שמורת תל דן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שמורת טבע תל דן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נחל דן בשמורה
שבילי השמורה
אזור המים השוקטים הקרוי "גן העדן"

שְׁמוּרַת תֵּל דָּן היא שמורת טבע בצפון עמק החולה, הכוללת את מקורות נחל דן וחלקו העילי, ואת תל דן. שטחה 481 דונם. תל דן, התל הגדול בתחום שמורת דן נקרא בערבית תל אל-קאדי (تل القاضي, כלומר "תל השופט").

המעיינות

מעיינות דן שבתחום השמורה מספקים לנחל דן כ-250 מיליון מ"ק בשנה, מחצית ממי נהר הירדן. הנביעה העיקרית שלו היא עין דן אשר נמצאת באזור המערבי של תל דן, והוא נחשב למעיין הגדול ביותר בישראל. בהמשך מצטרפים עוד מעיינות קטנים (מעיינות התל ועין לשם) אשר יוצרים זרמים בפלגים שקטים בין העצים בשמורה. מקור כל המים בשמורה הוא ממעיינות בלבד, הנובעים בטמפרטורה קבועה של 14.5 מעלות צלזיוס. איכות המים מעולה והם מכילים רק 10 מ"ג כלור לליטר.

היסטוריה של פיתוח השמורה

השמורה החלה להתפתח לפני מלחמת ששת הימים, אך מיקומה, במפגש גבולות עם לבנון וסוריה (רמת הגולן), היה נידח ומסוכן. כבר ב-1966 החלו משקי הסביבה לדרוש את תפיסת מי הדן והזרמתם לצורך שימוש חקלאי. המאבק הציבורי נמשך שלוש שנים, במהלכן זכתה השמורה לפופולריות גואה, עקב תפיסת רמת הגולן על ידי ישראל וזרימת המטיילים לאזור ו"גילויו". רק ב-1969, לאחר התערבותם של אברהם יפה ועזריה אלון, הוסכם שמי הדן יתפסו לחקלאות ולהזרמה בצינורות רק לאחר צאתם משטח השמורה[1].

תיאור החי והצומח בשמורה

השמורה מהווה מפגש אקולוגי של עולמות חי וצומח רבים מבית הגידול המדברי, דרכו הגיעו במסדרון השבר הסורי-אפריקני נציגים כקוצן מצוי, דרך בית הגידול הים תיכוני ועד נציגים מהאקלים הסיבירי כמריון מצוי ושמיר קוצני. השמורה היא בית הגידול הדרומי ביותר של שרכית הביצה.

לאורך הנחל צומח יער של עצי מילה סורית, דולב מזרחי, צפצפה, ער אציל ועוד. על העצים גדלים מטפסים רבים. השילוב של הצמיחה המרהיבה, המנגינה והצליל של המים הזורמים בין העצים, נותן לאזור יופי ייחודי ופסטורלי. בצד מסלולי הטיול נמצאות משוכות פטל קדוש.

הנחלים מצויים בעלי חיים כגון שחריר הנחלים, שטצד סורי, סלמנדרה כתומה ו"פשפש ישו" וכן דגים כחפף ישראלי, עגלסת הירדן ובינון הירדן.

ביקור בשמורה

בשטח השמורה ישנם מספר מסלולי הליכה קצרים. חלק מן המסלול נגיש לנכים. המסלול הארוך משלב בין ביקור בשמורה לביקור באתר הארכאולוגי.

בשל עושר בעלי החיים, רגישותו האקולוגית של האתר ונדירותו, אסורה הכניסה למים בכל שטח השמורה, למעט בריכת שכשוך ייעודית.

שרידי אלה אטלנטית בת 2,000 שנים

ב-12 ביולי 2008 התחוללה בשמורה שרפה, ככל הנראה כתוצאה מהצתה, שכילתה צמחייה בשטח של 50 דונמים. עבודות השיקום הסתיימו בסוף חודש ספטמבר 2008. במהלך השרפה נשרף עץ אלה אטלנטית בת 2000 שנים. שרידיה נמצאים כיום באתר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0