שלושת האבות
שלושת האבות הם: אברהם, בנו יצחק ובנו שלו - יעקב. שלושת האבות, יחד עם ארבע האמהות, הם היהודים הראשונים, ומייסדי העם היהודי ואמונת הייחוד. מקובל לצרף את הכינוי "אבינו" לשמם של שלושת האבות: "אברהם אבינו", "יצחק אבינו" ו"יעקב אבינו". הסיפורים בדבר קורותיהם של שלושת האבות ומשפחותיהם תופסים את רוב ספר בראשית. שלושת האבות קבורים במערת המכפלה.
בתורה שבכתב
אברהם נולד לאביו תרח ולאמו אמתלאי בת כרנבו באור כשדים ועבר עם משפחתו לחרן. בחרן, התגלה ה' לאברהם, ציווה עליו לעזוב את משפחתו ולהגר לארץ כנען, והבטיח לו בתמורה שיברכהו ויעשהו לאביה של אומה גדולה. בהמשך, ה' חוזר ומצווה את אברהם בציוויים שונים, ומבטיח לו שירבה את זרעו ושזרעו יירש את ארץ כנען מידי העמים המקומיים.
יצחק הוא בנו השני של אברהם, שנולד מאשתו שרה. יצחק נבחר על ידי ה' להיות ממשיכו של אברהם, ואילו הבן הבכור, ישמעאל, שנולד מהשפחה הגר, משולח מעל פני אביו. ליצחק נולדים שני תאומים מאשתו רבקה, יעקב ועשיו, אך לאחר מכירת הבכורה ולקיחת הברכות, מתברר שרק יעקב נבחר להיות ממשיכם של אברהם ויצחק.
ליעקב נולדו שנים עשר בנים משתי נשיו, רחל ולאה, ומשתי השפחות בלהה וזלפה. כל שנים עשר בניו של יעקב – שנקרא גם "ישראל" – ממשיכים אותו, ומהם יוצאים שנים עשר שבטי ישראל. הבטחת ה' לאברהם מתגשמת רק לאחר כמה דורות שצאצאי יעקב שוהים בארץ מצרים, אז הם יוצאים ממצרים כעם מגובש, מקבלים תורה מאת ה' במעמד הר סיני, ונוחלים את ארץ ישראל תוך כיבושה מידי יושבי הארץ הכנענים.
ייחודם של האבות
בהמשך ספרי התורה מופיעות התייחסויות רבות לאבות אברהם יצחק ויעקב, בתור אבותיהם של עם ישראל שלהם נשבע ה' וכרת עמם ברית להיטיב לבניהם. הכינוי "אבותיך" או "אבותיכם" מוצמד אליהם בעיקר בספר דברים.[1] גם בספר דברי הימים נאמר בתפילת דוד: "אברהם יצחק וישראל אבותינו",[2] וכן בספר ישעיהו נאמר: "אברהם אביכם".[3]
הקביעה המספרית המגדירה את מספר האבות כשלושה בלבד, מקורה במסכת שמחות: "אין קורין לאבות אבינו אלא שלושה, ולא לאימהות אימנו אלא לארבע האמהות".[4] התלמוד מבהיר שהסיבה שרק אלו הם האבות אינה בגלל ייחודיותם כאבותיהם של כל עם ישראל לעומת שנים עשר השבטים שכל אחד מהם הוא אב לשבטו בלבד, שאם כך גם לא היה ראוי להחשיב את רחל ולאה כאמהות. התלמוד מבאר שהסיבה שרק אלו נקראים אבות ואמהות הוא בגלל שרק לאלו יש חשיבות משמעותית על מנת להיקרא כך.[5]
כמה מהראשונים כותבים שהחשיבות הגדולה של האבות מבוטאת בפסוק בספר שמות שבו ה' קורא את שמו על שלושת האבות ואומר שזהו שמו לעולם: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר".[6]. הרמב"ם מבאר שהכינוי הזה מורה על כך שהאבות היו במדרגה רוחנית גבוהה כזו שגם כשעסקו בצרכיהם הגשמיים, תמיד מחשבותיהם היו דבוקות בה', וכל מטרתם בכל פעולותיהם הייתה ההתקרבות לה'. אף על פי שהאבות עסקו גם בעשיית עושר על ידי חקלאות ורעיית צאן, הרמב"ם מבאר שהעיסוקים הללו לא נעשו למען רווחתם האישית אלא למען מטרה נעלה, שפעלו להרבות את נכסיהם כדי שיוכלו לפרסם האמונה בעולם ולהקים אומה שתכיר את ה' ותעבדהו.[7]
הבחירה באבות
בספר דברים נאמר שה' אהב את האבות אהבה מיוחדת,[8] שמחמת שבועתו להם בחר ה' בעם ישראל,[9] ושרק מחמת שבועה זו זכה עם ישראל למה שזכה.[10] אמנם לא מבואר בתורה מדוע אכן אהב ה' את האבות ומדוע בחר בהם ונשבע להם כך.
בשאלה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן. לדעת הרמב"ם הבחירה באבות הייתה בגלל האישיות שלהם שהייתה שלמה מהבחינה האנושית המוסרית וכן מבחינת אמונתם ודבקותם בה'.[11] לעומת זאת, הרמב"ן כותב שאהבת ה' את אברהם היא בראש ובראשונה בגלל שאברהם שמע בקול ה' וקיים את הציוויים הקשים שהוא נצטווה בהם – ההליכה לארץ כנען והעקידה (שהם שניים מתוך עשרת הניסיונות).[12]
האבות ומצוות התורה
אף על פי שהאבות משמשים מופת לקיום רצון ה' באופן השלם ביותר, פשט הפסוקים בתורה מורה שה' ציווה אותם במצוות ברית מילה בלבד, ואילו כל שאר מצוות התורה ניתנו לעם ישראל רק עם יציאתם ממצרים. חז"ל והראשונים עמדו על שאלה זו.
במדרשי חז"ל מבואר כי האבות ומשפחותיהם הבינו מדעתם וקיימו את כל מצוות התורה כמידת חסידות ובתורת אינו מצווה ועושה,[13] על פי הפסוק לפיו אמר ה' ליצחק: "עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי",[14] אשר מורה שאברהם קיים את מצוות התורה.[15] רב סעדיה גאון מצביע גם על פסוק נוסף לפיו ה' אמר על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'",[16] שמורה שאברהם שמר על מסורת משפחתית של קיום מצוות.[17] עם זאת, רס"ג מסייג את הדברים ואומר שיש מצוות שעוד לא היו שייכות בזמן האבות, כגון המצוות שהן זכר ליציאת מצרים.[18] הרמב"ן נוקט בסייג נוסף, ומוכיח שהאבות קיימו את המצוות רק כאשר היו בארץ ישראל, שהרי בחוץ לארץ מסופר שיעקב התחתן עם שתי אחיות בניגוד לאיסור.[19]
מאידך הרמב"ם באגרתו לר' חסדאי כתב שאף שהאבות "לא שמרו דברי התורה כלל" יזכו לעולם הבא בזכות מידותיהם ומדרגת אמונתם,[20] וכן פירשו כמה ממפרשי הפשט ש"מצוותי חוקותי ותורותי" הן מצוות שכליות או מצוות פרטיות שנצטווה אברהם כגון ללכת לארץ כנען, גירוש הגר והעקידה.[21] יש שסיפקו הסברים מדוע מצוות התורה לא ניתנו לאבות. רבי חסדאי קרשקש מסביר שמצוות התורה לא היו נצרכות עבור אברהם אבינו במעלתו הרוחנית הגבוהה, ועבורו היה די במצווה אחת בלבד של ברית מילה כדי להגיע לשלמותו.[22] רבי יוסף אלבו כותב שה' המתין ולא נתן את התורה לאבות, משום שרצה לתת את התורה במעמד גדול, שישמש עדות אמינה על מתן התורה.[23] לעומת הסברים אלו, הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מציג סדרת שאלות שבתוכה השאלה מדוע נתן את המצוות בזמן מסוים ולא קודם לכן או אחר כך, וטוען שתשובה מספקת לשאלות כאלו היא שכך חפץ או שכך גזרה חכמתו.[24]
רבי חיים מוולוז'ין טוען שהאבות לא קיימו את התורה מדין מצווים. אבל הם הבינו שהמצוות מביאות תיקון נפלא לעולם, ואז בדרך כלל שמרו את המצוות. אבל במקרים אחדים השיגו שמכח משהו בשרש נשמתם היה מוכרח להם לתקן את העולם על ידי מעשה שאחרי מתן תורה יהיה עבירה כמו יעקב שנשא שתי אחיות. וזו היא הסיבה שה' המתין לתת התורה כדי לתת הזדמנות לאבות לעבור על העבירות שנצרכים לקיום העם ותיקון העולם.[25]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב זאב סולטנוביץ', האבות, באתר ישיבה
- הערך "האבות", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק א', פסוק ח'; ספר דברים, פרק א', פסוק ח'; ספר דברים, פרק ו', פסוק י'; ספר דברים, פרק ט', פסוק ה'; ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק י"ב; ספר דברים, פרק ל', פסוק כ'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק י"ח
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"א, פסוק ב'
- ^ מסכת שמחות, פרק א, יב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק נא; אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן, פרק ה; רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר ד, פסקה ג
- ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק נא
- ^ ספר דברים, פרק י', פסוק ט"ו
- ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק ה'
- ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק ח'
- ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרקים מג ו-נא
- ^ רמב"ן, האמונה והביטחון, פרק ו
- ^ מדרש תנחומא פרשת ויגש פיסקא י"א רמב"ן על ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ה'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ה'
- ^ משנה, מסכת קידושין, פרק ד', משנה י"ד
- ^ ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ט
- ^ רב סעדיה גאון, אמונות ודעות, הקדמת הספר
- ^ רב סעדיה גאון, אמונות ודעות, מאמר ג
- ^ רמב"ן, בפירושו על התורה, ספר בראשית, פרק כו, פסוק ה
- ^ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, חלק ב עמוד 240, באתר היברובוקס
- ^ רשב"ם אבן עזרא רמב"ן רד"ק וחזקוני על בראשית, כ"ו, ה'
- ^ רבי חסדאי קרשקש, אור ה', הקדמה
- ^ רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, חלק א, פרק כ
- ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב, פרק כה
- ^ נפש החיים שער א פרק כ"א
