ניסויים בלשניים בקופי אדם
|
עיינו גם בפורטל
פורטל בלשנות ושפות הוא שער לכל הנושאים הקשורים חקר השפות. הפורטל מציג את תחומי השפה והבלשנות בהם פונולוגיה, מורפולוגיה, כתב, אישים ועוד. |
מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 ועד היום נעשו מספר מחקרים בקופי אדם בשבי - בעיקר בשימפנזים ובבונובו ("שימפנזה ננסי"), אבל גם בגורילות ובאורנגאוטן - שבמסגרתם ניסו ללמד אותם להשתמש בשפה טבעית באופן דומה לשימוש שעושים בה בני אדם, וכן בשפות מתוכננות שונות. המניע לניסויים האלו היה הוויכוח שהתלהט בקהילה המדעית עם ההתקדמות במחקר הבלשני במהלך המאה ה-20 (התקדמות שהביאה ליצירת ענפי הבלשנות הסטרוקטורליסטית והגנרטיבית), לגבי השאלה האם רכישת שפה והשימוש בה הן יכולות ייחודיות לבני אדם בלבד.
קופי אדם דומים מאוד לאדם מבחינה גנטית, והם מפגינים במידה מסוימת כישורים שאופייניים בעיקר לבני אדם, כמו שימוש בכלים פשוטים. אף מין מביניהם אינו מסוגל להפיק את מגוון הקולות שמסוגל בן-אדם להפיק, כיוון שתיבת הקול (לרינקס) שלהם ממוקמת גבוה בגרון. עם זאת, קופי אדם משתמשים באופן טבעי במחוות גוף לצורך תקשורת ביניהם, אם כי לא נצפתה אצלם שפה כלשהי העונה להגדרת "שפה טבעית". הניסויים התבססו על ההשערה שקופי אדם נמצאים שלב אחד לפני פיתוח שפה מבחינת יכולותיהם הקוגניטיביות ומבנה מוחם. על פי ההשערה, הם אמנם אינם מסוגלים לפתח שפה בכוחות עצמם, אבל הם יכולים לרכוש שפה בהדרכת בני אדם.
השימפנזה ויקי ודיבור אנגלית
בשנות ה-40 של המאה ה-20, נקבת שימפנזה מצוי בשם ויקי (Viki) השתתפה באחד הניסויים הראשונים ללמד שפה לקופי-אדם. בני הזוג קית' וקתרין הייז (Keith and Catherine Hayes) גידלו אותה בביתם כתינוק אנושי. היא קיבלה תרפיית דיבור דומה לזו שקיבלו אז ילדים לקויי למידה ופגועי מוח, כאשר בני הזוג הייז מניעים את לסתה התחתונה באופן הנדרש, וכן על ידי עידודה לחקות דיבור אנושי. ויקי הצליחה ללמוד לומר רק ארבע מילים באנגלית: mama (אמא), papa (אבא), up (למעלה) ו- cup (ספל). ניסוי זה המחיש את הקושי של שימפנזים להפיק צלילים אנושיים בגלל האנטומיה השונה של תיבת הקול שלהם, והביא למסקנה ששפות המבוססות על מחוות ידיים יביאו לתוצאות טובות יותר.
השימפנזה ווֹשו ושפת הסימנים
וואשו הייתה נקבת שימפנזה מצוי שנולדה במערב אפריקה בספטמבר 1965. תאריך ומקום לידתה המדויקים אינם ידועים. משערים שהיא נתפסה בעודה גורה בידי ציידים לא-חוקיים שהרגו את אמה. היא נמכרה, והובאה לארצות הברית לשימוש חיל האוויר האמריקני. ב־21 ביוני 1966 אימץ אותה זוג חוקרים אמריקנים - אלן וביאטריס גרדנר (Drs. Allen and Beatrix Gardner) מאוניברסיטת נבדה. הם כינו אותה "וושו" (Washoe) על-שם מחוז וושו בנבדה שבו נמצאת האוניברסיטה.
מהלך הניסוי
בני הזוג גרדנר החליטו לגדל את וושו בביתם כאילו הייתה ילדה, כדי לבדוק באיזו מידה תוכל לרכוש כישורים קוגניטיביים, אשר בדרך כלל מאפיינים בני אדם. בני הזוג גרדנר היו מודעים לאי-יכולתם של שימפנזים להפיק צלילים המשמשים בסיס כמעט לכל השפות האנושיות, ולפיכך בחרו לדבר עם וושו בשפת הסימנים האמריקנית (ASL, מכונה לעיתים רחוקות גם AMSLAN), שהיא שפה טבעית המשמשת לקויי שמיעה בארצות הברית. הניסוי נמשך כשלוש שנים, שבמהלכן תיעדו אותו בני הזוג גרדנר בסרטים מצולמים וביומנים. הם גם ערכו כמה ניסויים מתועדים על-מנת לבחון את כישוריה הקוגניטיביים של וושו, ובעיקר את שליטתה בהבנה ובהפקה של שפת הסימנים.
הממצאים והמסקנות
על-פי הדוח של בני הזוג גרדנר, וושו עברה תהליכים דומים לתהליכי רכישת שפה אצל ילדים אמריקנים שנחשפו לשפת הסימנים. בני הזוג גרדנר טענו כי לקראת סוף הניסוי היא הצליחה להבין הוראות בשפת הסימנים ולהביע בקשות בשפה זו. על פי דיווחם וושו למדה כ-350 סימנים, כאשר הקריטריון היה שימוש ספונטני ונכון בסימן במשך שבועיים לפחות. בני הזוג גרדנר גם דיווחו על שימוש יצירתי בשפה - וושו יצרה לכאורה צירופי סימנים משלה לעצמים שהיא לא ידעה את שמם. למשל, היא התייחסה למקרר באמצעות צירוף הסימנים "לפתוח-לאכול-לשתות", לבקבוק תרמוס בצירוף "ספל-מתכת-לשתות", ולריבה באמצעות הצרוף "לכלוך-מתוק". על פי דיווח יותר מאוחר וושו נשאלה "מה זה?" כשראתה ברבור ובתשובה השתמשה בצירוף שני סימנים המוכרים לה: "ציפור-מים". את טענות הצירוף לא הצליחו בני הזוג גרדנר להוכיח היטב, כיוון שיכלו להביא רק שתי דוגמאות מתועדות לכך.
וושו לאחר הניסוי ואימוצו של לוליס
בתום הניסוי הועברה וושו ל"מכון לתקשורת בין בני אדם לשימפנזים" (CHCI), בתחילה באוניברסיטת אוקלהומה והחל מ-1980 ב"האוניברסיטה המרכזית של וושינגטון" בעיר אלנסבורג שבמדינת וושינגטון. המכון מנוהל על ידי הפסיכולוג רוג'ר פוטס (Roger Fouts), שהיה תלמיד מחקר של בני הזוג גרדנר בתקופה שבה גידלו את וושו. וושו שהתה במכון עם מספר שימפנזים אחרים שגם הם למדו את שפת הסימנים מפוטס. לאחר שעברה הפלה טבעית ואיבדה גור נוסף ממחלה זמן קצר לאחר לידתו, קיבלה וושו לאימוץ גור שימפנזה יתום שכונה לוליס (Loulis). פוטס דיווח כי וושו החלה לדבר עם לוליס בשפת הסימנים, וכי הוא למד ממנה כמה עשרות סימנים. בדומה לדיווחים רבים לגבי וושו וקופי-אדם מסמנים אחרים, טענה זו אינה מתועדת היטב, ולפיכך אינה מוכחת במידה משביעת רצון. וושו מתה באוקטובר 2007, בגיל 42 שנה. לוליס ושאר השימפנזים במכון עדיין נעזרים בסימנים בתקשורת שלהם עם מטפליהם.
ביקורת על הממצאים והמסקנות מהניסוי
השאלה אם ניסויי גארדנר הראו למידת אוצר מילים ואולי אף שפה שנויה במחלוקת. בני הזוג לא פרסמו את מחקרם, כנהוג, בעיתונות מדעית הכוללת ביקורת עמיתים, אלא העדיפו את המדיה הפופולרית - ערוצי טלוויזיה ואף סרט מסחרי. מספר המסקנות שהם הסיקו מהניסוי שנויות מאוד במחלוקת. חוקרים אחדים, שהבולט בהם הוא הרברט ס. טראס (Terrace), טענו כי וושו למדה באמצעות התניה אופרנטית לקשר סימנים שלמדה לבצע לפרסי מזון או שבחים שקיבלה ממאלפיה, והיא לא הפגינה הבנה אמיתית ושליטה בשפה בדומה לבני אדם[1]. אחרים, דוגמת סטיבן פינקר, טענו שכל מה שתועד הוא אוצר הסימנים הטבעי של שימפנזה, עם תדירות שימוש גבוהה בשל חיזוקים חיוביים לרוב, והרכיבה סימנים ללא שום הבחנה כך שלעיתים התקבלו צירופים בעלי משמעות באקראי[2]. במילים אחרות, וושו לא ביצעה מעלל מרשים יותר מאשר עכבר מעבדה הלומד ללחוץ על דוושה על-מנת לקבל פרס מזון, ועל דוושה אחרת על-מנת לקבל מים.
שנים לפני ניסויים אלה, הפסיכולוג פרדריק סקינר, פיתח את תאוריית ההתניה האופרנטית, והאמין כי גם בני אדם לומדים לדבר באמצעות התניה כזאת, ומכאן הוא הגיע למסקנה כי אין כלל ייחוד לשפה האנושית לעומת התנהגויות אחרות של בני אדם או בעלי חיים. עם זאת, לא כל חוקר שמקבל את תאוריית ההתניה האופרנטית מקבל גם את מסקנותיו של סקינר באשר לשפה האנושית ואופן רכישתה בידי בני אדם.
ביקורת נוספת, בעיקר מצדו של הפסיכולוג תומאס סבוק (Thomas Sebeok), טענה שהניסויים פגומים בשל אפקט הנס החכם - היינו רמזים בלתי-רצוניים שמאלפים אנושיים עלולים להעביר לבעלי-חיים מאולפים. טענות אלה אינן מכחישות את יכולתה של וושו לתקשר עם בני הזוג גרדנר בצורה יעילה, אולם משמעותן היא שאין ייחוד בתקשורת זו לעומת תקשורת רגילה בין בני אדם לבעלי-חיים (כדרך שבה הצליח וילהלם פון אוסטן לתקשר עם סוסו "הנס החכם"). בעוד בני הזוג גרדנר טוענים כי הוכיחו ששימפנזים יכולים לרכוש שפה טבעית ולשלוט בה באופן דומה לאופן שבו בני אדם משתמשים בשפה, הרי מתנגדיהם טענו כי בני הזוג גרדנר לא הוכיחו דבר שלא היה ידוע מקודם, ולפיכך הסברה כי שפה טבעית היא תופעה ייחודית למין האנושי עומדת בעינה.
השימפנזה לוסי ושפת הסימנים
נקבת השימפנזה לוסי (Lucy) נולדה בינואר 1966 ויומיים לאחר היוולדה אומצה על ידי מוריס טמרלין (Maurice K. Temerlin), פסיכותרפיסט באוניברסיטת אוקלהומה, ורעייתו ג'יין, באופן דומה לגידולה של וושו בבית בני הזוג גרדנר. לוסי קיבלה פרסום במגזין לייף במעללים כמו הכנת תה, שתיית ג'ין וגידול חתול משלה. היא החלה ללמוד את שפת הסימנים האמריקנית רק בגיל חמש, אך נחשבה לתלמידה מוכשרת. המורה שלה היה רוג'ר פוטס ממכון CHCI באוניברסיטת אוקלהומה, שבו שהתה בין השאר גם וושו. לטענת פוטס למדה לוסי כ־140 סימנים, והייתה מסוגלת להשתמש בהם גם כדי לנסות לספר שקרים. למשל שיחה זו[3] התנהלה לדיווחו של פוטס אחרי שמצא ערמת גללי צואה של לוסי:
פוטס: מה זה?
לוסי (מסמנת): מה זה?
פוטס: את יודעת. מה זה?
לוסי: לכלוך לכלוך
פוטס: של מי לכלוך לכלוך?
לוסי: סו (סו סווג'-רמבו הייתה באותה תקופה תלמידת מחקר של פוטס)
פוטס: זאת לא סו. של מי זה?
לוסי: רוג'ר (הכוונה לרוג'ר פוטס עצמו)
פוטס: לא, לא שלי. של מי?
לוסי: לוסי לכלוך לכלוך. לוסי מצטערת.
כמו במקרה של וושו לא היה תיעוד טוב למרבית השיחות מעין אלו, ומבקרים ייחסו אותן לאילוף רגיל או לאפקט הנס החכם. בדומה לוושו ושימפנזים מאולפים אחרים, לוסי נעשתה חזקה ומסוכנת מדי כשהתבגרה, ולבסוף נאלצו לשלוח אותה למרכז איקלום שימפנזים בטבע בגמביה. אך לוסי מעולם לא הסתגלה לחיים בטבע ולבסוף נהרגה בנסיבות מסתוריות, אולי על ידי ציידים בלתי-חוקיים.
השימפנזה נים צ'ימפסקי ושפת הסימנים
בשנת 1973 החליט החוקר הרברט ס. טראס לחזור על הניסוי של בני הזוג גרדנר בתנאים מבוקרים יותר. הוא אסף גור שימפנזה זכר, שנולד בשנת 1973 (תאריך ומקום לידתו המדויקים אינם ידועים), וקרא לו "נים צ'ימפסקי" (Nim Chimpsky, שיבוש מכוון של שמו של הבלשן הנודע נועם חומסקי). הניסוי נערך באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
טראס ועוזריו ניסו ללמד את נים את שפת הסימנים האמריקנית, אך לא במסגרת "אימוץ" כפי שעשו בני הזוג גרדנר, אלא על-פי פרוצדורות מחקריות מחמירות, בעיקר על-פי גישת המחקר שמכונה Experimental Analysis of Behavior, ואשר פותחה בידי הפסיכולוג פרדריק סקינר. בפרט, מכיוון שבלשנים רבים אינם מחשיבים שימוש בסימנים בודדים לשפה אמיתית, טראס ביקש לברר אם נים יחבר את הסימנים בעצמו למשפטים שלמים על פי כללי תחביר קבועים, כפי שעושים זאת ילדים אנושיים בגיל דומה.
ב-1979 פרסמו טראס ועמיתיו את תוצאותיהם בכתב העת המדעי Science, במאמר מפורסם שכותרתו "האם מסוגל קוף-אדם לבנות משפט?"[1]. למאמר זה הייתה השפעה עצומה על התחום כולו למשך שנים רבות. במאמר ניתחו טראס ועמיתיו תיעוד מפורט של הסימנים שביצע נים. הם טענו כי הוא למד 125 סימנים, והשתמש בהם על-מנת לקבל הוראות ולנסח בקשות פשוטות. עם זאת, לא נראה שהוא למד תחביר, הכרוך בצירוף סימנים אלו למשפטים תקניים בשפת הסימנים. המאמר הסיק כי אין שום ראיה שנים הפגין כושר לשוני כלשהו, מלבד מה שאפשר ללמוד בהתניה אופרנטית, תופעה המוכרת ממילא בהתנהגות ואילוף בעלי-חיים. המאמר גם תעד את המקרים הספורים שבהם נראה היה כאילו נים אכן חיבר משפטים פשוטים, למשל "אני לחבק חתול" (כביכול בבקשה לקבל חתול שהחזיקה המאמנת שלו), והראה כי סביר יותר שנים פשוט חיקה סימנים שביצעה המאמנת שניות ספורות קודם לכן. באופן דומה המאמר גם ניתח מספר מקרים מתוך סרטים של אלן וביאטריס גרדנר, בהם נראתה וושו מחברת כביכול משפטים דוגמת "תינוק בתוך המשקה שלי" (בתגובה לבובת תינוק שהושמה בתוך ספל), וקבע כי סביר יותר שוושו פשוט מחקה סימנים שבוצעו על ידי המאמן האנושי, ובמקרים מסוימים יוצרים מראית עין של משפט שלם.
בתגובה טענו בני הזוג גרדנר כי רכישת שפה אינה אפשרית בתנאי ניסוי כל כך מבוקרים, ובשיטה שבה עוזרי מחקר רבים עובדים עם השימפנזה. לטענה זו יש בסיס מסוים - יש עדויות לכך שתהליך רכישת השפה איטי יותר אצל ילדים שגדלים בבתי יתומים (ואם כך, הרי ממילא צפוי ששימפנזים יתקשו אף יותר בנסיבות דומות)[4]. בני הזוג גרדנר הוסיפו כי בניגוד לנים, אשר סימן רק על-מנת לבקש דבר מה או בתגובה לבני-אדם שפנו אליו, וושו נצפתה כשהיא מסמנת אפילו לעצמה. תופעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסבר ההתניה, שכן לא ברור איזה פרס מצפה וושו לקבל כשהיא לבדה.
תומאס סבוק, שביקר באופן נוקב הן את הניסוי של וושו והן את הניסוי של נים צ'ימפסקי, אמר במידה מסוימת של הומור: "לדעתי, הניסויים הלשוניים לכאורה עם קופי אדם נחלקים לשלוש קבוצות: תרמיות גלויות, הונאה-עצמית, ואלה שעורך טראס". למעשה, סוגיית רכישת שפה טבעית בקרב שימפנזים נותרה שנויה במחלוקת. היות שמדובר בניסויים מסובכים ויקרים, אי אפשר לחזור עליהם במספר פעמים גדול מספיק כדי לנטרל השפעות צדדיות כגון אופי החוקר, אופי השימפנזה ואופי הקשר שנוצר ביניהם.
בתום הניסוי הייתה כוונה למכור את נים צ'ימפסקי למעבדת ניסויים, אולם לחץ ציבורי הביא לגיוס סכום הכסף הנדרש לשם העברתו לחווה בטקסס. נים צ'ימפסקי מת בחווה ב־10 במרץ 2000 מהתקף לב.
הגורילה קוקו ושפת הסימנים
בשנת 1972 נערך ניסוי נוסף, הפעם עם גורילה (ממין נקבה), שכונתה "קוקו" (Koko). את הניסוי ערכה פרנסין פטרסון (Dr. Francine 'Penny' Patterson), בעזרת חוקרים נוספים, באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
קוקו נולדה בשבי, ב־4 ביולי 1971 בסן פרנסיסקו. כשהייתה בת שנה החל הניסוי שבמסגרתו ניסו החוקרים ללמד אותה את שפת הסימנים האמריקנית. פטרסון מעריכה שהיא הצליחה ללמוד כ-1000 סימנים. לטענת החוקרים היא מצרפת סימנים למשפטים פשוטים על-פי כללי התחביר של שפת הסימנים, ולמעשה משתמשת בשפה באופן דומה לאופן שבו בני אדם משתמשים בשפה. חוקרים אחרים טוענים שקוקו אינה מבינה באמת את משמעות הסימנים שהיא מבצעת, אלא היא למדה להשתמש במחוות מסוימות בדרך של התניה אופרנטית. בעצם, הוויכוח בעניין יכולתה של קוקו לרכוש ולהשתמש בשפה טבעית זהה כמעט לוויכוח שמתנהל לגבי יכולתם של שימפנזים כגון וושו ונים צ'ימפסקי להשתמש בשפה. לדברי החוקרים שעבדו עם קוקו, בשלב מאוחר במחקר החלה קוקו לפתח שינויים קלים במחוות שביצעה כדי להדגיש אמירות או כדי לגרום לשינוי קל במשמעותן.
קוקו התפרסמה מאוד עקב התעניינות התקשורת בה. ב-1977 נעשה עליה סרט תיעודי שנקרא "קוקו - גורילה מדברת" (Koko – A Talking Gorilla). דיווחים על-אודותיה מופיעים מפעם לפעם בתקשורת (האחרון שבהם באוגוסט 2004).
קוקו נפטרה ב-20 ביוני 2018, בגיל 46.
האורנגאוטן צ'נטק ושפת הסימנים
ב-1978 ערכה האנתרופולוגית לין מיילז (Lyn Miles) ניסוי שבמסגרתו ניסתה ללמד אורנגאוטן המכונה "צ'נטק" (Chantek, במלאית: "יפה, נהדר") את שפת הסימנים האמריקנית.
צ'נטק נולד בשבי במרכז המחקר הלאומי לפרימטים ירקיז באטלנטה שבג'ורג'יה (ארצות הברית) ב-17 בדצמבר 1977. בגיל 9 חודשים הועבר ללין מיילז באוניברסיטת טנסי בצ'טנוגה, שגידלה אותו ביחד עם מספר תלמידי מחקר. במשך מספר שנים הוא התלווה אליהם לשיעורים באוניברסיטה, היה פופולרי בקמפוס וכיכב בסרט תעודה של רשת PBS "הקוף שהלך לקולג'". בדומה לוושו, לוסי וקופי-אדם אחרים שגודלו עם בני-אדם, צ'נטק נעשה קשה לשליטה כשבגר, ונאלצו לכלוא אותו בכלוב מבודד למשך 11 שנים עד אשר נמצא לו שטח מיוחד בגן החיות של אטלנטה, מחוץ לאזור התצוגה הרגיל.
לטענת מיילז, צ'נטק למד כמה מאות סימנים בשפת הסימנים האמריקנית, והשתמש בהם גם בצירופים של כמה מילים יחד[5]. אך כמו אצל קוקו, טענה לא הודגמה במחקרים מסודרים שעברו ביקורת עמיתים. באוגוסט 2017 נפטר צ'נטק בגן החיות של אטלנטה, שם חי והמשיך להשתתף במחקרי התנהגות ואינטליגנציה בקופי אדם עד יום מותו[6].
השימפנזה שרה וסמלים כתובים
נקבת השימפנזה שרה (Sarah) נולדה באפריקה ב-1962, והחלה ללמוד קריאה וכתיבה בסמלים מיוחדים בגיל חמש. היא הייתה הראשונה מתוך קבוצה של תשעה שימפנזים שהשתתפו בפרויקט מחקר של הפסיכולוג האמריקני דייוויד פרימאק (David Premack), בתחילה באוניברסיטת מיזורי בארצות הברית, לאחר מכן באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה ולבסוף באוניברסיטת פנסילבניה.
מהלך הניסויים
פרימאק התעניין לא רק בשפה אלא גם באינטליגנציה בבעלי חיים באופן כללי. בניגוד לחוקרים אחרים בתחום, מטרתו לא הייתה בהכרח לתקשר עם השימפנזים, אלא למפות את תהליכי החשיבה שהשימפנזים מסוגלים להם. הוא השתמש בסמלי פלסטיק צבעוניים שניתן היה להצמיד אותם ללוח מגנטי בעזרת פיסות מתכת באחוריהן. בתחילה למדה שרה שהיא יכולה לקבל בננה ממאמנה אם תצמיד ללוח סמל שנבחר לייצג "בננה" - ריבוע פלסטיק ורוד (הסמלים נבחרו בכוונה כך שלא יהיו איקוניים, כלומר לא ניתן לנחש את משמעותם על פי צורתם). באופן דומה למדה שרה לבקש פרסי מזון נוספים באמצעות הסמלים שלהם. לאחר מכן יצר פרימאק סמל לפועל "תן", ולימד את שרה שבכדי לקבל את הפרס המבוקש עליה לסדר את הסמלים על הלוח בסדר קבוע: "תן בננה". שרה העדיפה סידור הסמלים בטור מלמעלה למטה, בדומה לנהוג בכתב סיני מסורתי, וכיוון זה נשמר בהמשך[7][8].
בשלב הבא יצר פרימאק סמלים לשמות המאמנים השונים של שרה, ולשם של שרה עצמה. על-מנת להקל על שרה את זכירת "שמותיהם", המאמנים ענדו אותם בשרשרת על צווארם, ואף נתנו לשרה לענוד את שמה שלה. לאחר שלמדה שרה את השמות דרשו ממנה לכלול אותם במשפט הבקשה בסדר קבוע (כלומר בדקדוק תקין) על-מנת לקבל את הפרס, למשל: "רנדי תן בננה שרה". אם שרה השתמשה למשל בשם של המאמנת מארי כאשר רק המאמן רנדי נוכח במקום, היא לא קיבלה את הפרס. פעם כתבה שרה את המשפט "רנדי תן בננה גאסי", והמאמן נתן מיד את הבננה לשימפנזה גאסי, אחד המשתתפים האחרים בניסוי. לאחר המקרה לא חזרה שרה מעולם על משפט זה.
שרה למדה כמאה סמלים שונים, שסימנו פריטי מזון, עצמים שונים, שמות אנשים ושימפנזים, ופעלים פשוטים כמו "קח", "הכנס" ו"רחץ". שרה למדה גם סמל שפירושו "שם-של", אשר בהמשך איפשר ללמד אותה סמלים של חפצים נוספים באופן שיטתי. למשל שרה למדה את הסמל למפתח על ידי סידור בטור של הסמל "מפתח", הסמל "שם-של" והמפתח עצמו. סמלים מופשטים אף יותר ניתנו לתכונות שונות, כמו צבעים: "אדום", "צהוב" ו"ירוק", צורות: "עגול" ו"מרובע", וגדלים: "קטן" ו"גדול". סמלים כאלו איפשרו לשרה למיין עצמים לפי תכונות שונות, למשל "תפוח הוא אדום" או "תפוח הוא עגול". שרה מיינה את הסמל "תפוח" כעגול ואדום אף על פי שהסמל עצמו היה משולש כחול. סמל נוסף שפירושו "צבע-של" איפשר ללמד את שרה סמלים חדשים לצבעים באמצעות עצמים שכבר הכירה את שמותיהם, למשל "חום צבע-של שוקולד". לאחר שהוסבר לה באופן זה מה פירוש הסמל "חום", שרה הוכיחה את הבנתה כאשר התבקשה "תני חום" ובחרה את הדיסקית החומה מבין מספר דיסקיות בצבעים שונים[9].
שרה גם למדה סמלים של יחסים מופשטים נוספים, כמו "זהה", "שונה", "לא", "אם-אז", וסמל שנקרא "?" לציון סמל לא ידוע, שאותו נדרשה שרה להחליף בסמל הנכון במשפטים שונים. בשיטות כאלו הוכיח פרימאק ששרה הבינה מושגים לוגים מופשטים רבים. כאשר הסמל "?" הונח בין שני פריטים זהים כלשהם, היא למדה להחליף אותו בסמל "זהה", וכאשר "?" הונח בין פריטים שונים כלשהם, היא למדה להחליפו ב"שונה". במשפט כמו "אדום ? תפוח" היא ידעה להכניס במקום "?" את הסמל "צבע-של", ובמשפט "אדום ? בננה" היא ידעה להכניס במקומו את הסמלים "לא צבע-של". קביעה מעניינת עשתה שרה כאשר הועמדה בפני המשפט "תפוח הוא אדום ? אדום צבע-של תפוח" והחליפה את ? בסמל "זהה". לעומת זאת במשפט כמו "תפוח הוא אדום ? תפוח הוא עגול" היא החליפה את ? בסמל "שונה". בכך היא הראתה שהיא יכולה להעריך משפטים, ולהבין את המונחים "זהה" ו"שונה" כ"זהה במשמעותו" ו"שונה במשמעותו". שרה גם הייתה מסוגלת להתמודד עם משפטי תנאי, כמו "שרה לוקחת בננה אם-אז רנדי לא נותן שוקולד שרה" (כלומר, אם שרה תקח את הבננה היא לא תקבל מרנדי את הפרס האהוב עליה יותר, השוקולד)[8].
ביקורת על הניסויים עם שרה
מבקריו של פרימאק הצביעו על מספר בעיות מתודולוגיות וסטטיסטיות בניסויים שלו. למשל, שרה כמעט מעולם לא נדרשה לחבר "משפט" שלם בעצמה, אלא רק להסתכל במשפט שסידר המאמן ולהחליף את הסמל "?" בסמל הנכון, לרוב מתוך מספר מוגבל מאוד של אפשרויות. יתר-על-כן, היא בדרך-כלל נדרשה למספר גדול מאוד של הדגמות על-מנת ללמוד דבר חדש, וגם לאחר שלמדה אותו, אחוז התשובות הנכונות שלה היה לרוב רק כ-80%. כל אחוז תשובות נכונות שהיה גדול באופן מובהק סטטיסטית ממה שניתן לצפות מתשובה אקראית נחשב על ידי פרימאק כראייה לכך ששרה השתלטה על הבעיה. המבקרים סוברים ששרה הייתה עשויה להשתמש בניסיונה ובאפקט הנס החכם על-מנת להגיע ל-80% ניחושים נכונים אפילו ללא הבנה אמיתית של משפטים[9].
ניסויים נוספים עם שרה
פרימאק טבע את המונח תאוריה של הנפש (theory of mind) באחד המאמרים המדעיים המצוטטים ביותר בתולדות מדע הפסיכולוגיה, שכותרתו: "האם יש לשימפנזה תאוריה של הנפש?"[10]. במאמר תואר ניסוי שבו צפתה שרה בסרטים של שחקן אנושי שהעמיד פנים כי הוא מתקשה בבעיות שונות, למשל בניסיון להגיע למזון דרך סורגים או להחלץ מתוך כלוב נעול. לאחר כל בעיה ניתנה לשרה אפשרות לבחור מבין תמונות של חפצים שונים, ואף שלא התבקשה לכך במפורש היא בחרה באחוזי הצלחה גבוהים את תמונות החפצים שהיו יכולים להיות פתרונות לבעיה, למשל מקל על מנת להגיע למזון או מפתח כדי להחלץ מן הכלוב. פרימאק הציג את התוצאה כראייה לכך ששרה הזדהתה עם ה"קשיים" שהוצבו לפני השחקן והבינה את רצונו לפתור אותם, כלומר שהייתה לה "תאוריה של הנפש" של השחקן. הדיונים והניסויים בשאלה אם יש לשימפנזים תאוריה של הנפש עדיין נמשכים בשנים האחרונות[11].
בניסוי אחר, שרה השתמשה בסמלים "זהה" ו"שונה" שלמדה על-מנת להדגים שיש לה תפיסה של חוק שימור החומר בנוזלים: היא הניחה את הסמל "זהה" בין כוסות שהכילו נפח זהה של נוזל, אפילו כאשר אחת הכוסות הייתה גבוהה וצרה יותר מן השנייה[12]. זהו ניסוי מסוג אלו שנעשו קודם בבני-אדם על ידי ז'אן פיאז'ה ואחרים, שבהם נמצא כי ילדים רוכשים יכולת זו בגילאי 3 עד 7 שנים.
שרה העבירה את 13 השנים האחרונות לחייה במקלט לאומי לשימפנזים יוצאי ניסויים מדעיים בלואיזיאנה, שם מתה באוגוסט 2019, בגיל מופלג לשימפנזים של 57 שנים[13].
השימפנזה לאנה ושפת הלקסיגרמות
נקבת השימפנזה לאנה נולדה ב־1970 במרכז המחקר הלאומי לפרימטים ירקיז (Yerkes נוסד ב-1930 על ידי חוקר השימפנזים רוברט ירקיז (אנ')) באוניברסיטת אמורי באטלנטה, ג'ורג'יה. בהיותה בת שנתיים צורפה על ידי החוקרים דוויין רמבו וארנסט פון-גלזרפלד לפרויקט LANA (ראשי תבות של LANguage Analog) שמטרתו הייתה לבדוק אם ניתן ללמד שימפנזים לתקשר במשפטים עם תחביר תקני.
מהלך הניסויים
פון-גלזרפלד פיתח במיוחד בשביל הניסוי שפה מתוכננת שקיבלה את השם "ירקית" (Yerkish על שמו של ירקיז). שפה זו כללה, במקום מילים, לקסיגרמות, כלומר סמלים גרפיים שאינם איקוניים (אי אפשר לנחש מצורתו של הסימן את משמעותו). הלקסיגרמות הורכבו מצורות גאומטריות כגון קווים, משולשים, עיגולים וכו', והן צוירו על צבעי רקע שסייעו בהבנת סוג המילה, למשל רקע אדום ללקסיגרמות מתחום המזון והמשקה ורקע שחור למילות יחס. מן הלקסיגרמות ניתן היה ליצור משפטים על ידי סידורן בתחביר תקני שפותח במיוחד.
בחדרה של לאנה הוצבה מכונה ממוחשבת בעלת מקלדת עם מקש לכל לקסיגרמה ומסך שהציג את הלקסיגרמות שהוקשו. בתחילה למדה לאנה להקליד את הלקסיגרמה של עצם כלשהו שבו הייתה מעוניינת, למשל "סוכריה", על-מנת לקבל אותו מן המכונה. לאחר שלמדה זאת הקשו עליה את המשימה ודרשו ממנה להקליד מספר לקסיגרמות היוצרות משפט דקדוקי תקין בירקית, למשל: "בבקשה סוכריה סוף-פסוק" או אפילו "בבקשה מכונה תני לאנה סוכריה סוף-פסוק". (הלקסיגרמות "בבקשה" ו"סוף-פסוק" נועדו לסמן למחשב שמדובר בבקשה ושהבקשה הסתיימה).
לאנה למדה במהרה יותר ממאה לקסיגרמות, והייתה מסוגלת לעשות בהן שימוש על מנת לנהל שיחה פשוטה עם מאמניה, תוך הקפדה על תחביר נכון של משפטים. דוגמה של שיחה כזו[14] הוקלטה ביום שבו לאנה הבינה לבסוף את המשמעות של לקסיגרמה חדשה "שם-של". המאמן טימותי גיל נכנס אל חדרה עם קנקן, קערה וקופסה. לאנה הכירה בשלב זה את הלקסיגרמות "קנקן" ו"קערה" אך לא את הלקסיגרמה "קופסה", ואולם המאמן שם את הסוכריה שלאנה חפצה בה דווקא בתוך הקופסה.
לאנה: ? טים תן לאנה קנקן זה (הערה: הלקסיגרמה של ? מסמנת בירקית משפט שאלה, ובדקדוק ירקי תקין מקומה בתחילת המשפט, ולא בסופו כמו ברוב השפות הטבעיות)
טים: (מקליד בעצמו על המכונה) כן (נותן ללאנה את הקנקן הריק).
לאנה: (מניחה את הקנקן בצד) ? טים תן לאנה קנקן זה
טים: לא קנקן
לאנה: ? טים תן לאנה קערה זו
טים: כן (נותן ללאנה את הקערה הריקה)
לאנה: (מניחה את הקערה בצד) ? שלי
טים: לא שלי (הערה: המאמנת ששמה שלי לא הייתה נוכחת בחדר)
לאנה: ? טים תן לאנה קערה זו (לפני שטים הספיק לענות לאנה הקלידה משפט נוסף) ? טים תן לאנה שם-של זה
טים: שם-של זה קופסה (נותן לה את הקופסה)
לאנה: כן (פותחת את הקופסה ומוציאה את הסוכריה).
בהמשך יום זה טים הביא ספל ולאנה שאלה לשמו.
לאנה עשתה שימוש יצירתי בשפת הלקסיגרמות. למשל הלקסיגרמה "סוף-פסוק" הוכנסה על ידי החוקרים על-מנת לסמן למחשב סיום משפט, אך לאנה החלה להשתמש בו ביוזמתה גם על-מנת לקטוע משפטים בלתי-גמורים, למשל כאשר עשתה שגיאה בהקלדה וביקשה להתחיל משפט מחדש. בדומה לוושו, לאנה המציאה כינויים משל עצמה, כמו "תפוח שהוא כתום" לתפוז ו"בננה שהיא ירוקה" למלפפון. היא הייתה פותחת בשיחה עם מאמניה ביוזמתה, ובהיותה לבדה לפעמים שאלה את עצמה שאלות וענתה עליהן. בשעות לילה מאוחרות שבהן סבלה מבדידות ולא היה איש בסביבה היא הייתה עשויה להקליד "בבקשה מכונה בואי חדר" או "בבקשה מכונה דגדגי לאנה". יום אחד כאשר המכונה התקלקלה ולא סיפקה לחם למרות בקשותיה, לאנה הקלידה הודעה לטכנאית שהייתה במקום "בבקשה בוורלי לכי מאחורי החדר סוף-פסוק" (מאחורי החדר היה המקום שבו הטכנאים היו מטפלים במכונה). על-מנת לוודא שלא היה זה מקרה החוקרים "קלקלו" את המכונה כמה פעמים אחרי כן, ובכל פעם ביקשה לאנה מן הטכנאי הנוכח "ללכת מאחורי החדר".
ביקורת
ב-1980 הועלתה ביקורת נגד הניסוי, שהציעה כי לאנה אינה מבינה למעשה את המשפטים שהיא מקלידה, וניתן להסביר את התנהגותה באמצעות צירוף של מנגנונים התנהגותיים פשוטים הנפוצים בלמידה של בעלי-חיים שונים[15]. לפי הצעה זו לאנה למעשה למדה מספר קטן מאוד של רצפי בסיס (stock sentences), שאותם יכלה לגוון על ידי התמרת מספר קטן של לקסיגרמות באותם מקומות. למשל ייתכן שלאנה למדה בתחילה ללא הבנה כי הרצף "לאנה רוצה סוכריה" עשוי לזכות אותה בסוכריה, ולאחר מכן למדה כי רצפים דומים "לאנה רוצה בננה" ו"לאנה רוצה תפוח-אדמה" יובילו לפרסים שונים אך רצויים גם הם. הביקורת הצביעה על כך שחלק ניכר מן המשפטים של לאנה שפורסמו ניתן היה להסביר באמצעות שישה משפטי בסיס בלבד, שכל אחד מהם מגוון על ידי לא יותר מארבע התמרות.
בתגובה פרסמו החוקרים של לאנה מדגם גדול יותר של משפטים שהקלידה. הם הראו כי אף שלא ניתן לפסול לחלוטין ביקורת זו, היא בלתי-סבירה משום שלאנה תצטרך לזכור מספר גדול מאוד של משפטי בסיס והתמרות (בהסבר אפשרי אחד 69 משפטי בסיס שבכל אחד מהם ניתן לבצע עד 135 התמרות). לאנה לעיתים קרובות השתמשה בניסוחים שונים לאותה הבקשה. החוקרים גם הצביעו על כך שמאז פרסום תוצאותיהם הראשונות הם שדרגו את המכונה של לאנה כך שהיא תטפל במשפטים בכל אורך שהוא, בעוד שהדגם הראשון היה מוגבל למשפטים באורך שבע מילים לכל היותר (באותן שנים נפח הזיכרון של מחשבים עדיין היה מוגבל מאוד). אילו למדה לאנה משפטי בסיס באורך של עד שבע מילים, ניתן היה לצפות שהיא תמשיך להשתמש בהם, אך בפועל לאנה החלה להקליד משפטים ארוכים יותר מיד לאחר השדרוג[16]. למרות זאת בלשנים מסוימים עדיין סבורים שהמשפטים של לאנה לא העידו על הבנת שפה אמיתית, ומאזכרים מספר שגיאות בתהליך הניסוי ובפרשנות שביצעו לדעתם החוקרים של לאנה[9].
שני שימפנזים נוספים שנולדו בשנת 1973 במרכז ירקיז, שרמן ואוסטין, למדו אף הם להשתמש בלקסיגרמות, אם כי לא במשפטים תחביריים, והשתתפו במחקרים של סווג'-רמבו שבהם הראו יכולת מסוימת להשתמש בלקסיגרמות גם בתקשורת שלהם זה עם זה, ללא אדם נוכח בחדר. נכון לשנת 2012 לאנה ושרמן עדיין חיים במרכז ירקיז, ומשתתפים במחקרים שונים של שפה ואינטליגנציה בשימפנזים. אוסטין מת בשנת 1998, אך הלקסיגרמה המייצגת את שמו עדיין נמצאת בלוח הלקסיגרמות של השימפנזים במרכז ירקיז, והשימפנזים מזהים אותה ומקשרים אותה עם דמותו של אוסטין בסרטי וידאו.
השימפנזה הננסי קאנזי והבנת אנגלית מדוברת
המשבר בתחום ותחילת המחקרים בשימפנזים ננסיים
לאחר גל ראשון של ניסויים בלשניים בקופי-אדם בשנות ה-60 וה-70 התחולל משבר בתחום בשנות ה-80 וה-90, שהתבטא בהפסקת או השהיית מרבית הניסויים שכבר החלו, ואי-פתיחת ניסויים חדשים. ייתכן שהסיבות לכך נעוצות גם בקשיים המתודולוגים שעליהם הצביעו מבקרים כמו טראס, ובהתפכחות מן החלום להשתמש בקופי-אדם מדברים כבמתורגמנים להבנת קופי-אדם בטבע. ואולם נראה שסיבה עיקרית נעוצה בקושי בהחזקת שימפנזים בבית או במעבדה. אף שגורי שימפנזים מצויים הם יצורים מקסימים וחמודים ביותר, תוך מספר שנים הם מתבגרים והופכים תוקפניים וקשים לשליטה, וכוחם הפיזי גדול בהרבה משל אדם. רוב חוקרי השימפנזים היו זוגות נשואים (שניים מן הרווקים, דוויין רמבו וסו סווג', נישאו זה לזה מאוחר יותר) אשר גידלו את הגורים כילדים בביתם. עם התבגרות הגורים נאלצו לרוב, מסיבות בטיחותיות, לכלוא אותם בגני-חיות או במוסדות מחקר, תוך גרימת צער רב לבני-האדם ולשימפנזים כאחת. שימפנזים שגדלו מלכתחילה במוסדות הגיבו קשה כאשר עוזרי המחקר שגידלו אותם עברו למוסדות אחרים. כתוצאה מכך, אחד המקומות הבודדים בהם המשיכו בניסויים היה מרכז ירקיז, שבו צוות מנוסה וקבוע בראשות דוויין רמבו החזיק את השימפנזים בתנאים נוחים יחסית. מרכז ירקיז גם החל בניסויים עם שימפנזים ננסיים (בּוֹנוֹבּוֹ), שהם נדירים וקשים להשגה, אבל תוקפניים פחות וחברותיים יותר מן השימפנזים המצויים, כך שניתן להמשיך איתם במחקר גם בגיל מבוגר. פריצת דרך בניסיון לאתר כישורים לשוניים אצל קופי אדם התרחשה במרכז ירקיז בתחילת שנות ה-80 במהלך ניסויים בבונובו בניהולה של החוקרת סו סווג' רמבו (Sue Savage-Rumbaugh). זמן-מה לאחר הניסויים האלה, שתוצאותיהם היו בתחילה מאכזבות, התגלה במקרה כי בונובו צעיר שכונה "קאנזי", משתמש בשפת הלקסיגרמות, ואף מבין משפטים שלמים באנגלית.
לידתו של קאנזי
קאנזי (Kanzi, בסווהילית: "אוצר") נולד ב-28 באוקטובר 1980 במרכז ירקיז לאם שכונתה לורל (Lorel). זמן קצר לאחר לידתו הוא נחטף ואומץ בידי נקבת בונובו אחרת שכונתה מטטה (Matata). לורל לא הצליחה להשיב את קאנזי אליה, כיוון שמטטה הייתה נקבה דומיננטית יותר ממנה בלהקת הבונובו שאליה השתייכו שתיהן. תוך כמה ימים החל קאנזי לינוק ממטטה וקיבל אותה כאמו.
הניסוי
מטטה השתתפה בניסוי שנערך במרכז ירקיז בו ניסו ללמד בונובו ירקית (ראו פרק "לאנה" למעלה). מטטה הייתה אמורה ללמוד להשתמש במקלדת שעליה הופיעו 10 לקסיגרמות כדי לתקשר עם בני אדם. קאנזי, שהיה אז בן 6 חודשים, הצטרף למטטה בעת שהשתתפה בניסוי. מטטה עצמה לא הצליחה ללמוד להשתמש במקלדת הלקסיגרמות, וקאנזי ששהה עמה לא גילה עניין בניסוי, ולפעמים אף ניסה להפריע במהלכו.
הניתוק ממטטה ותחילת השימוש בשפת הלקסיגרמות
כעבור שנתיים, כשהיה קאנזי בן שנתיים וחצי, החליטו החוקרים לגמול אותו מחלב אם, על-מנת לאפשר לאמו להתעבר. מטטה קיבלה תרופה שגורמת להפסקת ייצור החלב, ומשהבחינה כי חלבה יבש, ניסתה למנוע מקאנזי לינוק ממנה. קאנזי הגיב בתסכול רב, ותסכולו גבר כשמטטה הועברה לאתר אחר כדי שתוכל להזדווג עם בונובו זכר מהלהקה שלה. קאנזי חיפש אחר אמו במעבדה שבה נערך הניסוי, ולמרבה ההפתעה פנה למקלדת והחל להקליד לקסיגרמות כדי לתקשר עם החוקרים שטיפלו בו. הפתעת החוקרים גברה כשגילו שקאנזי מגיב למילים באנגלית - הוא ידע להצביע על הלקסיגרמה המקבילה למילה באנגלית ששמע. עד אז לא הודגם באופן עקבי בעל-חיים שהצליח לקשר בין מילים בשפה מדוברת לתמונות או לסמלים. מסתבר כי קאנזי למד שפה באופן הספונטני שבו ילדים לומדים אותה, כלומר ללא אימון מכוון או מאמץ מודע[17].
בעקבות הגילוי ערכו החוקרים כמה ניסויים מבוקרים, בהם הוכח כי קאנזי מבין מאות מילים באנגלית. כמה מניסויים אלו התבצעו בהליך של סמיות כפולה על מנת לבטל את אפקט הנס החכם - קאנזי שמע את המילה באוזניות שהורכבו לראשו, והצביע על הלקסיגרמה המתאימה בפני חוקר שלא שמע את המילה. בהדגמות פחות רשמיות שעורכת סווג'-רמבו עם קאנזי היא נוהגת לכסות את פניה במסכה על-מנת להימנע ככל האפשר מלתת לו רמזים לא-רצוניים. בניסויים נוספים התברר כי קאנזי מסוגל להבחין במבנים תחביריים פשוטים באנגלית ובשפת הלקסיגרמות. כלומר, הוא הצליח להבחין בין משפטים פשוטים הנבדלים זה מזה רק במבנה התחבירי שלהם. בדומה לילדים, קאנזי מסוגל להבין דרך קבע מספר עצום של משפטים שאת רובם קרוב לוודאי שלא שמע מימיו, ולכן לא ניתן להסביר את ביצועיו אלא בכך שהוא מצרף מילים לפי כללי התחביר. למשל, אחת השאלות שנשאל קאנזי בניסוי הייתה "האם תוכל לגרום לכלב לנשוך את הנחש?". בתגובה הוא בחר מתוך ערמת החפצים שלפניו כלב צעצוע ונחש צעצוע, הניח את הנחש בתוך פי הכלב, והפעיל לחץ באצבעותיו על לסתות הכלב. כשהיה קאנזי בן שמונה שנים השוו החוקרים את ביצועיו לאלו של ילדה אנושית בת שנתיים וחצי בהבנת 660 משפטים חדשים, והגיעו למסקנה שיכולותיהם שוות בערך[18]. מכאן טענת החוקרים שקאנזי "משתמש בשפה" אף שאינו דובר אותה[19].
קאנזי, פאנבנישה ושימפנזים ננסיים נוספים ממרכז ירקיז
קאנזי הוא כיום בן למעלה משלושים שנה, והוא מתפקד כזכר הדומיננטי (זכר אלפא) של קהילית השימפנזים הננסיים של מרכז ירקיז. כנהוג אצל שימפנזים ננסיים בטבע, הוא זכה במעמד זה בעיקר בזכות מנהיגותה של אמו (המאמצת) מטטה. אף שהוא בעל גוף מסיבי וחסון מאוד, הוא אינו תוקפני כמו זכרי שימפנזה מצוי, כך שסווג'-רמבו ומאמנות אחרות יכולות להמשיך לעבוד איתו במחקרים שונים ללא חשש. פאנבנישה (Panbanisha בסווהילית "להדגיש ניגודים"), בתה של מטטה ואחותו החורגת הצעירה של קאנזי, נולדה ב-1985, ולמדה גם היא את שפת הלקסיגרמות ללא אימון מכוון, בגיל מוקדם משל קאנזי. לטענת סווג'-רמבו כישוריה הלשוניים אף עולים על אלו של קאנזי, והיא מתועדת כשהיא מציירת בגיר על הרצפה, לסברת החוקרים בניסיון להעתיק לקסיגרמות שונות. לפאנבנישה שני בנים, אניוטה (Nyota - "כוכב" בשפה אפריקאית) ונייתן (Nathen), שהם בני הדור השני לקהיליה של שימפנזים ננסיים המשתמשים בלקסיגרמות. קאנזי, פאנבנישה ואניוטה משתמשים כיום דרך קבע במקלדות ניידות מיוחדות המכילות כמה מאות לקסיגרמות, ומתוכנתות להשמיע את המילה המקבילה באנגלית כאשר מקלידים עליהן. החל מ-2004 עברו השימפנזים והחוקרים של מרכז ירקיז למרכז מרווח יותר של הקרן לקופי-אדם (Great Ape Trust) בדה מוין, איווה. בנו של קאנזי עצמו, טיקו (Teco), נולד במרכז הקרן לקופי-אדם ביוני 2010.
כישורים נוספים של קאנזי
- קאנזי מתלווה לחוקרת סווג'-רמבו בפעילויות כמו טיולי מחנאות ביער, ובבישול במטבח. בתגובה להנחיות באנגלית הוא מבצע פעולות מגוונות כמו מילוי סיר במים מן הברז, הפעלת הכיריים, הכנת מדורה על ידי איסוף ושבירת ענפים, הדלקת אש במצית וצליית מרשמלו על מקל.
- קאנזי למד לפצח אגוזים באמצעות אבנים על ידי צפייה בסרט וידאו של שימפנזים המבצעים זאת בטבע. כמו כן הוא למד לסתת כלי אבן חדים בטכניקה האולדובאית, בה השתמש האדם בערש ההיסטוריה. קאנזי למד זאת בשיעור יחיד מניקולס טות', ארכאולוג פרהיסטורי ומומחה להכנת כלי-אבן, ולאחר מכן המשיך לפתח את טכניקת הסיתות שלו בעצמו. הוא חורג לעיתים מן השיטה שהדגים טות', ומשליך את האבנים זו על זו במקום להקישן, אך הכלים שהוא מייצר חדים מספיק כדי לאפשר לו לחתוך בעזרתם חבלים ולפתוח קופסאות המכילות פרסי מזון. יכולת זו תועדה במספר מאמרים מדעיים[20][21].
- קאנזי תועד בסרטים של מרכז ירקיז כשהוא מפגין יכולת מרשימה למדי במשחק המחשב פקמן, תוך הבנה מתי עליו להתקדם, לברוח, להמתין או "להסתתר".
ראו גם
- ניסויים בחסך לשוני ("הניסוי האסור")
- אלכס (תוכי)
- בית הקופים
לקריאה נוספת
- פלורה דייוויס, שפת בעלי-חיים, תרגמה מאנגלית: אסתר גינצבור, ספריית תוכנה בעריכת יעקב חיימוביץ', הוצאת מסדה, 1982.
- Ann James Premack and David Premack (1972) "Teaching Language to an Ape" Scientific American, Vol. 227 (4), pp. 92-99
קישורים חיצוניים
- השימפנזה לאנה משתמשת בשפת הלקסיגרמות - סרטון משנות ה-70 של מרכז ירקס באתר יוטיוב.
- השימפנזה הננסי קאנזי מדגים את יכולתו להבין משפטים חדשים באנגלית - סרט וידאו באתר יוטיוב.
- קאנזי מדגים את שליטתו במקלדת הלקסיגרמות בניסוי מבוקר - סרט וידאו באתר יוטיוב.
- קאנזי מסתת כלי אבן - סרט וידאו באתר יוטיוב.
- הקרן לקופי-אדם - מידע, תמונות וסרטים על קאנזי, פאנבנישה וההיסטוריה של ניסויים בלשניים בקופי אדם.
- קאנזי, פאנבנישה ושימפנזים ננסיים אחרים בהרצאה של סו סווג'-רמבו באתר TED (סרט וידאו).
- ארגון ידידי וושו
- המכון לתקשורת בין בני אדם לשימפנזים CHCI
- הביוגרפיה של קוקו באתר האגודה למען הגורילות (The Gorilla Foundation)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Terrace, H. S. et al (1979) "Can an ape create a sentence?" Science. Vol. 206 (4421), pp. 891-902; doi: 10.1126/science.504995
- ^ סטיבן פינקר, האינסטינקט הלשוני, הוצאת שלם, 2011, עמ' 311
- ^ פלורה דייויס, שפת בעלי-חיים, מסדה, 1982, עמ' 35
- ^ ראו סקירה ביקורתית של מאמרים בנושא התפתחות ילדים בבתי יתומים לאורך המאה ה-20 ב מאמר מאת ג'ון מקול מתוך ספר בעריכת ריצ'רד מקנזי מבית-הספר לעסקים באוניברסיטת קליפורניה באירווין.
- ^ Miles, H. Lyn White. The cognitive foundations for reference in a signing orangutan. in Parker, Sue Taylor (Ed); Gibson, Kathleen Rita (Ed). (1990). "Language" and intelligence in monkeys and apes: Comparative developmental perspectives, (pp. 511-539). New York, NY, US: Cambridge University Press
- ^ הלך לעולמו, בגיל 39, האורנג-אוטן הראשון שדיבר בשפת הסימנים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 באוגוסט 2017
- ^ Premack, D (1971) "Language in Chimanzee?" Science. Vol. 172(3985), pp. 808-822.
- ^ 8.0 8.1 Ann James Premack and David Premack (1972) "Teaching Language to an Ape" Scientific American. Vol. 227 (4), pp. 92-99.
- ^ 9.0 9.1 9.2 Joel Wallman (1989) “Aping Language”; Cambridge University Press
- ^ David Premack and Guy Woodruff (1978) "Does a Chimpanzee have a Theory of Mind?" The Behavioral and Brain Sciences. Vol. 4, pp. 515-526;
- ^ Call, J. and Tomasello, M. (2006) "Does the chimpanzee have a theory of mind? 30 years later." Trends in Cognition Science. Vol. 12, pp. 187-192
- ^ Woodruff, G. et al (1978) "Conservation of Liquid and Solid Quantity by the Chimpanzee" Science. Vol. 202 (4371), pp. 991-994; doi: 10.1126/science.202.4371.991
- ^ מתה השימפנזה החכמה בעולם, לורי גרואן, הניו יורק טיימס, אוגוסט 8, 2019.
- ^ פלורה דייויס, שפת בעלי-חיים, מסדה, 1982, עמ' 62
- ^ Thompson, C. R. and Church, R. M. (1980) "An explanation of the language of a chimpanzee" Science. Vol. 208 (4441), pp. 313-314; doi: 10.1126/science.7367862
- ^ Pate, J. L. and Rumbaugh, D. M. (1980) "The language-like behavior of Lana chimpanzee: is it merely discrimination and paired-associate learning?" Animal Learning and Behavior. Vol. 11(1), pp. 134-138
- ^ Savage-Rumbaugh, E. S. et al (1985) "Language learning in two species of apes" Neuroscience & Biobehavioral Reviews. Vol. 9 (4), pp. 653-665; doi:10.1016/0149-7634(85)90012-0
- ^ Savage-Rumbaugh, E. S. et al (1993) "Language comprehension in ape and child" Monographs of the Society for Research in Child Development. Vol. 58 (233), pp. 1-252;
- ^ E. Sue Savage-Rumbaugh et al. (2001) “Apes, Language, and the Human Mind”, Oxford University Press.
- ^ Toth, N. et al. (1993) "Pan the Tool-Maker: Investigations into the Stone Tool-Making and Tool-Using Capabilities of a Bonobo (Pan paniscus)" Journal of Archaeological Science. Vol. 20, pp. 81-91; doi:10.1006/jasc.1993.1006
- ^ Schick, K. D. et al. (1999) "Continuing Investigations into the Stone Tool-making and Tool-using Capabilities of a Bonobo (Pan paniscus)" Journal of Archaeological Science. Vol. 26, pp. 821-832; doi:10.1006/jasc.1998.0350
26605112ניסויים בלשניים בקופי אדם