פרוזודיה
פרוזודיה הוא מושג בבלשנות השייך לתחום העוסק באקוסטיקה של הדיבור. המושג מתייחס למאפיינים אקוסטיים מסוימים של הדיבור הנושאים חלק גדול מהמידע המועבר בתקשורת דבורה.
הדיבור איננו רצף אחיד: הוא משתנה ללא הרף בעוצמתו, במהירותו, בתדר שלו וביתר תכונותיו האקוסטיות. השינויים האקוסטיים היוצרים את הפרוזודיה מתרחשים ברמה של יחידות הדיבור הסופרה-סגמנטליות, כלומר אלה הנמצאות מעבר לרמת הפונמה הבודדת: ההברה, המילה והמבע (לגבי התכונות האקוסטיות של הפונמות ראו פונטיקה). השינויים הללו במאפיינים האקוסטיים הסופרה-סגמנטליים של הדיבור הם הפרוזודיה.
הפרוזודיה מהווה חלק בלתי נפרד מהשפה הדבורה, שכן כל מבע ומבע נהגים עם דפוס פרוזודי מסוים. הדפוס הפרוזודי של המבע מוסיף מידע רב מעבר לזה הקיים במילים המרכיבות אותו כשלעצמן, והוא מהווה חלק חשוב בקביעת המשמעות. בין היתר, הפרוזודיה מסמנת את הפונקציה הפרגמטית של המבעים (הצהרה, שאלה, בקשה וכו'), מוסיפה מידע לגבי רגשותיו וכוונותיו של הדובר ומעידה על עמדתו כלפי הנמען וכלפי תוכן הדברים (האם הוא אומר את הדברים בהתרגשות או אדישות, בכנות או בסרקזם וכו'). במידה מסוימת, תפקידה של הפרוזודיה בשפה הדבורה מקביל לזה של סימני הפיסוק בשפה הכתובה ושל הרגשונים במדיומים כמו שיחות צ'אט ומסרונים. למעשה, ניתן לומר שקיומם של אלה מעיד על הצורך ליצור תחליף גרפי לפרוזודיה (שמטבע הדברים אינה קיימת בכתב), שבדומה לה, יציב את המסר הכתוב בהקשר פרגמטי-רגשי. רבים ממאפייני הפרוזודיה הם אוניברסליים (למשל, כפי שמתואר לגבי האינטונציה בהמשך). עם זאת, קיימת גם מידה גדולה של שונות, וזו תורמת ליצירת הצליל הייחודי לכל שפה וצורת הדיבור האופיינית לכל אדם.
הפרוזודיה כוללת בתוכה את האינטונציה, ההטעמה, ההדגשה, עוצמת הקול, גוון הקול וקצב הדיבור.
מרכיבי הפרוזודיה
אינטונציה
אינטונציה (בעברית: הנגנה), נוצרת על ידי שינוי התדר הבסיסי של הקול במהלך הדיבור. כלומר, העלאה והורדה של גובה הקול תוך כדי הפקת הדיבור. לאינטונציה יש השפעה גדולה מאוד על משמעות הדברים, עד כדי כך ששני מבעים זהים לחלוטין, הנבדלים זה מזה רק בדפוס האינטונציה שלהם, יכולים לקבל משמעויות שונות. באופן כללי ניתן לתאר אינטונציה עולה, כאשר התדר הבסיסי של הקול עולה עם הזמן, אינטונציה יורדת, כאשר התדר הבסיסי נעשה נמוך וכן אינטונציה עולה-יורדת, יורדת-עולה או שטוחה. אחד התפקידים העיקריים של האינטונציה הוא סימון הפונקציה הפרגמטית של המבע, כאשר הדוגמה הקלאסית לכך היא ההבחנה בין מבעי חיווי ושאלה. ברוב השפות, שאלות כן/לא נהגות עם אינטונציה עולה (דני שבר את הרגל?) ואילו אינטונציה יורדת אופיינית לשאלות פתוחות (מי שבר את הרגל?) ולמבעי חיווי (דני שבר את הרגל). פרט לכך, האינטונציה משמשת ככלי עיקרי להבעת רגשות, כאשר ניתן להצביע על דפוסי אינטונציה האופייניים להבעת הפתעה, כעס, לעג וכולי.
יש להבדיל בין אינטונציה לטון בשפה טונאלית (למשל, שפות סיניות או שפות בנטו). טון הוא שינוי בגובה הקול במהלך ההגייה של מילה בודדת היוצר שינוי משמעות ברמה הלקסיקלית, כלומר, ייתכנו שתי מילים בעלות משמעויות שונות, הנבדלות זו מזו אך ורק מבחינת הטון. בניגוד לטון, האינטונציה היא שינוי בגובה הקול לאורך קטעי שיח גדולים יותר והיא בעלת משמעות פרגמטית-רגשית.
הדגשה
הדגשה היא הבלטה של מילה אחת לעומת יתר המילים במבע. ההדגשה מתבצעת לרוב על ידי הגברת עוצמת הקול, הגבהת התדר הבסיסי של הקול, האטת קצב ההגייה ושימוש בהגייה מוקפדת וברורה יותר. באמצעות ההדגשה, הדובר מסמן את מוקד המבע, דהיינו, מבליט את המידע החשוב ביותר שברצונו למסור. ניקח לדוגמה את המבע "דני שבר את הרגל". על ידי הצבת הדגש על המילה האחרונה במבע - "דני שבר את הרגל", הדובר מבקש למסור שרגלו של דני היא זו שנשברה, ולא אף איבר אחר בגופו. הצבת הדגש על המילה הראשונה - "דני שבר את הרגל", נועדה להבהיר שדני הוא זה ששבר את רגלו, ולא אף אחד אחר. להדגשה עשויה להיות השפעה מהותית על המשמעות, כפי שמדגימים חילופי הדברים הבאים:
א': מי רוצה עוגה?
ב': אני רוצה עוגה!
ג': אני רוצה עוגה...
על ידי הדגשת המילה "רוצה" (בתוספת האינטונציה המתאימה), רומז דובר ג' למאזינים שהוא היה רוצה לאכול עוגה, אך יש סיבה כלשהי שמונעת זאת ממנו. אין ספק שבעקבות תשובה כזו, המאזינים יצפו להמשך שיבהיר את הסיבה לכך. דבריו של ב' ברורים, וודאי שאינם יוצרים את אותה ציפייה.
הטעמה
ערך מורחב – הטעמה
הטעמה היא הבלטה של הברה אחת לעומת יתר ההברות במילה. הבלטה זו מושגת על ידי שינויים אקוסטיים כמו הגברת עוצמת הקול, הגבהת התדר הבסיסי ועוד. הטעמה של אחת ההברות קיימת בכל מילה בשפה והיא חלק בלתי נפרד מהמימוש האקוסטי של אותה מילה. במקרים רבים, הזזת מיקום הטעם ימנע מהמאזין לזהות את המילה הנאמרת, או לחלופין, ייצור שינוי במשמעות. בשפות רבות קיימים זוגות של מילים בעלות משמעויות שונות, שהן זהות לחלוטין מבחינה אקוסטית, פרט למיקומו של הטעם; למשל- בוקר (תחילת היום) ובוקר (רועה בקר). זוגות כאלה נקראים זוגות מינימליים וקיומם מעיד על מעמדו של הטעם כתכונה מבחינה (בדומה לטון שהוזכר לעיל). על סמך אלה ניתן לומר שמהותה של ההטעמה לקסיקלית יותר מאשר פרגמטית, ובמובן זה היא שונה מיתר מרכיבי הפרוזודיה. היא נכללת תחת כותרת זו מעצם היותה תכונה אקוסטית סופרה-סגמנטלית.
להטעמה מקום חשוב בשירה ולפיה נקבע המשקל בשירה. המשלימה להטעמה היא ההשפלה: בהברה שאין הטעמה יש השפלה.
מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים
בעוד שההמיספרה השמאלית של המוח הגדול היא הדומיננטית עבור תפקודי השפה בקרב כ-90% מהאוכלוסייה, ההמיספרה הימנית מעורבת בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה וזיהוי של רגשות בטון הדיבור.[1]
פרוזודיה אבנורמלית
קיימים מצבים בהם נפגעת היכולת להשתמש בפרוזודיה באופן נורמלי. אדם במצב כזה מוגבל ביכולת ההבעה שלו ועלול לחוות קשיים בתקשורת עם בני אדם אחרים. קבוצה מרכזית של אנשים החווים מגבלות בשימוש בפרוזודיה הם כאלה הסובלים מאפאזיה - פגיעה ביכולות השפתיות כתוצאה מנזק מוחי. סוגים מסוימים של אפאזיה עשויים לגרום להפקה בלתי תקינה ומצומצמת של דפוסים פרוזודיים[2] ובנוסף, להגביל את יכולת התפיסה הפרוזודית, כלומר לגרום לקושי בפירוש הפרוזודיה בדבריהם של אחרים. פרוזודיה אבנורמלית עשויה להופיע גם כאחד התסמינים של מחלות הפוגעות במערכת המוטורית של הדיבור. מחלת פרקינסון, למשל, היא מחלה הפוגעת בכישורים המוטוריים בכלל ובהם גם אלה הקשורים לשליטה במאפיינים האקוסטיים של הדיבור. כתוצאה מכך, חולי פרקינסון נוטים להפיק דיבור בעל פרוזודיה "שטוחה": דיבור חלש, איטי ומונוטוני, ללא שינויים בגובה הקול ובעוצמתו.[3] זאת, יחד עם קיפאון של שרירי הפנים, פוגעים מאוד ביכולת ההבעה ועלולים ליצור רושם מוטעה של אדישות. פרוזודיה שטוחה אופיינית גם לאנשים הסובלים מדיכאון קליני,[4] אלא שבמקרים כאלה זהו מן הסתם ביטוי מדויק של המצב הנפשי.
קושי בשימוש בפרוזודיה אופייני כנראה גם בהפרעות על הרצף האוטיסיטי - קבוצה של תסמונות המתאפיינות בפגיעה חמורה ביכולות התקשורתיות-חברתיות. במידה רבה, אנשים עם הפרעות אוטיסטיות אינם מסוגלים לשלוט בקודים המשמשים בתקשורת אנושית ומתקשים בהבעה ובהבנה של רגשות ומצבים מנטליים. אחד הביטויים לכך הוא שימוש אבנורמלי בפרוזודיה, שעשוי לבוא לידי ביטוי בנטייה להפיק דפוסים פרוזודיים שאינם הולמים את הכוונה או את הסיטואציה.[5] ישנן עדויות חלקיות שאנשים עם אוטיזם מתקשים גם בתפיסה של הפרוזודיה. דוגמאות למחלות נוספות שנמצאו לגביהן עדויות לשימוש לקוי בפרוזודיה הן סכיזופרניה ומחלת הנטיגטון.
פרוזודיה ברכישת שפה
תינוקות צוברים ידע לגבי הדפוסים הפרוזודיים של השפה בשלבים מוקדמים בחייהם, ונראה שהידע הזה מסייע להם בתהליך רכישת השפה. ישנן עדויות רבות שתינוקות נשענים על הידע שלהם בתחום הפרוזודיה כדי להשיג התקדמות בתחומים אחרים של השפה, אסטרטגיה המכונה "prosodic-bootstraping". אחת הבעיות המרכזיות עמן צריך להתמודד התינוק רוכש השפה, היא כיצד לחלק את שטף הדיבור שהוא קולט ליחידות המרכיבות אותו. עבורו (כמו גם עבור מבוגר המאזין לשפה לא מוכרת), הדיבור הוא רצף מתמשך של צלילים חסרי פשר. כיצד, למשל, יוכל להתחיל לפענח את משמעויותיהן של מילים, אם אינו מסוגל לזהות את גבולותיה של מילה אחת בתוך שטף הדיבור? ניסויים שבדקו תינוקות רוכשי אנגלית בני 9 חודשים הראו שכבר בגיל זה הם מסוגלים לזהות את דפוס ההטעמה האופייני לשפה המדוברת בסביבתם. תינוקות אלה הקשיבו זמן רב יותר למילים עם דפוס הטעמה מלעלי, המופיע ברובן המוחלט של המילים באנגלית (למשל, bunny), לעומת זמן ההקשבה שהקדישו למילים עם ההטעמה המלרעית הנדירה (למשל- giraffe). על סמך ממצאים אלה, הוצע שתינוקות משתמשים בידע שלהם לגבי דפוס ההטעמה הנפוץ בשפה כדי לסמן את גבולותיהן של המילים.[6] לדוגמה, תינוקות רוכשי אנגלית יכולים להניח במידה רבה של ביטחון שהברה מוטעמת היא חלקה הראשון של מילה לא מוכרת, ולא סופה של מילה. באופן דומה, תינוקות יכולים להשתמש בפרוזודיה כדי לזהות את גבולותיהן של יחידות גדולות יותר של הדיבור, כמו פסוקיות ומבעים.
השפעתה של שפת האם ניכרת גם בהפקותיהם הקוליות של תינוקות. עוד לפני שהם מתחילים לדבר, ניתן לזהות במלמול שלהם דפוסים פרוזודיים המזכירים את אלה של השפה המדוברת בסביבתם. לדוגמה, ניתוח אקוסטי על מלמוליהם של תינוקות רוכשי אנגלית ורוכשי צרפתית גילה הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות, שעשויים לנבוע מהמאפיינים הפרוזודיים של כל אחת מהשפות.[7] שלב נוסף בדרך לשליטה במערכת הפרוזודית בא לידי ביטוי בתופעה המכונה "ז'רגון". זוהי צורה של מלמול מורכב המופיע אצל חלק מהתינוקות לקראת סוף השנה הראשונה לחייהם. הז'רגון מתאפיין בהפקה של דפוסים פרוזודיים מפותחים, כולל שינויים מגוונים באינטונציה ובהדגשה. הורים לתינוקות "מז'רגנים" מדווחים בהתפעלות שילדיהם "מספרים סיפורים שלמים" או "מנהלים שיחות שלמות" בשפה המובנת רק להם. ואכן, הז'רגון נדמה כדיבור בוגר לחלוטין, פרט לכך שהוא כולו "ג'יבריש" ואינו כולל מילים בעלות משמעות.
נקודה נוספת הראויה להתייחסות נוגעת דווקא לדיבורם של מבוגרים. בכלליות, מבוגרים נוטים לשנות את אופן הדיבור שלהם כאשר הם פונים אל תינוקות. צורת הדיבור המיוחדת המוקדשת לתינוקות נקראת "child directed speech" ומכונה גם "אמהית" או "motherese" (וברוח התקינות הפוליטית, "הורית" או "parentese"). לאמהית מאפיינים פרוזודיים ייחודיים הכוללים תדר בסיסי גבוה, קצב איטי ואינטונציה מוגזמת. סוברים שצורת דיבור זו משרתת את התפתחות השפה במספר אופנים, החל מגיוס ושימור תשומת הלב של התינוק, עבור בהדגשתו של מידע לשוני חדש וכלה בהקלת החלוקה של שטף הדיבור למרכיביו, משימה שחשיבותה נדונה קודם לכן.[8] מחקרים בתחום זה אספו עדויות שתינוקות מראים העדפה מובהקת לדיבור באמהית,[9] שמאפייניה האקוסטיים של האמהית הם אוניברסליים ומופיעים במגוון שפות שונות[10] ושמבוגרים נוטים באופן אוטומטי לעבור לדיבור באמהית כשהם פונים אל תינוקות. כל אלה מעידים על חשיבותה של הפרוזודיה עבור תהליך רכישת השפה.
קישורים חיצוניים
- חמוטל קריינר, תפקידה של הפרוזודיה בתהליך הקריאה, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2003
(דף הקטלוג של המאמר) - תלוי כקסוּם מרוּם ומִרֶדֶת: קריאת שירה בקול, רשימה של מנחם פרי באתר הספריה החדשה, 5 באפריל 2011
- מוזיקה אשכנזית, רשימת המשך של מנחם פרי, 27 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
- ^ Walker, J. P., Joseph, L. & Goodman, J. (2009) The production of linguistic prosody in subjects with aphasia. Clinical Linguistics & Phonetics 23 (7), 529-549
- ^ Jones, H. N. (2006) Prosody in Parkinson's Disease. Perspectives on Neurophysiology and Neurogenic Speech and Language Disorders 19, 77-82
- ^ Nilsonne, A., Sundberg, J., Ternstrom, S. & Askenfelt, A. (1988) Measuring the rate of change of voice fundamental frequency in fluent speech during mental depression. Journal of the Acoustical Society of America 83 (2), 716-728
- ^ Peppé, S., Cleland, J., Gibbon, F., O'hare, A. & Castilla, P. M. (2011) Expressive prosody in children with autism spectrum conditions. Journal of Neurolinguistics 24, 41-53
- ^ Jusczyk, P. E., Cutler, A. & Redanz, N. J. (1993) Infants' preference for the predominant stress patterns of English words. Child Development 64, 675-687
- ^ Whalen, D. H., Levitt, A. G. & Wang, Q. (1991) Intonational differences between the reduplicative babbling of French- and English-learning infants. Journal of Child Language 18, 501- 516.
- ^ Fernald, A. (1985) Four-Month-Old Infants Prefer to Listen to Motherese. Infant Behavior and Development 8, 181-195
- ^ שם
- ^ Grieser, D. L. & Kuhl, P. K. (1988) Maternal speech to infants in a tonal language: Support for universal prosodic features in motherese. Developmental Psychology 24, 14-20
28568356פרוזודיה