HOT

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוט-מערכות תקשורת בע"מ
Hotlogo.svg
סוג חברה פרטית
שנת הקמה אוחד ב־18 באוגוסט 2003
חברת אם קבוצת אלטיס
משרד ראשי קיבוץ יקום
מייסדים רם בלינקוב
עמית לוין (מנכ"ל מת"ב דיגיטל)
יוסי דואר (מנכ"ל תבל דיגיטל)
אלי הולצמן (מנכ"ל ערוצי זהב)
ענפי תעשייה טלוויזיה בכבלים, אינטרנט בכבלים, טלפוניה
מוצרים עיקריים טלוויזיה רב-ערוצית
וידאו על פי דרישה
אינטרנט וטלפוניה
שירותי סלולר
שווי שוק 3.3 מיליארד ש"ח (אפריל 2012)
הכנסות 4.20 מיליארד ש"ח (2017)[1]
רווח תפעולי 568 מיליון ש"ח (2017)[1]
רווח 246 מיליון ש"ח (2017)[1]
אנשי מפתח פטריס ג'יאמי (יו"ר מועצת המנהלים)
טל גרנות-גולדשטיין (מנכ"לית)
עובדים 1,699 (נכון לתחילת 2016, לא כולל עובדי קבלן)[2]

הוט-מערכות תקשורת בע"מ (ידועה בשם HOT) היא חברת תקשורת וכבלים ישראלית, המספקת שירותי טלוויזיה, אינטרנט וטלפוניה. החברה נמצאת כיום בבעלות קבוצת אלטיס שבבעלות איש העסקים הישראלי פטריק דרהי. נכון ליולי 2017 לשירות הטלוויזיה של החברה 800 אלף מנויים.<ref name=":0">אביב גוטר, אלי שמעוני, HOT מאבדת מנויי טלוויזיה אך מתחזקת בסלולר ובאינטרנט, כלכליסט, ‏30 ביולי 2017}}

החברה הוקמה בשנת 2003 מאיחוד של חברות הטלוויזיה בכבלים "תבל דיגיטל", "ערוצי זהב" ו"מתב", ובמשך השנים הרחיבה את תחומי פעילותה.

בבעלותה של HOT שתי חברות נוספות: HOTnet כספק שירותי אינטרנט ו-HOT mobile כספק תקשורת סלולרית.

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טלוויזיה רב-ערוצית בישראל

עד שנות ה-80 פעלה בישראל טלוויזיה חד-ערוצית. ערוץ הטלוויזיה החוקי היחיד ששידר בישראל היה ערוץ 1 (ערוץ 2 רק החל אז בשידורי ניסיון מצומצמים). השאיפה לקבל מבחר רב יותר באה לידי ביטוי ב"יער" של אנטנות על גגות הבתים בישראל, ואשר אפשרו לראות את הערוצים הירדניים: ערוץ 1 הכללי וערוץ 2 הלועזי, ואת ערוץ המזרח התיכון (METV) המשדר מקפריסין. שידורים אלו לא ריצו את השאיפה לקבל עוד, ובסוף שנות השמונים החלו לצמוח בערים השונות רשתות פיראטיות של טלוויזיה בכבלים, שהציעו שידורים של סרטים. רשתות אלו החלו כרשתות מצומצמות בגודל של מספר בתים, והגיעו בשיאן לכיסוי של שכונות שלמות. הכבלים הועברו בצורה פיראטית, בין גגות הבתים, ועם התפשטותן החלו להיות מותקנים מגברים, ובמקומות מסוימים אף שודרו מספר ערוצים. מקורות הכספים היו דמי מנוי שנגבו מהלקוחות, וכן מפרסומות ביתיות של עסקים בשכונה כגון חנויות מכולת ומוסכים.

ניסיונות משרד התקשורת והמשטרה להילחם בתופעה לא צלחו. על כל רשת כבלים פיראטית שנותקה, קמה מיד רשת אחרת. בשיאם כיסו הכבלים הפיראטיים כמעט כל עיר בישראל, כאשר במקומות נבחרים כגון בקריות ובחיפה נוצרה אפילו תחרות בין רשתות. נושא הכבלים הפיראטיים החל לנוע לכיוון שליטתם של גורמים עבריינים, והחלו מלחמות בין גורמים שונים על אזורי שליטה. במקומות מסוימים הכריחו בעלי הרשתות את התושבים להתחבר[דרוש מקור]. וכתופעות אחרות בישראל, (כמו למשל הרדיו הפיראטי), הוחלט שהדרך היחידה להילחם בנושא הוא מתן זיכיונות לרשתות כבלים חוקיות. כך למעשה דחפו הכבלים הפיראטיים לשינוי מפת התקשורת בישראל. כניסתן של הרשתות החוקיות, שמטה את בסיס פעולתן של הרשתות הפיראטיות, והן חדלו מלהתקיים.

היסטוריה

סמליל ICP לפני שינוי השם

פעילותן של חברות הטלוויזיה בכבלים בישראל החלה בשנת 1989. בתחילת שנות ה-90 חולקה ישראל ל-31 אזורי זיכיון אשר הוענקו ל-6 חברות שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים: "תבל - תשדורת בינלאומית לישראל", "מתב - מערכות תקשורת בכבלים", "ICS" (ששינתה בהמשך את שמה ל"עידן"), "ערוצי זהב", "גוונים" ו"כבלתק".[3] כל אחת מהן פעלה כמונופול במספר אזורי זיכיון בארץ ונאסר על החברות לשתף פעולה זו עם זו. בפועל, שיתפו החברות פעולה לצורך רכישה משותפת של התכנים המשודרים (למעט הפקה אזורית). לצורך הרכישה הוקמה חברה משותפת אשר נקראה "ICP", וב-2003 הוחלף שמה ל-HOT Vision.[4] אחרי שנה החברה נסגרה וכל פעילותיה עברו לחברת האם, הוט[5]. ביישובי יהודה ושומרון, פעלה חברת הכבלים "כבלתק" שהפיצה את השידורים בשיתוף עסקי עם "ערוצי זהב". עם השנים, התמזגו החברות זו עם זו: חברות "תבל" ו"גוונים" התמזגו לחברת "תבל דיגיטל", חברת "עידן" נבלעה בתוך "ערוצי זהב", ומאוחר יותר התמזגו כל חברות הכבלים ("תבל דיגיטל", "ערוצי זהב" ו"מתב") לחברה אחת - "הוט", שבנוסף רכשה את התשתית של חברת "כבלתק" ובכך השלימה את פריסתה הארצית.

למרות התחייבותן המקורית לספק שירותי כבלים לכל היישובים בארץ (למעט יישובים שעלות החיבור להם גדולה יותר מפי 4 מהממוצע הארצי), סירבו חברות הכבלים לספק שירותים לאזורי פריפריה רבים (למעט הערים הגדולות בה) וכן נמנעו במשך שנים רבות משדרוג תשתית השידורים משידור אנלוגי לשידור דיגיטלי (שאיכותו גבוהה יותר והוא מאפשר שירותים מתקדמים). מצב זה השתנה רק כאשר התכוננה yes לחדור לשוק. למרות הכיסוי החלקי של שוק הצרכנים, קצב החדירה של השידורים בכבלים בישראל היה מהמהירים בעולם – תוך 5 שנים התחברו לטלוויזיה בכבלים כ־70% מבתי האב בישראל. הקמת חברת HOT אושרה לבסוף בשל העובדה כי שלוש החברות (ובמיוחד תבל) נקלעו למשבר כספי חמור בעקבות ניסיונן לחסום את חדירת yes על ידי קניית תוכניות טלוויזיה זרות במחירים מופרזים (לפי הצהרתן), ניסיון שנכשל בשל התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים.

ב-2009, בארבע עסקות שונות, פטריק דרהי רכש תוך חצי שנה מבנק לאומי, מקבוצת דלק ומהציבור 52% מהחברה תמורת כ-1.5 מיליארד שקל. שנה אחר כך הוא רכש עוד כ-20% מהחברה מידי אליעזר פישמן ונוני מוזס.

כיום

כיום מספר מנויי הטלוויזיה של החברה נמצא בירידה מתמדת, על רקע כניסת המתחרות החדשות לשוק הטלוויזיה בישראל - סלקום tv, פרטנר TV.[6]

בפברואר 2018 צפויה חברת הוט להתחיל לשווק במסגרת החבילה שלה את נטפליקס, כחלק מהסכם גלובלי של קבוצת אלטיס עם נטפליקס.[7]

סמלילים

שירותי הטלוויזיה

השידור האנלוגי

עם הקמתן, עמדו בפני חברות הכבלים אתגרים גדולים בנושא הקמת התשתית הטכנית. חלק מהחברות, כגון תבל, העדיפו שלא להשקיע בנושא התשתית, אלא לשכור מבזק תשתית מוכנה, לשלם דמי שכירות אך לחסוך עלויות הקמה. חלק מהחברות, כגון מת"ב וגוונים, בחרו שלא להיות תלויים, ולהניח תשתית משלהן. הדבר בוצע בפועל על ידי ניסור רצועה דקה בכבישי הערים, טמינת כבלים וכיסוי באספלט. על המדרכות הותקנו ארונות שליטה. ההשקעה הכספית בפרויקט זה הייתה גדולה מאד, וביקורת רבה הושמעה מצד האזרחים וראשי הערים על ביצוע קלוקל והריסת תשתיות, ואף הוגשו מספר תביעות משפטיות בנושא. אך עם השנים, כחלק מהתחזוקה השוטפת של כבישי הערים, נעלמו מן הנוף התמונות של הכבישים המחורצים, ותשתית הכבלים הפכה לחלק מהתשתיות הסטנדרטיות האחרות המותקנות בערים, כגון מים חשמל וביוב.

חברות הכבלים השקיעו מראש בכבלים איכותיים והכנה לתקשורת דו כיוונית, מתוך ראיה עתידית של מפת התקשורת, אך בשנים הראשונות התקשורת הייתה חד סיטרית. עם עלייתן לשידור, השתמשו חברות הכבלים בשידור אנלוגי רגיל, כאשר ניתן היה להבחין בשתי שיטות עיקריות. השיטה של רוב החברות, כגון מת"ב, הייתה שידור "רגיל". על מנת למלא אחר דרישות רוחב הפס אשר היו דרושות לשידור כל הערוצים, בוצע שימוש בערוצי שידור שאינם מיועדים במקור לשידורי טלוויזיה, דבר הנקרא Hyper Band. באופן זה ניתן היה להעביר את כמות ערוצים גדולה יותר. מכשירי הטלוויזיה אשר היו נפוצים בתחילת הדרך, לא כללו תמיכה ב Hyper Band, ולצורך זה סיפקו חברות הכבלים ממיר, אשר איפשר קליטה של השידורים בכל מכשיר. עם הזמן, החלו להימכר מכשירי טלוויזיה אשר תמכו ב Hyper Band והצורך בממירים פחת. חיסרון עיקרי בשיטה זו, מנקודת המבט של חברת הכבלים, הוא היכולת שהייתה לבצע חיבורים פיראטיים. ואכן דבר זה היה נפוץ, בעיקר כאשר חברות הכבלים דרשו תשלום נוסף עבור כל נקודה בבית.

בחברת תבל בחרו לשדר את השידורים בצורה מוצפנת, דבר שגרם לצורך בממירים גם עבור טלוויזיות התומכות ב Hyper Band. אמנם דבר זה נתן לחברה הגנה טובה בפני חיבורים פיראטיים, אך גרר ביקורת מפני שחסם את האפשרות להקליט בווידאו ערוץ אחד ולראות באותו זמן ערוץ אחר, מבלי להתקין שני ממירים לצורך העניין.

עם השנים, קיבלו חברות הכבלים אישור לשדר מספר ערוצי סרטים בשיטת שלם וצפה (PPV). הדבר בוצע גם בשיטה האנלוגית, כאשר השידורים מעורבלים, ועם רכישת הסרט, הממיר פותח את העירבול ומאפשר לראות את הסרט. בכל ערוץ שודרו מספר סרטים בודד בלולאה אינסופית, והצופה שרצה לראות את הסרט, היה צריך להתאים עצמו לשעת תחילת הסרט.

ב-1999 התכוונה מת"ב לספק שירותי טירינג (מכירה של חבילות ערוצים), באמצעות המערכת האנלוגית. הדבר נתקל בהתנגדות של משרד התקשורת, שהצהיר שיאפשר טירינג רק במערכת שידור דיגיטלית, ואף זאת לאחר מתן חלון זמן שבו חברות הלוויין יוכלו להציע טירינג באופן בלעדי.

בחודש יוני 2014 הוט ניתקה באופן סופי את כל המנויים מהשידור האנלוגי[8].

השידור הדיגיטלי

מרכז שידורים של הוט במבואות הדרומיים של חיפה

בתחילת שנת 2001 קיבלו חברות הכבלים אישור להפעיל במקביל לשידור האנלוגי, שידור דיגיטלי. ההבדל העיקרי הוא שהמידע העובר ממרכז הכבלים אל הלקוחות הוא מידע סיפרתי, המתורגם בממיר הדיגיטלי לאות טלוויזיה. השידור הדיגיטלי היה זהה בתחילת הדרך לשידור האנלוגי מבחינת התכנים, והתיימר לספק איכות משופרת. בפועל עבר השידור הדיגיטלי קשיי לידה, שכללו תמונות קפואות או מתערבלות, עד שהתשתיות התייצבו. השידור הדיגיטלי אִפשר להעביר מספר רב של ערוצים, הרבה מעבר ליכולת בשידור האנלוגי.

כפי שהוחלט על ידי המועצה לשידורי כבלים ב-13 במאי 1999, נאסר על חברות הכבלים להפעיל טירינג לתקופה של 18–27 חודשים או עד שמספר המנויים בלוויין יגיעו ל 250,000, וזאת על מנת לתת לשרותי הלוויין, שרק יצאו לדרך, יתרון כלשהו שיקל עליהם להיכנס לשוק וליצור תחרות. חברות הכבלים ניסו להילחם בגזרה על ידי הגשת עתירה לבג"ץ (בג"ץ 7852/98 ערוצי זהב ושות' נ' שרת התקשורת, פ"ד נג(5) 423 (1999)), אך העתירה נדחתה.

בספטמבר 2001, קיבלו חברות הכבלים אישור להציע חבילות טירינג, והחברות יצאו במגוון חבילות חדש. מתכונת זו סופקה רק ללקוחות השידור הדיגיטלי.

הממיר הדיגיטלי, המהווה למעשה מחשב בזעיר אנפין, איפשר להציע גם חבילות משחקים אינטראקטיבים, וערוצים נוספים שאינם מהווים ערוצי טלוויזיה, כגון ערוצי מידע שונים, וכן אפשרות לצפות בחשבונית דרך הטלוויזיה.

כמו כן, רוב הערוצים החדשים אשר נוספו עם השנים נקלטים אך ורק באמצעות השידור הדיגיטלי מאז החל לפעול ואינם מסופקים כלל ללקוחות האנלוגים, וכן הורדו מספר ערוצים מהשידור האנלוגי אך המשיכו להקלט בשידור הדיגיטלי. לקראת העשור השני של המאה ה-21, החלה HOT בתהליך מעבר לשידור דיגיטלי בלבד[9][10].


טלפוניה ואינטרנט

חברת HOT מורכבת למעשה משתי חברות: HOT מערכות תקשורת, המפעילה את הטלוויזיה בכבלים על שלל שירותיה, ו-HOT טלקום המפעילה את הטלפון הקווי ותשתית האינטרנט על גבי הכבלים. "HOT טלקום" הוקמה ב-2003 עם מיזוג חברות הכבלים והחלה לספק תשתית אינטרנט בכבלים. נכון לסוף שנת 2013 יש לחברה כ-744 אלף מנויים לתשתית האינטרנט. ב-2005 קיבלה החברה רישיון להפעיל שירותי טלפוניה קווית פנים-ארצית בקידומת 077, ונכון לסוף שנת 2013 יש לחברה 676 אלף מנויי טלפון. באוקטובר 2009 השיקה החברה, לראשונה בישראל, שירות אינטרנט מהיר במהירות 100Mbit תחת שם המותג "HOT UFI".

הוט-נט

הוט נט (HOTnet) היא ספקית אינטרנט ישראלית שבסיסה בנצרת עילית. חברת הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ היא חלק מקבוצת HOT ונמצאת בבעלות הוט מערכות תקשורת בע"מ - חברה ציבורית הנסחרת בבורסה. החברה קיבלה רישיון למתן שירותי גישה לאינטרנט בדצמבר 2010.

הוט-מובייל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – HOT mobile

לאחר שרכשה את חברת מירס בשנת 2011, החלה במאי 2012 לשווק חבילה סלולרית חדשה בתעריפים מוזלים.

בפברואר 2018, הגיעה החברה ל-1.5 מיליון מנויים.

שירות

ביוני 2014 החליטה המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין לקנוס את חברת HOT בסך 1.3 מיליון ש"ח עקב זמני המתנה ארוכים מהסביר במוקדי השירות שלה[11]. בדצמבר 2014 HOT נקנסה שוב בסך 1.6 מיליון ש"ח[12].

יחסי עבודה

עד שנת 2013 היו עובדי הוט בלתי מאוגדים לאחר שניסיונות של טכנאים להתאגד באמצעות הסתדרות העובדים הלאומית וההסתדרות הכללית כשלו מאחר שבית הדין לעבודה קבע כי אינם יכולים להתאגד בנפרד משאר העובדים[13]. בשנת 2013 החל ארגון כח לעובדים לאגד את עובדי הוט ובפרט את עובדי מוקדי השירות שהם רוב המועסקים בחברה. בתגובה העבירה החברה עובדים בבאר שבע ובחיפה מההעסקה ישירה לחברות קבלניות. ביוני 2013 הודיעה כח לעובדים כי הגיע ליציגות בעקבות החתמת 1,200 עובדים על טופסי התפקדות לארגון והכריז על סכסוך עבודה[14].

הנהלת הוט הודיעה על הסכמתה לכל דרישות העובדים, כשבועיים לאחר ההכרזה על ועד עובדים יציג[15].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 הוט-מערכות תקשורת בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. HOT: דוח תקופתי ושנתי לשנת 2015 באתר מאי"ה.
  3. דן כספי ויחיאל לימור, טלוויזיה בכבלים, בציטוט מהספר "המתווכים" - אמצעי התקשורת בישראל 1948–1990, עמ' 127–131 הוצאת עם עובד, באתר עמלנט
  4. אביבה קרול, ‏ICP מחליפה את שמה ל-Hot Vision, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2003
  5. רוני רחמני, הסתיים עידן ICP: חברת HOT Vision חדלה מלהתקיים וכל פעילותיה הועברו ל-HOT
  6. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :0
  7. אביב גוטר, לאחר עיכוב של כמה חודשים: נטפליקס תגיע ל-HOT בפברואר, כלכליסט, ‏26 בדצמבר 2017
  8. אמיתי זיו, HOT מנתקת את השירות האנלוגי: "התבאסתי, תיכננתי לראות את חצי הגמר", באתר TheMarker‏, 09.07.2014
  9. אמיתי זיו, HOT תסגור השירות האנלוגי - מאות אלפים ינותקו מכבלים פיראטיים, באתר TheMarker‏, 8 באוקטובר 2012
  10. אמיתי זיו, HOT מנתקת את השירות האנלוגי: "התבאסתי, תיכננתי לראות את חצי הגמר", באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2014
  11. גלובס‏, קנס של 1.3 מ' ש' להוט בגלל המתנה ארוכה לשירות, באתר וואלה! NEWS
  12. אמיתי זיו, HOT נתנה ללקוח לחכות שעה על הקו – ותשלם את הקנס הגבוה בתולדותיה, באתר TheMarker‏, 14 בדצמבר 2014
  13. מיקי פלד, עובדי HOT מחדשים הפעילות להקמת ועד, באתר כלכליסט, 25 במאי 2013
  14. שי ניב, ‏כוח לעובדים הכריז: הפכנו לארגון היציג של עובדי הוט, באתר גלובס, 2 ביוני 2013
  15. בלעדי // הנהלת הוט הסכימה לכל דרישות העובדים, הכל שקרים, ‏יולי 2013.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0