ברמינגהאם (אלבמה)

ברמינגהאם
Birmingham
	סמל ברמינגהאם
	תמונה פנורמית של ברמינגהאםפוטומונטז' של ברמינגהאם
מדינה	ארצות הברית
מדינה	אלבמה
מחוז	מחוז ג'פרסון
ראש העיר	לארי לנגפורד
תאריך ייסוד	1871
שטח	393.5 קמ"ר
גובה	140 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	229,800 (2007)
‑ במטרופולין	1,188,210 (2007)
‑ צפיפות	583.03 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	33°39′12″N 86°48′32″W / 33.6533333333333°N 86.8088888888889°W
אזור זמן	UTC -6
	www.birminghamal.gov
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; ברמינגהאם
דמוגרפיה
אוכלוסייה לפי גזעים
	לבנים: 24.07%; שחורים: 73.46%; אסיאתים: 0.8%; אינדיאנים: 0.17%; מעורבים, פולינזים ואחרים: 1.5%;
1.55%	היספנים ולטינים (מכל מוצא גזעי)
	מבנה המשפחות
משקי בית	98,782
משפחות עם ילדים מתחת; לגיל 18	27,363
אחוז הזוגות הנשואים	30,721
אחוז האימהות החד הוריות	24,300
גודלה של משפחה ממוצעת	3.09
	אוכלוסייה לפי גילאים
מתחת לגיל 18	25.0%
גילאים 18 - 24	11.1%
גילאים 25 - 44	30.0%
גילאים 45 - 64	20.4%
מעל גיל 65	13.5%
גיל ממוצע	34
	אוכלוסייה לפי מגדר (על כל 100 נשים יש:)
יחס הנשים לגברים	85.7
יחס מעל גיל 18	80
	אוכלוסייה לפי הכנסה (דולרים לשנה)
הכנסה חציונית לבית אב	$26,735
הכנסה חציונית למשפחה	$31,851
הכנסה לנפש	$15,663
	שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני
שיעור כללי	24.7%
שיעור המשפחות	20.9%
שיעור האוכלוסייה; מתחת לגיל 18	35.4%
שיעור האוכלוסייה; מעל לגיל 65	18.5%
	הכנסה לפי מגדר ($ בשנה)
הכנסה חציונית לגברים	$28,184
הכנסה חציונית לנשים	$23,641

ברמינגהאם (באנגלית: Birmingham) היא העיר הגדולה ביותר במדינת אלבמה בארצות הברית. העיר משמשת כבירת מחוז ג'פרסון, אף כי חלק ממנה נמצא במחוז שלבי הסמוך. במפקד האוכלוסין של שנת 2000 מנתה האוכלוסייה 242,820 נפש, ועל פי הערכה משנת 2006, הצטמצמה מעט לכדי 230,000 נפש.

ברמינגהאם משתייכת לאזור מטרופוליטני גדול, הכולל פרוורים רבים ואת העיר הובר. האוכלוסייה במטרופולין זה מונה כמיליון ומאה אלף נפש. אגד ערים מורחב יותר, הכולל, מלבד הובר, גם את קולמן, ידוע בשם "ברמינגהאם רבתי", ומתגוררים בו כרבע מאזרחי אלבמה.

ברמינגהאם נוסדה בשנת 1871, מיד לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. העיר תוכננה להיות עיר תעשייתית, וכדי לפרסם עובדה זו, בחרו מתכנניה לקראה על שם עיר התעשייה החשובה באנגליה - ברמינגהאם. אכן, התפתחותה המרשימה של העיר לקראת סוף המאה התשע עשרה העניקה לה את הכינויים "עיר הקסם" ואף "פיטסבורג של הדרום", עקב דמיונה לפיטסבורג שבפנסילבניה בהיקף תעשיית הברזל והפלדה שבה. במחצית המאה העשרים שימשה העיר כמרכז התעשייה העיקרי של דרום ארצות הברית.

לצד תעשיות אלו, התפתחה כלכלת העיר במהלך המאה העשרים בכיוונים נוספים: בנקאות, ביטוח, רפואה, הוצאה לאור, וביוטכנולוגיה. לקראת סוף המאה הייתה ברמינגהאם אחת הערים בעלות הגידול המשמעותי ביותר בהכנסה לנפש בארצות הברית, עם כמאה אחוזי גידול בהכנסות מאז 1990‏^[1].

כיום נחשבת ברמינגהאם לאחד ממרכזי העסקים החשובים ביותר בדרום ארצות הברית, וכאחד ממרכזי הבנקאות הגדולים בארצות הברית כולה. בעיר נמצאת ההנהלה של אחת מחמש מאות החברות הגדולות המדורגות על ידי המגזין "פורצ'ן" (Fortune): תאגיד האחזקות ריג'נס פייננשל (Regions Financial Corporation), וחמש הנהלות של חברות המופיעות ברשימת האלף של "פורצ'ן". בשנים האחרונות נחשבת ברמינגהאם כאחת הערים המועדפות על ידי קהילות שונות למגורים וגידול משפחה.

היסטוריה

ברמינגהאם נוסדה ב-1 ביוני 1871 על ידי יזמי נדל"ן, שמכרו חלקות קרקע בסמוך להצטלבות מסילת הרכבת שתוכננה לקשר בין אלבמה שבדרום לצ'טנוגה שבטנסי, שכנתה של אלבמה מצפון. אזור זה נודע כאזור היחיד בעולם שמצויים בו בסמיכות רבה מרבצים של עפרת ברזל, פחם ואבן גיר - שלושת המחצבים הנחוצים לייצור הפלדה, ועל כן הוא נבחר לבניית העיר.

היסטוריה כלכלית

בשנים הראשונות היו ענייני העיר יגעים למדי, עקב התפרצות מחלת הכולרה וכן בעקבות המפולת בוול סטריט בשנת 1873. אך מיד לאחר מכן החלה העיר להתפתח במהירות. תחילת המאה העשרים מצאה את העיר בתנופת התפתחות מרשימה של בינוי ומסחר. בעיר נבנו מספר גורדי שחקים, מהגבוהים ביותר בעולם בתקופה ההיא. התפתחויות אלו העניקו לברמינגהאם את הכינוי "עיר הקסם".

תקופת השפל הגדול פגעה קשות בכלכלתה של ברמינגהאם. גורמי כלכלה שתרמו לפני כן לצמיחתה של העיר הצטמקו במהירות, בה בעת שבעלי חוות ומשקים קורסים עשו את דרכם העירה כדי למצוא עבודה. עם ההתאוששות מהמשבר, תרמה תוכניתו הכלכלית של הנשיא רוזוולט, הידועה בשם "ניו דיל", תרומה משמעותית לברמינגהאם, בתחומי התשתיות והאמנות. במסגרת תוכנית זו הוקמו בעיר מספר אתרים חשובים, כגון מגדל וולקן, מגדל תצפית פנורמית שעל גגו ניצב פסל וולקן, יציקת הברזל הגבוהה בעולם^[2], והפארק המדינתי אוק מאונטיין (Oak Mountain).

מלחמת העולם השנייה היטיבה עם כלכלתה של ברמינגהאם. בזמן המלחמה נדרשו כמויות עצומות של פלדה, שהייתה ועודנה ממוצרי הייצור הבולטים בעיר. לאחר המלחמה החלה בנייה מאסיבית, שגם היא צרכה כמויות עצומות של פלדה. תעשיית העיר התפתחה גם בתחומים נוספים, החל בחומרי גלם לתעשייה, וכלה במוסדות תרבות, דוגמת מוזיאון האמנות של ברמינגהאם.

בשנת 1971 חגגה העיר את יובל המאה שלה. החגיגות נסבו סביב פיתוחו המואץ של פארק וולקן, הסובב את מגדל וולקן. גם הבנקים בעיר נהנו מצמיחה ניכרת, כשגורדי שחקים חדשים הוקמו בעיר, דבר שלא אירע מאז 1921. פרויקטים אלו סייעו לכלכלת העיר, אך לא מנעו הגירה ממנה אל הפרוורים שהתפתחו סביבה. מאז 1960 ועד 2000 התמעטה האוכלוסייה בכשלושים אחוז - מ-340,887, ל-242,820. עם זאת, צמיחת הפרוורים במקביל לשקיעה העירונית שמרה ואף הגדילה את אוכלוסייתה של ברמינגהאם רבתי - המטרופולין הענק של אלבמה.

כלכלת העיר בסוף המאה העשרים

משנות השבעים והשמונים התמקדו מאמצי הפיתוח בברמינגהאם באוניברסיטה של אלבמה בברמינגהאם (UAB), שהפכה למרכז רפואה ומחקר ביוטכנולוגי. לבית החולים האוניברסיטאי שהוקם על יד האוניברסיטה מיוחסות פריצות דרך מחקריות משמעותיות. קמפוס ענק זה מהווה כיום את המעסיק הגדול ביותר בברמינגהאם, בהעסיקו כ-20,000 עובדים.

עסקי הבנקאות בעיר משגשגים אף הם. הבנקים הגדולים: ריג'נס פייננשל קורפוריישן (Regions Financial Corporation), קאמפס בנקשרס (Compass Bancshares) וסאות'טראסט (SouthTrust) מנהלים את עסקיהם ממשרדים בעיר. בנקים רבים אחרים, קטנים יותר, ממוקמים אף הם בברמינגהאם.

ספקית הטלקומוניקציה AT&T (בעבר בלסאות') מחזיקה אף היא כמה משרדים גדולים במטרופולין של ברמינגהאם. חברות ביטוח גדולות אחדות, דוגמת פרוטקטיב לייף (Protective Life), אינפיניטי פרופרטי אנד קאז'ולטי (Infinity Property & Casualty) ופרואשורנס (ProAssurance), קבעו את משרדיהן הראשיים במטרופולין ומעסיקות מספר רב של עובדים.

בעיר פועלות מספר חברות הנדסה ובינוי, דוגמת BE&K, בראספילד אנד גורי (Brasfield & Gorrie), הגדולה במדינה, BL הרברט אינטרנשונל (BL Harbert International) ודאן קונסטרקשן (Dunn Construction). חברות אלו הן מהגדולות בעולם בתחום זה של בינוי והנדסה.

תעשיית הפלדה ממשיכה לפרוח. מספר חברות, מהגדולות ביותר בארצות הברית, פעילות בעיר. ביניהן: U.S. Steel, McWane, ו-Nucor. בשנים האחרונות הודיעו חברות הפלדה המקומיות על השקעה של 100 מיליון דולר בפיתוח ובהקמה של מפעלים חדשים באזור ברמינגהאם.

סיבה מרכזית לצמיחתה הכלכלית של ברמינגהאם היא היותה של העיר מרושתת היטב על מפת הכבישים של ארצות הברית, עובדה המגבירה את הנגישות והמרכזיות שלה. רכבות נוסעים ורכבות משא רבות באות בשערי העיר. בנמל התעופה הבינלאומי של ברמינגהאם עוברות ושבות יותר ממאה ושישים טיסות יומיות. הטיסות יוצאות לכ-40 ערים ברחבי המדינה, והן משרתות מעל 3 מיליון נוסעים בשנה.

הפיתוח הכלכלי המואץ של ברמינגהאם גורר בעקבותיו תחייה מחודשת לאזורים שנחשבו בעבר הלא-רחוק לבלתי מבוקשים. כמיליארד דולר מושקעים בשחזור האזור המסחרי העתיק של העיר. הביקוש לדירות ולעליות גג באזור זה עלה במהירות, ויזמים הופכים אותן למסעדות, גלריות וחנויות.

צמיחתה הבלתי רגילה של כלכלת העיר מתועדת גם במחקרים ובסקרים כלכליים. המטרופולין של ברמינגהאם מדורג בעקביות כאחד המקומות הטובים ביותר ברחבי ארצות הברית מבחינת עבודה והכנסות, רמת שכר גבוהה ורמת הוצאות נמוכה. מחקר שהתפרסם בשנת 2006 על ידי חברת הדירוג Salary.com^[3] קבע כי ברמינגהאם היא השנייה בארצות הברית בצבירת הון פרטי, בהתבסס על נתוני שכר מקומיים, יוקר המחיה ושיעור האבטלה. מחקר אחר העריך את סך ההכנסה האישית הכללית של ברמינגהאם (סך כל ההכנסות של כל תושבי המטרופולין בשנה) ביותר מ-48 מיליארד דולר^[4].

היסטוריה חברתית

בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים משכה ברמינגהאם תשומת לב עולמית, בהיותה מרכז של פעילות ענפה במאבק השחורים לשוויון זכויות בארצות הברית. העיר אף זכתה לכינוי הלועג "Bombingham", עקב סדרת פיגועים על רקע גזעני שאירעה בשנים אלו.

התרחשות גזענית שאירעה בשנת 1963 בברמינגהאם הייתה רצח ארבע ילדות אפרו-אמריקאיות בפצצה שהונחה ברחוב הכנסייה הבפטיסטית. האירוע הונצח על ידי המשורר השחור דדלי רנדל, בשיר "הבלדה של ברמינגהאם"^[5], ועל ידי סקסופוניסט הג'אז ג'ון קולטריין, בשיר "אלבמה".

קו פרשת המים של התנועה לזכויות האזרח היה באותה שנה, כאשר מנהיג התנועה בברמינגהאם פרד שאטלסוורת' הזמין את הכומר השחור מרטין לותר קינג ואת "ועידת המנהיגות הנוצרית הדרומית" (ארגון שלחם למען זכויות השחורים) להגיע לעיר כדי לסייע למאבק בהפרדה הגזעית. ארגונים אלו החלו במתקפה מרוכזת על חוקי ההפרדה הדרומיים הגזעניים ("חוקי ג'ים קרואו"), מתקפה שכונתה בשם "פרויקט C" (קיצור של Confrontation - עימות). במהלך החודשים אפריל ומאי נקטו המפגינים צעדים כתהלוכות מחאה ושביתות שבת. המשטרה פעלה בברוטאליות מרובה, תוך שימוש בגז מדמיע ובכלבי תקיפה, ועצרה למעלה מ-3,000 איש, רבים מהם קטינים. עקב מעצרם של משתתפי המחאה הבלתי אלימה, פרסם ד"ר קינג את המנשר המפורסם "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה המגדירה את ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר קצרו מחאות אלו הצלחה רבה, בהובילן לביטול ההפרדה בברמינגהאם, ואף להוצאה מחוץ לחוק של החקיקה הגזענית בכל רחבי ארצות הברית, שהתרחשה בשנה העוקבת ואשר נודעה בשם "חוק זכויות האזרח של 1964"^[6].

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת 1979, נבחר לראשונה שחור לראשות העיר. היה זה ריצ'רד ארינגטון הבן. ארינגטון שירת בתפקיד זה עשרים שנה, עד 1999.

גאוגרפיה ואקלים

ברמינגהאם שוכנת בעמק ג'ונס, בסמוך לרכס הר, שלוחה של הרי האפלאצ'ים. העמק מנקז כמה פלגים הנשפכים לנהר הבלאק וורייר. את העמק חוצה מסילת הרכבת הראשית, שהייתה בעלת חשיבות היסטורית, בעת שהעבירו בה אמצעי ייצור ותעשייה במאה התשע עשרה.

מגדל השעון במאונטיין ברוק, פרוור של ברמינגהאם

בדרום האזור המסחרי של העיר נמצא "ההר האדום". על פסגתו הבולטת ממוקמים אמצעי שידור של תחנות רדיו וטלוויזיה. האזור שמעבר להר נהנה מההפרדה שיצר ההר בינו לבין האזור התעשייתי הסואן והמזוהם. באזור זה הוקמו הפרוורים האמידים "הר ברוק" (Mountain Brook), "גבעות וסטביה" (Vestavia Hills), "הומווד" (Homewood) ו"הובר" (Hoover). דרומית לאזור זה שוכנת המערכת האקולוגית של נהר קהבה, מהמגוונות ביותר באמריקה. בצפון ממוקם הר סנד, שהוא רכס קטן יותר, ובמזרח מתנשא הר רפנר, הכולל שמורת טבע עירונית מהגדולות ביותר בארצות הברית.

מדידות רשמיות קובעות כי שטחה הכולל של ברמינגהאם הוא 393.5 קמ"ר, מתוכם 388.3 קמ"ר הם יבשה, והשאר מים.

אקלים

האקלים בברמינגהאם הוא אקלים סובטרופי גשום, המאופיין בקיץ חם, חורף מתון וגשמים מרובים. כמות המשקעים הממוצעת לשנה היא 1,330 מ"מ, והם פרושים על פני כל השנה, עם ממוצע עליון של 155 מ"מ במרץ וממוצע תחתון של 82 מ"מ באוקטובר. שלגים יורדים בעיר לעיתים רחוקות, והממוצע השנתי עומד על סנטימטר אחד בלבד של שלג.

עונות המעבר הן על פי רוב נוחות למדי, אך לעיתים מתפתחות בהן סופות רעמים ואף סערות טורנדו, שכן העיר ממוקמת בלב רצועת הטורנדו החוצה את מרכז אלבמה. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו מופיעים לעיתים סופות טרופיות והוריקנים, עקב קרבתה של אלבמה למרכז מפרץ מקסיקו. הסתיו עצמו מתאפיין ביובש יחסי, במיעוט משקעים ובמספר מועט של סערות.

הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא 11.7° ביום, ו-0.1° בלילה. ביולי מגיעה הטמפרטורה היומית הממוצעת לכדי 32.6° ביום ו-20.9° בלילה. ממוצע הטמפרטורה השנתי הוא 17°.

ממשל

מאז 1962 מבוססת שיטת הממשל בברמינגהאם על שיטת "ראש העיר החזק", לפיה נבחרים חברי מועצת העיר לתפקיד הרשות המחוקקת של העיר, ואילו ראש העיר נבחר לתפקיד הזרוע המבצעת של העיר. בשיטה זו מרוכזות רוב סמכויות הניהול והביצוע העירוניות בידיו של ראש העיר.

מועצת העיר של ברמינגהאם מונה תשעה חברים. על פי החוק מתקבלות ההכרעות ברוב של שני שלישים, וראש העיר מופקד על ביצוען. ראש העיר הנוכחי הוא לארי לנגפורד, שנבחר לתפקידו בשנת 2007.

ב-1974 הוקמה בברמינגהאם רשת של ועדות ייעוץ קהילתיות ומנהלות שכונתיות. העיר מחולקת לעשרים ושלושה אזורים ראשיים, ולתשעים ותשע שכונות. לכל אזור יש ועדה נפרדת ולכל שכונה מנהלת נפרדת. מטרת הוועדות והמנהלות להגביר את המעורבות הציבורית בסוגיות מוניציפליות שיש להן השפעה על תושבי השכונות. העירייה מקיימת התייעצויות קבועות עם המנהלות השכונתיות בסוגיות של שינויים אזוריים, רישוי עסקים, התפתחויות כלכליות, שיטור קהילתי ועוד. המנהלות השכונתיות משקיעות משאבים גם בנושאים של השבחת מקרקעין. ראשי המנהלות השכונתיות נועדים יחדיו ומהווים ועדה מייעצת, שכוחה עולה על אגפי העירייה. ראשי הוועדה המייעצת נפגשים לפי הצורך עם ראש העיר, חברי מועצת העיר וראשי המחלקות העירוניות.

דמוגרפיה

אוכלוסיית העיר ברמינגהאם בגבולותיה המוניציפליים מונה כ-230,000 תושבים, ובשטחה המטרופוליני כ-1.1 מיליון נפש^[7]. הרוב המכריע של אוכלוסיית העיר עצמה הוא אפרו-אמריקאים (73.46%), האוכלוסייה הלבנה מהווה כרבע מתושבי העיר (24.07%), ומוצאים אתניים אחרים מהווים מיעוט זניח. עם זאת, תמונת מצב זו משתנה כאשר בוחנים את אזור המטרופולין של ברמינגהאם וכוללים במניין גם את תושבי הפרוורים העוטפים את העיר. מרבית תושביה הלבנים של ברמינגהאם רבתי מתגוררים בפרוורי הפריפריה, בעוד האוכלוסייה השחורה נוטה להתגורר ברובה בתוככי העיר גופא. נטייה זו של האוכלוסייה היא טיפוסית לערים רבות בארצות הברית, אך מקבלת משנה תוקף בברמינגהאם, הנמצאת בלב הדרום העמוק וההיסטורי, ורוויה במורשת ארוכת שנים של הפרדה גזעית.

לחלוקה דמוגרפית זו בין העיר לפריפריה גם השלכות סוציו-אקונומיות, והיא ניכרת בבחינת מדדי ההכנסה השונים בעיר ובשטחה המטרופוליני. בעוד רמת ההכנסה לנפש בעיר ברמינגהאם עצמה נמוכה יחסית ($15,663 בשנה), וכרבע מאוכלוסיית העיר נמצאת מתחת לקו העוני כהגדרתו בארצות הברית, הרי שבחינת נתונים אלה בפרוורי המגורים עוטפי העיר מעלה תמונה שונה לחלוטין ומעידה על רמות הכנסה גבוהות ביותר במושגים אמריקניים, ועל שיעור עוני נמוך.

סטטיסטיקה דמוגרפית וסוציו-אקונומית מדויקת מפורטת בטבלה שבראש ערך זה.

שטח מטרופטולין

בירמינגהאם מהווה מרכז של מטרופולין גדול בו מתגוררים מעל 1.2 מיליון תושבים (כרבע מכלל אוכלוסיית אלבמה). בנוסף לבירמינהאם היא כוללת את הערים הבאות בין היתר:

אלבסטר
בססרנר
סנטר פוינט
קלאי
קולומביאנה
אנסלי
פיירפילד
פולטונדייל
גארדנדייל
הלנה
הולמווד
הובר
חאיטאון
איירונדייל
ג'ספר

חינוך

יסודי ועל-יסודי

החינוך בברמינגהאם מבוסס על מערכת של בתי ספר מחוזיים, המנוהלים על ידי משרד החינוך העירוני. המערכת כוללת למעלה משלושים אלף תלמידים, ב-67 בתי ספר: 34 בתי ספר יסודיים (עד כיתה ו'), 9 בתי ספר של 8 כיתות, 13 חטיבות ביניים, ו-11 תיכונים. בברמינגהאם רבתי נמצאות גם מספר מערכות חינוך עצמאיות, השייכות למחוז ג'פרסון, מחוז שלבי, וברמינגהאם גופא.

מספר בתי ספר בעיר נחשבים כטובים מסוגם בארצות הברית. בית הספר הבינלאומי של מחוז ג'פרסון לבוגרי תואר ראשון, הנמצא בפרוור איירונדייל, דורג בשנת 2006 על ידי השבועון "ניוזוויק" כמספר אחת במדינה, וגם לאחר מכן הוא נשאר ברשימת חמשת הטובים ביותר. בתי ספר נוספים מוקמו גבוה בפרסומים שונים. ביניהם: בית הספר התיכון של מאונטיין ברוק, בית הספר התיכון של וסטביה הילס, ובית הספר לאמנות טהורה של אלבמה, הנמצא במרכז ברמינגהאם. גם מספר מכינות הנמצאות בעיר זכו להערכה חיובית: בית הספר אלטמונט בברמינגהאם, ובית הספר אינדיאן ספרינג, הנמצא בצפון מחוז שלבי, על יד פלהם.

מוסדות השכלה גבוהה

אוניברסיטאות

האוניברסיטה של אלבמה בברמינגהאם (UAB), שהוקמה ב-1936 כאחת משלוש השלוחות של אוניברסיטת אלבמה (שתי השלוחות האחרות נמצאות בטוסקלוסה ובהנטסוויל). הביקוש ללימודים באוניברסיטה גדול, ונרשמים אליה כ-18,000 סטודנטים בשנה. מסלולי הלימוד הם לתואר ראשון, תואר שני, דוקטורט ופרופסורה, ונלמדים בהם מגוון מקצועות והתמחויות, במדעי הרוח, מדעי החברה, טכנולוגיה ורפואה.
אוניברסיטת סמפורד, הכוללת את בית הספר למשפטים ע"ש קמברלנד. האוניברסיטה נמצאת בהומווד, פרוור של ברמינגהאם. היא הוקמה ב-1841 כקולג' הווארד. ב-1965 שודרג מעמדה, ושמה הוסב לאוניברסיטת סמפורד. כיום לומדים בה כ-3,000 סטודנטים במגוון מסלולים, החל מאמנות וכלה ברוקחות ולימודי אחיות. מסלול בולט באוניברסיטה הוא לימודי המשפטים, הנלמדים בבית הספר ע"ש קמברלנד.
אוניברסיטה ע"ש אנדרו ג'קסון, הפועלת בשיטת הלמידה מרחוק. משנת 2006 ניתן ללמוד גם דרך האינטרנט. הלימודים הם לתואר ראשון ושני, עם דגש על מעשיות וזמינות המידע. האוניברסיטה מוסמכת על ידי המועצה ללמידה ולהכשרה מרחוק (DETC) ומוכרת על ידי משרד החינוך האמריקאי.
אוניברסיטה מקוונת - אמריקן סנטינל. האוניברסיטה הוקמה ב-1988 והיא מפעילה אתר ובו חומרי לימוד ושינון. הנושאים הנלמדים הם בעיקר מנהל עסקים וטכנולוגיה.
בית הספר למשפטים של ברמינגהאם (נוסד ב-1915). תוכניות הלימוד בבית הספר מותאמות במיוחד עבור סטודנטים שאין באפשרותם ללמוד בצורה אינטנסיבית, מסיבות כלכליות, משפחתיות וכדומה. מסיבה זו מקיים בית הספר לימודי ערב ומאפשר גמישות רבה במועדי הקורסים הנלמדים בו.

מכללות

הקולג' הדרומי - קולג' פרטי שבו נלמדות שבע האמנויות החופשיות. הקולג' נוסד ב-1856 על ידי הכנסייה המתודיסטית. כיום לומדים בו כ-1500 סטודנטים.
הקולג' הציבורי המדינתי - ג'פרסון. בקולג' קהילתי זה תוכנית הלימוד היא דו-שנתית, וכוללת מתמטיקה, מדעים והנדסה.
הקולג' ע"ש הרצינג - הקולג' נוסד על ידי סוזן והנרי הרצינג בשנת 1965 במילווקי, ויסקונסין, ויש לו שש שלוחות ברחבי ארצות הברית, אחת מהן בברמינגהאם. הלימודים נלמדים לתואר ראשון וכוללים את המקצועות: מנהל עסקים, אלקטרוניקה, עיצוב, רפואה מונעת ובטיחות ציבורית.
הקולג' התנ"כי הדרום-מזרחי - קולג' בעל אוריינטציה נוצרית דתית. הקולג' משלב לימודי תנ"ך ולהבדיל הברית החדשה.
קולג' וירג'יניה. בברמינגהאם שוכן הסניף הראשון של קולג' יוקרתי זה. המוסד מאפשר גמישות בזמני הלימודים, ומבטיח סידור משרה למוצלחים מבוגריו. הלימודים עוסקים בניהול, מחשוב, רפואה, אכיפת חוק (Criminal Justice) ועיצוב פנים.
מכון טכנולוגי ITT. שלוחה של המכון הטכנולוגי הנודע נמצאת בעיר בסמר, פרוור של ברמינגהאם.

תרבות

ברמינגהאם היא עיר התרבות והבידור של אלבמה. בעיר מספר גלריות אמנות ומוזיאונים, קבוצות בלט ואופרה, תיאטראות ותזמורת סימפונית, ירידים ותערוכות, פסטיבלים ועוד.

מוזיאונים

מוזיאון האמנות של ברמינגהאם - הגדול מסוגו באלבמה. במוזיאון מוצגים בקביעות למעלה מ-15,000 פריטי אמנות, המייצגים מגוון תרבויות ותקופות. המוצגים כוללים ציורים, רישומים ופריטי אמנות אחרים, מאירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה, חלקם עתיקים מלפני גילוי אמריקה, חלקם נוצרו על ידי האינדיאנים ילידי היבשת, וחלקם מהעת החדשה.
מכון זכויות האזרח של ברמינגהאם - מוזיאון לימודי ומכון מחקר של מאבק התנועה לשוויון הזכויות של השחורים בארצות הברית, בין השנים 1950 - 1965. המכון נמצא בפארק קלי אינגרם, בסמוך לרחוב הכנסייה הבפטיסטית, אזור מפורסם במאבק נגד ההפרדה הגזעית.
מוזיאון התעופה של הדרום - מוזיאון אווירי הנמצא בבעלות נמל התעופה של ברמינגהאם. במוזיאון תצוגה של כלי טיס ופריטים יקרי ערך משמונים שנה של תעופה אזרחית וצבאית בארצות הברית.
היכל ההיסטוריה של בסמר - מוזיאון המציג את החיים האופייניים בדרום במאה התשע עשרה. במקום תמונות, מכונות, ספרים ופריטים נוספים בני התקופה. המוזיאון מציג תערוכות ומקיים תוכניות מיוחדות, לאורך השנה.
מוזיאון תעשיית הברזל - אתר היסטורי לאומי. במקום התקיים בית יציקה לברזל קרוב למאה שנה, ועם סגירתו בשנת 1971, הוא הוסב למרכז מבקרים ולמידה בנושא תעשיית הברזל ההיסטורית של ארצות הברית. האתר מנוהל על ידי משרד הפנים האמריקאי.
מוזיאון מדעי הבריאות של אלבמה - המוזיאון מציג את תרומת החינוך והמחקר בנושאי הרפואה והבריאות בארצות הברית בכלל ובאלבמה בפרט. במוזיאון תצוגה ייחודית של ספרים וכתבי יד בנושאי בריאות ורפואה, החל מימי הביניים ועד ימינו אלה. תצוגה אחרת כוללת ציוד ומכשור רפואי מגוון.
מוזיאון בית ארלינגטון - בית עתיק, שנבנה בין 1845 ל-1850, לפני מלחמת האזרחים האמריקנית. הבית הוא דוגמה טובה לתחיית סגנון הבנייה היווני במאה התשע עשרה. במוזיאון מוצגים פריטי אמנות שונים, ציורים, רהיטים, בדים וכלי כסף - כולם מן המאה התשע עשרה.
מרכז המדע ע"ש מק'וויין - מוזיאון למדע, עם תצוגות אינטראקטיביות קבועות ומתחלפות. במרכז תצוגת סרטים בפורמט IMAX. כמו כן מוצגים שם דוגמאות מאובנים המשמשים למחקר.

מוזיאון ברבר למכוניות מרוץ - המוזיאון מציג למעלה מתשע מאות מכוניות מרוץ ואופנועי ספורט, אוסף שהוא הגדול מסוגו באמריקה. תצוגה נוספת כוללת זוגות אופניים ממדינות רבות בעולם, העתיקים שבהם מ-1904.
מוזיאון הברזל והפלדה של אלבמה - מוזיאון המתאר את תעשיית הברזל והפלדה באלבמה במאה התשע עשרה.

תיאטרון

התיאטרון של אלבמה, מימיה הראשונים של העיר, מארח הקרנות סרטים, קונצרטים והופעות. התיאטרון הוקם בשנת 1927, על ידי חברת הסרטים פרמאונט, כדי לשמש בימה להקרנת סרטיה. במשך 55 שנה הוא שימש בעיקר למטרה זו, אם כי פעם בשנה נערך בו טקס "מיס אלבמה", וכן שבוע מועדון מיקי מאוס.

בשנת 1987 פשטה חברת הסרטים את הרגל, והתיאטרון נרכש על ידי תאגיד ברמינגהאם לנדמרקס, מלכ"ר הפועל בעיר. מאותה עת החל התיאטרון לשמש להופעות אמנים, הקרנות סרטים, קונצרטים ועוד.

ב-1998 עבר התיאטרון שיפוץ ושחזור יסודיים. לאחר 8 חודשי עבודה, חזר הברק לתיאטרון, כפי שהיה נראה בעת הקמתו, עם ריקועי זהב חדשים או מחודשים, שטיחים ווילונות חדשים ויפים ואביזרים דקורטיביים נוספים.

מוזיקה ומחול

הבלט של אלבמה - נוסד בשנת 1981, על ידי איחוד כמה להקות בלט. הלהקה הגיעה להישגים מרשימים תחת שרביטם של סוניה ארובה ותור סוטובסקי.
הבלט של ברמינגהאם - הלהקה הוקמה על ידי סינדי פרי, כלהקת בידור ומחול מקצועית. הלהקה מעודדת אימוני ריקוד ומקבלת תושבים מברמינגהאם וסביבתה, המעוניינים להגיע לתוצאות גבוהות בריקוד ובהופעה קבוצתית.
התזמורת הסימפונית של אלבמה - את עקבותיה המוקדמים של התזמורת ניתן למצוא בשנת 1921, כאשר 21 מוזיקאים מתנדבים הגיעו לברמינגהאם, להופעה מלאה בתיאטרון ג'פרסון הישן, אך רק ב-1931 היא הוקמה רשמית על ידי המנצח דורסי ויטינגטון.
מקהלת הקונצרטים של ברמינגהאם - המקהלה הוקמה בשנת 1966 בניצוחו של ברוס טולברט. תחילה הייתה המקהלה חלק מהתזמורת הסימפונית של אלבמה, אך בשנת 1997 היא מותגה מחדש כמקהלת הקונצרטים של ברמינגהאם. בשנים האחרונות הופיעה המקהלה פעמים מספר בקרנגי הול בניו יורק, ואף השתתפה בפסטיבל המקהלות הכנסייתיות הבינלאומי באנגליה.
האופרה של ברמינגהאם - האופרה פועלת מטעמו של תאגיד המוזיקה של ברמינגהאם, מלכ"ר הפועל למען המוזיקה בעיר. זמרי האופרה המופיעים במסגרת זו הם מהמובילים והידועים בתחומם. האופרה קיבלה דירוג גבוה ביותר, על ידי אנשי מקצוע שבחנו את יכולתם הווקאלית והבימתית של הזמרים^[8].

פסטיבלים ותערוכות

בברמינגהאם מספר פסטיבלים שנתיים, בנושאי מוזיקה, סרטים ומורשת מקומית.

פסטיבל סרטי המדרכה של ברמינגהאם - חגיגה של סרטי קולנוע חדשים, המתקיימת מדי שנה בשבוע האחרון של ספטמבר, באזור המסחרי של ברמינגהאם. הפסטיבל הוגדר על ידי המגזין "טיים" כ"פסטיבל הסרטים של מה שנותר מארצות הברית".
בימות העיר - (City Stages) - פסטיבל תלת-יומי, המתקיים מדי שנה בפארק לין בברמינגהאם. בפסטיבל 11 בימות הכוללות סגנונות מוזיקליים מגוונים, החל בהיפ-הופ וכלה במוזיקת קאנטרי.
פסטיבל הג'אז של השדרה הרביעית - פסטיבל מוזיקה נוסף שמתקיים בשבוע האחרון של ספטמבר. הפסטיבל מתקיים במשך יום אחד בלבד, ומושמעת בו מוזיקת ג'אז לאומית ומקומית. על-פי הערכה, מרתק האירוע קהל של 6,000 איש.
פסטיבל המורשת של הדרום - פסטיבל של מוזיקה, אמנות ובידור, הפונה בעיקר לצעירים אפרו-אמריקאיים בברמינגהאם.
אלבמה בונד - יריד שנתי של הוצאה לאור וספרות, הנערך על ידי הספרייה הציבורית של ברמינגהאם. היריד מהווה מקום מפגש למעריצים, הפוגשים את הסופרים, שומעים מפיהם קטעי קריאה, משוחחים עמם על עבודתם ולבסוף... קונים את היצירות החתומות על ידי המחברים.

מרכזי תרבות

מרכז אליס סטיבנס למשחק אמנותי. המרכז הוא ביתה של התזמורת הסימפונית והאופרה של ברמינגהאם, והוא כולל אולמות לקונצרטים והרצאות. המרכז ממוקם בקמפוס של אוניברסיטת אלבמה בברמינגהאם.
מרכז הוועידות של ברמינגהאם-ג'פרסון. המרכז הוא קומפלקס של מגרשים ואולמות. האמפיתיאטרון שלו כולל 17,000 מקומות ומשמש אירועי ספורט. האולם הגדול כולל 3,000 מקומות, והוא משמש לקונצרטים, ועידות, תערוכות ועוד. המרכז הוא ביתה של קבוצת הבלט של אלבמה. בסמוך אליו נמצא מלון שרתון ברמינגהאם, המלון הגדול ביותר במדינה.
האודיטוריום העירוני ע"ש באוטוול, כולל 5,000 מקומות ישיבה. משמש לתחרויות ספורט ועוד. נמצא על יד פארק לין.
מרכז המוזיקה של חברת הטלקומוניקציה וריזון וויירלס (Verizon Wireless), לשעבר האמפיתיאטרון של אוק מאונטיין.
זירת פארק פייר, במערב העיר, מארחת תחרויות ספורט, קונצרטים מקומיים ותוכניות קהילתיות.
וורקפליי - (WorkPlay). מתקן רב-תכליתי הכולל משרדים, מרחב הפקה של מדיה ויזואלית ושמיעתית, טרקלין ענק, תיאטרון ואולם קונצרטים המארח אמנים והקרנות סרטים.
המרכז ע"ש רייט באוניברסיטת סמפורד, כולל אולם קונצרטים ובסיס לקבוצת הבלט של ברמינגהאם.

ספריות

בברמינגהאם פועלת ספרייה ציבורית בת עשרים ואחת שלוחות, המעניקה שירות לכלל הציבור, בהשאלת חומרי לימוד וקריאה למבוגרים ונוער.

יהדות ברמינגהאם

קהילה יהודית ראשונה התארגנה בברמינגהאם עוד בשנת 1882, כאשר היא הייתה עיירת כורים קטנה עם כ-2,000 תושבים. הקהילה שהתארגנה הייתה רפורמית וכונתה "טמפל עמנואל". בשנת 1886 הם בחרו רב ובשנת 1889 בנו בית כנסת. הקהילה גדלה, וסכסוך פנימי נגד הרב הביא לפיצולה; היא שבה והתאחדה לאחר שהרב פרש. ארגון נשים של הקהילה דאג החל משנת 1884 לאחזקת בית הקברות ומקום התפילה ועסק בפעילות חסד שכללה קניית פרות לצורך אספקת חלב לילדי עניים. בשנת 1900 אירח מבנה בית הכנסת של הקהילה את גן הילדים הציבורי הראשון בעיר, ובשנת 1902 הקימה הקהילה גן ילדים ראשון שהלימודים בו היו בחינם.

בשנת 1889 התארגנו יהודים שהגיעו לארצות הברית ממזרח אירופה להקמת מניין תפילה אורתודוקסי. הקהילה האורתודוקסית, שהתארגנה באופן רשמי בשנת 1891 תחת השם "כנסת ישראל", הקימה בית קברות יהודי נפרד וקיימה תפילות בבתים פרטיים ובאולמות שכורים, לעיתים גם בכיתות של המרכז הקהילתי הרפורמי. הקהילה הקימה ארגוני חסד, בנתה בית כנסת בשנת 1903 והקימה בית ספר יהודי בשנת 1912. בשנת 1907 עזבו את הקהילה כ-40 משפחות, שלא היו מרוצות מהגישה הדתית הנוקשה של הקהילה, והקימו קהילה אורתודוקסית נוספת תחת השם "קהילת בית אל". בשנת 1944 הצטרפה קהילה זאת לתנועה הקונסרבטיבית^[9].

מדריך הארגונים היהודיים המקומיים של ארצות הברית, שיצא לאור בשנות ה-20 של המאה ה-20, קובע כי בשנת 1919 מנתה הקהילה היהודית בברמינגהאם כ-3,500 נפש^[10].

הקהילה היהודית בברמינגהאם התנגדה להשתתפות של יהודים, דוגמת ריצ'רד וינוגרד, בפעילות מחאה נגד ההפרדה הגזעית, שהתבצעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הסיבות שהועלו להסבר גישה זאת הן, שהאוכלוסייה היהודית בדרום ארצות הברית אימצה את השקפותיהם של הלא-יהודים הלבנים שבסביבתם חיו, או שלא רצתה לערער את הדו-קיום השלו ששרר בינם לבין הלא-יהודים בסביבתם^[11].

כיום יש בעיר כ-4,500 יהודים. כתשעים אחוז מיהודי ברמינגהאם רואים עצמם קשורים לקהילה יהודית כזו או אחרת^[10]. בעיר ישנם שני בתי כנסת אורתודוקסיים, ארבעה קונסרבטיביים, תשעה רפורמיים, אחד של קהילת היהדות ההומנית ואחד בלתי מזדהה.

הפדרציה היהודית של ברמינגהאם (Birmingham Jewish Federation) היא הגוף העיקרי המרכז את פעילות הקהילה בכל הקשור לתכנון והקמה של מוסדות קהילתיים, שירותים לקהילה ותמיכה במדינת ישראל^[12]. הפדרציה נוסדה ב-1971, כממשיכת דרכה של הקרן היהודית המאוחדת (United Jewish Fund) שפעלה בעיר מאז שנת 1938. הפדרציה פועלת כיום תחת המטרייה הכללית של איחוד הקהילות היהודיות, ומגייסת מחברי הקהילה למעלה משני מיליון דולר בשנה. בין יתר פעולותיה עוסקת הפדרציה בתמיכה כספית בעיר ראש העין - עיר תאומה לברמינגהאם.

ערים תאומות

עיריית ברמינגהאם הקימה רשות מיוחדת לניהול בריתות ערים תאומות. כיום יש לעיר 13 ערים תאומות ברחבי העולם:

אוקראינה ויניצה, אוקראינה
איטליה פומיליאנו ד'ארקו, איטליה
גואטמלה קובאן, גואטמלה
הונגריה סקשפהרוואר, הונגריה
זימבבואה גוארו, זימבבואה
יפן היטאצ'י, יפן
יפן מאבאשי, יפן
ירדן קיר מואב, ירדן
ישראל ראש העין, ישראל
אנשאן, הרפובליקה העממית של סין
רובע צ'אויאנג, בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
סנגל גואדיוואי, סנגל
צ'כיה פילזן, צ'כיה

גלריית תמונות

פסטיבל סרטי המדרכה - 2006
טירת קווינלן
ברמינגהאם ממעוף הציפור - מבט ממגדל וולקן
בנק אנסלי
מרכז העיר

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברמינגהאם, אלבמה

מוסדות רשמיים

האתר הרשמי של עיריית ברמינגהאם
הרשות לענייני ערים תאומות של ברמינגהאם
הספרייה הציבורית של ברמינגהאם
אוסף תעודות ומאמרים אודות ההיסטוריה של יהדות ברמינגהאם, באתר הספרייה הציבורית של העיר

מוסדות השכלה וחינוך

אוניברסיטאות

מכללות

אתרי תרבות ומורשת

מוזיאונים

הופעות

מרכזי תרבות

בילויים ואטרקציות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22533467ברמינגהאם (אלבמה)

[1] אתר ביזנס ג'ורנל, 5.7.2004

[2] אתר פארק וולקן

[3] Salary.com

[4] אתר ביזנס ג'ורנל, 13.2.2006

[5] * הבלדה על ברמינגהאם (אנגלית), מאת דדלי רנדל.

[6] "המערכה של ברמינגהאם" באתר ותיקי תנועת זכויות האזרח

[7] נתוני 2006

[8] בלוג המתאר את האופרה של ברמינגהאם בהצגת "הספר מסביליה".

[9] Kerry M. Olitzky, The American Synagogue: A Historical Dictionary and Sourcebook, Greenwood Publishing Group, 1996, pages 27-30

[jewishgen.org-10] 10.0 ^10.1 האיגוד הבינלאומי של קהילות ממוצא יהודי, בפסקה BIRMINGHAM.

[11] Marc Dollinger, Quest for Inclusion: Jews and Liberalism in Modern America, Princeton University Press, 2000, page 164

[12] Birmingham Jewish Federation

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

ברמינגהאם (אלבמה)

תוכן עניינים