והתמודד במסגרת רשימת פת"ח, לאחר שאף ניצח בפריימריז לקביעת הרשימה.

מאז מאסרו, ברגותי השתמש מספר פעמים במעמדו הציבורי למינוף יוזמות שונות להפסקת אש, הן מול ישראל והן בזירה הפלסטינית הפנימית - הוא היה מעורב במגעים מול חמאס להסכמתה ל"הדנה" ב־2003, מקורביו תיווכו בין מוחמד דחלאן ויאסר ערפאת בסכסוך האישי שהתפרץ בין שניהם ביולי 2004, והוא אף השתמש בסמכותו האישית על מנת לתמוך במאמצים לכינון "הרגעה" לאחר בחירתו של אבו מאזן לנשיאות. ב־2006, בעת שהחריף המתח בין חמאס לפתח והתבטא גם במהומות אלימות, יזם ברגותי את מסמך האסירים, שנועד לקדם הסכמה פנימית פלסטינית. במסמך המקורי אותו יזם נכללה אף הכרה בישראל, אך ניסוחו שונה לשם השגת הסכמה רחבה סביבו.

בבחירות שנערכו באוגוסט 2009 נבחר ברגותי, המרצה עונש מאסר בישראל, לכהן כחבר הוועד המרכזי של פתח.^[16] במרץ 2012, מספר ימים לפני יום האדמה, פרסם ברגותי הודעה מתוך הכלא בה קרא לפלסטינים להפסיק כל יחסי נורמליזציה, קשרים ותיאומים עם ישראל, להחרים את מוצריה וליצור פיוס פנים-פלסטיני שישרת אותם.^[17]^[18]

ברגותי זכה לביקורים בית הסוהר של מספר אישים ישראלים ובהם: חיים אורון,^[19] עמוס עוז,^[20] רון פונדק,^[21] עמיר פרץ,^[22] יוסי ביילין,^[22] בנימין בן אליעזר,^[23] ציפי לבני,^[24] איימן עודה,^[25] אחמד טיבי^[26] ואחרים.

ב-11 בנובמבר 2014 פרסם ברגותי מהכלא איגרת לציון יום השנה ה-10 למותו של יאסר ערפאת. באיגרת קרא להמשך ההתנגדות לישראל ואף ציין כי "עימות חמוש ומתמשך נאמן למורשת ערפאת, לרעיונותיו ולעקרונות שעל בסיסם מתו כבר אלפי שהידים. על הרשות לבחון את זכויותיה ולהפסיק לאלתר את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, שרק מחזק את הכובש".^[27]^[28] בתגובה לפרסום הוחלט בבית הכלא הדרים לקנוס את ברגותי במאות שקלים ולהעבירו לבידוד.^[29]

ב-16 במרץ 2021, פורסם כי ברגותי מתכנן להתמודד בבחירות ברשות הפלסטינית על משרת הנשיאות.^[30]

ב-12 בדצמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פורסם בעיתון "אילאף" שחמאס דורש לשחרר אותו במסגרת עסקת שבויים עם ישראל.^[31]