לא תרצח
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רפ"ט ספר החינוך, מצווה ל"ד |
לֹא תִרְצָח הוא הדיבר השישי מעשרת הדיברות. פירוש האיסור הוא איסור נטילת חייו של אדם אחר.
מהות האיסור
הדיבר "לא תרצח" הוא גם אחת משבע מצוות בני נח, ולכן לפי התורה אסור לאף אדם להרוג אדם אחר, למעט מקרים מיוחדים שנקבעו בהלכה, כגון מחיית זכר עמלק, מיתת בי"ד ורודף ומוסר.
על פי ההלכה, אדם העובר על הלאו "לא תרצח" במזיד, חייב מיתת בית דין לאחר שיועמד למשפט אלא אם מדובר במקרה של רצח בשוגג ואז ההורג גולה לעיר מקלט. האיסור מוגדר כלאו, כלומר איסור שהתורה מציינת במפורש ובלשון של "לא תעשה" כך וכך.
הציווי מופיע בפרשת יתרו שבספר שמות, ובפרשת ואתחנן שבספר דברים בעשרת הדיברות. איסור הרצח נדון במקומות נוספים בתורה, אך הלאו מופיע רק בעשרת הדיברות.
חומרת העון
הרמב"ן דורש את הלאו "לא תרצח":
"הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכול בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה... וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא, אחר ע"ז שפיכות דמים".
דין הרוצח
הרמב"ם מסכם את הדין במשנה תורה:
"כל הורג נפש אדם מישראל - עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ, יב'; דברים ה, טז' ). ואם רצח בזדון בפני עדים - מיתתו בסיף, שנאמר "נקום יינקם" (שמות כא',כ). מפי השמועה למדו שזו מיתת סיף; בין שהרג את חברו בברזל, בין ששרפו באש - מיתתו בסיף".[1]
לאחר שנגזר דינו של ההורג אדם בכוונה ומדעת עצמו, מצוה לבית דין למסרו ביד גואל הדם והוא הראוי ליורשו והוא משמש כבא כח בית דין לגאול דם קרובו שנאמר: "גואל הדם הוא ימית את הרוצח"[2]. אם לא רצה או אינו יכול, או שאין לו גואל הדם, בית דין ממנה "שליח בית דין" שתפקידו להרוג את הרוצח[3].
פרטי הדין
אף ההורג תינוק בן יומו בר קיימא (שאינו נפל) חייב. הפלת עובר אסורה אך אין בה חיוב מיתה[4]. עובר המסכן את אמו, ניתן להרוג אותו מפני שהוא נחשב כרודף[5].
בין שהרג בריא או חולה אפילו גוסס הנוטה למות חייב. ההורג טריפה או אדם גוסס לאחר שהוכה בידי אדם פטור, משום שכבר התחילה מיתתו[6].
אין חייב אלא על מכה שיש בה כדי להמית שנאמר: "ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו"[7], ובית דין אומדים את עצמת ההכאה מקום הפגיעה וכוח הנפגע[8]. בכלי ברזל אין צורך לאמוד את הגודל משום שבכל גודל יש בו בכדי להמית[9].
הדוחף אדם לתוך המים או לתוך האש, אם יכול לעלות משם ולא עלה פטור, שנחשב כמכה שאין בה להמית, אבל הכובש (מצמצם) את חבירו הנמצא בתוך המים או האש ואינו יכול לעלות משם חייב[10].
גרימת מוות - הגורם הריגה בעקיפין, כגון ששלח או שכר אדם אחר להרגו, או כפתו לפני חיה, או כפתו עד שמת ברעב או בקור, אפילו זרק חץ ומגן כנגדו וסילק את המגן, פטור ממיתת בית דין וחייב מיתה בדיני שמים, שנאמר: "מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם"[11].
אף במקרים שבהם אין חיוב מיתה, ניתן לקבוע עונש מאסר או ענישה אחרת לרוצח, במטרה ללהרתיע רוצחים פוטנציאלים[12]
במקרה שלא ניתן להרוג את הרוצח, כגון שהרג ללא התראה או שהוכחשו העדים בבדיקות, בית דין כונסים אותו לכיפה ומאכילים אותו לחם צר ומים לחץ עד שימות[13]. הרמב"ם מבאר שענישה מחמירה זו נוהגת רק בשפיכות דמים: ”שהיא חמורה מכל העוונות, שיש בה השחתת ישובו של עולם, ואפילו עבודה זרה ועריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שהיא מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה, ולא יצילו אותו מן הדין שנאמר: אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס לא יתמכו בו” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ד', הלכה ט').
אף ההורג עבד כנעני נהרג שנאמר: "נקם ינקם", אך אדון שהכה את עבדו בשבט וחי אחר כך 24 שעות פטור, שאין זה מעשה המתה בידים אלא דרך רידוי ויש רשות לאדון להכות את עבדו[14].
המאבד עצמו לדעת - אף ההורג את עצמו בכלל לא תרצח, שדרשו "לא תתרצח"[15].
יהרג ואל יעבור
ערך מורחב – ייהרג ואל יעבור
על-פי ההלכה, "לא תרצח" הוא אחד משלושת החוקים שאיסורם הוא בגדר "ייהרג ובל יעבור", בנוסף לעבודה זרה וגילוי עריות.
הטעם לכך הוא מסברא, "שאין דוחין נפש מפני נפש"[16], ובלשון הגמרא: ”מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דידיה סומק טפי” (פסחים דף כה עמוד ב.), כלומר אין אנו יודעים נפשו של מי חביבה יותר, ולא נתנה עבירה להדחות בשביל פיקוח נפש של זה, כאשר המחיר הוא הריגת אדם אחר[17].
כל זאת כשמחייבים אותו להרוג בידים, אך אינו חייב למסור עצמו כדי להמנע מהריגה באי מעשה כגון שיזרקוהו על תינוק[18].
סיעת בני אדם שהיו מהלכים בדרך ואמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש מישראל. אם יחדו להם אדם פלוני ימסרוהו ואל יהרגו כמעשה שבע בן בכרי[19].
בירושלמי שם נחלקו האמוראים בנדון האחרון. לדעת ריש לקיש הדין אמור רק במחויב מיתה כשבע בן בכרי, [20]. לדעת רבי יוחנן אף כשאינו חייב מוסרים אותו שהרי בכל מקרה יהרג עם כולם. להלכה פסק הרמב"ם להחמיר, וראשונים אחרים נקטו להקל[21].
כופר
ציווי מיוחד נאמר בתורה על בית דין, שלא יקחו 'כופר' - ממון, מהנידון למוות על מנת לפוטרו מהעונש המוטל עליו, והוא אחת ממצוות לא תעשה, ונלמד מהכתוב ”וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת” (ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ל"א).
כתב הרמב"ם:
מוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ.
— רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א הלכה ד
דין רודף
- ערך מורחב – רודף
הרודף אחר חבירו להרגו כל ישראל מצווין להציל הנרדף אפילו בנפשו של רודף אחר התראה אם אינם יכולים להצילו באופן אחר כגון באחד מאבריו. ומצוה שלא לחוס על הרודף שנאמר: "וקצתה את כפה לא תחוס עינך"[22].
חייב אדם להציל את חבירו בגופו או בממונו, והנמנע מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא תעמוד על דם רעך[23].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה א'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה עמוד ב'
- ^ תוספות, על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת אהלות, פרק ז', משנה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ח עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק י"ז
- ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ג' הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ו עמוד ב' לדעת רש"י (ד"ה שברזל) מכיוון שאם תחב את הברזל בליבו הוא ממית בכל שהוא, ולדעת תוספות הוא בגלל הזיהום השכיח במתכת.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ו עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק ט', פסוק ה'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ב', הלכה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"א עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ב', הלכה י"ב
- ^ פסיקתא רבתי פרשה כד ו
- ^ משנה, מסכת אהלות, פרק ז', משנה ו'
- ^ רש"י שם
- ^ תוספות סנהדרין דף עד עמוד ב. הדבר נחשב כהריגה בשיתוף כח אחר כמו נופל מן הגג ברוח מצויה. חזון איש בגליונות על חידושי רבינו חיים הלוי יסודי התורה פרק ו. וראה בתוספות סנהדרין דף עז עמוד א ד"ה סוף אם יש חיוב מיתה על כך. אך ראה תוספות בבא קמא דף ו,א. ד"ה לאתויי.
- ^ תוספתא תרומות פרק ח
- ^ ואפילו התחייב רק בדיני גויים מפני שהוא גרם לעצמו. שו"ת ב"ח סי' מג
- ^ ר"ש שם ור"ן יומא ד,א הובאו ברמ"א יורה דעה קנז סעיף א
- ^ ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ב
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז
| דיני נפשות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
25418225לא תרצח