אקספרסיוניזם מופשט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'קסון פולוק, "ציור מספר 5", 1948
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אקספרסיוניזם מופשט הוא מונח המתייחס לתנועת אמנות בציור האמריקאי שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנות הארבעים והחמישים בניו יורק.[1] המדובר בתנועה האמריקאית הראשונה שהשיגה השפעה בינלאומית ובכך שמה את ניו-יורק על המפה של עולם האמנות המערבי, לאחר שנים רבות בה בירת האמנות הייתה פריז. הגם שהמונח הובא לראשונה ביחס לאמנות אמריקאית בשנת 1946, על ידי מבקר האמנות רוברט קואטס, הוא שימש לראשונה בגרמניה בשנת 1919 אך ביחס לאקספרסיוניזם הגרמני. בארצות הברית היה זה האוצר אלפרד בר שהשתמש במונח לראשונה. הוא עשה זאת בשנת 1929 וביחס לעבודותיו של וסילי קנדינסקי.[2]

יצירתם של האמנים הנמנים עם התנועה אינה אחידה; התנועה מורכבת מסגנונות ציוריים רבים ושונים, הן מבחינת הטכניקה, הן מבחינת הביטוי האמנותי. עם זאת, ניתן לומר כי המשותף לחברי הקבוצה הוא הניסיון ליצור אמנות מופשטת שאינה פיגורטיבית ולמצוא דרכי ביטוי חדשות במסגרת הציור והאמנות. בתוך כך, גישתם האמנים בתנועה דוגלת בדגש על ביטוי רגשי ספונטאני ואישי וכן, בשימוש חופשי בטכניקות ובביצוע על מנת להגיע למטרה זו. הם קראו לשחרור את האמן מערכים אסתטיים מסורתיים תוך התנגדות לריאליזם, ששלט בציור האמריקאי בראשית המאה העשרים, לטובת יישום אינטואיטיבי של צבע, גם בדרכים של אימפרוביזציה, הדומות לאוטומטיזם של התנועה הסוריאליסטית. סגנון האקספרסיוניזם המופשט מכונה לעיתים גם 'אסכולת ניו-יורק', כיוון שמרכז פעילותם של האמנים היה בעיר זו.[3]

בין האמנים השייכים לקבוצה זו נמנים: ג'קסון פולוק, מארק רותקו, וילם דה קונינג, הנס הופמן, אדולף גוטליב, רוברט מאת'רוול, פרנץ קליין, הלן פרנקנטלר, ארשיל גורקי, פיליפ גסטון, לי קרסנר, בארנט ניומן, קליפורד סטיל, ג'ו בייר ואחרים. בישראל השפיע האקספרסיוניזם המופשט על אמנים רבים בעיקר במסגרת קבוצת "אופקים חדשים", וקיבל אופי הדומה יותר למופשט לירי, תוך התייחסות אל טבע ונוף קונקרטיים.

סגנון

דייוויד סמית', "Cubi VI", שנת 1963, מוזיאון ישראל, ירושלים

אמני האקספרסיוניזם המופשט שאבו השראה מהסוריאליזם, ומהדגש ששמו בו על ספונטניות, אוטומטיות ויצירה מתוך התת-מודע. הטכניקה של ג'קסון פולוק, למשל, שבה צבע טופטף על קנבס המונח על הרצפה, בעלת שורשים בעבודותיו של אנדרה מסון, מקס ארנסט ודייוויד אלפרו סיקירוס. מחקר עדכני נוטה לייחס חשיבות מרכזית לאמן הסוריאליסט וולפגנג פאלן, בהיבטים אמנותיים ותאורטיים של התגבשות המופשט האמריקאי. פאלן התעניין ברעיונות מתוך מכניקת הקוונטים, פרשנויות של טוטמיזם ומבנה האמנות של קהילות אמריקאיות ילידיות מקולומביה הבריטית; גישותיו הכינו את הקרקע לתפיסות המופשטות החדשות של אמנים אמריקאים. מאמרו "אמנות הטוטם" (1943) היה בעל השפעה על אמנים כגון מרתה גרהם, איסמו נוגוצ'י, פולוק, רותקו וניומן.[1] סביב שנת 1944, כאשר ניומן ביקש להסביר את התנועה החדשה בציור האמריקאי באמצעות רשימת אמנים מייצגים, הוא הזכיר את פאלן פעמיים, כמו גם את גוטליב, רותקו, פולוק, הופמן, באזיוטס (Baziotes), גורקי ואחרים. מודרוול מוזכר עם סימן שאלה.[4] ביטוי מוקדם נוסף של מה שהתפתח מאוחר יותר לאקספרסיוניזם המופשט ניתן למצוא בעבודותיו של צייר אסכולת צפון-מערב, מארק טובי, ובמיוחד בציורי ה-"white writing" שלו, שהיו מעין אבטיפוס לקומפוזיציה חסרת הגבולות (all-over) של פולוק.

שם התנועה נובע מהשילוב שבין ביטוי רגשי אינטנסיבי וביטול עצמי בציור באקספרסיוניזם הגרמני עם הגישה האנטי-פיגורטיבית של האסכולות המופשטות באירופה, כמו הפוטוריזם, הבאוהאוס והקוביזם הסינתטי.[5] בפועל, המונח מיוחס לאמנים שעבדו בעיקר בניו-יורק והיו בעלי סגנונות שונים, ולעיתים גם ליצירות שאינן מופשטות או אקספרסיוניזטיות באופן מיוחד. ציור הפעולה של פולוק, עם האנרגיה העמוסה שלו, שונה מבחינה טכנית וסגנונית מציורי המופשט האלימים והגרוטסקיים של וילם דה קונינג, בסדרה "נשים", או מציור שדות הצבע של רותקו. ועדיין, האמנים הללו נמצאים יחד תחת המטרייה של האקספרסיוניזם המופשט. באמנות של האקספרסיוניזם המופשט ניתן לזהות קווים מקבילים סגנוניים רבים גם ביחס לאמנים הרוסים מראשית המאה ה-20, כמו וסילי קנדינסקי.

על אף שספונטאניות, או מראה ספונטאני, מאפיינים הרבה מהיצירות של האמנים באקספרסיוניזם המופשט, רבים מהציורים הללו כוללים תכנון מדוקדק, ובמיוחד לאור רוחב הממדים שלהם. כמו כן, האמנות המופשטת כוללת שאיפה לביטוי של רעיונות בנוגע לרוחני, ללא מודע ולתודעה האנושית, כפי שניתן לראות אצל אמנים כגון פאול קלה, וסילי קנדינסקי, ומאוחר יותר גם רותקו, ניומן ואגנס מרטין.[6]

בשנות החמישים האקספרסיוניזם המופשט הגיע למיינסטרים של האמנות, והדעות חלוקות בנוגע לסיבה לכך. הסגנון הופיע במהלך מלחמת העולם השנייה, והחל להיות מוצג בגלריות בניו יורק במהלך ראשית שנות הארבעים. עידן הפוסט-מלחמה בארצות הברית היה עידן של צנזורה אמנותית, אך הצגת נושאים מופשטים באמנות יכולה להיתפס כאקט א-פוליטי, ולכן, בטוח. או, שאם היצירה היא אכן פוליטית, המסר שלה מובן רק לאנשי המעגל הפנימי של עולם האמנות.[7]

ריצ'רד סטנקיוויץ', "Figure", שנת 1956, ברזל ובטון, מוזיאון וגן הפסלים הירשהורן

על אף שהתנועה מקושרת באופן עיקרי לציור, אמנית הקולאז', אן ריאן, כמו גם פסלים מסוימים, היו חלק אינטגראלי בה. בין הפסלים שנתפסים כחברים חשובים בתנועה ניתן למנות את דייוויד סמית ואשתו דורות'י דאהנר, הרברט פבר, איסמו נוגוצ'י, איברם לאסו, תאודור רוזאק, פיליפ פאביה, מארי קלארי, ריצ'רד סטנקיוויץ', לואיז בורז'ואה ולואיס נוולסון. בנוסף להם, האמנים דייוויד האר, ג'ון צ'מברלין, ג'יימס רוסטי, מארק די סוברו והאמנים ריצ'ראד ליפולד, ראול האגו, גיאורג ריקי, רובן נאקיאן ואף טוני סמית', סיימור ליפטון, ג'וזף קורנל ואחרים, היו חלק אינטגראלי בתנועה. רבים מהפסלים שהוזכרו לעיל היו חלק מתערוכת הרחוב התשיעי (Ninth Street Show), תערוכה חשובה בתולדות התנועה, שאצר לאו קסטלי בשנת 1951 בניו-יורק. לצד הציירים והפסלים, אסכולת ניו יורק של האקספרסיוניזם המופשט כללה גם כמה משוררים, ביניהם פרנק אוהרה, צלמים, כמו אהרון זיסקינד ופרד מקדארן, כמו גם אנשי קולנוע, כדוגמת רוברט פרנק.[8]

אף על פי שהסגנון התפשט במהירות לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית, המוקדים של הסגנון היו ניו יורק ואזור סן פרנסיסקו בקליפורניה.

היסטוריה

מלחמת העולם השנייה

במהלך התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, ובמהלך המלחמה עצמה, אמנים מודרניסטים, סופרים ומשוררים, כמו גם אספני וסוחרי אמנות חשובים, ברחו מאירופה מאימת הנאצים והתמקמו בארצות הברית. בין אלה שהגיעו לניו-יורק במהלך המלחמה נמצאים האנס נאמות', איב טנגאי, קיי סאג', מקס ארנסט, ג'ימי ארנסט, פגי גוגנהיים, לאו קסטלי' מרסל דושאן, אנדרה מסון, רוברטו מטה, אנדרה ברטון, מארק שאגאל, ז'אק ליפשיץ, פרנאן לז'ה ופיט מונדריאן. חשיבות מיוחדת נודעה לצייר ג'וזף אלברטס שהיה גם מורה חשוב לאמנות. אמנים אלו ביססו תפיסה אוונגרדית של האמנות. בתוך כך, דוגמה לתפיסות אלו ניתן למצוא בעבודתו ובפעילותו של אלפרד באר, מנהלו הראשון של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (Moma). רבים מאלה שלא ברחו במהלך שנות המלחמה, נספו. כמה אמנים - ביניהם פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס ופייר בונראד - נותרו בצרפת ושרדו.

המלחמה הותירה את הבירות האירופאיות, לשעבר מרכזי האמנות הגדולים, במצב של אנדרלמוסיה כללית וצורך לבנות את עצמן מחדש מבחינה כלכלית, פיזית ופוליטית. כך, את פריז, שקודם לכן הייתה בירת עולם האמנות המערבית, החליפה ניו-יורק כבירה החדשה. באמנות אירופה שלאחר המלחמה ניכרה המשכיות של הסוריאליזם, הקוביזם, הדאדא ועבודותיו של מטיס. בקרב אמני הדור החדש רווחו גם סגנונות כגון אמנות גולמית, הפשטה לירית או טאשיזם (המקבילה האירופית לאקספרסיוניזם המופשט). בארצות הברית החל לתפוס תאוצה דור חדש של אמנים שכונה אקספרסיוניסטים מופשטים, והוא נע במהירות למרכז הבמה האמנותית.

כך, בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה האקספרסיוניזם המופשט לתופעה אמנותית בינלאומית גדולה שמרכזה הוא ניו-יורק. זו הייתה התנועה האמנותית החשובה הראשונה שפותחה בארצות-הברית והראשונה שהשפיעה על האמנות האירופית. הממשל האמריקאי קידם סגנון זה על ידי ארגון תערוכות נודדות של אמנות זו בארצות שונות. ישנה סברה, הנתונה במחלוקת, לפיה זכתה קבוצה זו להעדפה וקידום מטעם ה-CIA במוסדות אמנות שונים במהלך שנות ה-50, וזאת כחלק ממאמץ להסיט את תשומת הלב האינטלקטואלית בעולם כולו מן הקומוניזם, במסגרת המלחמה הקרה. האמנות האמריקאית הריאליסטית של ימי השפל הגדול, הניו דיל ומלחמת העולם השנייה נתפסה כבעלת סדר יום חברתי ופוליטי, בעוד האמנות המופשטת הייתה, לכאורה, חפה מנטיות כאלה. בתוך כך, כמה גלריות אמנות מובילות החלו להציג יצירות אקספרסיוניזם מופשט בתערוכות ולרכוש אותן כחלק מהאוסף הפרטי. חלק מהגלריות הללו הן: גלריה Charles Egan,[9] גלריה Sidney Janis,[10] גלריה Betty Parsons,[11] גלריה Kootz,[12] גלריה Tibor de Nagy, גלריה Leo Castell וגלריה Tenth Stree.

גורקי, הופמן וגראהם

שנות הארבעים בניו יורק היו חגיגה של אקספרסיוניזם מופשט אמריקאי. השפעותיה האמנותיות של התנועה, שיובאו מאמנות אירופה, שולבו עם השפעות מאמנים בארצות הברית כמו האנס הופמן הגרמני וג'ון ד. גראהם האוקראיני. ההשפעות האמנותיות של גראהם על אמנות אמריקאית בלטו במיוחד בעבודותיו של ארשיל גורקי, דה קוניג, פולוק וריצ'רד פוסט-דארט. קשה להמעיט בערך תרומתו של גורקי, אמן אמריקאי ממוצא ארמני, לאמנות האמריקאית. עבודותיו במסגרת סגנון ההפשטה הלירית היו "שפה חדשה" בשדה האמנות, והוא השפיע על אמנים רבים אחריו. הספונטניות הציורית שניכרת בציוריו הבוגרים, כמו בציורים "The Liver is the Cock's Comb" משנת 1944, המצורף לערך זה, "One Year the Milkweed" ו-"The Batrothal II", מהווה מעין פרה-פיגורציה למה שייראה באקספרסיוניזם המופשט. מנהיגי אסכולת ניו יורק הכירו בהשפעה המשמעותית של גורקי על ציוריהם.[13][14]

האמן האנס הופמן היווה גורם חשוב ומשפיע על ההתפתחות וההצלחה של התנועה בארצות הברית, כמורה, מנטור ואמן. בין תלמידיו של הופמן הייתה לי קרסנר, והיא שהכירה להופמן את בעלה, ג'קסון פולוק. בין בני הטיפוחים של הופמן נמצא מבקר האמנות, קלמנט גרינברג, שהפך לקול חשוב למדי בציור האמריקאי.[15] קלמנט גרינברג היה גם אחד ממנסחי האידאולוגיה האמנותית של הקבוצה ומתומכיה. במאמרו "ציור מהסוג האמריקאי" (1955) הוא הציג כמה מאבני יסוד להיווצרותה של התנועה. בתוך כך הוא מזכיר ההשפעה של האמנות האירופית האקספרסיוניסטית בכלל, ושל אמנים כגון אנרי מאטיס, פיקאסו, ז'ואן מירו ואחרים. כמו כן, גרינברג מציין את החשיבות הרבה שהייתה להצגת ציוריו המופשטים המוקדמים של וסילי קנדינסקי באוסף סולומון גוגנהיים בניו-יורק. גרינברג טוען כי "כתוצאה מכל זאת יכול היה דור של ציירים אמריקאים להתחיל בקריירה שלו כשהוא מעודכן ברוח הזמן ומצויד בתרבות אמנותית לא קרתנית". השפעתה של האמנות האירופית התחזקה עם הגירתם של אמנים אירופים שונים לארצות הברית. גורם נוסף אותו מונה גרינברג הוא קיומם של אמצעים לעבודה חופשית שניתנו לאמנים בשנות השלושים והארבעים בידי פרויקט האמנות של ארגון WPA.

פולוק וההפשטה

בסוף שנות הארבעים, גישתו הרדיקלית של פולוק לציור עשתה מהפיכה בציור המודרני. פולוק הבין שהמסע בדרך ליצירת האמנות חשוב כמו היצירה עצמה. אבחנותיו האמנותיות הגדירו מחדש מה המשמעות של הפקת אמנות; הוא התרחק מהציור הקלאסי על כן הציור לטובת פריסה של קנבס לא מתוח על פני הרצפה, כך שניתן לצייר עליו מארבעה כיוונים; לצורך כך הוא השתמש בטכניקות של ציור, הכתמה, טפטוף, צביעה והתזה של צבע, באקט שפרץ את גבולות הציור המסורתי.[16] אמני אקספרסיוניזם מופשט אחרים הושפעו מפריצת הדרך של פולוק, ויצרו פריצות דרך עצמאיות משלהם. וכך, החידושים שהכניסו לציור האמנים דה קוניג, פראנץ קליין, רותקו, פיליפ גוסטון, האנס הופמן, קליפורד סטיל, ברנט ניומן, אד ריינהארט, פוסט-דארט, רוברט מודרוול, פטר ולקוס ואחרים, פתחו במידה רבה את השערים למגוון שהופיע באמנות שנוצרה לאחר מכן.

ציור פעולה

אחד מן הפיתוחים של האקספרסיוניזם המופשט הוא מה שמכונה 'ציור פעולה' או 'ציור מחווה' (באנגלית: Action painting ולעיתים גם Gestural abstraction). זוהי טכניקת ציור בה צבע ניתז, מטופטף או נמרח על גבי משטח הציור באופן ספונטאני. עבודת הציור בסגנון זה מערבת את הגוף יותר מאשר בציור מסורתי, והעבודה הסופית לעיתים קרובות מדגישה את הפעולה הפיזית שבה נעשה הציור, כמרכיב מרכזי ביצירה. הצופה בציורי פעולה יראה לעיתים קרובות משיכות מכחול רחבות, טיפות צבע והתזות צבע, לצד עדויות ציוריות נוספות לפעולה הפיזית שהתרחשה בזמן עבודתו של האמן (ומכאן השם: ציור פעולה).[17]

סגנון ציור הפעולה היה נפוץ משנות הארבעים ועד ראשית שנות השישים של המאה העשרים, והוא קשור בתנועת האקספרסיוניזם המופשט (מבקרי אמנים לעיתים מחליפים בין המונחים "ציור פעולה" ו"אקספרסיוניזם מופשט").[18] בנוסף, לעיתים קרובות נעשית השוואה בין ציור הפעולה האמריקאי לבין זרם הטאשיזם הצרפתי. אסכולת ניו יורק, תנועת אקספרסיוניזם מופשט אמריקאית משנות הארבעים והחמישים, מזוהה גם היא עם זרם ציור הפעולה, זאת במיוחד ביחס לאמנים כגון פולוק, דה קונינג, קליין ואחרים.[19] אלה זוהו עם המונח "ציור פעולה", על רקע הדגש שניתן בעבודתם על ספונטאניות ופיזיות בתהליך הציור.[20]

פולוק ודה קוניג נחשבים לאמנים הראשוניים בזרם זה. מתוך השראה מהאוטומטיזם הסוריאליסטי מחד, ומאקספרסיוניזם המופשט מאידך, הם פיתחו שפה אמנותית חדשה שיצרה מהפך יצירתי באמנות. בשפה זו, "נבנה שדה פתוח של מחוות חופשיות - של צורות החודרות באורח הדדי זו אל זו ויוצרות מכלול המכסה את שטח פני הבד".[21] המכלול הציורי ביצירותיהם לא מבליט צורה או אובייקט בודד על פני אחרים, כי אם יוצר תחושה של אנרגיה ודחיסות המורכבת מסימנים נעים שנדמה שממשיכים אל מעבר לשטח הקנבס.[22]

המונח "ציור פעולה" נטבע בשנת 1952 על ידי מבקר האמנות האמריקאי הארולד רוזנברג, בחיבורו "ציירי הפעולה האמריקאים".[23] בחיבור הוא זיהה תפנית אסתטית משמעותית בקרב אמני ומבקרי האמנות של אסכולת ניו יורק. רוזנברג תפש את בד הציור כ"שטח שנועד לפעולה" ("an arena in which to act"). כך, המעשים והאמצעים שהושקעו בתהליך הציור נתפסו כחשובים יותר מהתוצר הסופי.[24] היחס של גרינברג לציור הפעולה נע משימת דגש על האובייקט, לשימת דגש על המאבק היצירתי עצמו, כאשר הציור המוגמר נתפס כמעין תוצר לוואי של פעולת היצירה עצמה. דה קוניג אמר על תהליך זה:[25]

"הציור אינו רק מה שעיניך רואות, אלא גם מה שמאחוריו ובתוכו. אינני מנסה לבנות ציור על עיצוב, צורה, קו או צבע. אני מצייר בדרכי כי רק כך אוכל להוסיף לציור דרמה, כאב, כעס, אהבה, דמות, רעיונות על החלל הציורי... באמצעות עיניך - זה הופך שוב לרגש או רעיון, ואין זה משנה אם הוא שונה מהרעיון שלי, כל עוד זה נובע מהציור, שיש לו עוצמה ומלאות".

קלמנט גרינברג היה מבקר אמנות משפיע נוסף בהקשר של זרם ציור הפעולה, לאור עניינו במאבק היצירתי שלדידו מתבטא בשטח הפנים של הציור. הפיזיות של משטחי הציור הקרושים והעמוסים, לדעת גרינברג, הם המפתח להבנת ציורי הפעולה.[26] במהלך שני העשורים הבאים, ההגדרה המחודשת של רוזנברג את האמנות כמעשה אמנות יותר מאשר האובייקט האמנותי, כתהליך יותר מאשר כתוצר, זכתה לתשומת לב והייתה בעלת השפעה. היא הניחה את היסודות לכמה תנועות אמנות גדולות, מההפנינג והפלוקסוס לאמנות המושגית, אמנות המיצג, אמנות המיצב ואמנות האדמה.

אמנות שדות הצבע

ברנט ניומן, "מי מפחד מאדום, צהוב וכחול IV", שנת 1969/70, הגלריה הלאומית החדשה, ברלין

בזירה הניו-יורקית פעלה קבוצת אמנים נוספת בהובלת האמנים מארק רותקו, בארנט ניומן וקליפורד סטיל. הקבוצה פעלה בין השנים 1947–1955 וסגנונה שונה ואף מקוטב ביחס לסגנונם של ציירי הפעולה.[27] אמנות שדות הצבע היא זרם בתוך האמנות המופשטת. ההשראה לסגנון היא vמודרניזם האירופאי והוא קשור באופן מובהק לאקספרסיוניזם המופשט. רבים מאמני שדות הצבע המוקדמים הבולטים היו מחלוצי האקספרסיוניזם המופשט. ציור שדות צבע מתאפיין בעיקר בשימוש במשטחים רציפים של צבע אחיד ושטוח הפרוסים על פני הבד או מוכתמים אל תוך הבד, ובמישור ציורי שטוח. אמני שדות הצבע שמו פחות דגש על מחוות, משיכות מכחול ופעולה לטובת עקביות בהיבטים של צורה ותהליך. בציור של זרם זה, "הצבע משוחרר מהקשר אובייקטיבי והופך לסובייקט בפני עצמו".[28] בשונה מהאנרגיה הרגשית, הטיפול בצבע וסימני המחוות שניכרים על פני השטח הציור אצל אמני אקספרסיוניזם מופשט כמו ג'קסון פולוק ווילם דה קונינג, ציור שדות הצבע נראה בתחילה כציור רגוע ומחמיר יותר.

סגנון זה נועד להגביר את הרושם החזותי שמותירים הצבעים ולהביא לעימות ביניהם לבין הצופה באמצעות צמצום: סילוק כל דימוי, צמצום פיגורציה וסמליות, פישוט המחווה ומיתון השימוש באור וצל בציור, שיכולים להסית את תשומת הלב מהצבע כשלעצמו. גישתם של ציירי הסגנון ביקשה להדגיש את הנשגבות שביצירה, ואת היכולת שלה לשקף תכנים טרנצנדנטיים. רק באמצעות הצבע, חשו האמנים, ניתן לגעת באופן ישיר בנשגבות. חיפושם אחר מהות טרנצנדנטית הביאה לרצון לבטל כל דימוי מוכר בציור ולכן, הם התנגדו לגיאומטריזציה של פיט מונדריאן ואף לסמלים קאליגרפיים או לטכניקה האוטומטיסטית של הסוריאליזם שמבקשים לבטא דימויים נתונים.[29]

הבחנה חשובה שמבדילה את ציור שדות הצבע מביטויים מופשטים אחרים היא הטיפול בצבע, בו ביקשו ציירי שדות הצבע לחולל שינוי. ציירי שדות הצבע רצו לשחרר את האמנות מרטוריקה מיותרת. אמנים כמו ברנט ניומן, מארק רותקו, קליפורד סטיל, אדולף גוטליב, מוריס לואיס, ז'ול אוליצקי, קנת נולנד, פרידל דזובאס, פרנק סטלה, ואחרים השתמשו לעיתים קרובות בצורות בסיסיות, חזרתיות ופשוטות למדי, תוך שימוש ברפרנסים בסיסיים לטבע ושימוש מפורש ופסיכולוגי בצבע. באופן כללי, אמנים אלה העדיפו דימויים מופשטים על פני דימויים ברורים שניתן לזהות. אמנים מסוימים ציטטו ביצירותיהם מאמנות ההווה או העבר, אך באופן כללי אמני שדות הצבע התייחסו להפשטה כמטרה בפני עצמה. באופן זה, האמנים התייחסו לכל ציור כדימוי אחיד, עקבי ומונוליתי, לעיתים קרובות כחלק מסדרה ובה ציורים קשורים.

בסוף שנות החמישים ובמהלך שנות השישים פעלו ציירי שדות הצבע בבריטניה, קנדה, אוסטרליה וארצות הברית. בארצות הברית הם פעלו במיוחד בניו יורק ובוושינגטון הבירה. אמנים אלה השתמשו בצורות של פסים, מטרות, דוגמאות גיאומטריות פשוטות וברפרנסים לדימויי נוף ולטבע.[30] ציור שדות הצבע קשור בזרמים נוספים כגון מופשט פוסט-ציורי, סופרמטיזם, אקספרסיוניזם מופשט, Hard-edge painting והפשטה לירית. בתחילה, המונח התייחס לסוג מסוים של אקספרסיוניזם מופשט, ובמיוחד ליצירתם של מארק רותקו, קליפורד סטיל, ברנט ניומן, רוברט מוטרוול, אדולף גוטליב וכמה סדרות ציורים מאת ז'ואן מירו. מבקר האמנות קלמנט גרינברג ראה את ציור שדות הצבע כקשור לציור הפעולה אך גם שונה ממנו.

כיוונים והשפעות

הצייר הקנדי, ז'אן-פול ריופל (1923-2002), חבר בתנועת האוטומטיזם של אמנים ממונטריאול שהושפעו מהסוריאליזם, סייע משנת 1949 בהטמעת סגנונות הקרובים לאקספרסיוניזם המופשט אל תוך עולם האמנות הפריזאי. ספרו פורץ הדרך של מישל טאפיה, "אמנות גולמית" (Un art Autre) משנת 1952, היה בעל השפעה רבה בהקשר זה. כאוצר, טאפיה גם קידם את עבודותיהם של פולוק והופמן באירופה. בשנות השישים, התנועה כבר נטמעה בעולם האמנות המערבית, אך עדיין המתודות והמרכיבים השונים שבה נותרו משפיעים למדי באמנות; אלה עיצבו באופן עמוק עבודות של אמנים מאוחרים רבים.

כמה כיוונים שונים הופיעו במסגרת האקספרסיוניזם המופשט בשנות החמישים והשישים. דוגמה לכך היא סגנון "הקצוות החדים". כמו כן, בתגובה לממד הסובייקטיבי של האקספרסיוניזם המופשט, צורות אחרות של הפשטה גיאומטרית החלו להופיע אצל אמנים מהמעגלים האוונגרדים של האמנות. קלמנט גרינברג הפך לקול של תנועת המופשט הפוסט ציורי, ואצר תערוכה רבת השפעה של ציור חדש, שהופיעה במוזיאוני אמנות חשובים ברחבי ארצות הברית בשנת 1964. בנוסף, תנועות כמו אמנות שדות הצבע, טאשיזם, ההפשטה הלירית, פופ ארט, המינימליזם, הפוסט-מינימליזם והנאו-אקספרסיוניזם הופיעו ככיוונים חדשים ורדיקליים באמנות המופשטת או בהשפעה ממנה.[31] התנועות שהופיעו כתגובה ישירה לאקספרסיוניזם המופשט, או כקריאת תיגר נגדו, החלו בהופעת סגנון הקצוות החדים והפופ ארט, ובייחוד אנדי וורהול, קלאס אולדנבורג ורוי ליכטנשטיין. עם זאת, ציירים רבים - כדוגמת ג'ול אוליצקי, חואן מיטשל ואנטוני טאפיה המשיכה ליצור בסגנון האקספרסיוניזם המופשט לאורך שנים רבים, מה שניתן לראות בקרב אמנים רבים גם כיום. על כל אלה יש להוסיף שהתנועות האנטי-פורמליסטיות הרדיקליות של שנות השישים והשבעים - הפלוקסוס, הנאו-דאדא, האמנות המושגית והתנועה לאמנות פמיניסטית - המתבססות על החידושים של האקספרסיוניזם המופשט וממשיכות אותם, כל תנועה בדרכה ובסגנונה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גרינברג, קלמנט, ציור "מהסוג האמריקאי", המדרשה, גיליון מס' 3, 2000, עמ' 65–83.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקספרסיוניזם מופשט בוויקישיתוף

אקספרסיוניזם מופשט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Karl Ruhrberg, Art of the 20th Century, Taschen, 2000
  2. ^ Hess, Barbara, and Uta Grosenick, Abstract expressionism., Taschen, 2005
  3. ^ Abstract Expressionism, Encyclopaedia Britannica
  4. ^ Barnett Newman Foundation, פריט ארכיוני מס' 18/103
  5. ^ Frascina, Francis ed, Shapiro, David/Cecile. Abstract Expressionism: The politics of apolitical painting, Pollock and After: The Critical Debate, London: Routledge, 2000, עמ' 189-190
  6. ^ Catherine de Zegher and Hendel Teicher, 3X Abstraction: New Methods of Drawing, NY: Yale University Press, 2005
  7. ^ Serge Guilbaut, How New York Stole the Idea of Modern Art, University of Chicago Press, 1983
  8. ^ Marika Herskovic, Americancan Abstract Expressionism of the 1950s An Illustrated Survey, New York School Press, 2003, עמ' 11-13
  9. ^ (McNeil, George (2008
  10. ^ Janis Gallery abstract, New York Magazin, ‏31.1.1972
  11. ^ Summers, Claude J. (2004). The Queer Encyclopedia of the Visual Arts. ISBN 9781573441919.
  12. ^ Scott, William B.; Rutkoff, Peter M. (24 באוגוסט 2001). New York Modern. ISBN 9780801867934. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ אתר למנויים בלבד Richard Dorment, ‏Arshile Gorky: A Retrospective at Tate Modern, review, The Telegraph, 8 February 2010
  14. ^ ARSHILE GORKY A RETROSPECTIVE, TATE
  15. ^ Hans Hofman - BIOGRAPHICAL CHRONOLOGY
  16. ^ Appignanesi, Richard, et al, Introducing Postmodernism, Cambridge: Ikon Books, 2003, עמ' 30
  17. ^ Action painting, MoMa
  18. ^ Art History Definition: Action Painting, Thought.co
  19. ^ Action Painting, ENCYCLOPEDIA OF ART
  20. ^ Action painting, Artsy
  21. ^ נורית הדס, עיונים באמנות המאה העשרים, חולון: המרכז לחינוך טכנולוגי, 1996, עמ' 346-347
  22. ^ נורית הדס, עיונים באמנות המאה העשרים, עמ' 346-347
  23. ^ Harold Rosenberg, The American Action Painters
  24. ^ Action Painting, Artsy
  25. ^ נורית הדס, חידושים באמנות המאה העשרים, עמ' 346
  26. ^ Action Painting, ENCYCLOPEDIA OF ART HISTORY
  27. ^ נורית הדס, עיונים באמנות המאה העשרים, עמ' 356
  28. ^ "Themes in American Art: Abstraction". National Gallery of Art. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2011. נבדק ב-11 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה).
  29. ^ נורית הדס, עיונים באמנות המאה העשרים, עמ' 357-358
  30. ^ "Colour Field Painting". Tate. Retrieved May 2, 2014
  31. ^ Aldrich, Larry. Young Lyrical Painters, Art in America, v.57, n6, November–December 1969, pp.104–113.
זרמים באמנות
אמנות העת העתיקה יוון העתיקה • רומא העתיקה • מצרים העתיקה • הסהר הפורה
אמנות ימי הביניים אמנות מרובינגית • אמנות קרולינגית • אמנות רומנסקית • אמנות גותית • ביזנטיון
הרנסאנס מנייריזם
אמנות מזרחית אמנות סינית • אמנות יפנית
אמנות העת החדשה בארוק • רוקוקו
אמנות מודרנית נאו-קלאסיציזם • רומנטיציזם • פרה-רפאליטים • אר נובו • אר דקו • ריאליזם (אמנות) • פוינטיליזם • אימפרסיוניזם • פוסט-אימפרסיוניזם • נאו-אימפרסיוניזם
אמנות המאה ה-20 וה-21 אמנות מופשטת • קוביזם • אקספרסיוניזם • פוטוריזם • קונסטרוקטיביזם • סוריאליזם • אקספרסיוניזם מופשט • פוביזם • פופ ארט • אופ ארט • נאו-גאו • דאדא • אסתטיקת יחסים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37424741אקספרסיוניזם מופשט

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אקספרסיוניזם_מופשט&oldid=2421883"