מחול
מחול הוא כל סוג ריקוד שמיועד לביצוע מול קהל (או על מסך הקולנוע או הטלוויזיה) ונתפס כאמנות. צורת המחול הוותיקה ביותר בתרבות המערבית היא הבלט. כמה דוגמאות לצורות מחול שהתפתחו מאוחר יותר: מחול מודרני, מחול עכשווי, תיאטרון מחול, בּוּטוֹ, היפ הופ, מחול ג'אז (ראו להלן דוגמאות לסוגי מחול).
בנוסף לכך עשוי המושג "מחול" לתאר יצירת מחול שלמה או קטע מחול כחלק מיצירת מחול או יצירה אחרת (למשל תיאטרון או קולנוע), לדוגמה: מחול החרבות (ראו להלן "כוריאוגרפיה").
צורות ריקוד שאינן אמנותיות אלא משמשות למטרות אחרות (דוגמת בילוי, טקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים, פולחן, ספורט, ריפוי וכדומה) אינן נכללות במונח "מחול".
מושגי יסוד במחול
כוריאוגרפיה
ערך מורחב – כוריאוגרפיה
האומן שיוצר מחול מכונה כוֹרֵיאוֹגְרָף.
למונח כוֹרֵיאוֹגְרָפְיָה שתי משמעויות קרובות:
- תחום יצירתו של הכוריאוגרף (כפי ש"הלחנה" היא תחום יצירתו של המלחין ו"בימוי" הוא תחום יצירתו של הבמאי),
- קטע מחול כחלק מיצירה או יצירת מחול שלמה.
רקדן
- ערך מורחב – רקדן
האמן המבצע את יצירות המחול הוא רקדן מקצועי, שהכשרה רבת שנים מאפשרת לו לבצע את הכוריאוגרפיות שנמסרות לו על ידי הכוריאוגרף. אנסמבל של רקדנים מקצועיים מכונה להקת מחול, קבוצת מחול או בָּלֶט.
תנועה
- בז'רגון המחולי, תנועות הן מאבני הבניין הבסיסיות של הכוריאוגפיה, כפי שצלילים הם מאבני הבניין הבסיסיות של המוזיקה. מסדרה מוגדרת של תנועות נוצר משפט תנועתי. יצירתו של משפט תנועתי מורכב או של מבנה המורכב ממשפטים תנועתיים רבים, לרקדן יחיד או יותר, נקראת קומפוזיציה תנועתית. מכלול התנועות המאפיינות כוריאוגרף מסוים או הכלולות ביצירת מחול מסוימת מכונה אוצר תנועות או אוצר תנועתי. כשכוריאוגרף מפתח מערכת סגנונית-מחולית עקבית המאפיינת את יצירותיו כעין "כתב יד" מחולי אישי, נהוג להתייחס למערכת זו כאל שפה תנועתית של אותו כוריאוגרף. האופן שבו מבצעים תנועה מסוימת (ברכות או בחדות, באחידות או במקוטע, בשחרור או בשליטה וכו') מכונה איכות תנועתית. קיימות דעות שונות בנוגע לשאלה, איזו משמעות יש או צריכה להיות לתנועת מחול:
- אלה הרואים מחול כענף של התיאטרון (לדוגמה, לפי מסורת התיאטרון מחול הגרמני) מבקשים לראות בכל תנועת מחול משמעות תיאטראלית, בדומה למשמעות שנושא טקסט: הבעה של רגש, משמעות סמלית, אזכור של התנהגויות אנושיות וחברתיות.
- בשביל אחרים, הרואים במחול אמצעי ביטוי הפועל גם במישורי תקשורת בלתי תיאטרליים (לדוגמה מרס קנינגהם או נועה אשכול), תנועת מחול עשויה למלא פונקציה דומה לזו של הצליל המוזיקלי - צליל מוזיקלי אינו כבול לרעיון מקובע או נתון או מייצג דבר מסוים, אלא הוא עשוי לעורר מגוון תגובות ואסוציאציות, כך שבמקום לומר שיש לו משמעות, יותר מדויק לתארו כבעל תפקוד וחשיבות מוזיקליים (מלודיים, הרמוניים, קצביים וכו'). בדומה לכך, תפקודה וחשיבותה של תנועת המחול עשויות להיות פשוט מחוליות: ויזואליות-אסתטיות, גופניות, מרחביות, קומפוזיטוריות.
- כשמשתמשים במונח תנועה להבדיל ממחול, מתכוונים בדרך כלל להרחבה של אמצעי הביטוי המחוליים באופנים שאין אנו רגילים לחשוב עליהם כעל מחול, לדוגמה: שימוש על הבמה בהתנהגויות תנועתיות יומיומיות, בניגוד לתנועות מחול מסוגננות. המונח תיאטרון תנועה מתאר עקרונית צורת ביניים בין תיאטרון מחול לבין תיאטרון.
חלל
המונח חלל (או סְפֵּייס) בהקשר מחולי מתייחס בדרך כלל לחלל הבמה, תוך התייחסות בעיקר לשטחה (מחול מתרחש לעיתים נדירות - אם כי לא אף פעם לא - במרחב שמעל למשטח הבמה). מיקומו כל רקדן בחלל, היחסים בין החלל לרקדן ואלה שבין הרקדנים לבין עצמם בתוך החלל, עיצובם של יחסים אלה וכוונונם, מכונים בז'רגון המחולי סְפֵּייסִינְג. גם הספייסינג הוא מאבני הבניין הבסיסיות של הכוריאוגפיה. חלק חשוב בעבודה הכוריאוגרפית ובעבודת הכנתה של כוריאוגרפיה לביצוע כרוך בספייסינג. הכוריאוגרף הצרפתי אנז'לן פרלז'וקאז', למשל, מייחס לספייסינג לפחות אותה דרגת חשיבות כמו לאוצר התנועתי ולקומפוזיציה התנועתית.
במונח חלל (או סְפֵּייס) משתמשים גם לתיאור החלל הפנימי של המקום שבו מבוצעת יצירת המחול (אולם התיאטרון או אתרים אחרים), בעיקר תוך התייחסות לאופן שבו אופי החלל, עיצובו והאווירה שהוא משרה משפיעים על האופן שבו הקהל חווה את היצירה.
לימוד מחול
שיטת לימוד המחול או ההכשרה למחול הוותיקה ביותר היא שיטת הלמידה של הבלט הקלאסי, המתאפיינת במערך שיעורי בלט מקובע ומוגדר בפרוטרוט לאורך שנים, משמעת חזקה, קוד לבוש קפדני ותחרותיות גבוהה. כדי להקל על עיצוב השרירים, המפרקים והעצמות במתכונת הבלטית, רצוי להתחיל ללמוד בלט בגיל צעיר - רבים מתחילים ללמוד כבר בגיל ארבע. קיימות כמה שיטות למוד בלט, מהן: השיטה הרוסית (שיטת ואגאנובה), השיטה האנגלית (RAD – Royal Academy of Dance), השיטה הצרפתית (École Française), שיטת צ'קטי (Cecchetti method).
שיטות לימוד מחול אלטרנטיביות שפותחו החל מאמצע המאה העשרים על ידי חלוצי המחול המודרני, כמו הכוריאוגרפים מרתה גרהם, מֶרְס קנינגהם וחוֹסֶה לימון, החליפו את האידיאלים האסתטיים של הבלט ואת אוצר התנועות שלו אבל שימרו את עקרונות השיטה: מערך שיעורים קבוע ומוגדר, אם כי לא קפדני באותה הקיצוניות, וחתירה לביצוע מושלם של אידיאל אסתטי נתון. מאוחר יותר פותחו שיטות לימוד מחול עם עקרונות אלטרנטיביים, למשל אלתור, לדוגמה: קונטקט-אימפרובזציה וגאגא.
בעולם המחול קיימים חילוקי דעות ביחס לחשיבות רכישת טכניקת הבלט הקלאסי לתלמידי מחול שאינם מתעתדים להיות רקדני בלט (אלא, לדוגמה, רקדני מחול עכשווי). ישנם הגורסים כי ללא בסיס קלאסי מאוד קשה לתלמיד המחול לרכוש את המיומנויות הנחוצות לו. אחרים טוענים שלמידת בלט יוצרת התניה חזקה מדי של התלמיד, שממנה הוא לעולם לא יוכל להשתחרר כליל, ולכן, אם ברצונו לרקוד מחול עכשווי עליו להימנע מלימוד בלט וגם משיטות לימוד מקובעות אחרות, כמו גרהם וקנינגהם שהוזכרו לעיל (זוהי לדוגמה טענתם של מייסדי ה"מסלול למחול, כוריאוגרפיה והקשר" בברלין). רבים טוענים ששילוב מאוזן בין שיטות לימוד שונות הוא הדרך האידיאלית ללמוד מחול, בלי קשר לסוג המחול שהתלמיד יעסוק בו בעתיד.
תיעוד מחול
כל עוד הבלט הקלאסי היה סוג המחול היחיד (בתרבות המערבית), ניתן היה לתעד מחול באופן מילולי, הודות לעובדה שהאוצר התנועתי של הבלט הקלאסי היה קבוע ומוגדר בקפדנות, עם כינוי מסוים וברור לכל תנועה, כיוון ומיקום על הבמה (רובם המכריע של כינויים אלה הוא בצרפתית). ככל שאוצר התנועות המחולי התרחב, הלך והתגבר הקושי בתיעודו המילולי. פתרון לכך נמצא (לפחות חלקית) במחצית השנייה של המאה העשרים, שבה פותחו מספר שיטות לתיעוד של תנועה ומחול בעיקרון המקביל לתיווי מוזיקלי והמכונות "שיטות כתב תנועה", לדוגמה: כתב התנועה אשכול-וכמן, כתב התנועה בשיטת לַאבַּאן (Labanotation), וכוֹרֵיאוֹלוֹגְיָה, שהיא כינויו של כתב התנועה בשיטת בֶּנֶשׁ (Benesh Movement Notation). אדם המתמחה בכתיבה וקריאה של כתב תנועה בשיטת בֶּנֶשׁ נקרא כוריאולוג.
מאז שצילום בווידאו נעשה שווה לכל נפש, הפך התיעוד בווידאו לאמצעי הנפוץ ביותר לתיעוד מחול.
דוגמאות לסוגי מחול
- אסכסתה
- בּלֶט קלאסי
- בלט מודרני
- מחול ג'אז
- סְטֶפְּס
- תיאטרון מחול
- מחול יהודי
- בּוּטוֹ
- מחול עכשווי
- מחול קונספטואלי
- מחול אלתורי
- מחול מזרחי (ריקודי בטן)
- פלמנקו
- מחול ישראלי
ראו גם
לקריאה נוספת
- ליאורה מלכא-ילין, מחול מודרני - שלוש התחלות, סל תרבות ארצי, 2007
- דינה רוגינסקי והניה רוטנברג (עורכות), רב-קוליות ושיח מחול בישראל, רסלינג, 2009
- הלן תומאס, הגוף, מחול ותאוריית תרבות (מאנגלית: ניב סבריאנו), אסיה, 2014.
- הודל אופיר ויעל נתיב, סדקים של חירות: גוף, מגדר ואידאולוגיה בחינוך לריקוד בישראל, הקיבוץ המאוחד, 2016.
- סטפן מלרמה, פול ולרי, על הריקוד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2011.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מחול |
| ערך מילוני בוויקימילון: מכראגרף |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריקוד |
36036872מחול