רצח תאיר ראדה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תאיר ראדה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאיר ראדה
לידה 4 בינואר 1993
קצרין, ישראל
נרצח 6 בדצמבר 2006 (בגיל 13)
קצרין, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל

רצח תאיר ראדה היה רצח של נערה בכיתה ח', שהתרחש בתא שירותים בבית הספר התיכון "נופי גולן" שבקצרין ב-6 בדצמבר 2006.

בדצמבר 2006 נעצר רומן זדורוב, אזרח אוקראינה שעבד כרצף בבית הספר והודה ברצח ראדה בפני מדובב משטרתי. בזמן החקירות טען כי המניע לרצח היה גידופים שהטיחה בו ראדה. זדורוב הודה בפני החוקרים ברצח ושחזר אותו, ובמסגרת זו מסר מספר פרטים שבערכאות השונות הוכרו כפרטים מוכמנים[1][2]. תוך ימים בודדים חזר בו זדורוב מהודאתו וב-14 בספטמבר 2010 הורשע זדורוב ברצח של ראדה ונידון למאסר עולם.

בהמשך הגיש זדורוב מספר ערעורים. זדורוב הורשע שוב, ובערעור נוסף אישר בית המשפט העליון ברוב קולות את פסק הדין המרשיע. במהלך אחד הערעורים, הציגה ההגנה חוות דעת של מומחה, לפיה טביעת דם שנמצאה בתא שירותים ושאינה שייכת לזדורוב, היא עקבה של אדם שעשוי להיות הרוצח. בעקבות זאת, הורה השופט חנן מלצר על עריכת משפט חוזר לזדורוב, וזדורוב שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים[3]. המשפט החוזר נפתח בספטמבר 2021 בבית המשפט המחוזי בנצרת, וב-30 במרץ 2023 זוכה זדורוב בדעת רוב.[4] ב-14 במאי הודיעה פרקליטות המדינה שלא תערער על זיכויו.[5]

המשפט החוזר נפתח בספטמבר 2021 והסתיים ב-30 במרץ 2023 בזיכויו של זדורוב בדעת רוב.[6]

לאורך השנים הפרשה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב[7]. מספר סרטים וסדרה נעשו עליה ופותחו תיאוריות קשר שונות לגבי זהות הרוצח, והתנהלות החקירה והמשפט.

הרצח

בית ספר תיכון נופי גולן
בית ספר תיכון נופי גולן, ספטמבר 2016

ראדה נולדה ב-4 בינואר 1993 כבת זקונים, ואחות לשני בניהם של שמואל ואילנה ראדה, מוותיקי קצרין.

ב-6 בדצמבר 2006 ראדה נסעה עם אביה כמדי יום לבית הספר התיכון "נופי גולן", שם למדה בכיתה ח'. מעדויות תלמידים שלמדו באותו יום בבית הספר מתברר כי בהפסקה שבין שעת הלימוד השישית לשעה השביעית, שהחלה בשעה 12:50 שהתה ראדה עם חבריה בחצר בית הספר, ובתום ההפסקה בשעה 13:05 לערך, החליטה ביוזמתה להיעדר משיעור תיאטרון ונותרה עם חברים אחדים בחצר. לאחר מכן, סמוך לשעה 13:30 הודיעה לחבריה כי בכוונתה לשתות מים בברזייה שבתוך בית הספר, וכאשר נכנסה למבנה, שני תלמידים העידו כי ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות בדרכה לכיוון שירותי הבנות שבהם התבצע הרצח[8]. עדותם היא העדות האחרונה שבה נראתה ראדה בחיים.

בשעות אחר הצהריים משבוששה לשוב לביתה, דיווחה אמה למשטרה על היעדרותה. שוטרי תחנת גולן פתחו בסריקות, וסמוך לשעה 19:00, מצאו את גופתה של ראדה, כשהיא מתבוססת בדמה - בתא נעול מבפנים בתוך שירותי הבנות שבקומה השנייה.

לאחר פריצת התא ובדיקה של צוות מד"א, נמצאו ממצאים המעידים על רציחתה.

חקירת המשטרה

ימיה הראשונים של החקירה

חקירה ראשונית של המשטרה העלתה, כי ראדה לא חזרה לאחר ההפסקה לשיעור התיאטרון השני, וישבה בפרגולה בבית הספר יחד עם חברתה. כמה דקות לאחר תום ההפסקה קמה לשתות מים בברזייה שבמבנה בית הספר, ולא שבה עוד. משבוששה לחזור הלכה חברתה לכיתה בלעדיה. בתום השיעור, נותר תיקה של ראדה מונח על אחד הכיסאות בכיתה, ושאר התלמידים עזבו את הכיתה ולא הבחינו בו.

בימים הראשונים לאחר התרחשות האירוע, העריכה המשטרה כי מדובר באלימות בין בני נוער, שהובילה למעשה הרצח[9]. במהלך ימים אלה נגבו עדויות מעדים רבים[10], מבין כאלף איש ששהו בין כותלי בית הספר בשעת הרצח (על פי פרסום מאוחר יותר של המשטרה). בין היתר, תושאלו עשרות מתלמידי בית הספר על ידי חוקרי נוער ושוטרים. למרות כל אלו, לא מצאה המשטרה חשוד רלוונטי. במקביל, החלה חקירה משטרתית מאומצת גם בכיוונים אחרים.

באותו הערב נעצר חסר בית תמהוני בן 57, שהכחיש כל קשר לרצח, ושוחרר כעבור חמישה ימים, לאחר שאומת האליבי שסיפק. לאחר שחרורו, נעצר גנן בית הספר למשך יומיים, אך שוחרר גם הוא לאחר שסיפק אליבי מאומת. המשטרה חשדה גם בבני סלע, עבריין סדרתי שברח ממעצר מספר ימים לפני הרצח. סלע נתפס יומיים לאחר הרצח ולא נמצאו ראיות שקשרו אותו לרצח. במהלך חקירת המשטרה נבדק גם הכיוון הלאומני, אך הוא נשלל בעקבות הערכות מודיעיניות, כי מדובר בכיוון חקירה בעל סיכוי קלוש.

מעצרו של רומן זדורוב

ב-10 בדצמבר 2006, נחקר רומן זדורוב שלא באזהרה, במסגרת תשאול כלל האנשים שהיו בסביבת הרצח. זדורוב היה פועל בניין יליד 1978, שעבד בחברה קבלנית ובמסגרת אחת העבודות, ריצף את מקלט בית הספר שראדה למדה בו. הרצח התרחש ביום עבודתו האחרון במקום. זדורוב הגיע לישראל מאוקראינה בנובמבר 2002, החזיק באשרת תייר, והאריך את שהותו מספר פעמים. בפברואר 2005 הוא נישא לאולגה, אזרחית ישראלית[11]. בני הזוג עברו לגור אצל הוריה של אולגה בקצרין, ובאוקטובר 2006, חודשיים לפני הרצח, נולד בנם הבכור. זדורוב, שאינו יהודי ואינו זכאי לעלות מכוח חוק השבות, פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות, הליך שצפוי היה להימשך כארבע שנים.

בחקירתו הראשונית, שלא באזהרה, הסכים זדורוב למסור דגימת דנ"א וטביעות אצבעות וכן לביצוע בדיקת פוליגרף[12]. למחרת, נחקר זדורוב באזהרה שבסיומה שוחרר בתנאים מגבילים. ב-12 בדצמבר 2006 בוצעה לזדורוב בדיקת פוליגרף, בה יצא דובר אמת בשאלה האם רצחת את המנוחה, ויצא דובר שקר בשאלה האם היית מעורב ברצח[13].

בתחילה, הכחיש זדורוב כל קשר לרצח. אולם בלילה שבין 18 ל-19 בדצמבר 2006, סיפר זדורוב למדובב שהוכנס לתאו על כך שרצח את תאיר[1]. זדורוב הדגים בפני המדובב את "מיומנות שיסוף צוואר באמצעות סכין", שטען שלמד לאחר קריאת מאמר ברשת. בנוסף, פירט זדורוב את שמות העורקים שיש לקרוע בצוואר – במטרה לגרום למוות מהיר. התיאור שתיאר נגע גם לכיוון שיסוף גרונה של המנוחה וזאת מבלי שהייתה לו לכאורה דרך לדעת על כך אלא אם היה בזירה. זדורוב מסר עוד פרטים מוכמנים – שהמנוחה נעלה נעלי ספורט, וצדק בשניים מארבעת צבעי הנעל[14]. כמו כן ציין פרט שנחשב למוכמן מפני שלא היה ידוע לציבור[15].

למחרת, ביום 19 בדצמבר 2006 בשעות הערב שיחזר זדורוב בפני חוקרי המשטרה את הרצח לפרטיו. במהלך השחזור מסר מספר פרטים שהתביעה טענה שיש לראותם כמוכמנים, ובהם תיאור המקומות שבהם דקר את ראדה, החתכים שביצע במרפקי ידיה לאחר מותה, מיקום תא השירותים שבו נרצחה מתוך ארבעת התאים, ציון העובדה שתא השירותים ננעל על ידו מבפנים לאחר הרצח ותיאור שערה של ראדה האסוף בצמה. זדורוב חשף את המניע לרצח, שהיה לטענתו גידופים ועלבונות שהטיחה בו ראדה, בעקבות סירובו לבקשתה לתת לה סיגריה. כמו כן, תיאר את תחושותיו: "הרגשתי קצת שנאה. רציתי שתרגיש כאב, אבל לא רציתי לרצוח אותה".

בזמן השחזור העלה זדורוב גם טענות שהתבררו כסותרות את הממצאים, בהן על פי הודאתו עקב אחר ראדה בדרכה לשירותי הבנות, שם שלף סכין ושיסף את צווארה. בעוד ששני תלמידי בית הספר העידו אחרת, לדבריהם ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות[א]. למחרת פרסום המניע לרצח, חזר בו זדורוב וטען כי הודה ברצח בעקבות לחצים שהפעילו עליו השוטרים. יומיים לאחר שחזר בו מהודאתו, שינה זדורוב את גרסתו, ולדברי המשטרה הודה פעם נוספת במיוחס לו. בהודאתו השנייה סיפק גם הסבר פסיכולוגי: בהיותו בן שמונה התעללה בו קבוצת בנות בבית ספרו. אחת מהן, שלטענתו דמתה לראדה, הכתה אותו ודחפה מקל לגופו. לכן, כאשר ראה את הנערה, החליט לפגוע בה באופן פיזי[2]. מניע זה של זדורוב לא נכלל בכתב האישום, מאחר שלא רצה לחתום על הודאה הכוללת טענה זאת.

במהלך החקירה נתגלו שני פרטי מידע נוספים שקשרו לדברי התביעה את זדורוב לרצח. לטענת החוקרים לפני הרצח חיפש זדורוב באינטרנט סרטי "סנאף", סרטים שבהם מצולמים אנשים אמיתיים בעת שהם נתקפים או נרצחים, הוא גם קרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם והתעניין בטקטיקות הגנה במשפטי רצח[16] מאוחר יותר הפריכה ההגנה טענה זו לאחר שהתברר כי לא היה מדובר בסרטי סנאף כי אם בסרטונים אחרים שהאיות שלהם דומה לסנאף[17]. בנוסף לכך, גילה זדורוב בחקירתו כי סבל בעבר מהתפרצות זעם דומה, שהופנתה כלפי אחיו ברוסיה וכלפי שיכורים. עם זאת טען, כי לא רצח אף אחד מהם, אלא שייתכן שהפך אותם לנכים.

מנגד, טענו בני משפחתה של הנרצחת כי תאיר לא עישנה סיגריות; יתרה מזאת: היא אף סלדה מעשן סיגריות. כמו כן, טענו חבריה שתיאור הקללות אינו הולם את התנהגותה, וכי הם לא שמעו אותה מקללת.[דרוש מקור]

בבית המשפט המחוזי

ב-18 בינואר 2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד זדורוב – בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום כלל תיאור של מעשה הרצח.

עוד נטען בכתב האישום שלאחר שיצא זדורוב משירותי הבנות הוא ירד אל הקומה הראשונה, נכנס לשירותי הבנים, שטף את הסכין היפנית שעמה ביצע את הרצח, ניקה מעליו את דמה של ראדה, וחזר לעבודות הריצוף במקלט – עד השעה 17:30. לאחר מכן, החליף את להב הסכין, ודאג להעלים את הלהב הקודם, כמו גם את המכנסיים שלבש.

מז"פ משטרת ישראל לא איתרו ממצא דמי כלשהו בשירותי הבנים, גם לא על בגדיו ועל כלי עבודתו של זדורוב. כמו כן, במהלך חיפושים באתר האשפה "תאנים" – נמצאו מספר זוגות מכנסים שנחזו לתיאור מכנסיו. גם עליהם לא נמצא ממצא דמי כלשהו, והמשטרה השמידה אותם.

ב-8 בפברואר 2007 החל משפטו של זדורוב. ב-7 ביולי 2007 נחשפה הודאתו של זדורוב, כמו גם צילומי הווידאו שבהם תועד מודה בפני מדובב ומשחזר את הרצח בפני חוקרי המשטרה. בהודאתו הכתובה ציין את פרטים הנוגעים לרצח ובין היתר נקב בשני צבעים מתוך ארבעת צבעי נעליה של ראדה וכמו כן סיפר שראדה לבשה בעת האירוע מכנסי ג'ינס, וששיערה היה אסוף בצורת צמה. עורך דינו של זדורוב, דוד שפיגל, טען מנגד כי מדובר באדם רגיש ושביר, שלחץ המשטרה כופף אותו וגרם לו להודות[18].

ב-22 באפריל 2007 לאחר פתיחת משפטו של זדורוב, הגישה משפחת ראדה עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח מחדש את התיק המשטרתי ולחדש את חקירת הרצח. זאת בנימוק שהמשטרה והפרקליטות מיהרו להגיש כתב אישום נגד זדורוב בלא שמיצו כיווני חקירה אחרים. לעתירה זו צורפו ראיות מזירת הרצח, שלטענת העותרים סתרו את גרסת המשטרה. ב-20 במאי 2007 דחה בג"ץ את עתירתה של משפחת ראדה על הסף[19].

שלושה שבועות לאחר הרצח חוקר הסיבים מצא טביעת נעל על מכנסי הג'ינס של תאיר, שלטענת התביעה התאימה לחלוטין לנעל של זדורוב[20].

במהלך הדיון המשפטי התברר, כי בין העדויות שבידי המשטרה ישנן גם כאלה שאינן תומכות בגרסתה. למשל, לי לחיאני ונופר בן דוד, ששהו בתא השירותים סמוך לשעת הרצח, סיפרו שמתוך תא הרצח נשמע קול גבוה שטען כי התא תפוס. נערה אחרת העידה, כי ראתה נערה לבושה במדי בית הספר, שאותה לא ראתה מעולם קודם לכן – באזור זירת הרצח. נוסף לכך התברר, כי נערה שמסרה עדות שמיעה כי חברתה יודעת מי הרוצחים, אך סירבה לנקוב בשמה – לא הוזמנה למסור עדות שנייה. השופט יצחק כהן ביקר את המשטרה על כך[21].

במרץ 2009, כשנתיים וחצי לאחר הרצח, מסרה תלמידה נוספת עדות, לפיה נכנסה לשירותים בשעה 14:05, מצאה את דלת תא 3 נעולה; התכופפה מבעד לחריץ דלת התא השלישי והבחינה בטיפות דם על הרצפה ובזוג רגליים נעולות נעלי אולסטאר – בחלקו הימני של התא.

הרשעתו של זדורוב

ב-14 בספטמבר 2010 ניתן פסק דינו של זדורוב. סגן נשיא בית המשפט ואב בית הדין, יצחק כהן, והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן, הרשיעו את זדורוב פה אחד ברצח בכוונת תחילה ובשיבוש מהלכי חקירה. הכרעת הדין התפרשה על פני 456 עמודים.

את תמצית פסק הדין קרא במשך שלושת רבעי שעה השופט יצחק כהן. בין השאר אמר: ”אין לנו ספק שהנאשם שבפנינו הוא הרוצח של הנערה תאיר ראדה. עדותו רצופה שקרים, מניפולציות וחוסר עקביות. הוא לא סיפק הסברים. הנאשם ללא היסוס שיקר בעדותו בביהמ"ש ככל שסבר שהדבר עשוי לשרת את האינטרסים שלו וגרסאותיו המתחלפות. המניפולציות שעשה הנאשם רבות מספור. הנאשם התנהל במניפולטיביות, בקור רוח, תוך הפעלת שיקול דעת ובחינה מושכלת של שלבי החקירה ושאלות החוקרים, כאשר הוא עוקב בערנות ובחדות אחר מהלך החקירה, לא פעם גם היתל בחוקריו, לא חשש ולא ירא, ואף לא חשש לשקר לסניגורו.”

השופט כהן ביסס את ההרשעה על כך, שזדורוב ידע לפחות שבעה פרטים מוכמנים, שאיש זולת הרוצח לא יכול היה לדעת מלבדו, ועל הווידוי של זדורוב בפני מדובב. השופט הדגיש, כי דבר הווידוי אינו נובע מעדותו של המדובב, אלא מדבריו של זדורוב עצמו שהוקלטו. בנוסף, ביסס כהן את ההרשעה על טביעת נעלו של זדורוב, שנמצאה על מכנסיה של ראדה, תוך שהוא פוסל את עדותו של הד"ר גאי קופר, מומחה שהביאה ההגנה מאנגליה[22], ומאמץ את הסבריו של ראש תחום השוואת עקבות נעליים במעבדת המשטרה לסימנים וחומרים, רפ"ק ירון שור[23].

מאחר שהרשעה בעבירת רצח מחייבת ענישה במאסר עולם, גזר בית המשפט באותו המעמד עונש זה על זדורוב.

בנוסף להרשעה ברצח, הרשיע בית המשפט את זדורוב גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, וגזר עליו עונש של שלוש שנות מאסר, שתהיינה חופפות לתקופת המאסר על עבירת הרצח.

תביעת נזיקין

הוריה של תאיר ראדה הגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד בית הספר "נופי גולן" שבו נרצחה בתם, המועצה האזורית גולן, המועצה המקומית קצרין ומשרד החינוך. טענת התביעה הייתה שהרשויות התרשלו בהגנה על חיי תאיר[24]. ב-1 בפברואר 2012 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שלפיו תפוצה משפחת ראדה בסך מיליון וחצי שקלים. בין החייבים בתשלום נמצאה גם חברת האבטחה "רשת ביטחון", שהעניקה שירותי שמירה בבית הספר, וכן המורה לדרמה, שבמהלך שיעורו אירע הרצח – מאחר שלא בדק מדוע ראדה לא נכחה בשיעורו[25].

בבית משפט העליון

הערעור הראשון לבית המשפט העליון והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי

זדורוב עירער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובערעור הציג חוות דעת של מומחים, הסותרות, לטענת סנגוריו, חלקים מהותיים מהראיות ששימשו להרשעתו, בין היתר בעניין זיהוי טביעת הנעל. בנוסף, האזינו השופטים להקלטות, שלטענת המשטרה הודה זדורוב במהלכן ברצח. ב-17 במרץ 2013 בצעד נדיר, הורה בית המשפט העליון למחוזי לעיין בראיות ולשקול מחדש את משמעותן. ב-24 בפברואר 2014 דחו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת את טענות ההגנה, ובכך הרשיעו שנית את זדורוב ברצח תאיר ראדה.

שופטי בית המשפט המחוזי מתחו ביקורת על העדים מטעם ההגנה, בין היתר על חיים סדובסקי, שהפיץ רבות מההאשמות בדבר חקירה מוטה מצד המשטרה, הפרקליטות, המכון לרפואה משפטית והשופטים עצמם. במהלך אחד הדיונים, נשאל סדובסקי מדוע הוא מכנה את עצמו "דוקטור" – בשעה שהוא למעשה נטורופת, ותוארו אינו מוכר רשמית בישראל. בשומעו את השאלה איבד סדובסקי את עשתונותיו, נטש את דוכן העדים וחזר לטעון את טענותיו בתקשורת. עדותו בבית המשפט נמחקה[26]. השופטים קבעו שדברי ד"ר מאיה פורמן, הרופאה הפתולוגית מטעם ההגנה, אינם מקצועיים ורשלניים[27].

הערעור השני לבית המשפט העליון

באוקטובר 2014 ערער זדורוב בשנית על פסק הדין לבית המשפט העליון. במהלך הערעור טענו סניגוריו, אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט, שבתא השירותים נמצאו עקבות נעליים המרמזות על אדם נוסף שיצא מהתא, שחקירתו של זדורוב הובילה אותו להודאה באמצעים פסולים כגון תדרוך ופיתוי, שהמשטרה שילמה תשלום מופרז למדובב, ושבית המשפט המחוזי לקה בחוסר בקיאות וחוסר ריסון שיפוטי.

ב-23 בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד את הערעור, והותיר את פסק הדין המרשיע על כנו. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל פסקו שזדורוב אשם, ואילו ראש ההרכב, השופט יורם דנציגר, סבר בדעת מיעוט כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק אך ציין שכפי הנראה זדורוב הוא אכן הרוצח[28]. סנגוריו של זדורוב הגישו בקשה לדיון נוסף[29], אולם זו נדחתה[30][31]. באשר למאיה פורמן, הם קבעו כי חוות הדעת שלה הייתה מקצועית ועדיפה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המדינה[27].

ההחלטה על משפט חוזר

עורך דינו של זדורוב, ירום הלוי, פנה למכון לרפואה משפטית, בנוגע לממצא דמי של המנוחה, שנתגלה גם בתא הסמוך לזה שבו בוצע הרצח. בעקבות פנייתו, הודתה פרקליטות המדינה כחודש לאחר מכן, ב-20 בינואר 2019 כי אכן נפלה טעות בקטלוג המוצגים, וכי אכן נפלה טעות בחקירה[32]. ב-23 באוקטובר 2019 הגיש בקשה למשפט חוזר.

ב-11 במאי 2021 פסק המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, כי ייערך לזדורוב משפט חוזר. מלצר נימק זאת בעיקר בדם שזלג על אחת העקבות שמתוות מסלול יציאה מתא 2 אל תא מס 3, לאחר שהוסכם שאינן של זדורוב. בהחלטתו הזכיר מלצר שתי חוות דעת נוגדות, האחת של מומחה ההגנה כריסטופר מרק מילרוי, שכתב שלא ייתכן שדם זלג על העקבה חמש שעות אחרי הרצח, והשניה של מומחה התביעה מרקוס רוטשילד, שכתב שייתכן שדם שנקוה במעילה של תאיר ראדה נזל על העקבה בשעה שהפרמדיקים בדקו את הגופה. עוד ציין מלצר כתם דם שהתגלה בתא השירותים השלישי ואינו עולה בקנה אחד עם גרסת התביעה שלפיה כתם הדם נמצא בתא השני (שדרכו נמלט זדורוב על פי גרסתה). עם זאת, ציין השופט כי טענת ההגנה לגבי אשמתה האפשרית של אולה קרבצ'נקו, שהופללה על ידי בן זוגה לשעבר, א"ח, היא בעייתית ואינה יכולה להוות נימוק למשפט חוזר, וכך גם השערה שנמצאה בזירה ומכילה DNA מיטוכונדריאלי שיכול להתאים למשפחתו של א"ח. עוד כתב השופט כי גם טענות ההגנה לגבי מחדלים בחקירה לא היו מביאות, לבדן, למשפט חוזר[33].

ביולי 2021 פורסם כי שמו של א"ח הוא אדיר חבני, בן 37 מהשפלה[34].

המשפט החוזר

ביולי 2021 החליט פרקליט המדינה עמית איסמן להגיש כתב אישום חדש נגד זדורוב ולערוך לו משפט חוזר בבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את זדורוב למעצר בית בתנאים מגבילים אצל חמותו. הפרקליטות ערערה, אולם בית המשפט העליון אישר את השחרור.

ב-12 באוקטובר 2021 נפתח שלב ההוכחות במשפט בפני הרכב שכולל את סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קולה כראש ההרכב ולצידו השופטים דני צרפתי ותמר נסים שי.

במהלך המשפט נשמעה ביקורת מצד הפרקליטות על הטיה של בית המשפט לטובת זדורוב. התביעה העירה פעם אחר פעם לשופטים כי הם עונים במקום זדורוב ושמים מילים בפיו[35]. השופטים טענו כי מצבה של התביעה קשה[36]. בשיא המתיחות בין בית המשפט לתביעה, המצב הגיע לצעקות וטונים צורמים כאשר עורך הדין קבלאוי מהפרקליטות טען להטיה לטובת זדורוב. השופט אשר קולה השיב לו כי הוא חצוף וכי "עו"ד קבלאוי איבד את כבודו בעיני בית המשפט"[37].

ב-30 במרץ 2023 זדורוב זוכה בזיכוי מלא ברוב של 2 שופטים.[38][39]

הסיקור התקשורתי

אמצעי התקשורת בישראל דיווחו בהרחבה על הרצח ועל חקירת המשטרה[7]. במהלך השבעה ביקרו בבית ראדה צוותי שידור ועיתונאים, והעבירו דיווחים על הביקורת שהטיחו ההורים במשטרה, במערכת החינוך ובראש המועצה. שמועות והשערות רבות על זהות הרוצח פורסמו.

ב-2007, ערוץ 2 שידר שיחת טלפון שנערכה בין אמה של ראדה ובין אשתו של זדורוב, שהורשע ברצח. מאוחר יותר טענה אמה של ראדה כי האירוע בוים על ידי כתב ערוץ 2, מנחם הורוביץ. הורוביץ הכחיש כי יזם את האירוע[40].

בדצמבר 2006 פורסם שנער כתב בפורום קבוצתי השייך לבית הספר שהכיר את הרוצח. אותו הנער כתב כי הרוצח הוא למעשה בן 17, שאינו תושב האזור. הנער הודה לאחר מכן כי בדה את דבריו ופרסם התנצלות על מעשה זה[41].

הוריה של ראדה התארחו בתוכניתו של דודו טופז, והתראיינו. הראיון זכה לביקורות נוקבות, היות שנחשב לניצול סערת הרגשות שההורים היו נתונים בה[40].

ב-2 בינואר 2007 ביקשה וקיבלה המשטרה צו איסור פרסום גורף מבית משפט השלום בעכו. כבר באותו היום הגיש אתר החדשות ynet בקשה להסרת הצו[42]. בעקבות לחצים ציבוריים, בוטל הצו לאחר שבועיים.

בתחילת יוני 2008 פרסם שרון גל בערוץ 10 את הסרט התיעודי "רק תאיר יודעת", שבו בוצעה סקירה חוזרת של חומרים מתחקירו של דורון בלדינגר, כמו גם צילומים מקצרין אחרי הרצח. במהלך הסרט, התראיינו שלוש מחברותיה של תאיר, תוך שהן מסכימות לחשוף את שמותיהן המלאים: לי לחיאני, נופר בן דוד ושיראל ביטון[43]. בעקבות פרסום הסרט, תבעה המדינה את ערוץ 10 על פרסום חומרים חסויים מן החקירה.

ב-1 בינואר 2016 בתוכנית "שישי", הוצגו תאוריות קונספירציה והיקף אי האימון של הציבור במערכות הרשמיות האמונות על החוק והסדר בארץ; הופרך סיפורו של נהג מונית, שלטענתו אסף שלושה נערים מקצרין שהתנהגותם ברכבו הייתה חשודה זמן קצר לאחר זמן הרצח של תאיר ופיזר אותם בצפון הארץ[44], ונמסר שקבוצת הפייסבוק: "מי רצח את תאיר ראדה" מונה מעל 120,000 חברים[44].

בפברואר 2017, לאחר בקשת האם להשבת הטלפון הנייד של תאיר ומחשב של המשפחה שנלקחו לטובת החקירה[45], התברר שהטלפון אבד[46]. בקבוצה הציבורית שהתומכים בחפותו של זדורוב היו חברים בה, הושמעו טענות על שיבוש החקירה, אך באוגוסט 2017, לאחר שהמשפחה פנתה לבית המשפט, הטלפון נמצא[47].

ב-19 בפברואר 2020 פורסם בחדשות 13 על ידי העיתונאים מיה איידן ורוני שצ'וצ'ינסקי כי כתמי דם נמצאו על הקורה שבין תא 3 ותא 4 – דבר הסותר את שחזורו של זדורוב. תמונות התקריב של הקורה הועברו לאחר שנים ארוכות לצוות ההגנה של זדורוב. דגימות הדם האלה לא נבדקו מעולם. יממה קודם לכן, פרסמו השניים את עדותה של ל׳, תלמידת בית ספר "נופי גולן", שאמרה כי היא זאת שהציקה לזדורוב וטענה כי אותה תיאר זדורוב בהודאתו למדובב בחדרי החקירות ולא את ראדה שכן זדורוב מתאר במהלך שהותו עם המדובב בחורה בלונדינית. בסיום הודאתו של זדורוב בפני המדובב המשיך זדורוב לטעון כי הנערה ככל הנראה צבעה את שיערה – דבר שלא התיישב עם תיאורה של תאיר.

בלדינגר וסדובסקי

בימים הראשונים לאחר הפרסום על מעצר זדורוב, פנה חיים סדובסקי לבני משפחתה של ראדה. סדובסקי הציג עצמו כתחקירן מומחה; בנוסף, טען כי ברשותו מידע המורה על כך שזדורוב אינו אשם, שהרצח בוצע על ידי יותר מרוצח אחד, ושחברותיה של הנרצחת הן שרצחו אותה. בהמשך, נסמך על חקירתו של דורון בלדינגר[48].

לאחר הרשעתו של זדורוב בינואר 2011, שודרה בערוץ הראשון הכתבה: "מי רצח את תאיר ראדה?"[49], שבמהלכה הוצגו עדויות של דורון בלדינגר, לפיהן זדורוב חף מפשע. כתבה זו נסמכה על סדרת סרטים בשם: "לתפור חף מפשע", בעריכתו של בלדינגר, שפורסמה בידי חיים סדובסקי באתר יוטיוב. סדרת סרטים שקיבלה הדים מקבוצת הפייסבוק: "מי רצח את תאיר ראדה"[50][51]. מן הצד השני, פרסמו במרץ 2011 מיקי רוזנטל ורביב דרוקר כתבת תחקיר בערוץ 10, המצדדת בכך שזדורוב הוא האשם ברצח, ובה ביקורת רבה על המגינים על זדורוב: בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל.

בדצמבר 2013 פרסמה אשרת קוטלר כתבה הכוללת ראיונות עם לי לחיאני ונופר בן דוד, חברותיה של תאיר, ששמן נחשף בכתבה של שרון גל, ושהואשמו מפורשות בידי יותר מ-15,000 חברי קבוצת פייסבוק שהן הרוצחות. בכתבה נחשפה גם מנהלת הקבוצה אמי בוני, שחזרה בה ובאה להתנצל. בכתבה הציג עצמו דורון בלדינגר כחוקר פרטי – אף על פי שאינו כזה. בתגובה, פרסם בלדינגר חלקים מהראיון שהוסרו בעריכה, שבהם הדגיש שהוא אכן אינו חוקר פרטי מורשה ושלא הציג עצמו ככזה. בנוסף, הבהיר בלדינגר שלא האשים את הבנות אלא ביקש שיסכימו להיחקר; שהיה פורום פנימי שנמחק; שהבנות טענו שראו את הרוצחים, ושאת עיקר הנזק שנגרם להן גרם דווקא שידור סרטו של שרון גל בערוץ 10[52][53].

בספטמבר 2020 פסק בית משפט השלום בראשון לציון כי סדובסקי יפצה את אחת הבנות, לי לחיאני ב-36,000 שקלים. זאת אחרי שהוביל ברשת האינטרנט טענת קונספירציה לפיה לחיאני היא "הרוצחת"[54][55].

לאחר הרשעתו של זדורוב בבית המשפט העליון, התפתחה פעילות משמעותית ביותר ברשתות החברתיות והוקמו קבוצות שקראו לצדק לזדורוב, לתפיסת הפעילים. הפעילות התעצמה עד כדי כך, שבשנת 2016, מיד לאחר דחיית בית המשפט העליון את הערעור של זדורוב, הפכה הקבוצה הגדולה מבין הקבוצות, "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל"[56], לאחת הגדולות בישראל. בנוסף, מרבית חומרי החקירה הועלו לאתר "האמת היום"[57], וכמו כן סרטוני חקירה רבים תומללו והועלו לרשת בתוספת כתוביות. לנוכחות ולפעילות הרבה באינטרנט וברשתות החברתיות היו משמעויות חברתיות ותקשורתיות מרחיקות לכת. לפי פרופ' אזי לב-און, החוקר את הפרשה, הן הובילו לכך שאנשים רבים יכלו להיחשף לחומרי חקירה מקוריים ולגבש דעה לגבי הפרשה באופן עצמאי ולא דרך מתווכים. לעובדה זו היו השלכות מסוגים שונים. מצד אחד, אנשים מהציבור עברו על חומרי החקירה, הצליבו מידעים ויצרו ידע חדש, שחלקו היה מרכזי בהחלטת השופט חנן מלצר לאשר את הבקשה למשפט חוזר לזדורוב. בכך הפעילות ברשתות החברתיות הפכה ל"מקפצה" לסיוע לתהליך המשפטי הפורמלי. אולם, אחרים התבססו על שמועות ומידע שגוי שקיים ברשת, מה שהוביל אפילו להשמצות והטרדות של אנשים שאינם חשודים בדבר (כפי שהודגם למעלה)[58][59].

צל של אמת

ערך מורחב – צל של אמת

במרץ 2016, שודרה בערוץ 8 של HOT סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים, בשם "צל של אמת", שהתמקדה בפרשת הרצח. יוצרי הסדרה הם יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור. הסדרה העלתה ספקות לגבי הרשעתו של זדורוב וביקרה את מערכת המשפט. הסדרה זכתה לחשיפה ולדיון בתקשורת[60][61].

בפרק הרביעי של הסדרה הוצגה א"ק (כעבור כמה שנים נחשפה כאולה קרבצ'נקו), אישה צעירה ולא יציבה בנפשה, בוגרת בית הספר נופי גולן – כחשודה ברצח. בעת הרצח התגוררה בקצרין עם א"ח (שלימים נחשף כאדיר חבני), בן זוגה לשעבר. חבני סיפר, שכחצי שעה לאחר הרצח התקשרה אליו קרבצ'נקו לנייד, וסיפרה לו ש"הולך להיות בלאגן גדול". בשנים קודמות היא נעצרה בידי המשטרה כשברשותה סכין משוננת. בעקבות תלונתו של חבני במשטרה, נלקחה קרבצ'נקו לחקירה. בעת חקירתהּ טענה כי הותקפה בידי חבני, ובעקבות זאת הושמו השניים במעצר בית. בעודה שוהה במעצר בית, הגיעה קרבצ'נקו לביתו של בן זוגה החדש עם שבר בקבוק וניסתה לתקוף אותו, ללא הצלחה. חבני נעצר במשך כמה ימים, ועל פי דבריו ותמלילי החקירות ניסו חוקרי המשטרה לשכנעו לחזור בו מן ההאשמות. בינתיים, אושפזה קרבצ'נקו בכפייה. שלוש שנים לאחר מכן, התאבדה שותפתה לחדר של קרבצ'נקו. חברתה של השותפה, מאי פלג, התראיינה אף היא לתוכנית[62], אולם טרם פגישתה עם צוות התחקיר של הסדרה, התאבדה גם כן. פלג מסרה לצוות התחקיר כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה על נטייתה לאלימות ורצונה בשתיית דם; כמו כן סיפרה, כי התוודתה בפניה על הרצח של תאיר ראדה[63].

זמן קצר לאחר שידור פרק זה, ב-8 במרץ 2016, שודר בערוץ 10 ראיון קולי שערכה אילה חסון עם קרבצ'נקו. קרבצ'נקו הודתה בפני חסון כי נהגה באלימות כלפי חבני, אך בד בבד טענה, כי החבר המציא את הדברים לגבי רצח תאיר. הראיון שולב בתוכנית שביקרה את "בית דין השדה" הציבורי שנוצר[64]. ב-27 במרץ 2016 פורסם שנמצא מסמך "טיוטה" של הגרסה שמסר חבני בחקירתו, הכולל פרטים שהשתנו מאוחר יותר. הדבר חיזק את הטענה שחבני תכנן להפליל את קרבצ'נקו[65]. ואילו בסעיף 495 של פסק דינו במשפט החוזר, כתב אב בית הדין, אשר קולה: "ב"כ הנאשם הוסיף בסיכומיו 23 חיזוקים וסיועים, כך לדבריו, לגרסתו של אדיר. אין בכוונתי לפרוט כרוכל את כל אותם סיועים וחיזוקים ולהלן בפרק המסקנות אתייחס אך ורק למספר עובדות, שאכן מטרידות ומחייבות, כך למיטב הבנתי, בדיקה נוספת."

באוקטובר 2018 פורסם שנערה העידה כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה שרצחה את תאיר[66].

צל כבד

ערך מורחב – צל כבד (סרט)

בשנת 2021 שודר סרט התעודה "צל כבד", של הבמאי עידו הר, ובו סיפורה של קרבצ'נקו. הר טוען כי יוצרי הסדרה "צל של אמת" נהגו בחוסר יושר ובחוסר אחריות כלפי קרבצ'נקו. לדבריו, הם גרמו לצופים להאמין בנכונות גרסתו של בן זוגה לשעבר חבני, שהאשים אותה ברצח, תוך טשטוש העובדה שהוא התעלל בה ואף הודה בכך בחקירתו במשטרה. כתוצאה מהסדרה הפכה קרבצ'נקו קורבן להטרדות ולאיומים ובשל כך עזבה את ישראל. מצבה הנפשי שהיה מלכתחילה קשה הידרדר עד כדי איום בהתאבדות[67][68].

ב-25 באוקטובר 2018 פורסם ששערה שנמצאה בזירת הרצח מתאימה לפרופיל המיטוכונדריאלי (הגנטי) שאליו שייך, בין השאר, גם חבני, בן זוגה לשעבר של קרבצ'נקו, שלפי טענתו בחקירה – לבשה את בגדיו בעת הרצח[69]. עם זאת, סיכום דו"ח הבדיקה העלה, כי הפרופיל הגנטי של בעל השערה מתאים לאלפי עד עשרות אלפי אנשים בישראל[70]. כמו כן דווח, כי 50–75 שערות שלא זוהו עד כה והיו על הגופה – תישלחנה לבדיקת DNA (בדיקה גנטית) – במימון משרד המשפטים[71][72]. עוד פורסם כי בסמוך למקום הרצח נמצאה בפח אשפה פאה נוכרית, שתאמה לכאורה את עדותו של חבני בדבר שימוש בפאה על ידי קרבצ'נקו[73]. עם זאת חבני טען בכלל שאולה לבשה פאה צבעונית[23].

כמה שבועות אחרי יציאתו של הסרט "צל כבד" פרסמה אילנה ראדה סרט בו היא לטענתה מתקנת כמה עובדות קריטיות[74].

במסגרת פרק בתוכנית "עובדה", ששודר ב-20 בדצמבר 2018, הכחישה קרבצ'נקו בתוקף את טענותיו של חבני כי התוודתה בפניו על הרצח, וטענה כי הלך למשטרה להפליל אותה רק לאחר שהודיעה לו כי היא נפרדת ממנו.

לפי כתבה משנת 2022, חבני השאיר בטעות שתי טיוטות במחשבו של הדברים שהוא התכוון להגיד במשטרה ושם היו 2 גרסות שונות. גרסה שלישית נאמרה בחקירות. גרסה רביעית נאמרה בבית המשפט. עם הזמן נוספה גרסה חמישית[75][76].

ביקורת על התקשורת

העיתונאי עוזי בנזימן מתח ביקורת על התנהלות אמצעי התקשורת בפרשה: "תקשורת שאינה שומרת על היררכיה בין שופטים לפרקליטים בעלי עניין, ושאינה מבחינה בין דיווח ענייני לסיקור מוטה – נותנת ידה לטירוף מערכות ולמיטוט יכולתו של הציבור להבין את המתרחש"[77].

גם שופטי בית המשפט מתחו ביקורת על ההתנהלות התקשורתית. השופט כהן התייחס בפסק דינו להתנהלות התקשורת בפרשה, ואמר שחלק מכלי התקשורת חטאו בפרסומים "מגמתיים ומשתלחים". השופט חיים גלפז הוסיף: "נעשה שימוש על ידי גורמים שונים באמצעי התקשורת באופן שלעיתים חרג מן המותר, תוך גרימת נזק לציבור, בדרך של פרסום דברים שלא שיקפו את המצב".

בפסק דינו השופט כהן מתח ביקורת גם על גורמים נוספים שבחשו בפרשה: "עוד תגונה התופעה המכוערת אשר מצאה ביטוי מוחצן וחריג בתיק זה, באשר לרודפי פרסום, טפילים על גב טרגדיה נוראית, אשר אומללות הורי המנוחה שימשה להם, למרבה הצער, כר נוח וציני לתאוות פרסום. שרלטנים למיניהם, מומחים בעיני עצמם ואפילו חוזים בכוכבים ניסו לומר דברים בתיק זה". לא אחת יצא גם אביה של תאיר ראדה, שמואל, נגד גורמים שונים, שלטענתו הוליכו אותו ואת אשתו שולל וניצלו את מצוקתם.

הפולמוס בדבר אשמתו של זדורוב

טענות בדבר אשמתו

במרץ 2011 פרסמו מיקי רוזנטל ורביב דרוקר כתבת תחקיר בערוץ 10, ובה הוטחה ביקורת רבה כנגד הטוענים לחפותו של זדורוב: בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל. הם הראו, שסדובסקי החליט לטעון לחפותו של זדורוב, בכל הנוגע לאי הסכמתו לאופן התנהלות החקירה – זמן רב לפני שידע את טיב ונכונות העובדות לגבי החקירה; שאין לסדובסקי תואר דוקטור מוכר ושאינו בלש חוקר מורשה; שחלק מהאשמותיו מופרכות או מטעות בכוונה תחילה, ומשום כך – חלקן אף לא הועלו עוד בידי ההגנה – במשפט החוזר[48][26]. בפרט, הביאו את דברי חוקרי המשטרה, הפרקליטות, השופטים ואת דבריו של ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית[ב]:

  • זדורוב זרק את מכנסיו כיומיים לאחר הרצח, וכיבס בעצמו את בגדיו ביום שישי בצהרים, אף על פי שבדרך כלל גיסו היה מכבס עבורו.
  • בשעה 21:23 ביום הרצח, זדורוב שהיה בביתו שוחח בטלפון עם מעסיקו ראובן ג'נאח, שהודיע לו כי "נעלמה ילדה". אשתו, שנכחה בחדר, שאלה אותו מה קרה והוא השיב לה כי "ילדה נפלה בשירותים". זאת בניגוד לדבריו המקוריים של ג'נאח, שלא כללו את המילים "שירותים" ו"אסלה", כפי שאישר אף זדורוב עצמו[78]. לטענת ההגנה, בשעה 20:00 נפתחה מהדורת החדשות של ערוץ 10 עם דיווח על מיקום הרצח[79], וייתכן שזדורוב אמר את דבריו לג'נאח בעקבות צפייתו בחדשות, או לאחר ששמע זאת מאנשים שצפו בה. אף על פי שבחקירה סיפק הסברים אחרים, בבית המשפט רומן ואולגה זדורוב חזרו בהם מעדותם, וטענו שרומן לא הזכיר את המילים "שירותים" ו"אסלה"[80].
  • המשטרה דברה אמת באשר לבדיקת הפוליגרף שהפלילה את זדורוב, שכן אחת מתשובותיו תמכה בהיותו הרוצח. הדבר הוצג בכוונה תחילה באופן מוטעה בסרטיו של סדובסקי.
  • המלווה הרוסי, ששימש כמתורגמן במהלך שחזור הרצח – לא ידע דבר אודות הרצח או החקירה; על כן, לא יכול היה להטעות את זדורוב במהלך שחזורו. לאחר בחינה נוספת של הסרטים, הסיקו השופטים שזדורוב הוביל את המתורגמן, בעצמו – למקום הרצח הנכון, בניגוד למצג של סדובסקי, שטעה לחשוב שהשירותים בהם בוצע הרצח היו בקומה אחרת.
  • זדורוב שחזר את הרצח בעצמו, ללא רמזים שהיו יכולים להינתן לו מטעם גורמים כלשהם. השופטים אף בדקו באופן מדוקדק, שאכן שחזור הרצח היה אמין, בהסתמכם על סדר הזמנים של הסרטים.
  • לדברי ד"ר קוגל, לא הייתה דרך החלטית כלשהי לדעת, אם אכן כלי הרצח היה סכין משוננת. עוד טען, כי כלל לא התכוון שדבריו יוצגו כפי שהוצגו בידי ההגנה – במהלך הדיונים בבית המשפט.
  • לטענתם של רוזנטל ודרוקר, הציגה ההגנה במהלך המשפט טענות הזויות:
    • הצגת סכין, שאינה משוננת, שנמצאה על פי הוראותיה של "מתקשרת עם רוחות"[81][82].
    • העלאת השערה שהרצח כלל לא התרחש בתא השירותים. ההשערה התבססה על ניסוי מצולם, שנערך עם כמות גדולה של מיץ פטל במקום דם, שנשפך על רצפת התא ונזל למסדרון[83].
  • הטענה בדבר אשמתן של חברותיה של תאיר, או של אולה קרבצ'נקו – בביצוע הרצח – לא התבססו על מידע אמין כלשהו, על כן האשמתן במעשה הרצח היא עלילת שווא.
  • הטענות נגד אולה קרבצ'נקו מתבססות על בן זוגה לשעבר אדיר חבני, שנהג להתעלל בה פיזית ונפשית ואף הודה בכך בחקירתו. חבני גם הודה בכך מול העיתונות. לפי טענה זו העדות הזו היא המשך ישיר של אותו מסע התעללות מצד חבני, שנקם באולה על כך שנפרדה ממנו.
  • הימצאות סרטי סנאף ותכנים במחשבו האישי של רומן. לדברי התביעה, רומן קרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם, ואף התעניין בטקטיקות הגנה במשפטי רצח[84]. עם זאת, ההגנה הביאה מטעמה דו"ח של חברת "טיק טק" לפיו רומן לא חיפש תכנים אלה[85].

טענות בדבר זכאותו

יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, צפה בסדרה "צל של אמת" וחקר את המקרה באופן עצמאי. לדידו, את הרצח ביצעה נחקרת אחרת בפרשה, אולה קרבצ'נקו[86][87]. לדבריו, חלק מהפרטים המוכמנים נמסרו לזדורוב על ידי החוקרים, והסרטים המתעדים את החקירה נערכו בצורה מגמתית. ב-2018 נפגש עם צמרת הפרקליטות על מנת להציג את ממצאיו[88].

סדרת סרטים בשם "לתפור חף מפשע", בעריכתו של בלדינגר, שפורסמה בידי חיים סדובסקי באתר יוטיוב, העלתה את טענותיהם בדבר זכאותו של זדורוב, כמו גם את ביקורתם על אופן הטיפול הלקוי של מערכת המשפט והמשטרה – לדעתם – בפרשה בכלל, ובזדורוב עצמו בפרט:

  • אי מציאת דנ"א או ממצא זיהוי פלילי אחר של זדורוב בזירה.
  • הטלת ספקות בדבר זהות עקבות הנעליים (אם אכן היו אלה עקבות נעליים): עקבות נעליו הייחודיות של זדורוב, שנתגלו לכאורה על מכנסיה של הנרצחת, הם למעשה תבליט (או שבלונה) של הטלפון הנייד שהיה מונח בכיסה, ובפרט לחצניו – שעיצבו את צורת כתמי הדם בשולי מכנסיה.
  • מציאת שערות של שתי נערות נוספות בתוך שלוליות הדם.
  • עקבות נעלי נערה מגואלות בדם, שנמצאו בראש הקיר שהפריד בין תאי השירותים הסמוכים זה לזה, שממנו כנראה קפץ הרוצח לתא השירותים הצמוד, לאחר ביצוע הרצח. עקבות אלו נתגלו על ידי המשטרה רק לאחר שחזור הרצח.
  • בחינה נוספת של מהלך החקירה והשחזור הראתה שכל המידע המוכמן ניתן למעשה לזדורוב ברמזים בעת החקירה, ואף שונה לפי הצורך עם התפתחותהּ.
  • דחיית האליבי של זדורוב: נאמר לו כי שעת ביצוע הרצח שונתה, שנמצא דם של הנרצחת על בגדיו ושהפוליגרף הוכיח את אשמתו. לכאורה זדורוב שוכנע שהוא אכן רצח, אף שלא זכר דבר בעניין זה.
  • תלמידים בבית הספר טענו שהם יודעים מי הרוצח. סדובסקי הצביע כי הנערות לי לחיאני ונופר בן דוד קשורות לרצח או שיש להן ידע על הרוצח.
  • תלמיד שישב על ספסל בקרבת המדרגות שהובילו לשירותי הבנות, סיפר כי ראה את תאיר עולה במדרגות, ולא ראה איש שעולה בעקבותיה. תלמיד אחר העיד כי באותו הזמן עלתה תאיר בגרם מדרגות אחר, אך גם הוא לא ראה איש שעולה בעקבותיה[89]. עדויות אלו מנוגדות לגרסתו של זדורוב, שטען כי עקב אחר תאיר ועלה באותו גרם מדרגות בו עלתה, בדרכה לשירותים.

הנצחה

ב-14 בינואר 2016 נערך בקצרין טקס חנוכת בית כנסת על שם תאיר ראדה. אביה של ראדה הובא לטקס מבית החולים פוריה, ונפטר ממחלת הסרטן יום לאחר מכן[90].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

סרטים תיעודיים

כתבות וידאו

מאמרים וכתבות

ביאורים

  1. ^ עדויות אלו הוקלטו בווידאו על ידי חוקרי המשטרה.
  2. ^ טען שדבריו הוצאו מהקשרם בידי ההגנה.
  3. ^ ראשי תיבות של המונח המשפטי: "תיק פלילי חמור".

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 שרון רופא-אופיר, המדובב של זדורוב: הוא סיפר לי שחתך אותה, באתר ynet, 27 במרץ 2008
  2. ^ 2.0 2.1 יובל לידור ואושרת נגר, זדורוב הודה ברצח תאיר בפעם השנייה, באתר nrg‏, 26 בפברואר 2007
  3. ^ גלעד מורג, בית המשפט העליון הכריע: רומן זדורוב ישוחרר מהכלא למעצר בית, באתר ynet
  4. ^ דרמה בבית המשפט: רומן זדורוב זוכה מרצח תאיר ראדה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2023
  5. ^ https://www.kikar.co.il/law-and-order/rungjt
  6. ^ דרמה בבית המשפט: רומן זדורוב זוכה מרצח תאיר ראדה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2023
  7. ^ 7.0 7.1 רותי זוארץ, ‏"אז כמה רייטינג שווה השכול?", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2006
  8. ^ שי פלג חוקר משטרתי - צילום עדויות דני זולין ועגור אלון
  9. ^ ג'קי חורי, בת 13 נרצחה בקצרין; החשד: אלימות נוער, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2006
  10. ^ חגי עינב ואחיה ראב"ד, המשטרה: פועל השיפוצים הודה ברצח תאיר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2006
  11. ^ יאנה פבזנר-בשן, ‏החסידים של זדורוב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 בדצמבר 2015‏
  12. ^ פסק הדין של השופט אשר קולה, סעיף 271
  13. ^ פסק הדין של השופט אשר קולה, עמוד 255
  14. ^ אלעד שמחיוף, ‏"אחד ביום": המשפט החוזר של זדורוב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 ביולי 2021‏
  15. ^ חוות דעת פתלוגית זייצב ת/11, באתר האמת היום
  16. ^ פרקליטות המדינה, חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב, ‏26 ביולי 2016
  17. ^ מבדיקת מחשבו של זדורוב עולה "לא חיפש סנאף או דברים אלימים", באתר רשת 13
  18. ^ אחיה ראב"ד וחגי עינב, "החשוד ברצח תאיר היה מודה ברצח ארלוזורוב", באתר ynet, 20 בדצמבר 2006
  19. ^ תשובת המדינה לעתירה משפחת ראדה בבית המשפט העליון – בג"צ 3041/07, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ‏17 במאי 2007;
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         אלי אשכנזי, בג"ץ דחה עתירת משפחת ראדה לפתוח מחדש את החקירה, באתר הארץ
  20. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל טוכפלד, ‏החוקר שזיהה את עקבותיו של זדורוב מדבר לראשונה, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
  21. ^ שרון רופא-אופיר, רצח תאיר ראדה: השופט ביקר את המשטרה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2007
  22. ^ אלי אשכנזי, מומחה בריטי: הטביעות על מכנסי תאיר ראדה אינן של נעלי זדורוב, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2009
  23. ^ 23.0 23.1 אתר למנויים בלבד מיכאל טוכפלד, ‏החוקר שזיהה את עקבותיו של זדורוב מדבר לראשונה, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
  24. ^ הוריה של תאיר ראדה הגישו תביעת פיצויים אזרחית, באתר ynet, 27 במאי 2008
  25. ^ מאור בוכניק, 1.5 מיליון ש' להורי תאיר ראדה, גם המורה ישלם, באתר ynet, 1 בפברואר 2012
  26. ^ 26.0 26.1 טלי חרותי-סובר, ה"דוקטורית" להפרעות קשב, ה"דוקטור" לדמיון מודרך, והעד במשפט תאיר ראדה, באתר הארץ, 12 בינואר 2017
  27. ^ 27.0 27.1 אתר למנויים בלבד רויטל חובל, כך כמעט חיסלה לי הפרקליטות את הקריירה, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
  28. ^ ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 בדצמבר 2015
    תקציר פסק הדין, באתר ynet (ארכיון)
  29. ^ גלעד שלמור, ‏רומן זדורוב הגיש בקשה לדיון נוסף בפרשת רצח תאיר ראדה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏17 בפברואר 2016‏
  30. ^ דנ"פ 1329/16 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 ביולי 2016
  31. ^ גלי גינת‏, התיק נסגר סופית: העליון לא יקיים דיון נוסף על הרשעת זדורוב, באתר וואלה!‏, 5 ביולי 2016
  32. ^ אלמז מנגיסטו, רצח תאיר ראדה: המדינה הודתה - נפלה טעות קריטית בחקירה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 20 בינואר 2019
  33. ^ גלעד מורג, משפט חוזר לרומן זדורוב: סימני הנעל והדם שזלג - קביעות המומחים שהובילו להכרעה, באתר ynet, 12 במאי 2021
  34. ^ גיא פלג, ‏פרשת תאיר ראדה | הותר לפרסום: אדיר חבני הוא א"ח, באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 ביולי 2021‏
  35. ^ ברוך קרא‏, מה קורה כששופט עונה במקום הנאשם: הסיפור המוזר על המשפט החוזר של זדורוב, באתר וואלה!‏, 10 במרץ 2022
  36. ^ אחיה ראב, השופטים של זדורוב: התביעה במצב קשה, באתר ynet, 8 במרץ 2022
  37. ^ אחיה ראב, "אתה חוצפן!", "אדוני לא יצעק עלינו": עימות בין השופט לתובע במשפט זדורוב, באתר ynet, 12 באפריל 2022
  38. ^ תפח (נצרת) 502/07 מדינת ישראל נ' רומן זדורוב, ניתן ב-30 במרץ 2023;
    דרמה בבית המשפט: רומן זדורוב זוכה מרצח תאיר ראדה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2023
  39. ^ תמצית הכרעת הדין שהוקראה באולם, 30 במרץ 2023
  40. ^ 40.0 40.1 גילי דרוב-היישטיין, לא מצליבים, כן צולבים, באתר העין השביעית, 01.09.2007
  41. ^ "משפחת ראדה, באמת שלא התכוונתי לפגוע", באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2006
  42. ^ הרצח בקצרין: ynet עתר להסרת צו איסור הפרסום, באתר ynet, 2 בינואר 2007
  43. ^ "רק תאיר יודעת" סרטו של שרון גל ששודר בערוץ 10 ביוני 2008.
  44. ^ 44.0 44.1 תאוריית הקונספירציה על חפותו של רומן זדורוב, תוכנית "שישי", 1 בינואר 2016, באתר יוטיוב.
  45. ^ ביהמ"ש העליון: חפציה האישיים של תאיר ראדה ז"ל לא יוחזרו לאמה אילנה, 9 באפריל 2018
  46. ^ בוקי נאה, האם המדינה העלימה את הטלפון הסלולרי של תאיר ראדה? ערוץ 10, 16 בפברואר 2017.
  47. ^ נמצא הטלפון של תאיר ראדה, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  48. ^ 48.0 48.1 רצח תאיר ראדה - הראיות והעדויות המלאות, באתר של מיקי רוזנטל.
  49. ^ מי רצח את תאיר ראדה?, התוכנית: "מבט שני" בערוץ הראשון.(הקישור אינו פעיל, 13.1.2019)
  50. ^ עם פתיחת הדיון המחודש סביב הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה, קובע החוקר ד"ר חיים סדובסקי, כי הרצח בוצע על ידי אחד התלמידים., באתר ערוץ 7, 5814 ביוני 2013
  51. ^ מנהלי קבוצת פייסבוק, שתומכת ברומן זדורוב, מבטיחים בווידאו צ'אט דברים שלא פורסמו מעולם, באתר רוטר.נט, 28 אוקטובר 2011.
  52. ^ דוד אברהם‏, אושרת קוטלר מציגה: וידויים מרצפת חדר העריכה, באתר וואלה!‏, 25 בדצמבר 2013
  53. ^ השוואת המקור והסרט הערוך של קוטלר, באתר "מי רצח את תאיר ראדה".
  54. ^ אבי כהן, ‏עד ההגנה יפצה את חברתה של תאיר ראדה, באתר ישראל היום
  55. ^ שופט מוטי פירר, ת"א 17-01-56502 לחיאני ואח' נ' סדובסקי ואח', בית משפט השלום, ‏10 ספטמבר 2020
  56. ^ כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל
  57. ^ האמת היום
  58. ^ אזי לב-און, מספר הערות אודות המאפיינים והתוצאות של הדמוקרטיזציה של השיח הציבורי על משפט וצדק: הפעילות למען צדק לרומן זדורוב כמקרה בוחן, המשפט 25, 2020, עמ' 224-187
  59. ^ נרית גרוסמן ואזי לב-און, מושבעי הרשתות החברתיות: פעילות מבוססת מדיה חברתית ומעורבות בפרשיות משפטיות, שערי משפט 10, 2022, עמ' 128-95
  60. ^ אתר למנויים בלבד מירב אלוש לברון, למה "צל של אמת" כל כך חשובה, באתר הארץ, 6 באפריל 2016
  61. ^ הרן פיינשטיין, שופט על "צל של אמת": מעניינת, יסודית, מעלה ספק, באתר ynet, 5 באפריל 2016
  62. ^ רן בוקר, בלעדי: העדות הדרמטית בפרשת תאיר ראדה נחשפת, באתר ynet, 26 במרץ 2016
  63. ^ חן זיו וענבר קונטס, ‏הסרט הדוקומנטרי שחושף האופן המעוות בו מוצגים חולי הנפש בישראל, באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2016
  64. ^ שישי עם אילה חסון, באתר nana10,‏ 8 במרץ 2016.
  65. ^ גלי גינת‏, המסמך שחושף: האם העד המפתיע בפרשת תאיר ראדה "בישל" את גרסתו?, באתר וואלה!‏, 27 במרץ 2016
  66. ^ נעם ברקן, העדות החדשה בפרשת רצח תאיר ראדה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  67. ^ נדב מנוחין‏, "צל כבד" חושף את העוול כלפי א"ק. הגיע הזמן שנחשוב על ז'אנר הפשע האמיתי מחדש, באתר וואלה!‏, 21 במרץ 2021
  68. ^ אתר למנויים בלבד אריאנה מלמד, "צל כבד" מראה כיצד טלוויזיה הופכת אישה פגועה נפשית לחומר גלם, באתר הארץ, 20 במרץ 2021
  69. ^ אלי סניור ורותם אליזרע, דרמה בתיק רצח תאיר ראדה: שערה שאינה שייכת לזדורוב נמצאה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  70. ^ אלה לוי-וינריב, ‏מכה לזדורוב? הפרקליטות: השערה יכולה להתאים לעשרות אלפי אנשים בישראל., באתר גלובס
  71. ^ מערכת ישראל היום, ‏דיווח: "חמישים שערות שנמצאו על גופתה של תאיר ראדה ייבדקו", באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2018
  72. ^ טובה צימוקי, שקד: "נממן את בדיקות ה-DNA בפרשת ראדה", באתר ynet, 1 בנובמבר 2018
  73. ^ "נחשף: איך הגיעה פאה נוכרית לזירת הרצח של תאיר ראדה, ומה זה אומר בעצם?". נבדק ב-2018-11-01.
  74. ^ https://youtu.be/Kv9hSQRnrTI
  75. ^ "לא מסוגלת להחלים": א"ק מספרת על הקשר עם א"ח – והסתירות הרבות בעדותו | חדשות 13, באתר רשת 13
  76. ^ ההאשמות ברצח, ההתעללות...: א"ק כפי שלא נשמעה מעולם | חדשות 13, באתר רשת 13
  77. ^ עוזי בנזימן, יחצנים עם גלימה, באתר העין השביעית, 25 בפברואר 2014
  78. ^ יורם דנציגר, יצחק עמית, צבי זילברטל, פסק דין ע"פ 10/7939 (עמ' 109), בית המשפט העליון, ‏23 בדצמבר 2015
  79. ^ רובי המרשלג, הדיווח הראשוני של רובי המרשלג על רצח הנערה תאיר ראדה, חדשות 10, ‏6 בדצמבר 2016
  80. ^ יורם דנציגר, יצחק עמית, צבי זילברטל, פסק דין ע"פ 10/7939 (עמ' 109), בית המשפט העליון, ‏23 בדצמבר 2015
  81. ^ אלי לוי, החלק המיסטי בפענוח רצח תאיר, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2006
  82. ^ ריקי בפגישתה החודשית עם אילנה ראדה, סרטון בערוץ "Ziv Kitaro", באתר יוטיוב (אורך: 03:01)
  83. ^ אתר למנויים בלבד רביב דרוקר, "צל של אמת" מטעה ומסלפת: רביב דרוקר עם העובדות והעיוותים, פרק אחרי פרק, באתר הארץ, 13 באפריל 2016
  84. ^ פרקליטות המדינה, חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב, 26 ביולי 2016
  85. ^ מבדיקת מחשבו של זדורוב עולה: "לא חיפש סנאף או מאמרים אלימים"
  86. ^ אתר למנויים בלבד א"ק נחשפת בפנים גלויות: "הציגו את הנפש שלי לראווה", באתר ynet
  87. ^ סגן ראש השב"כ לשעבר: "א.ק. רצחה את תאיר ראדה, חד-משמעית", באתר מעריב אונליין, 4 בספטמבר 2020
  88. ^ אתר למנויים בלבד רויטל חובל, סגן ראש השב"כ לשעבר: "שם את הקריירה שלי על זה שזדורוב לא רצח", באתר הארץ, 5 באפריל 2019
  89. ^ השוואת עדויות בין שני התלמידים: עגור אלון ודני זולין.
  90. ^ אחיה ראב"ד, לאחר שהגשים חלומו: נפטר אביה של תאיר ראדה, באתר ynet, 15 בינואר 2016

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36511853רצח תאיר ראדה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רצח_תאיר_ראדה&oldid=2307993"