סוריאליזם

סוּרֵיאָלִיזְם הוא זרם באמנות שפעל בין שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, מרכזו היה בפאריס והוא כלל ציירים, סופרים, משוררים, מוזיקאים, אנשי קולנוע ואדריכלים ועוד. מקור המילה סוריאליזם הוא הלחם מהמילה הצרפתית surréalisme, המורכבת מ־sur - מעל, ו־réalisme - מציאותיות, ומשמעותו: מעל המציאות. מילה שהגה המשורר גיום אפולינר ב-1917. שנים אחר כך, אנדרה ברטון, אבי התנועה, אימץ את השם הזה לקבוצה שהתקבצה סביבו בעקבות התפרקות הדאדא. הסוריאליסטים ראו עצמם כתנועה פילוסופית ומהפכנית ושילבו בעבודותיהם אלמנטים של הפתעה וחוסר הגיון.

רקע היסטורי

הסוריאליזם התפתח מתנועת הדאדא, שנוסדה ב-1916 בציריך הנייטרלית, במקביל לזוועות מלחמת העולם הראשונה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון - באקראי (ואולי כך נקבל עולם טוב יותר, ללא מלחמות). אך בשונה מהדאדא ששלל את הכול ויצר אבסורד, מטרת הסוריאליזם הייתה למצוא פתרון לשלילה, לבעיות הנפש. הם חשבו כי באמצעות האמנות ניתן יהיה לפתור את הבעיות של העולם.

הסוריאליזם מיזג את חוסר ההיגיון של הדאדא עם המושג של מחשבה טהורה, חופשית וחסרת מגבלות ההגיון, בדומה ל"מחשבות" שיש בחלימה, בטירוף או באסוציאציה חופשית. הם הזמינו אנשים שיספרו להם את חלומותיהם. לדעתם החלומות הם המחשבות הפנימיות של האדם ללא שליטת ההגיון - התת-מודע, והם התייחסו לחלומות כאל יצירה סיפרותית. מטרת הציור הסוריאליסטי היא לגרום לצופה בתמונה זעזוע ולחצות גבולות מחשבתיים. ניתן לשער אם כך, שהסוריאליסטים קיוו להשפיע על דעתו של הצופה ולהקנות לו את רעיונות הקבוצה. המניפסטים הסוריאליסטים ראו במטורפים אמנים, ודרשו את ביטול בתי המשוגעים.

ההגיון מאחורי הסוריאליזם מבוטא באחד המניפסטים כהיפוך של שיר הייקו. השיר היפני הוא "יתוש\ הסר כנפיו\ פלפלת". הסוריאליזם בוטא אפוא דרך השיר "פלפלת\ הוסף כנפיים\ יתוש".

ציור סוריאליסטי

הזרם הסוריאליסטי פרח בפריז בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, ועם מייצגיו הבולטים נמנו: רנה מגריט, ז'ואן מירו, מקס ארנסט, סלבדור דאלי ועוד.

הציור הסוריאליסטי מתחלק לשתי קבוצות: סוריאליזם פיגורטיבי וסוריאליזם מופשט.