אירית

אירית
Gaeilge na hÉireann

מדינות	אירלנד, הממלכה המאוחדת (במיוחד בצפון אירלנד), ארצות הברית, קנדה, ניו זילנד, ארגנטינה ואוסטרליה
אזורים	מערב אירופה, צפון אפריקה, אוקיאניה
דוברים	1,600,000
שפת אם	70,000
כתב	אלפבית לטיני
משפחה	הודו-אירופית קלטית גוידלית אירית
לאום	שפה אזורית: (צפון אירלנד)
ארגון	האיחוד האירופי
מוסד	פורס נא גייליגה
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

אחוז בעלי הידע בשפה האירית לפי אזורים, נכון לשנת 2011

אירית או גאלית אירית (באירית: Gaeilge או Gaeilge na hEireann; באנגלית: Irish או Irish Gaelic) היא שפה ממשפחת השפות הקלטיות שנוצרה באי אירלנד ומדוברת על ידי העם האירי. לאירית מעמד חוקתי כשפה הרשמית הראשונה של אירלנד, על אף שרק מיעוט מהאוכלוסייה דובר אותה כשפת אם; לעומת זאת, תושבים רבים דוברים אותה כשפה שנייה. בצפון אירלנד, האירית מוכרת כשפת מיעוט ובאיחוד האירופי היא משמשת כשפה רשמית. הפורס נא גייליגה הוא הגוף הציבורי באירלנד האחראי לשימור ולהפצתה של השפה ברחבי האי. השפה האירית הייתה לשפתו העיקרית של העם האירי לאורך רוב ההיסטוריה המתועדת שלו, והם אף הפיצו אותה לאזורים אחרים, כמו סקוטלנד והאי מאן, בהם התפתחו ממנה הגאלית סקוטית והמאנית בהתאמה. הספרות בשפה האירית היא העתיקה ביותר מבין שפות מערב אירופה.

רקע והיסטוריה

אירית שייכת לענף הגוידלי של השפות הקלטיות, אשר ראשיתו בהגירת הקלטים מבריטניה לאירלנד באמצע האלף הראשון לפנה"ס, הגירה שיצרה נתק לשוני בין הקלטים שבאירלנד לקלטים שבבריטניה. בחלוף הדורות הביא נתק זה להתפתחות שתי שפות שונות - ברטונית, בבריטניה וגוֹידלית באירלנד. שתי השפות הללו המשיכו להתפתח ולהתפצל לניבים ולשפות שונות. הברטונית התפצלה לשפות שגלגוליהן המודרניים הם הוולשית, הברטונית והקורנית ואילו הגוידלית התפתחה לניבים שונים (ובמרוצת השנים נפלה ה-ד' משמה כתוצאה משינוי פונטי), והיגרה גם לסקוטלנד ולאי מאן, בהם הפכה לגאלית הסקוטית (Gàidhlig na hAlban - שם זה משמר זכר אורתוגראפי ל-ד' האבודה) ולגאלית מאנית (Gaelg Vannin). הגיית שמה של השפה בניבים הסקוטיים הוא "גאליק", בקמץ ולא בצירי, ועל-כן מעוברתת ל"גאלית". הדמיון בין הכתיב העברי של השם "גאלית" לבין "גאליה" (Gaul), שמה של צרפת הקלטית הקדומה (ותושביה, ה"גאלים" - Gauls), הוא מקור לטעויות נפוצות, אולם הקשר בין שני המונחים מקרי בהחלט.

האירית הייתה שפת הרוב המוחלט באירלנד עד לתחילת המאה ה-19, וגם כובשים זרים אימצו אותה כשפתם. האנגלים, שפלשו לאירלנד לראשונה במאה ה-11 והביאו איתם את השפה האנגלית (ובהתחלה גם את הצרפתית, שפת האצולה האנגלו-נורמאנית), הצליחו בקושי רב לשמור על זהותם הלשונית, ובמשך מאות שנים, רבים מהם אימצו את השפה האירית. האנגלית הייתה מדוברת בעיקר בערים, אולם משקלן של הערים באירלנד הכפרית ברובה היה זניח. כל עוד היה לתושביה הקלטים של אירלנד קיום מדיני עצמאי, השפה האירית שגשגה ושימשה כלשון תרבות וספרות. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה אף עודדה את השימוש בשפה האירית בכל אירלנד, גם בהתחום (שטח השלטון האנגלי הישיר באירלנד), ואף ביקשה ללמוד את השפה בעצמה.

בראשית המאה ה-17 השלימו הבריטים את תהליך הכיבוש האיטי של אירלנד, בו החלו 500 שנה קודם לכן, ונישלו את האצולה האירית מריבונותה ורכושה, דבר שהביא במהרה לקריסת האירית כשפת שלטון ותרבות. במהרה התפתח באירלנד תהליך של נטישת האירית לטובת האנגלית. נוצר באירלנד מצב חברתי-לשוני הנקרא דיגלוסיה, במסגרתו ישנן שתי שפות המדוברות על ידי אותה האוכלוסייה, ומצב בו הדורות הצעירים דוברים בעיקר אנגלית, דורות הביניים דוברים את שתי השפות במקביל והדורות המבוגרים הדוברים בעיקר אירית. תהליכים אלו הואצו מאד במאות הבאות בעקבות מספר סיבות:

• התפתחות משמעותית של הערים באירלנד וגידול משקלן הן מבחינה דמוגרפית והן מבחינה שלטונית, כלכלית ותרבותית.
• הגירתם של מאות אלפי אנגלים וסקוטים לאירלנד (בייחוד לצפון) שהביאו איתם את השפה האנגלית. מצד שני, כוונות ההגירה של מאות אלפי אירים לארצות הברית ולקנדה, שעודדו בקרבם את הצורך ללימוד אנגלית.
• רעב תפוחי האדמה הגדול באמצע המאה ה-19, אשר גרם למותם או להגירתם של 2 מיליון אירים כפריים, רבים מהם דוברי אירית.
• כניסתה של מערכת החינוך הבריטית לאירלנד, שאסרה על הלימוד בשפה האירית עד שנת 1871
• הכנסייה הקתולית, שעודדה שימוש בשפה האנגלית על פני השפה המקומית עד שנת 1890

תפוצת דוברי אירית באירלנד - 1871

בשלהי המאה ה-18 השתוו האירית והאנגלית מבחינה דמוגרפית, ונסיגת האירית המשיכה בהתמדה לאזורים הולכים ומצטמצמים בהם נותרה האירית מדוברת. האירית נותרה נפוצה בעיקר באזורי הכפר במערב אירלנד, והאנגלית הפכה נפוצה מאד בערים הגדולות ובמזרח האי. למרות שהאירית הפסיקה להיות שפת הדיבור העיקרית, במהלך המאה ה-19 היא נותרה שפתם העיקרית של לפחות 3 מיליון מתושבי אירלנד. היא הייתה השפה העיקרית בשימוש במערכת המשפט והחוק ובמערכת הפוליטית, על אף הידע של השופטים, הפוליטיקאים ועורכי הדין באנגלית, וגם במרחב העסקי והמסחרי היו משתמשים בעיקר באירית.

רק בשלהי המאה ה-19, עת גוויעתה של האירית הפכה לעובדה מוגמרת, החלה להתפתח מודעות לשימור השפה. ברם, מגמה זו, שהייתה חלק מתהליך כולל של התעוררות לאומית באירלנד, באה לידי ביטוי גם בספורט, בספרות, בשירה ובתיאטרון והובילה בסופו של דבר גם לעצמאותה של אירלנד. התעוררות זו הייתה נחלתם של אירים עירוניים, רובם הגדול דוברי אנגלית, ותרומתם לשיקום מעמדה של השפה האירית הייתה בעיקר במישור העקרוני: האירית החלה להיתפש כשפתו הלאומית של העם האירי, על אף שבמישור המעשי המשיכה השפה לדעוך, ובראשית המאה העשרים דיאלקטים רבים מתו עם דובריהם האחרונים. חלק מאותם דיאלקטים זכו לתיעוד בלשני מקיף בטרם נעלמו. בזכותם ידוע, למשל, שהדיאלקטים של מחוז קלייר היוו מעבר הדרגתי מהדיאלקטים של קונכט (המדוברים עד היום בקונמארה, ממערב לעיר גולווי) לדיאלקטים של מנסטר (המדוברים עד היום במחוז קרי), שנבדלים מאד זה מזה, וכי הדיאלקט של האי ראכלין (Rathlin Island), מול החוף של מחוז אנטרים בצפון אירלנד, היה דיאלקט מעבר בין הגאלית של צפון אירלנד (המדוברת עד היום במחוז דונגאל) לבין הגאלית של דרום סקוטלנד.

שינוי ממשי במעמדה של האירית החל רק עם הקמתה של אירלנד כמדינה עצמאית ב-1922, שהפכה את האירית לשפתה רשמית. תהליך התקינה של האירית כשפה רשמית סייע רבות הן להנחלתה מחדש והן לחידוד ההבדלים בינה לבין אחיותיה בסקוטלנד ובאי מאן, שכן האירית התקנית מבוססת בעיקרה על הדיאלקטים של מאנסטר וקונכט, הרחוקים יותר גאוגרפית ולשונית מהדיאלקטים של השפות הגאליות האחרות. עם זאת, גם כיום ישנם דיאלקטים של גאלית אירית וגאלית סקוטית אשר קרובים יותר זה לזה מבחינה לשונית מאשר לדיאלקטים אחרים בתוך כל אחת משתי השפות.

על אף שהחוקה האירית הכירה בשפה האירית כשפתה הרשמית של המדינה החדשה ורוב הרפובליקנים שהקימו אותה היו מחויבים מאד לתחייתה, האנגלית נותרה השפה השולטת במסדרונות הממשל ואכיפת החוק אפילו באזורים בהם יותר מ-80% מהאוכלוסייה הייתה דוברת אירית. ניסיונות מסוימים להוביל העמקה של השפה ברחבי המדינה עלו בתוהו עם פריצת מלחמת האזרחים האירית בשנת 1922. לאחר המלחמה סומנו האזורים בהם נותרה השפה האירית שפת הרוב, ונקראו גיילטאכט. הממשלה האירית דחתה את מסקנות הוועדה המיוחדת לאזורים אלו שקבעה שמשרדי ומשרות ממשלתיות חייבות לחזור לעבוד בשפה האירית. מטרת אזורים אלו הייתה לשמר את השפה ובתקווה שמהם היא תתפשט לשאר חלקי האי. למרות תקווה זו, הייתה זו דווקא המדינה האירית שגרמה לאנגליזציה באזורי הגיילטאכט. הדוגמה העיקרית לכך הייתה במשרות שהציעה המדינה, שהיו למקור פרנסתם של רוב תושבי הגיילטאכט, כמו פקידי דואר, גובי מסים או מפקחים חקלאיים. למרות שכל עובד נדרש להציג תעודת הכשרה בשפה האירית, לא היה צורך אמיתי בשפה במהלך ביצוע העבודות. לעומת זאת, עובדי המדינה היו מחויבים לדעת אנגלית ברמה גבוהה ולהשתמש בה במהלך ימי עבודתם. בנוסף, אם אזרח היה רוצה להגיש בקשה למענק, לבקש חיבור לחשמל או להתלונן על מיסוי לא נכון, הוא היה חייב לעשות זאת בשפה האנגלית.

בימיה הראשונים ניסתה המדינה להגביר את השימוש באירית גם דרך מערכת החינוך, ונציגיה אף האמינו שבתוך דור תשוב האירית להיות השפה המדוברת במדינה. בשנת 1928 הפכו לימודי השפה האירית לשיעור חובה ובשנת 1934 היה צורך לעבור מבחן בשפה האירית על מנת לסיים את בית הספר התיכון. אולם, על אף התקוות הרבות, הביצוע של שיעורים ומבחנים אלו היה נתון לכישלונות רבים ובמבחן הזמן כשל בהפיכת השפה למדוברת. גם בפרלמנט ניסו תחילתה מספר פוליטיקאים לבצע נאומים בשפה האירית, אך עם הזמן הפסיקו. נשיא אירלנד הראשון, דאגלס הייד, אף נאם את הנאום הראשון שלו בפרלמנט בניב של מחוז רוסקומון, והקלטת נאום זה היא ההוכחה החיה היחידה שנותרה לניב זה.

במבחן הזמן, אחוז התושבים שדוברים אירית כשפתם הראשונה דעך עם הקמת המדינה, אך אחוז התושבים הדוברים את שתי השפות יחד עלה.

מעמד האירית כיום

אחוז דוברי השפה האירית ביום-יום, נכון לשנת 2011

השפה האירית מקבלת הכרה בחוקה של אירלנד כשפה הלאומית והראשונה של הרפובליקה של אירלנד, כשהאנגלית שנייה לה ברשמיותה. במשך עשרות שנים לא היו אומדנים אמינים להערכת מספר דוברי השפה האירית, שכן השאלות הרלוונטיות במפקד האוכלוסין האירי היו עמומות. נתוני המפקדים מלמדים בעקביות כי כ-40% מאזרחיה של אירלנד, שהם כ-1.8 מיליון איש כיום, יודעים אירית ברמה כזו או אחרת, אם כי ברור שעבור רובם הגדול מדובר בשפה זרה אותה הם למדו/לומדים בבית-הספר ואינם דוברים אותה. למפקד האוכלוסין של שנת 2006 נוספו שאלות בדבר תדירות השימוש בשפה האירית, ואשר נכללו גם במפקד של שנת 2011. בהנחה שיש מיתאם גבוה בין שימוש יומיומי באירית שלא בסיטואציות לימודיות במערכת החינוך, לבין שליטה באירית, הרי שנתוני המפקדים בדבר השימוש היומיומי באירית מאפשרים הערכה אמינה למספר דוברי השפה (באירלנד האנגלית שגורה בפי כול והיא שפה רשמית, כך שלא ייתכן מצב בו אדם שאינו שולט באירית ייאלץ להשתמש באירית באופן יומיומי). מפקד 2011 מלמד כי כ-94,000 איש (85,000 במפקד 2006) משתמשים באירית באופן יומיומי שלא בסיטואציות לימודיות, והם מהווים פחות מ-2.5% מאוכלוסיית אירלנד. עם זאת, מדובר בעליה של כ-11% מאז מפקד 2006, עליה ששיעורה גבוה משמעותית משיעור גידול אוכלוסיית אירלנד בין שני המפקדים (כ-6%). יתרה מכך, העלייה בהיקף השימוש היומיומי באירית מרוכזת בקרב הילדים והנוער (גילאי 3–19): מכ-31,000 (כ-3.1% משכבת הגיל, כ-34% מאוכלוסיית הדוברים) בשנת 2006 לכ-38,000 (כ-3.7% משכבת הגיל, כ-40% מאוכלוסיית הדוברים) בשנת 2011. מהנתונים מסתמנת מגמה של הצערת אוכלוסיית דוברי האירית, מגמה המגבירה את סיכויי ההישרדות של השפה, אשר נתפשת כשפה בסכנת הכחדה כבר למעלה ממאה שנה. על 94,000 המשתמשים באירית באופן יומיומי בתחומי הרפובליקה האירית מתווספים כמה עשרות אלפי דוברי אירית נוספים: חלקם בתחומי הרפובליקה האירית, אשר האירית בפיהם שוטפת אך אינם משתמשים בה באופן יומיומי, חלקם אזרחי צפון אירלנד (בה יש כ-170,000 בעלי ידע כלשהו באירית, ובקרבם מיעוט מסוים של דוברי אירית שוטפת ואף ילידית), וכן כמה אלפים בקרב הפזורות האיריות בשאר רחבי בריטניה, בארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה, ובודדים במדינות אחרות. ניתן להעריך את כל אוכלוסיית דוברי האירית בכ-120 עד 150 אלף. ההערכות בנוגע למספר הדוברים שהאירית היא שפת האם שלהם (רכשו אותה באופן טבעי מהוריהם) צנועות יותר, ונעות בין 20 ל-80 אלף.

אזורי הגיילטאכט הרשמיים

אזורים ספציפיים באירלנד, בעיקר לאורך חופה המערבי (מגווידור והאי טורי שבצפון ועד האי קליר שבדרום, ובמיוחד באזור קונמארה שממערב לעיר גולוויי), אשר בהם היה רוב לדוברי אירית בראשית ימי הרפובליקה האירית, הוכרו רשמית כ"גיילטאכט", וזכו לתמיכה ממשלתית נרחבת. עם הזמן אזורי הגיילטאכט הצטמקו, וכיום נותרו אזורים ספורים בלבד שבהם האירית נותרה שפת הרוב ושפת הקהילה. כמו כן, נתון שעולה מסקר נרחב שנערך באזורי הגיילטאכט מעיד שרק כרבע מאוכלוסיית אזורים אלו דוברת את השפה בתוך הבית. ישנם אזורים מסוימים באירלנד הנקראים ״הגיילטאכט האמיתיים״ ובהם כ-50% מהאוכלוסייה דוברת את השפה האירית - אזורים אלו תחומים בדרום קונמארה, מערב חצי האי דינגל וצפון מערב מחוז דונגאל. אזורי הגיילטאכט העיקריים נמצאים במחוז גולוויי וכוללים את קונמארה, איי אראן, קררו וספידל, במערב מחוז דונגאל ובחצאי האי דינגל ואיוורה שבמחוז קרי. ריכוזים קטנים יותר נמצאים במחוזות מאיו, מית׳, ווטרפורד וקורק. הקהילה הגדולה ביותר של דוברי אירית באזורי הגיילטאכט נמצאת בגווידור שבמחוז דונגאל.

אזור גיילטאכט	מפקד 2011	מפקד 2016	הבדל
מחוז קורק	982	872	110-
מחוז דונגאל	7,047	5,929	1,118-
העיר גולווי	636	646	10+
מחוז גולוויי	10,085	9449	640-
מחוז קרי	2,501	2,049	452-
מחוז מאיו	1,172	895	277-
מחוז מית'	314	283	31-
מחוז ווטרפורד	438	467	29+
סך הכל	23,175	20,586	2,589-

השפה הוכרה כשפת מיעוט בצפון אירלנד בשנת 1998 בעקבות חתימת הסכם יום שישי הטוב, שהביא לסיומו של הסכסוך בצפון אירלנד בין הממלכה המאוחדת לרפובליקנים הלאומנים האיריים. האירית מוכרת גם כאחת מהשפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

מאז ראשית קיומה של אירלנד כמדינה עצמאית נעשו מאמצים לשימור השפה האירית ולהרחבת תפוצתה. כל המסמכים הרשמיים באירלנד מופיעים באירית ובאנגלית, ופקידי הממשל, מרצים ותלמידים באוניברסיטה הלאומית של אירלנד, מורים בבתי ספר יסודיים ושוטרים מחויבים לדעת את שתי השפות. לכל הגופים הממלכתיים ללא יוצא מן הכלל, כמו גם לתאגידים ציבוריים רבים, שם אירי רשמי שפעמים רבות הוא המונח היחיד בשימוש יום-יומי. כל תלמידי בתי-הספר באירלנד מחויבים ללמוד את השפה, וישנו מערך בתי-ספר, Gaelscoileanna ("גיילסקולנה"), הפועל מחוץ לגיילטאכט, שבו האירית היא שפת ההוראה של כל מקצועות הלימוד. מערך הגיילסקולנה זוכה לפופולריות רבה, והתרחב ביותר מ-1000% במהלך העשורים האחרונים: מ-18 בתי-ספר בשנת 1972 ל-226 בתי-ספר בשנת 2016. נכון לשנת 2016 לומדים בגיילסקולנה כ-52,000 תלמידים, מתוכם כ-46,000 ברפובליקה של אירלנד וכ-6,000 בצפון אירלנד. לשם השוואה, בכל אזורי הגיילטאכט ביחד ישנם בסך הכול כ-13,000 תלמידי בית-ספר, מספר השקול למספר הכולל של תלמידי גיילסקולנה במחוז העיר דבלין לבדו. ברם, תופעת פריחת הגיילסקולנה ניכרת בעיקר בשכבות הגיל הנמוכות: בעוד שבקרב תלמידי בתי הספר היסודיים ברפובליקה של אירלנד, כ-36,000 (קרוב ל-7%) הם תלמידי גיילסקולנה, שיעורם בקרב תלמידי התיכונים עומד על כ-10,000, שהם 2.5% בלבד. הסיבה העיקרית לפער זה היא הפרישה המוגבלת של בתי הספר התיכוניים המלמדים באירית, הנובעת מכך שהקמת בית ספר תיכון כרוכה באילוצים מורכבים יותר, במשאבים מרובים יותר ובעמידה בקריטריונים נוקשים יותר מהנדרש מהקמת בית ספר יסודי. על-מנת לתת מענה לדרישה לחינוך תיכוני באירית באזורים בהם אין אפשרות להקים בית ספר תיכון שכזה, מוקמות לעיתים יחידות הוראה באירית במסגרת בתי ספר תיכוניים המלמדים באנגלית. זהו מענה חלקי בלבד, שכן תלמידי היחידות לומדים באירית רק חלק ממקצועות הלימוד, וממילא שפת הדיבור מחוץ לזמן השיעור היא אנגלית. היקף השימוש באירית כשפת הוראה באוניברסיטאות (מחוץ למחלקות השפה האירית) עודנו זניח, אולם בשנים האחרונות מסתמן גידול הן בביקוש והן בהיצע של תוכניות לימוד באירית (במיוחד בקמפוסים השונים של University College Galway ובתוכנית הלימודים Fiontar של Dublin City University).

שילוט דו לשוני בגן החיות באירלנד

הגידול בשימוש באירית מתבטא גם באמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה: ערוץ הטלוויזיה TG4, שכל תוכניות המקור שלו באירית, פועל מאז שנת 1996, ונודעה לו חשיבות רבה בקישור וגישור בין דוברי האירית באזורי הגיילטאכט השונים ומחוץ לגיילטאכט. בנוסף לו, פועלות באירלנד כמה תחנות רדיו דוברות אירית, כשהוותיקות שבהן הן Raidió na Gaeltachta ("ראדיו נא גיילטאכטה", המשדרת מקונמארה ומאזורי גיילטאכט אחרים) ו-Raidió na Life ("ראדיו נא ליפה", המשדרת מדבלין וקרויה על-שם נהר הליפי). שידורי טלוויזיה ורדיו באירית שכיחים גם בערוצים השונים בצפון-אירלנד, וקיימים, בתדירות מועטה, גם בערוצים דוברי האנגלית ברפובליקה האירית. בשנת 2002 הופיע בבלפאסט עיתון יומי באירית בשם Lá Nua ("לא נואה", שפירושו "יום חדש"). היומון יצא לאור במשך 6 שנים, אולם נסגר בשנת 2008.

התפתחות השימוש באירית כשפת חינוך ותקשורת לגיטימית קשורה באופן הדוק לכך שבדורות האחרונים עבר עיקר המשקל של הדיבור באירית מאוכלוסיית הגיילטאכט (שהניבים המדוברים בפיה הם המשך ישיר לרצף ההיסטורי של הגאלית) לאוכלוסיית "הדוברים החדשים" בכל אירלנד (שרובם מדברים באופן שוטף ואף ילידי אירית "מאונגלזת", המכילה מוטיבים רבים, הן בדקדוק והן באוצר-המילים, שמקורם אנגלי). ההבדל בין היכולות הלשוניות של שתי האוכלוסיות, העומד בדרך כלל בניגוד להבדל הסוציו-אקונומי ביניהן, יוצר דינמיקה מתמדת בשפת הדיבור ה"תקנית". דינמיקה זו מתגברת לנוכח ההבדלים הדקדוקיים בין ניבי הגיילטאכט השונים, ולאור העובדה שגם מחוץ לגיילטאכט דוברים שונים משתדלים לאמץ נורמות של ניבים שונים: בעוד שברפובליקה האירית משתדלים להיצמד לנורמות דקדוקיות של הניבים המרכזיים (קונמארה) או הדרומיים (בעיקר דינגל), בצפון אירלנד רווחות נורמות דקדוקיות של ניבי דונגאל שבצפון.

המבקר באירלנד נתקל בשפה האירית בעיקר בשלטי דרכים, שבהיותם מסמך רשמי, כתובים באירית ובאנגלית (או באירית בלבד בגיילטאכט). לכל המקומות באירלנד שם אירי לצד השם האנגלי. לעיתים מדובר בתעתיק שונה לאותו השם, כאשר בדרך כלל השם האנגלי הוא שיבוש של השם האירי ההיסטורי, כמו במקרה של העיר גולוויי (Galway באנגלית, Gaillimh "גאליב" באירית). לעיתים שני השמות שונים לגמרי, כמו במקרה של בירת אירלנד, הנקראת Dublin באנגלית ו-Baile Átha Cliath (באלאהאקליאה) באירית.

השפה האירית נפוצה גם מחוץ לאי אירלנד בעקבות גלי המהגרים הגדולים שיצאו מהאי לאורך המאות האחרונות. הפזורה האירית נמצאת בעיקר בממלכה המאוחדת ובצפון אמריקה, אך ישנן אוכלוסיות גדולות של אירים גם בארגנטינה, באוסטרליה ובניו זילנד. התנועה הגדולה הראשונה של אירים אל מחוץ למדינה התרחשה במאה ה-17, בעיקר לאחר השלמת הכיבוש של אירלנד על ידי אוליבר קרומוול, כשאירים רבים עזבו לאיים הקריביים. במאה ה-18 החלה עזיבה המונית של אירים לארצות הברית, בעיקר בשנות ה-40 של המאה ה-18, בעקבות רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד. מהגרים אירים הגיעו לראשונה לאוסטרליה בסוף המאה ה-18, לרוב כחיילים או כעצירים, ובשנות ה-60 של המאה ה-18, החלו להגיע גם משפחות אל היבשת, כשחלק מזרם מהגרים זה הופנה גם לניו זילנד. גוויעתה של האירית באירלנד והאטתו של זרם המהגרים, הביאה לירידת קרנה של השפה גם מחוץ לאי, בנוסף לשחיקתה הטבעית של השפה במדינות הזרות. למרות זאת, זרם חסידים המשיך ללמוד ולהפיץ את השפה במדינות השונות, מגמה שהתחזקה במחצית השנייה של המאה ה-20. כיום השפה האירית מלומדת בבתי ספר מסוימים מחוץ לאירלנד, בעיקר בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה ומסקר שנערך בין השנים 2006–2008, כ-22,279 אמריקאים טענו שהם מדברים אירית בביתם. עד תחילת המאה ה-20, השפה האירית הייתה שפת הקהילה באי ניופאונדלנד, בניב שהיה נקרא אירית של ניופאונדלנד, שהיה קרוב לניבים של פרובינציית מנסטר, אולם ניב זה נכחד ופינה את מקומו לשפה האנגלית.

מושגים איריים בשימוש יום יומי

שוטר אירי

לכל הגופים הממלכתיים, ולתאגידים ציבוריים רבים, שם אירי שלעיתים הוא היחיד הנמצא בשימוש יום-יומי. ראש ממשלת אירלנד מכונה טישך (Taoiseach - מנהיג) וסגנו הוא הטנשטה (Tánaiste - יורש). בית הנבחרים האירי מכונה "אֵירָכטָס" (Oireachtas), הסנאט הוא ה"שָאנד אירן" (Seanad Éireann) ואילו הבית התחתון הוא "דאל אֵירן" (Dáil Éireann - האסיפה האירית) או רק "דאל". חבר הבית התחתון הוא "טאכטה דאלה" (Teachta Dála - חבר האסיפה), המקוצר בראשי תיבות TD. משטרת אירלנד נקראת באופן רשמי "משמרות השלום של אירלנד" (Garda Síochána na hÉireann) ובדרך כלל רק "משמרות השלום" (An Garda Síochána), ואילו שוטרים הם "שומרים" (Gardaí, יחיד Garda). השימוש במינוחים האנגליים Police ו-Policmen נדיר, ואפילו תחנת המשטרה מכונה "תחנת גארדה" (Garda station). במקרים רבים רווח השימוש בתווית הידוע בשתי השפות - כך לדוגמה The Gardaí (השוטרים) או An Garda (השוטר) ו-Na Gardaí (השוטרים). הדואר האירי נקרא באופן רשמי An Post ("אן פוסט" - הדואר).

חברת האוטובוסים הבין-עירוניים הגדולה באירלנד היא "בוס אירן" (Bus Éireann), הרכבת "יארנרוד אירן" (Iarnród Éireann) והרכבת הקלה בדבלין - "לואס" (Luas - "מהירות" באירית). ראשי תיבות של מוסדות ממלכתיים הכוללים את המילה "אירלנד", מקפידים על כתיבת האות "É" (עם אקסנט כבד מעליה) המייצגת את שמה של המדינה באירית, ולא עם "I" של Ireland באנגלית. כך, רשות השידור האירית היא ה-RTÉ, ר"ת של "Raidió Teilifís Éireann" (רדיו טלפיש אירן - הרדיו-טלוויזיה האיריים).

בשימוש יום-יומי בכל המדינה, ולא רק בגיילטאכט, מקובלים ביטויים ומונחים באירית, גם בעת שיחה באנגלית. "סלאן" (Slán) הוא שלום בעת פרידה, סלנטה (Sláinte - בריאות טובה) הוא "לחיים", "גו ראב מאה אגט" (Go raibh maith agat) הוא "תודה", והדרך אל מרכז העיר בשילוט ובתחבורה ציבורית היא "אן לאר" (An Lar).

ניבים בשפה האירית

השפה האירית מדוברת במספר דיאלקטים מסורתיים ובמגוון של דיאלקטים ״עירוניים״, אשר אליהם מתייחסים לעיתים כ״אירית מודרנית״. אירית זו פיתחה חיים נפרדים משל עצמה, ולה מספר גדל של דוברים ילידיים. ההבדלים בין הניבים השונים בשפה האירית באים לידי ביטוי בהטעמה, באינטונציה, באוצר המילים ובמבנה המשפטים. באופן כללי, ניתן להגיד כי שרדו שלושה אזורי דיאלקטים עיקריים והם מקבילים לפרובינציות של מנסטר, קונכט ואלסטר. ישנם תיעודים של ניבים מסוימים מפרובינציית לנסטר, אשר תועדו מעט לפני או מעט לאחר הכחדתם.

לנסטר

עד לתחילת המאה ה-19 ואף לאחר מכן, הייתה האירית מדוברת בכל מחוזות פרובינציית לנסטר - קרלו, קילדייר, דבלין, קילקני, לייש, לונגפורד, לאות', מית׳, וסטמית׳, אופאלי, וקספורד וויקלו. עדויות שסיפקו שמות המקומות באזורים אלו, מקורות ספרותיים והקלטות חיות של דוברי הדיאלקטים, הצביעו על קיומם של שלושה דיאלקטים בלנסטר - אחד משמעותי ועוד שניים בעלי חשיבות פחותה. ניב משני אחד היה קרוב לניבים של פרובינציית אלסטר והיה מדובר בעיקר במחוזות מית' ולאות' והגיע עד לעמקו של נהר הבוין, והניב השני היה קרוב וכמעט זהה לניבים של פרובינציית מנסטר ובו היו מדברים בעיקרי במחוזות קילקני ולייש. הניב העיקרי דובר ברובה של הפרובינציה, באזורה במרכזי - ממערב קונכט עד לשפכו של נהר הליפי ודרומה עד לווקספורד. לניב זה היו וריאציות מקומיות רבות.

לניב המרכזי היו מאפיינים ששרדו עד היום רק בניבים של קונכט. ברמה העקרונית, הייתה העדפה להטעמה בהברה הראשונה של המילה, ולרוב היו מבטאים את הצירוף Cn כ-Cr. לדוגמה, המילה Cnoc (גבעה) הייתה מבוטאת כ-Croc, כפי שניתן לראות בשמות מקומות במחוז דבלין - קרוקסלינג (Cnoc Slinne) או במחוז קרלו - קרוקין (Cnoicín). הניב היה מאופיין גם בדיפתונגיזציה ובהארכת ההברות במילה, כאמור, בעיקר הראשונה. הוכחה מוקדמת לניב של מזרח לנסטר נמצאת בספרו של הרופא האנגלי אנדרו בורד, אשר תיעד את הניב המקומי בשנת 1547:

בעברית	באירית של לנסטר	באירית סטנדרטית
מה שלומך?	?Kanys stato	?Conas atá tú
אני בסדר, תודה לך	Tam agoomawh gramahogood	Tá mé go maith, go raibh maith agat
אדוני, אתה יודע לדבר באירית?	?Sor, woll galow oket	?Sor, 'bhfuil Gaeilge agat
כמה רחוקה ווטרפורד?	?Gath haad o showh go port laarg	?Cá fhad as seo go Port Láirge
עשרים מייל	Myle hewryht	Míle ar fhichid

התחום

התחום בשנת 1488

התחום (באנגלית: The Pale, באירית: An Pháil) היה כינוי לאזור אשר הקיף את העיר דבלין בימי הביניים והיה נתון לשליטה ישירה של המלך והממשלה האנגלית. לקראת סוף המאה ה-15, כלל התחום את קו החוף שבין דלקי בדרום ועד לדנדלק בצפון. בפנים האי, התחום הגיע לערים נאס וליקסליף שבמחוז קילדייר והערים טרים וקלס שבמחוז מית'. על אף שהיה נתון לשליטה אנגלית, עד לתקופה מסוימת רוב התושבים עוד היו מדברים בו בשפה האירית, כפי שניתן להיווכח מכתביו של פקיד אנגלי משנת 1515 - ״רוב פשוטי העם המתגוררים במחוזות הכפופים לחוקי המלך (אנגליה), הם ממוצא אירי, בעלי תרבות אירית ודוברים את השפה האירית״. עם התחזקותה התרבותית והפוליטית של האנגלית בתחום, החל תהליך של נסיגת השפה האירית לטובתה של השפה האנגלית, אשר הגיע לשיאו בתחילת המאה ה-19. לדוגמה, בשנת 1781, אחוז דוברי האירית במחוז מית' עמד על 41%, ואילו כמעט מאה שנה לאחר מכן, ב-1851, אחוז זה עמד על כ-3%.

דעיכה כללית

האנגלית פשטה ברחבי לנסטר במאה ה-18, אך דוברי האירית עוד היו הרוב. על פי מפקד משנת 1781, הוערך אחוז דוברי האירית במחוזות השונים (על אף שההערכה כנראה קטנה מדי):

• מחוז קילקני - 57%
• מחוז לאות' - 57%
• מחוז לונגפורד - 22%
• מחוז וסטמית' - 17%

תחילת הדעיכה המשמעותית של השפה האירית התרחשה במחוזות לייש, וקספורד, ויקלו, דבלין וקילדייר. אחוז הילדים דוברי האירית צנח באופן משמעותי במאה ה-18: 17% בתחילת המאה ה-18, 11% בתחילת המאה ה-19, 3% בשנות ה-30 של המאה ה-19, וילדים ספורים בלבד כבר בשנות ה-60 של המאה ה-19. מפקד משנת 1851 מראה שעוד היו דוברי אירית מבוגרים במחוז דבלין. הקלטות קוליות שבוצעו בין השנים 1928 ו-1931 משמרות את זכר הניבים בלנסטר של כמה מאחרוני הדוברים מאומית' שבמחוז לאות'. הדוברת האחרונה של ניב לנסטר גם כן התגוררה באומית', שמה היה אנני או׳הנלון והיא נפטרה בשנת 1960.

מנסטר

האירית של פרובינציית מנסטר מדוברת בעיקר באזורי הגיילטאכט של מחוז קרי - חצאי האי דינגל ואיוורה, הערים רינג ודונגרבן שבמחוז ווטרפורד ואזור מסקרי והאי קייפ קליר שבמערב מחוז קורק. חלוקת המשנה בתוך פרובינציית מנסטר היא בין הניב של מחוז ווטרפורד לבין שאר הפרובינציה.

צפון ומערב חצי האי דינגל הם האזור האחרון שנותר במנסטר בו האירית היא שפת הקהילה והיא השגורה בפי רוב האוכלוסייה, על אף שהשפה מדוברת גם בשאר אזורי הגיילטאכט שבפרובינציה. מבחינה היסטורית, הייתה האירית נפוצה לחלוטין בכל רחבי מנסטר, והניב של מנסטר אף השפיע במידה ניכרת על הניבים בקונכט ובאלסטר שהיו קרובים אליו מבחינה גאוגרפית - לדוגמה, הניבים של המחוזות קילקני, וקספורד ודרום מחוז גולוויי ואיי אראן.

קונכט

מבחינה היסטורית, הניבים של קונכט מהווים שריד יחידי לאזור דיאלקטי שהשתרע ממרכז האי ועד לחופו המזרחי. את הניב המובהק ביותר של פרובינציית קונכט ניתן למצוא בקונמארה ובאיי אראן, וניב מובהק נוסף נמצא באזורי הגיילטאכט שבין המחוזות מאיו וגולוויי. הניב של צפון מחוז מאיו שמדובר בעיר אריס ובאי אקיל, הוא בהכרח של קונכט מבחינה דקדוקית ומורפולוגית, על אף שיש לו קרבה מסוימת גם לניבים של אלסטר, וזאת בעקבות הגירה של אירים מנושלים רבים מאלסטר לקונכט בעקבות ההתיישבות האנגלית על אדמותיהם במאה ה-16. יש האומרים שדווקא ניב זה הוא ניב קונכט המקורי, אותו היו מדברים בעבר במחוזות סלייגו, רוסקומון, ליטרים ומזרח גולוויי.

ההבדלים המשמעותיים בין ניב קונכט לבין שאר הניבים של השפה האירית הוא השימוש בסיומת -achan בסוף שמות פעולה - לדוגמה, המילה ״היחלשות״ - lagú במנסטר ו-lagachan בקונכט. כמו כן, הארכת התנועות והקטנה משמעותית של הסיומות הוא גם סמל היכר לניבים של קונכט. ישנם סימני היכר המשותפים לקונכט עם אחד הניבים האחרים: גם בקונכט וגם באלסטר הוגים את הסיומת mh או bh כ-W ולא כ-V כמו במנסטר, למשל המילה ״הר״, sliabh, נהגית כ-[ʃlʲiəw] ולא [ʃlʲiəβ] כמו במנסטר. לעומת זאת, גם בקונכט וגם במנסטר יש דיפטונגיזציה או הארכה של הברות קצרות לפני העיצורים nn, -m, -rr, -rd, -ll- במילים בעלות הברה אחת או במלים בעלות מספר הברות, כאשר ההברות מוטעמות ואחריהן מופיע העיצור. לדוגמה, המלים ״ראש״ - [ceann [cɑ:n, ״קצר״ - [gearr [gʲɑ:r, ״זר״ - [gall [gɑ:l או ״פלא״ - [iontas [i:ntəs.

גם בתוך קונכט יש הבדלים בין הניב של דרום קונמארה לבין הניב של מאיו וגולוויי לבין הניב של צפון מאיו. נשיא אירלנד הראשון, דאגלס הייד, היה ככל הנראה מהדוברים האחרונים של הניב של מחוז רוסקומון, ניב קונכט שנכחד.

אלסטר

מבחינה בלשנית, הניב המשמעותי של פרובינציית אלסטר הוא זה המדובר בעיירה רוזס וסביבותיה ובעיר גווידור, הממוקמות במחוז דונגאל. בניב זה השתמשו רוב הסופרים והמשוררים האירים שהתגוררו בפרובינציית אלסטר כמו גם הזמרת אניה ולהקת הפופ קלאנאד המודרניים והוא גם מהניבים האחרונים ששרדו בפרובינציה. האירית המדוברת במחוז אלסטר שונה במקצת משאר הניבים של השפה האירית, וניתן אף להגיד שהיא קרובה לשפות הגוידליות האחרות - גאלית סקוטית ומאנית, איתם היא חולקת תחביר ומילים משותפות. אולם, בעקבות הכחדתם של רוב ניבי אלסטר בשטחים שהיום נקראים צפון אירלנד, קשה להגיד שהניב הנוכחי של אלסטר מהווה מעבר בין הניבים הדרומיים של קונכט ומנסטר לבין השפות הגאלית סקוטית והמאנית, על אף שבעבר הדבר היה נכון. המאפיין המשותף הבולט ביותר לשלושת השפות - ניב אלסטר, גאלית סקוטית ומאנית הוא השימוש במילת השלילה (cha(n במקום במילה ní, בה משתמשים בקונכט ובמנסטר. בניבים הצפוניים של אלסטר הדבר בולט יותר מאשר בדרומיים, על אף שגם בניבים הצפוניים וגם באלו הדרומיים הטיית השלילה לעתיד נהגית כ-níl כמו בניבים של קונכט ומנסטר יותר מאשר כ-chan fhuil או cha bhfuil כמו בסקוטית ובמאנית.

מאפיין נוסף של הניבים של אלסטר הוא השימוש בסיומת -am במקום -im בפועל יחיד בהווה, בניגוד לניבים של מנסטר וקונכט. לדוגמה, ״אני הולך״ - siúlaim בניבים הדרומיים ו-siúlam באלסטר.

האירית בערי אירלנד

אירית הייתה השפה השגורה בפי הקהילות בערים ובעיירות האיריות עד למאה ה-19, ועד המאה ה-18 היא עוד הייתה נפוצה בדבלין ובהתחום, בעיקר בתחומי האמנות, השירה, הספרות והתרבות. הניב שהיה מדובר בדבלין היה בטווח שבין הניבים של אלסטר שבמית׳ ובלאות׳ מצפון והניבים של לנסטר וקונכט מדרום ועל כן הוא קרוב אליהם מבחינת דקדוקית ופונולוגית. הכלל במחוז דבלין היה שימת דגש בהברה הראשונה של המילה. מאחר שהשפה האירית הייתה מדוברת באופן נרחב בדבלין בתקופה הקרומווליאנית, הרשויות האנגליות ביקשו להסדיר אותה באופן רשמי והאצולה האנגלית אולצה לשמוע הרצאות באירית ונאומי כמרים קתולים היו נישאים בה. המתיישבים האנגלים אף מחו בשנת 1657 על השימוש היום-יומי והנרחב בשפה במקומה של האנגלית. ישנן הוכחות לשימוש נרחב בשפה מאותה התקופה גם בערים גדולות אחרות באירלנד, דוגמת קורק ודרוהדה.

במאה ה-16, צאצאיהם של המתיישבים האנגלו-נורמנים במרכזים העירוניים באירלנד היו דוברי אירית או שדברו את שתי השפות גם יחד. בסוף המאה ה-16, לאחר שסייר ברחבי אירלנד, כתב המטייל האנגלי פיינס מוריסון - ״האנגלים האירים והאירים עצמם, על אף שהם יכולים לדבר אנגלית טוב כמונו, מדברים בדרך כלל באירית בינם לבין עצמם, ולא פותו לדבר איתנו בשפה האנגלית כלל״. סגירתם ופירוקם של מוסדות לאומיים ותרבותיים איריים במאה ה-17 הובילו לירידת קרנה של השפה האירית ולאנגליזציה הדרגתית של מעמד הביניים. מפקד אוכלוסין משנת 1851 מעיד שעוד נותרו קהילות גדולות דוברות אירית בערים, ובשווקים וברחובות עוד היו מדברים באירית באופן שוטף. כ-40% מתושבי קורק עוד היו מדברים בשפה האירית.

במאה ה-19 קטנו אוכלוסיות אלו באופן דרסטי, בעיקר בדבלין, וירידה זו נבלמה רק בתחילת המאה ה-20, כשרפובליקנים אירים ביקשו לדאוג שהשפה לא תכחד. מאמצים אלו נתמכו בידי הליגה הגאלית ולוו בפעילות ספרותית מחודשת בשפה האירית. בשנים האחרונות ישנה עלייה של דוברי אירית ילידיים בערים באירלנד והדבר משתקף בריבוי שידורים במדיות בשפה האירית. השפה האירית המדוברת בערים משתנה ללא הרף, בייחוד בתחום העיצורים, תחום המאפיין מאד את השפה האירית. לא ברור כיום אם השפה השגורה בפי דוברי האירית ה״חדשים״ תהפוך לניב בפני עצמו או אם היא תמשיך להתרחק באופן בלתי הפיך מהאירית המדוברת בגיילטאכט ותהפוך לשפה שונה.

האירית התקנית

האירית התקנית הרשמית (באנגלית: The Official Standard, באירית: An Caighdeán Oifigiúil או בקיצור An Caighdeán) היא שפה תקנית, אותה לומדים בבתי הספר באירלנד, על אף שבהשפעה מסוימת של הניבים המקומיים בהם היא מלומדת. השפה פורסמה לציבור בדאל אירן בשנות ה-50 של המאה ה-20. לפיתוחה של השפה התקנית היו שתי מטרות עיקריות - הראשונה הייתה פישוט והנגשת השפה, ששמרה עד לאותם ימים את האיות העתיק שלה - במסגרת הפישוט הוסרו אותיות שותקות רבות ובוצעה תקינה של אופן כתיבת השפה, כך שדוברי כל הניבים יכתבו באופן זהה. מאפיינים רבים של השפה התקנית הם של ניב קונכט, מאחר שהוא הניב המרכזי של השפה - הן מבחינת כמות דובריו והן מבחינת היותו גשר בין הניבים של מנסטר לבין הניבים של אלסטר. איותן של המילים משקף לרוב את האופן בו היו מאייתים אותם באירית קלאסית העתיקה, אך כל ניב שמר לעצמו את אופן ביטוי המילים הייחודי לו. לדוגמה, את המילה ״עליי״ מאייתים באירית עתיקה כ-agam ועל כן כך הוא מאוית בכל אירלנד, אך מבחינת הגייה הדבר שונה. במנסטר המילה נהגית כ-agùm (אגום), בקונכט היא נהגית כ-am (אם) ובאלסטר היא נהגית כ-aigheam (איים).

המטרה השנייה לתקינת השפה הייתה הסדרת והפשטת הדקדוק של האירית על מנת שיהיה נגיש ופשוט יותר להבנה באוכלוסיות בתי הספר דוברות האנגלית. הסדרת הדקדוק הוא אחד הסיבות לכך שישנן אוכלוסיות איריות מסורתיות שלא מקבלות את השפה החדשה. השפה התקנית מדוברת בעיקר על ידי אירים שזו אינה שפתם הראשונה, מהם אחוז גדול מתגורר בעיר הבירה דבלין - ועל כן, השפה התקנית מכונה לעיתים כ״אירית של דבלין״ או כ״אירית עירונית״. השפה האירית המדוברת ברובע הגיילטאכט שבעיר בלפסט היא אירית תקנית רשמית שמושפעת בכבדות מהניבים של אלסטר.

ההבדלים בין הניבים המסורתיים של השפה האירית הם משמעותיים, ועל כן היה קושי רב להגדיר שפה אירית סטנדרטית. בעקבות תקשורת תכופה יותר בין דוברי הניבים השונים והגדרתה של השפה האירית התקנית הופכים הבדלים אלו לבולטים פחות.

כתיבה והגייה

באירית, כמו גם בגאלית סקוטית, 18 אותיות: A, B, C, D, E, F, G, H, I, L, M, N, O, P, R, S, T, U. עליהן נוספת האות V המופיעה במילים שאולות שהשתרשו בשפה, כגון vótáil ("להצביע", מהמילה האנגלית vote). האותיות J, K, Q, W, X, Y, Z מופיעות רק במילים זרות. התנועות המלוות בתג מציינות תנועה ארוכה. כיוון התג שמעל האותיות מאפשר להבחין בין הגאלית האירית לגאלית הסקוטית, שכן בגאלית אירית התגים נוטים ימינה (áéíóú) ובגאלית סקוטית - שמאלה (àèìòù). קוטנו של האלפבית האירי עומד ביחס הפוך לגודל המערכת הפונמית, שבה כ-30 עיצורים וכ-15 תנועות (כולל דיפתונגים).

גודל מערכת העיצורים באירית הוא תולדה עיקרית של שני תהליכים היסטוריים שהתרחשו בגאלית עתיקה:

• תהליך אחד הוא ריכוך עיצורים פשוטים (singleton) ופישוט עיצורים כפולים (geminate), שיצר הבדל איכותי (באופן החיתוך של העיצור) במקום הבדל כמותי (במשך העיצור). תהליך זה דומה לתהליך בג"ד-כפ"ת שאירע במסורת ההגייה של העברית המקראית, שבו עיצורים סותמים פשוטים הפכו לחוככים ועיצורים סותמים כפולים הפכו לפשוטים. באירית, ההבדל האיכותי מבוטא כיום על ידי שימוש באות H לאחר האות הבסיסית של העיצור לציון העיצור המרוכך (H זו מחליפה נקודה עלית בא"ב המסורתי, ה"קלו גיילאך", ראו למטה).
• התהליך השני הוא היווצרות ניגוד פונמי של "מקום חיתוך משני", בין עיצורים מחונככים (palatalized) לבין מוולנים (velarized). באופן מסורתי נקרא עיצור מחונכך caol ("צר") ועיצור מוולן leathan ("רחב"). ניגוד זה דומה מאד לניגוד הקיים ברוסית, שבה העיצורים המחונככים והמוולנים מכונים "רכים" ו"קשים" בהתאמה (ברוסית הביטוי הפונטי של ניגוד זה בולט יותר בדרך כלל). בשונה מרוסית, שבה צרור עיצורים יכול להכיל עיצור מחונכך בצמוד לעיצור מוולן, באירית הצרור מחונכך או מוולן לכל אורכו, למעט מקרים נדירים.

מערכת התנועות באירית נחלקת לתנועות ארוכות וקצרות. הארוכות יכולות להופיע בהברות מוטעמות ובלתי-מוטעמות, וההשפעה של מקום החיתוך המשני של העיצורים הצמודים אליהן על איכותן מוגבלת. בניבים המדוברים בימינו יש 5–6 תנועות ארוכות (בחלק מהניבים הגאליים הסקוטיים יש 8–9 תנועות, וריבוי תנועות אפיין גם חלק מהניבים הצפון־איריים שאינם מדוברים עוד). סימן ההיכר של תנועות ארוכות בכתיב הוא תג מעל לאות. עם זאת, במקרים רבים, בייחוד אם התנועה מאויתת על ידי רצף אותיות ארוך (למשל aoi, eoi, odh ואיותים נוספים) היא עשויה להיות ארוכה אף בהיעדר תג. בנוסף ישנם 4–5 דיפתונגים שניתן להגדירם כפונמות עצמאיות.

התנועות הקצרות השונות יכולות להופיע רק בהברות מוטעמות. בהברות בלתי-מוטעמות יכולה להופיע רק תנועה קצרה אחת, מעין "שווא", שאיכותו נקבעת על־פי מקומות החיתוך הראשיים והמשניים של העיצורים הצמודים לו. גם בהברות מוטעמות איכות התנועות הקצרות מושפעת רבות על ידי מקום החיתוך המשני של העיצורים הצמודים: בין שני עיצורים מוולנים יופיעו רק תנועות אחוריות, ובין שני עיצורים מחונככים יופיעו רק תנועות קדמיות. כאשר מקום החיתוך המשני של העיצור שלפני התנועה והעיצור שאחרי התנועה שונים זה מזה, התנועה תהיה כעין דיפתונג קצרצר. היות שהשפעת העיצורים על התנועות הקצרות מורגשת מאוד, ושונה מעיצור לעיצור, איכויותיהן הפונטיות של התנועות הקצרות מגוונות מאוד, ויש המונים עד 15 איכויות כאלה ואף יותר. עם זאת, עיקר השוני והגיוון צפוי מראש בהינתן מקום החיתוך המשני של העיצורים הסמוכים, כלומר, מדובר באלופונים (מופעי שטח) מרובים של מערכת פשוטה בהרבה, שיש המצמצמים אותה לכדי שלוש תנועות קצרות בלבד: סגורה, אמצעית ופתוחה. ההשפעה הרבה של העיצורים על האיכות הפונטית של התנועות הקצרות וחוסר היציבות הפנימית שלהן הנובע מכך גרמו, במרוצת הדורות, לשינויים נקודתיים רבים - תנועה קצרה שנותרה עקבית במילים מסוימות בניב מסוים, הפכה לתנועה אחרת באותן מילים בניב אחר או במילים אחרות באותו הניב. לאור ריבוי הניבים ושמרנות הכתיב קשה ביותר לצפות את איכותה של תנועה קצרה במילה נתונה מאיות המילה בלבד, בדומה לאנגלית. אי־לכך, לכללי ההמרה מאיות להגייה בטבלה המופיעה למטה יש תוקף מוגבל מאד בנוגע לתנועות הקצרות.

אותיות "צרות" ואותיות "רחבות"

Sí buailte בסוף המילה Gaelach הנכתבת כיום עם האות H

שלט דרכים דו-לשוני (הכתיב הקטן: באירית); התמונה צולמה למעשה בלונדון, בריטניה

Oifig an Phoist - משרד דואר בדבלין

הכתיב מבדיל בין העיצורים המחונככים למוולנים באמצעות אותיות התנועה הסמוכות לעיצור: התנועות מחולקות לשתי קבוצות - ה"צרות" הכוללות את האותיות I ו-E, וה"רחבות" את האותיות A ,O ו-U. זוהי הסיבה לכך שבאירית נפוצים צברי תנועות, ובדרך כלל לפחות אחת משתיים, שלוש או אף ארבע התנועות אינה נהגית וכל תפקידה להבהיר אם העיצור מחונכך או מוולן. לדוגמה, במילה Dáil (אספה), האות i מופיעה רק כסימן לחנכוך העיצור הסופי, בעוד שהאות á מסמנת הן את התנועה (דומה לפתח), הן את אורכה (תנועה ארוכה) והן שהעיצור שלפניה מוולן. במילה Buíoch ("אסיר תודה") האותיות u ו-o מעידות אך ורק על B ו-Ch מוולנים, ובמילה Feoil ("בשר") האותיות e ו-i מעידות אך ורק על F ו-L מחונככים). ההבחנה בין עיצורים צרים ורחבים עשויה לשנות משמעות - כך Lón (צהריים) נבדלת מ-Leon (אריה) רק בכך שבראשונה ה-L רחבה ובשנייה היא צרה. כאשר עיצור או צרור עיצורים המופיעים באמצע מילה בין תנועות, האורתוגרפיה מסמנת אותם באותיות "צרות" או "רחבות" משני צדיו. לדוגמה, במילה Críostaí ("נוצרי"), הרצף st מסומן כמוולן על ידי האות האילמת o לפניו והאות האילמת a אחריו. כלל זה מוכר באירית ככלל "Caol le caol agus leathan le leathan" (צר עם צר ורחב עם רחב).

שינויים תחיליים

תופעה נוספת בכתיבת ובהגיית אירית מכונה "שינויים תחיליים" (Initial mutations), שמשמעה שבמקרים מסוימים חל שינוי בעיצור או בעיצורים בראשי מילים. השינויים נגרמים מסיבות תחביריות או מורפולוגיות ומתחלקים לשני סוגים - "ליקוי" (Eclipsis, אירית Úrú) ו"החלשה" (Lenition, אירית Seímhiú "שֵיביוּ"). במקרה של ליקוי, עיצור אטום מוחלף בעיצור קולי מקביל לו, בעוד סותם קולי מוחלף בעיצור אפי המקביל לו. בכתב, הליקוי מיוצג על ידי תוספת העיצור המחליף בראש המילה, מיד לפני העיצור המוחלף. לדוגמה: cosa ("רגליים"), הופך ל- a gcosa ("רגליהם"), כאשר העיצור [k] משתנה ל-[g]. וכן: bó ("פרה"), הופך ל-a mbó ("פרתם"), כאשר העיצור [b] משתנה ל-[m].

במקרה של החלשה או ריכוך, המיוצג בכתב על ידי תוספת h אחרי העיצור, משתנה בדרך כלל אופן החיתוך של העיצור מסותם לחוכך באותו מקום החיתוך. לדוגמה a chosa ("רגליו" כאשר העיצור [k] משתנה ל-[x]), או a bhó ("פרתו" כאשר העיצור [b] משתנה ל-[v]). תופעה זו דומה מאד לגלגול המודרני של תופעת בג"ד כפ"ת בעברית, באותיות בכ"פ בלבד, למשל בנטיות כמו בנה-יבנה (b~v), פגש-יפגוש (p~f), כתב-יכתוב (k~x). עם זאת, באירית התופעה נפוצה יותר, ועבור חלק מהעיצורים הריכוך דראסטי בהרבה ולעיתים גורם להשמטה מוחלטת, כפי שמראה הטבלה למטה.

עיצור	החלשה	ליקוי
p	ph (נהגה כפ' רפה)	bp (נהגה כ-ב' דגושה)
t	th (נהגה כ-ה')	dt (נהגה כ-ד')
c	ch (נהגה כ-כ' רפה)	gc (נהגה כ-ג')
b	bh (נהגה כ-ב' רפה)	mb (נהגה כ-מ')
d	dh (נהגה כ-gh - ראו להלן)	nd (נהגה כ-נ')
g	gh (ראו להלן)	ng (נהגה כ-נג')
f	fh (לא נשמע)	bhf (נהגה כ-ב' רפה)
m	mh (נהגה כ-ב' רפה)	-
s	sh (נהגה כ-ה')	-

במקרים של ליקוי נהוג להותיר את העיצור התחילי המקורי באות רישית ("גדולה") כאשר הדבר מתחייב ממיקומו בתחילת משפט או כאשר מדובר בשם עצם פרטי, ואילו העיצור המביא לליקוי נכתב באות "קטנה". לדוגמה, "Garda Síochána na hÉireann" ("משמרות השלום של אירלנד" - משטרת אירלנד).

באשר להחלשה, נהוג היה בעבר לסמנה בנקודה שנקראה "שי בוּאֶלטֶה" (Sí buailte) מעל האות המוחלשת, ושנהגה גם במקומות אחרים בהם הצליל מוחלש, אך נוהג זה הוחלף כאמור באות H.

מאחר שתופעת השינויים התחיליים מושפעת גם מסיבות תחביריות (סמיכות של מילים מסוימות זו לזו וכיוצא בזאת), זו מתרחשת גם לפני תנועות בתנאים מסוימים. בצרוף "an t-uisce" ("המים"), תווית הידוע an דורשת את הוספת האות T כאשר היא מקדימה שם עצם ממין זכר במקרים מסוימים. כך גם בביטוי "go hÉirinn" - "לאירלנד" שבו מילת היחס אל (Go) מצריכה הוספת האות H (כמו בהחלשה, אך במקרה זה אין עיצור המוחלש מהתופעה).

הגיית השפה וכתיבתה

עיצורים

פונמות באירית

	סדקי		וילוני		חכי		בתר־ מכתשי		מכתשי		שִנִּי		שפתי (־שִנִּי)
אפי			ŋ		ɲ				nʲ		n̪ˠ		mʲ/ˠ
סותם			ɡ	k	ɟ	c			dʲ	tʲ	d̪ˠ	t̪ˠ	bʲ/ˠ	pʲ/ˠ
חוכך		h	ɣ	x		ç		ʃ		sˠ			vʲ	fʲ/ˠ
מקורב (צדי)					j								w
									lʲ		l̪ˠ
מקיש									ɾʲ/ˠ

תנועות בפרובינציית קונאכט

תנועות בפרובינציית מונסטר

טווחי אלופוני תנועות סגורות באירית

טווחי אלופוני תנועות אמצעיות באירית

טווחי אלופוני תנועות פתוחות בפרובינציית קונאכט

טווחי אלופוני תנועות פתוחות בפרובינציית מונסטר

טווחי אלופוני הדיפתונגים /əi/ ו-/əu/

טווחי אלופוני הדיפתונגים /iə/ ו-/uə/

העיצורים
הסימון הגרפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
‏Bb	b	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית בי"ת מוולנת. בדרך כלל אטום
	bʲ	לפני/אחרי e i נהגה כבי"ת, לעיתים מחונככת. בדרך כלל אטום
‏Bh/bh	w	לפני a o u נהגה כהגיית W או בי"ת רפה מוולנת
	v	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית בי"ת רפה
‏Cc	k	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית כ"ף מנושפת בכבדות
	c	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית כ"ף מחונככת ומנושפת בכבדות
‏Ch/ch	x	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית כ"ף רפה
	ç	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית ch שאחרי i בגרמנית. מעין יו"ד אטומה, דומה לכ"ף רפה
‏Dd	d	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית דל"ת, לעיתים בין-שינית ומוולנת. בדרך כלל אטום
	dʲ	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית דל"ת מחונככת, לעיתים כהגיית גימ"ל גרושה. בדרך כלל אטום
‏Dh/dh	ɣ	לפני a o u נהגה כהגיית גימ"ל רפה
	j	לפני e i נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
‏Ff	f	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית פ"א רפה מוולנת
	fʲ	לפני/אחרי e i נהגה כפ"א רפה, לעיתים מחונככת
Fh/fh		מופיע רק בהחלשה, אינו נהגה
‏Gg	g	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית גימ"ל. בדרך כלל אטום
	gʲ	לפני/אחרי e i נהגה כגימ"ל מחונככת. בדרך כלל אטום
‏Gh/gh	ɣ	לפני a o u נהגה כהגיית גימ"ל רפה
	j	לפני e i נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Hh	h	נהגה כהגיית ה"א
‏Ll	lˠ	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית למ"ד מוולנת בכבדות
	l ~ lˠ	לפני/אחרי e i נהגה כלמ"ד או למ"ד מוולנת בכבדות
‏Ll/ll	lˠ	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית למ"ד מוולנת בכבדות
	l ~ lˠ	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית למ"ד מוולנת בכבדות
‏Mm	m	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית מ"ם מוולנת
	mʲ	לפני/אחרי האותיות e i נהגה כמ"ם, לעיתים מחונככת
‏Mh/mh	w	לפני a o u נהגה כהגיית W או בי"ת רפה מוולנת
	v	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית בי"ת רפה
‏Nn	nˠ	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית נו"ן מוולנת בכבדות
	n ~ nʲ	לפני/אחרי e i נהגה כנו"ן או כנו"ן מחונככת בכבדות
‏Ng/ng	ŋ	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית ng באנגלית
	ɲ	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית Ñ הספרדית
‏Pp	p	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית פ"א מוולנת. בדרך כלל מנושף בכבדות
	pʲ	לפני/אחרי e i נהגה כפ"א, לעיתים מחונככת. בדרך כלל מנושף בכבדות
Ph/ph	f	מופיע רק במצבים דקדוקיים מסוימים. נהגה כמו F
‏Rr	r	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת, לפעמים כ-r אנגלית
	rʲ	לפני/אחרי e i נהגה כרי"ש לשונית מחונככת, לפעמים כ-r אנגלית או כיו"ד עיצורית
‏Ss	s	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית סמ"ך
	sʲ ~ ʃ	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית שי"ן מחונככת
Sh/sh	h	מופיע רק בהחלשה. נהגה כהגיית ה"א
‏Tt	t	לפני/אחרי a o u נהגה כהגיית ת"ו, לעיתים מוולנת. בדרך כלל מנושף בכבדות
	tʲ	לפני/אחרי e i נהגה כהגיית ת"ו מחונככת, לעיתים כהגיית צ'ד"י. בדרך כלל מנושף בכבדות
Th/th	h	נהגה כהגיית ה"א

תנועות

התנועות
הסימון הגרפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
Aa	‏(ː)‏a	בהברה מוטעמת, נהגית כפתח. בהברה לא-מוטעמת, כשווא. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Áá		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כתנועה נמוכה ארוכה, היכולה להיות מרכזית (כפתח)/אחורית/קדמית, תלוי בניב. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Ae/ae	‏eː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כצירי ארוך. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Aei/aei		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כצירי ארוך. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Ai/ai	a	בהברה מוטעמת, נהגית כפתח. בהברה לא-מוטעמת, כשווא. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Aí/aí	iː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Ái/ái	aː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כתנועה נמוכה ארוכה, היכולה להיות מרכזית (כפתח)/אחורית/קדמית, תלוי בניב. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Aío/aío	iː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Ao/ao	eː/i	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית בימינו כחיריק/צירי ארוך. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Aoi/aoi	iː	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית בימינו כחיריק ארוכה. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Ee	‏(ː)‏e	בסוף מילה בלבד. נהגית כצירי. העיצור שלפניה מחונכך
Éé		בסוף מילה בלבד. נהגית כצירי (או בין חיריק לצירי) ארוך. העיצור שלפניה מחונכך
Ea/ea	‏(ː)‏a	בהברה מוטעמת, נהגית כפתח. בהברה לא-מוטעמת, כשווא. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Eá/eá		בהברה מוטעמת/לא מוטעמת, נהגית כתנועה נמוכה ארוכה, היכולה להיות מרכזית (כפתח)/אחורית/קדמית, תלוי בניב. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Éa/éa	eː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כצירי. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Eái/eái	aː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כתנועה נמוכה ארוכה, היכולה להיות מרכזית (כפתח)/אחורית/קדמית, תלוי בניב. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Ei/ei	ɛ	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית כצירי פתוח. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Éi/éi	eː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כצירי (או בין חיריק לצירי) ארוך. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Eo/eo	‏oː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחולם ארוך. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Eoi/eoi		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחולם ארוך. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Ii	‏(ː)‏i	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחיריק. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Íí		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Io/io	ɪ	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית כ-i במילה האנגלית in. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Ío/ío	iː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Iú/iú	‏uː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כשורוק ארוכה. העיצור שלפניה מחונכך ושאחריה מוולן
Iúi/iúi		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כשורוק ארוכה. העיצורים הסמוכים אליה מחונככים
Oo	‏(ː)‏o	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית כחולם. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Óó		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחולם ארוך. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Oi/oi	ɛ/o~ɔ	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית כחולם, כצירי או מעבר חד ביניהם. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Ói/ói	oː	בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כחולם ארוך. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Uu	‏(ː)‏u	בהברה מוטעמת בלבד. נהגית כשורוק, או כתנועה אחורית אמצעית. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Úú		בהברה מוטעמת/לא-מוטעמת, נהגית כשורוק ארוכה. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים
Ui/ui	ɪ	מופיעה בהברה מוטעמת בלבד, נהגית כ-i במילה האנגלית in. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Uí/uí	iː	בהברה מוטעמת/לא מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Úi/úi	uː	בהברה מוטעמת/לא מוטעמת, נהגית כשורוק ארוכה. העיצור שלפניה מוולן ושאחריה מחונכך
Uío/uío	iː	בהברה מוטעמת/לא מוטעמת, נהגית כחיריק ארוכה. העיצורים הסמוכים אליה מוולנים

דיפתונגים
הסימון הגרפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
Ia/ia	iə
Iai/iai	ie
Iu/iu	ju
Ua/ua	uə
Uai/uai	uɪ

הטעמה

מערכת ההטעמה באירית שונה בין הניבים השונים.

כלל ההטעמה העיקרי הוא שההטעמה הראשית מופיעה בהברה הראשונה במילה. חורגות מכלל זה מילים בודדות שבהברתן הראשונה תחילית והבסיס המורפולוגי מתחיל בהברה השנייה (עם זאת, במרבית המילים שבראשן תחילית, ההטעמה הראשית עודנה מופיעה בהברה הראשונה, קרי, בתחילית).

הניבים הצפוניים (דונגאל) מצייתים לכלל דלעיל בעקביות. בנוסף, הם מתאפיינים בהיעדר הטעמה משנית ובאיסור על תנועות ארוכות להופיע בהברות בלתי-מוטעמות. כתוצאה מכך, ניגוד כמותי (בין תנועות קצרות לארוכות) קיים אך ורק בהברה הראשונה (והיחידה המוטעמת) במילה. תנועות בלתי-מוטעמות שמקבילותיהן בניבים האחרים ארוכות יופיעו בניבים הצפוניים כתנועות קצרות, אך בדרך כלל הן שומרות על איכותן, כלומר, בניבים הצפוניים יש תנועות קצרות בלתי-מוטעמות בעלות איכות מוגדרת (ולא שווא).

גם הניבים המרכזיים (קונמארה) מצייתים לכלל ההטעמה בעקביות. בניגוד לניבים הצפוניים, תנועות ארוכות יכולות להופיע בהברות בלתי-מוטעמות, ויזכו בדרך כלל בהטעמה משנית.

בניבים הדרומיים מערכת ההטעמה מעט מורכבת יותר. כלל ההטעמה העיקרי תקף רק במילים שבהן אין תנועות ארוכות אחרי התנועה הראשונה. בכל מצב אחר, ההטעמה הראשית מופיעה באחרונה מבין ההברות המכילות תנועות ארוכות. במצב שכזה, תופיע לרוב הטעמה משנית בהברות מוקדמות יותר המכילות תנועה ארוכה. הטעמה משנית עשויה להופיע לסירוגין גם ברצף ארוך של הברות המכילות תנועות קצרות, כאשר ההטעמה הראשית מופיעה מאוחר במילה (בהברה המכילה תנועה ארוכה).

קלו גיילאך

לאירית סגנון כתיבה מסורתי אופייני המכונה "קלו גיילאך" (Cló Gaelach), והמומחש בתמונות הבאות:

עיצורים

תנועות

ראו גם

• גיילטאכט
• פורס נא גייליגה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט של ארגון דוברי האירית "קונרו נא גייליגה"
• מידע היסטורי וסוציו-בלשני באתר "פיס פאסה"(הקישור אינו פעיל, 4 באוגוסט 2017)
• תוצאות השאלון על השפה האירית במיפקד האוכלוסין של הרפובליקה האירית משנת 2006
• אתר האינטרנט של מערך ה"גיילסקולנה"
• אתר האינטרנט של TG4
• אתר האינטרנט של "ראדיו נא גיילטאכטה"
• אתר האינטרנט של "ראדיו נא ליפה"
• אתר האינטרנט של העיתון "לא נואה"
• אתר האינטרנט של הירחון Beo "ביו"
• אורי הולנדר, תחי הפריזית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2009