אין מערבין שמחה בשמחה
| מקרא | מלכים א', ח', ס"ה בראשית, כ"ט, כ"ז |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת מועד קטן, דף ט' |
| תלמוד ירושלמי | מסכת מועד קטן, פרק א', הלכה ז' |
אין מערבין שמחה בשמחה הוא כלל הלכתי לפיו אין לקיים בזמן אחד שתי מצוות שעיקרן הוא שמחה. הדוגמה הנפוצה של כלל זה היא איסור נישואין בחול המועד.
מקור הדין
בתלמוד הבבלי במסכת מועד קטן, נלמד הדין מחנוכת בית המקדש הראשון, אותה עשה שלמה המלך במשך שבעת הימים שלפני סוכות, ולא בימי סוכות עצמם: ”ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו', שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום” (מלכים א', ח', ס"ה)[1].
בגמרא מבואר שהלימוד הוא מכפילות לשון הפסוק, שכתב גם "שבעת ימים ושבעת ימים" וגם "ארבעה עשר יום", שלכאורה היא תוספת מיותרת, ולכן דורשים מכך שהפסוק בא להדגיש את העובדה שלא רצו לחגוג את שני האירועים (חנוכת המקדש וסוכות) בזמן אחד, אלא רק אחד לאחר השני.
לפי התלמוד הירושלמי[2] מקור הדין הוא מדברי לבן ליעקב אבינו ”מלא שבוע זאת, ונתנה לך גם את זאת”[3], הרי שלא רצה לערב את שתי השמחות. טעם זה נקט גם הרמב"ם[4], והובא בדברי התוספות[5][6].
עוד כתבו התוספות שאף שדין זה הוא גזירת הכתוב, יש בו קצת טעם, כדי שהאדם יהיה פנוי כולו למצוה אחת ולא יפנה לבו למצוה אחרת, כמו הדין שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
יש שנקטו שכלל זה הוא מדרבנן, והפסוקים הם אסמכתא בלבד[7].
שמחת אירוסין ונישואין במועד
במשנה[8] נאמר ”אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו”. וכך נפסק ברמב"ם[4] ובטור ושלחן ערוך[9].
בגמרא נאמרו ארבעה טעמים לדין זה, והראשון מביניהם הוא מפני שאין מערבין שמחה בשמחה, כלומר שמחת הנישואין בשמחת המועד.
לגבי שמחת אירוסין (קידושין בלי נישואין) ברגל, נאמר בגמרא[10] שאף על פי שהיה ראוי לאסור גם בזה מצד עירוב שמחה בשמחה, בכל זאת מותר שמא יקדמנו אחר על ידי בקשת רחמים.
אירוסין שעורכים בלי סעודה אינם נחשבים שמחה[11]. לעומת זאת נישואין נחשבים שמחה גם בלי סעודה[12], אך יש אומרים שזהו רק מדרבנן[13].
שמחת נישואין בשאר מועדי השנה
- בשבת, לדעת רוב הפוסקים לא שייך הכלל אין מערבין שמחה בשמחה, מכיון שלא נאמר בשבת דין שמחה אלא רק עונג[14]. אף על פי כן להלכה נפסק[15] שאין מקדשים ולא כונסים או מייבמים בשבת, אך מטעמים אחרים.
- ראש השנה ויום הכפורים - יש אומרים שגם בהם נאמר אין מערבין שמחה בשמחה[16], ויש הסוברים שאינם זמן שמחה[17].
- בפורים, לדעת רוב הפוסקים מותר לישא אשה[18], ויש אוסרים[19].
סוגים מיוחדים של נישואין במועד
בגמרא ובפוסקים נדונו כמה סוגי נישואין שיתכן שיש להתירן אפילו במועד:
במשנה[8] נאמר שמותר להחזיר גרושתו במועד, כיון שאין בזה שמחה גדולה כל כך. ובתלמוד ירושלמי[20] ביארו שההיתר הוא בגרושה מהנישואין, אבל גרושה מהאירוסין אסור להחזיר במועד.
עוד נאמר בירושלמי שאסור לעבד כנעני לישא אשה במועד, אך אינו מטעם אין מערבין שמחה בשמחה, אלא משום ביטול פריה ורביה[21].
לשיטת המתירים פילגש בזמן הזה[22], יתכן שמותר לייחד פלגש בחול המועד, משום שאינו נחשב שמחה כל כך[21].
אדם שקידש אשה לפני המועד, והתגלתה טעות המצריכה לעשות קידושין מחדש, יש אוסרים לעשות זאת במועד[23].
עירוב נישואין בנישואין
מותר לאדם אחד לישא שתי נשים או יותר ביום אחד (לא במועד), אבל חייב לשמוח אחר כך עם כל אחת מהן בנפרד את תקופת השמחה הראויה לה, כיון שאין מערבין שמחה בשמחה[24].
כמו כן מותר להעמיד חופות לשני זוגות שונים בבת אחת, אבל לא לשני אחים[25].
עירוב שמחות שאינן נישואין
יש מהראשונים[26] שנקטו שהכלל אין מערבין שמחה בשמחה לא נפסק להלכה, ואיסור נישואין במועד הוא מחמת טעמים אחרים, ולדעתם שאר המצוות שיש בהן שמחה מותר לערבן זו בזו.
ויש שכתבו שבלאו הכי כלל זה נאמר רק בנישואין ולא במצוות אחרות[27].
הסכמת רבים מהפוסקים היא שכלל זה נאמר בכל המצוות שנאמרה בהן שמחה, אך בתנאי שיש בהן סעודת מצוה[28], ומשום כך דנו בעירוב מגוון סוגי שמחות:
- ברית מילה במועד. התוספות[29] כתבו שני טעמים להתיר – מפני שמילה אינה נחשבת שמחה כל כך כיון שיש צער לתינוק[30], וכן מפני שזמנה קבוע[31].
- פדיון הבן במועד. גם במקרה זה הטעם להתיר הוא כיון שזמנו קבוע. ואם עריכת הפדיון היא שלא בזמנו, לדעת התוספות אסור לעשותו במועד[32].
- חנוכת הבית במועד – מחלוקת הפוסקים[33].
- קידוש לבנה במועד. לדעת רוב הפוסקים מותר[34], ויש אוסרים מטעם אין מערבין שמחה בשמחה[35]. ואמנם להלכה נפסק שאין לקדש את הלבנה בליל יום טוב, אבל מטעמים אחרים[36].
- סיום מסכת במועד או בחתונה. לדעת רוב הפוסקים מותר, ויש מחמירים[37].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "אין מערבין שמחה בשמחה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
לקריאת נוספת
- הרב אברהם שמואל בנימין סופר, שו"ת כתב סופר, אורח חיים סימן קלח
- הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק חלק א' סימן לט
- הרב משה דינין, יומא טבא לרבנן שער העניינים סימן ט
הערות שוליים
- ^ מסכת מועד קטן, דף ט' עמוד א'
- ^ מסכת מועד קטן, פרק א', הלכה ז'
- ^ בראשית, כ"ט, כ"ז
- ^ 4.0 4.1 הלכות אישות, פרק י', הלכה י"ד
- ^ מסכת מועד קטן, דף ח' , ד"ה לפי
- ^ בפירוש מראה הפנים על הירושלמי ביאר שההבדל בין הדרשות נעוץ בשאלה האם ניתן ללמוד הלכות ממעשים שנעשו לפני מתן תורה
- ^ מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ו ס"ק י"ח ולבושי שרד שם בדעת הרשב"א; שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קלח בדעת הרמב"ם
- ^ 8.0 8.1 מסכת מועד קטן, פרק א', משנה ז'
- ^ אורח חיים, סימן תקמ"ו, סעיף א', ואבן העזר, סימן ס"ד, סעיף ו'
- ^ מסכת מועד קטן, דף י"ח עמוד ב'
- ^ מסכת יבמות, דף מ"ג עמוד ב'
- ^ כך מבואר מהברייתא במועד קטן יח, ב
- ^ תוספות, מסכת כתובות, דף מ"ז עמוד א', ד"ה דמסר, ע"פ ביאור השיטה מקובצת ומהרש"א. אמנם המגן אברהם (אורח חיים תקמ"ו סק"א) כתב שדין זה תלוי במחלוקת אמוראים
- ^ ראה פירוט הדעות והמקורות בהרחבה בשדי חמד ח"א עמודים 253-256
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ט, סעיף ד'
- ^ אוצר הגאונים, מועד קטן סימן ט' בשם רב שר שלום גאון
- ^ טורי אבן חגיגה דף ח עמוד ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ו, סעיף ח' על פי תשובת הרשב"א, וכן הכרעת הברכי יוסף ומשנה ברורה, סימן תרצ"ו, סעיף קטן ח'
- ^ מגן אברהם ופרי חדש שם
- ^ מסכת מועד קטן, פרק א', הלכה ז', והובא במסכת מועד קטן, דף ח' עמוד ב', ד"ה אבל, וברא"ש סימן טו
- ^ 21.0 21.1 פרי מגדים אורח חיים סימן תקמ"ו, באשל אברהם סק"א
- ^ ראה שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף א'
- ^ כך נוטה דעת הפרי מגדים אורח חיים סימן תקמ"ו, באשל אברהם סק"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י', הלכה י"ג; שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ס"ב, סעיף ב'
- ^ ט"ז אורח חיים סימן תקמ"ו סק"א בשם הגהת הסמ"ק
- ^ תוספות, מסכת מועד קטן, דף ח' עמוד ב', ד"ה מפני ביטול בתירוצו הראשון, וכן הריטב"א שם
- ^ תוספות בתירוצו השני, וכן נקטו המגן אברהם סימן תקמ"ו סק"ה, והמשנה ברורה, סימן תקמ"ו, סעיף קטן י"א
- ^ רבי חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד - חלק א, מערכת הא' אות פ"ח, באתר היברובוקס
- ^ מסכת מועד קטן, דף ח' עמוד ב', ד"ה מפני ביטול.
- ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ח' עמוד א'
- ^ וכן נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ו, סעיף ד'
- ^ מה שאין כן לדעת הריטב"א או המגן אברהם שהוזכרו לעיל, ועיין בפרי מגדים סי' תקמ"ו משבצות זהב סק"ה, ומשנה ברורה, סימן תקמ"ו, סעיף קטן י"א
- ^ כף החיים אורח חיים תקמ"ו סקי"ט; שדי חמד (אסיפת דינים מערכת חול המועד סקכ"ג) בשם שו"ת מנחת פתים
- ^ שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ל"א, וכן הוא לפי הדעות הסוברות שאין מערבין שמחה בשמחה נאמר במצוות שיש בהן סעודה
- ^ שו"ת רמ"ע מפאנו סימן ע"ח
- ^ רמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ו, סעיף ב'
משנה ברורה, סימן תכ"ו, סעיף קטן י"ב ושער הציון סקי"ב.
ועיין בספר לבנה בחידושה סימנים נד-נה - ^ יומא טבא לרבנן, שער העניינים סימן ט. וראה עוד בשער ההלכה פרק ג' סעיף י"ג (ובהערה כא) אם יש לברך שהשמחה במעונו בסעודת סיום מסכת
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.