אמנות ביזנטית

אמנות ביזנטית היא כלל האמנויות שהיו נפוצות בתקופה הביזנטית, החל מן המאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-9, אז סטתה האמנות באירופה מן האמנות של האימפריה הביזנטית המזרחית. הסגנון הביזנטי באמנות שומר במידה רבה בחלקים של האימפריה הביזנטית המזרחית והתפתח שם לאמנות איקונית בשנים המקבילות לאמנות הרומנסקית והגותית באירופה.

הסגנון הביזנטי באמנות

היסטוריונים שונים בתחום תולדות האמנות תיארו את האמנות הביזנטית, מתוך השוואה לאמנות היוונית והרומית, כדרדור ביכולות האמנותיות של בני התקופה, אולם חוקרים אחרים מצאו בסגנון יכולת חדשנות אמנותית רבה. הסגנון התאפיין בסכמתיות ובשימוש בסימבוליזם נוצרי. הוא שואב רבות גם מן האמנות היוונית-רומית. שילוב זה יצר תיאור סימבולי ייחודי המכיל גם הקשרים ריאליסטיים (בתיאור דמויות, בתיאור ארכיטקטוני ועוד).

הסגנון מבוסס על התעניינות לא בגוף האדם והאדם עצמו אלא בהדגשת אלמנטים פחות גשמיים: פרופורציות גוף גוציות ביחס 1:5 של הראש לגוף, כיסוי הגוף וחשיבות הבגד, תיאור פנים עם עיניים גדולות ומשטחי לחיים ארוכים.

תוך שילוב מסורות קודמות, יצרה האמנות הביזנטית סכמות סימבוליות לתיאור העולם והאדם. במסגרתן נשענו סמלים נוצריים חדשים (כמו למשל תיאורי אותו האיש) על מסורות פגניות ויהודיות קודמות. התיאור היה שטוח על פי רוב, וכלל אלמנטים ריאליסטיים, שהצטרפו לפירוש אלגורי לברית החדשה והתנ"ך. אמנות הציור התבטאה בעיקר בשימוש בטכניקת המוזאיקה (פסיפס) ובמסגרתה הושם דגש על תיאור בעל נפח מסוים אך עם שימוש בקווי מתאר מפרידים (קונטור). הרקע היה פעמים רבות עשוי מאבני פסיפס מוזהבות שהעניקו לסצנה המתוארת אופי שמימי.

בפיסול מן התקופה הביזנטית בולטת ההשפעה של הפיסול הפגני בעיצוב דימויי הגוף. שלא כמו באמנות הרומית, הפיסול הביזנטי, בדומה לציור, יוצר הכללה של דמות האדם ומתמקד יותר בקומפוזיציות סטטיות וסימטריות, ופחות בתיאור תנועה. עם זאת נשמרת צורתו של האדם, ונמשכת ההתייחסות אל נושאים "קלאסיים" בעיצוב הדמויות.

את רובו של הפיסול הביזנטי ניתן למצוא כתבליטים על גבי סרקופגים נוצריים. קבוצה גדולה מהם נשתמרה בעיר ארל, שבה שכנה העיר הרומית ארלטום. סוגה נוספת היא אמנות זעירה, ובה עיצבו תיבות של שרידי "קדושה" או חפצים יקרי ערך אחרים. פעמים רבות היו חפצים אלו עשויים משנהב מגולף ומעוטר.

בתבליט שנמצא על גבי "עמוד תאודסיוס" שבאיסטנבול, מחולקת הקומפוזיציה הסימטרית לשני פסי אורך. בחלק העליון מופיעים הקיסר ופמלייתו כשהם יושבים ומתבוננים כנראה בשבויים בחלק התחתון של התבליט. הם יושבים בין קשת אדריכלית בעלת עמודים עם כותרת קורינתית, ולובשים בגדים הדומים לביגוד מן התבליטים הפגניים. עם זאת, יש בצורת הצגתם סכמתיות מסוימת בישיבה החזיתית לגמרי ובעובדה כי יש פערי גודל בין דמויות שונות בתוך התבליט - דמויות חשובות יותר, כגון דמות הקיסר, הן גדולות יותר.

אדריכלות ביזנטית

ערך מורחב – אדריכלות ביזנטית

המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ברוונה - מבנה מרכזני בצורת צלב

גם האדריכלות הביזנטית הושפעה מהאדריכלות של האימפריה הרומית, שאותה החליפה. המאפיין העיקרי באדריכלות הציבורית היה הפיכתם של טיפוסי בנייה רומיים לטיפוסי בנייה נוצריים. הבזיליקה, לדוגמה, אשר שימשה בתקופה הרומית כמבנה שלטון ומשפט, עברה התאמה ושימשה כעת את הכנסייה הנוצרית, משום שמבנה זה איפשר לשלב קהלים גדולים בפולחן. במקום בו הוצג פסלו של הקיסר עמד כעת "מזבח" נוצרי.

גם טיפוסי בנייה אחרים הפכו לנוצריים כגון מבנה "זיכרון", מבנה מרכזני בצורה של עיגול (רוטונדה) או צלב, אשר שימש בתקופה הרומית כמבנה קבורה, משמש באדריכלות הביזנטית הן כמבנה מעל קברים (מאוזוליאום) והן כמבנה המציין אירועים יוצאי דופן, שהקהל המבקר בהם יכול לנוע באופן לא מאורגן אל מרכז המבנה שבו שוכן הקבר, המזבח.

דוגמאות לכנסיות ביזנטיות בולטות ומפורסמות הן איה סופיה באיסטנבול, בזיליקת סן ויטאלה, המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ועוד מספר מבנים ברוונה, בזיליקת סן מרקו בוונציה, כנסיית הקבר בבית לחם, מנזר דפני ביוון ועוד.

גלריית תמונות

• 
  קשת קונסטנטין, רומא.
• 
  פסל ארבעת הטטררכים, בכנסיית סן מארקו בוונציה.
• 
  הקיסר קונסטנטינוס בפסיפס בכנסיית סן ויטלה ברוונה.
• 
  פסיפס בבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה.
• 
  פסיפס המציג דגם עיטורי, המאוזוליאום של גאלא פלקידיה, רוונה.
• 
  מדליון גאלא פלקידיה.
• 
  לוחית שנהב מגולפת מקונסטנטינופול, סוף המאה השישית.

ראו גם

• התקופה הביזנטית בארץ ישראל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28492293אמנות ביזנטית