תיקון עולם
תיקון עולם הוא מושג הלכתי הבא לבטא שורת תקנות של חז"ל, שהמכנה המשותף להם הוא סיבת התקנה - הצורך למנוע תקלות העשויות להווצר כתוצאה ממצבים מסויימים שבהם האדם התנהג על פי הכללים היבשים של ההלכה, אך לא דאג למנוע תקלות שעשויות להווצר בשלב מאוחר יותר, כתוצאה מהמצב הנוכחי. שורת הלכות אלו מבטאות שורת תקלות שעלולות להווצר כתוצאה ממוגבלות רגשיות או פיזיות של המין האנושי, לדוגמה: מידע שלא הגיע לאוזניו ושעלול לגרום לו לנהוג בטעות (כך הם למשל התקנות בענייני גירושין, גיטין ושטרות), בעיות רגשיות שעלולות להווצר מחשבונות אישיים של בני אדם בין זה לזה (וכך הם למשל התקנות בענייני גביית כתובה ושטרות הפרוזבול).
תיקון עולם בדברי חז"ל
במשנה
במשנה מוזכר המונח בקשר לשורה של תקנות שתוקנו על ידי נשיאי ישראל, הלל הזקן, וברובן על ידי נינו - רבן גמליאל הזקן. תקנות אלו הינן תקנות שאין להן מקור מפורש בתורה, ובאופן ספציפי וחד פעמי ייתכן שאין סיבה לתיקונן. אך בהשקפה רחבה, התקנות מחויבות המציאות.
- המשנה הראשונה בפרק הרביעי במסכת גיטין[1] מזכירה את המונח לעניין ביטול גט: מעיקר הדין, יכול אדם להתחרט בו לאחר שמינה שליח כדי לגרש את אשתו, והוא יכול למנות בית דין ולבטלו בפניהם. רבן גמליאל תיקן שלא יעשו כך, מפני תיקון העולם, שמא האשה לא תשמע מכך ותנשא. נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בפירוש המונח[2]: לפי רבי יוחנן, ניתן למנות גם בית דין של שני אנשים, (שהוא פרסום קטן יותר), ולכן ייתכן שהאשה לא תשמע מכך, תנשא לאיש אחר, ובניה יהיו ממזרים. לפי ריש לקיש, יש למנות בית דין של שלושה אנשים כדי לבטל את הגט, ולפיכך סביר יותר שהאשה תשמע מהביטול ולא תנשא. הבעיה העיקרית הפוכה: האשה לא תוכל להנשא ותשאר עגונה עד שבעלה יואיל לשלוח לה גט אחר. כאשר אדם החליט לגרש את אשתו ואף עשה מעשה מיוחד לשם כך, תיקנו חז"ל שהגט ישאר בתוקף ולא יבטלו עוד. אם רוצים בני הזוג להנשא זה לזה, הם תמיד יוכלו להנשא זה לזה על ידי קידושין חדשים (אלא אם כן מדובר בכוהן האסור בגרושה).
- תקנה אחרת היא, שאדם יכתוב את כל שמותיו, הידועים יותר ופחות, הן אותם שבהם הוא ידוע במקום מסוים זה והן במקום אחר. למרות שמעיקר הדין די בכך שהוא כותב את השם בו הוא ידוע במקום ובשעה שהוא כותב את הגט, הסיבה לתקנה היא כדי למנוע לעז על הגט מאנשים שלא יכירו אותו בשמו זה ויטענו שמדובר בגט מזויף או פסול[3].
תקנה נוספת היא בעניין גביית הכתובה. מעיקר הדין, אין היתומים חייבים להגבות את דמי הכתובה לאלמנת המת, אלא אם כן נשבעה שלא קיבלה מכתובתה מאום. מפחדה ומוראה של חומר השבועה, נמנעו מלהשביעה, ולכן תיקן רבן גמליאל שניתן גם להבטיח את העובדה שלא קיבלה מאום מכתובתה, באופן אחר; בכך שתידור ליתומים בהתאם למה שיקבעו היתומים. למשל: היתומים יכולים לתבוע ממנה, שתידור שאסור לה לאכול או לשתות שום מאכל שבעולם אם קיבלה סכום מכתובתה, ואם לא תידור כפי תביעתם, לא תקבל את דמי הכתובה[3].
- למרות שההלכה נפסקת כשיטת רבי אלעזר שעדי מסירה כרתי - חלות השטר נוצרת על ידי העדים שרואים את מסירת השטר מהכותב למקבל הזכות (מכר, הלוואה או מתנה), תיקנו חז"ל שגם על השטר עצמו יחתמו העדים, כדי שיוכלו לברר את תוקף השטר.
- פרוזבול: מעיקר הדין, אדם שמלווה לאדם אחר מעות, והגיעה שנת השמיטה, פטור הלווה מלשלם את דמי ההלוואה, שכן שנת השמיטה משמטת את החוב. מכיוון שכך, נגרם מצב בו אנשים נמנעו מלהלוות זה לזה, מחשש שתגיע שנת השמיטה ותשמט את כספם, ובכך עברו על איסור מהתורה ”הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא”[4]
מסיבה זו, הלל הזקן תיקן שניתן למסור את גביית ההלוואה לבית הדין, ובכך אין ציווי התורה ”לא יגוש” תקף על הלוואה כזו, שהרי בית הדין הם אלו שנוגשים ולא הוא[3].
בתפילה
בתפילת עלינו לשבח מוזכר המונח כתיקון העולם על ידי מלכות ה':
ועל כן נקוה לך ה' אלקינו, לראות מהרה בתפארת עזך, להעביר גלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות ש-ד-י. וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ[5]
בהלכה
תיקון עולם בקבלה
בשפת הדימויים העשירה של הקבלה, מיוצגים בני ישראל על ידי "השכינה", שהיא ספירת המלכות. מצד שני, השכינה נחשבת כמציאות אלוקית. הקבלה מתארת את העולם כשהוא במצב של גלות, כפירוד בין "בני הזוג": האל והשכינה, ולעומת זאת תיקון העולם, הגאולה, הוא איחודם מחדש.
השלב הראשון בדרך לתיקון הוא הבנת הבעיה בדרך של הזדהות רגשית עם "צער השכינה". הזמן המיועד לכך (על פי הקבלה וכך גם נפסק להלכה) הוא בין חצות הלילה לעלות השחר, שבו נוהגים לערוך "תיקון חצות".
את תיקון העולם רואה הקבלה בכל מעשה טוב שנעשה בכוונה טובה, כמו לימוד תורה, גמילות חסדים, וכן בקיום כל אחת מתרי"ג המצוות. יהודים רבים נוהגים לומר לפני עשייתם של מספר מצוות, את הנוסח הקבלי של "לשם ייחוד", שבו מצהיר האדם על כך שהוא מקיים את המצווה "לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה" (לשם ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו).
ראו גם
לקריאה נוספת
- שגית מור, "תיקון עולם" : למשמעותו הקדומה של המונח והשלכתו על דיני הגירושין בתקופת המשנה, מועד, טו, תשס"ה, עמ' 24-51
- מנחם לורברבוים, "תיקון עולם" על-פי הרמב"ם : עיון בתכליות ההלכה, תרביץ, סד, א תשנ"ה, עמ' 65-82
- אברהם שפירא, תיקון עצמי ותיקון עולם באספקלריה של בובר, דעת, 27 תשנ"א, עמ' 61-71 1991
קישורים חיצוניים
- תיקון עולם - תיקון טעות, באתר של ישיבת ההסדר אהבת ישראל
הערות שוליים
25172915תיקון עולם