האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסית
Россійская Имперія

המנון לאומי	"א-ל, נצור את הצאר!" המנון
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
שפה נפוצה	רוסית
עיר בירה	סנקט פטרבורג (1721–1728, 1730–1917) מוסקבה (1728–1730) 59°56′N 30°20′E
גאוגרפיה
יבשת	אירואסיה (אירופה ואסיה) ואמריקה הצפונית
העיר הגדולה ביותר	סנקט פטרבורג
היסטוריה
הקמה	הכרזת קיסרות
תאריך	1721
פירוק	מהפכת פברואר
תאריך	1917
ישות קודמת	ממלכת רוסיה
ישות יורשת	הרפובליקה הרוסית ארמניה הסובייטית גאורגיה הסובייטית אזרבייג'ן הסובייטית קזחסטן הסובייטית אוזבקיסטן הסובייטית קירגיזסטן הסובייטית טורקמניסטן הסובייטית טג'יקיסטן הסובייטית אוקראינה הסובייטית בלארוס הסובייטית הרפובליקה הפולנית השנייה מדינת אידל אורל ממלכת פינלנד
שליטים בולטים	רשימת שליטים
שטח בעבר	21,799,825 קמ"ר (נכון ל־1914)
אוכלוסייה בעבר	181,537,800 (נכון ל־1916)
כלכלה
מטבע	רובל

האימפריה הרוסית (ברוסית: Российская Империя- Россійская Имперія), או רוסיה הקיסרית, הייתה מדינה ומערכת שלטונית שהתקיימה ברוסיה מאז עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בסוף המאה ה-17 ועד להדחתו של הצאר האחרון ניקולאי השני במהפכת פברואר ב-1917. בתקופה זו התרחבו שטחיה של רוסיה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ועל פני מרבית מרכז אסיה והקווקז, ובשיא כוחה התפרס שטחה של האימפריה על פני שישית מכלל השטחים היבשתיים של כדור הארץ, והייתה שלישית רק לאימפריה הבריטית ולאימפריה המונגולית.

השם הרשמי של רוסיה בין השנים 1721 ל-1917 היה "האימפריה הרוסית" ובירתה של האימפריה הייתה סנקט פטרבורג (אחרי 1914 שונה שמה של העיר ל"פטרוגרד").

בין השנים 1816–1833 המנונה של המדינה היה "תפילת הרוסים" של וסילי ז'וקובסקי ובין 1833–1917 – "האל, שמור את הצאר".

עליית האימפריה

מייסד האימפריה הרוסית היה פיוטר הגדול, אשר הפך את רוסיה ממדינה גדולה אך חלשה יחסית למדינות אירופאיות אחרות למעצמה. פיוטר התערב בכל אספקט בחיי האימפריה שלו ובחיי תושביה. הוא דחק את תושבי ממלכתו ובייחוד את האצולה השמרנית שלה לעבר אירופה, תרבותה ומנהגיה. הוא דרש מהם לאמץ את החיים האירופאים ולוותר על מנהגי ימי הביניים שבהם היה שרוי עמו, מנהגים כגידול זקנים, חלוקים ארוכים וכו'. פיוטר החל בתהליך מודרניזציה של ממלכתו, ויצא לסיורים ברחבי אירופה, שלא כקודמיו בתפקיד.

מתוך הבנה שכדי להקים מעצמה יש צורך בצי, ייסד פיוטר את הצי הרוסי הקיסרי כצי קבע. אותו צי אף ביצע מספר פעולות התקפיות בתקופתו ובהן הקרב נגד האימפריה העות'מאנית, שהביא לכיבוש אזוב.

פיוטר הפך את רוסיה למעצמה. הוא התמודד עם המעצמות האזוריות וניצח. הוא הנחיל תבוסה משמעותית למעצמה החזקה בים הבלטי, שוודיה, שהייתה אז מעצמה עולמית. במלחמה הצפונית הגדולה הביס פיוטר את השוודים והפך את רוסיה לכוח הדומיננטי בים הבלטי. בשטח שכבש מהשוודים ייסד פיוטר את בירתו החדשה, סנקט פטרבורג, שהייתה לחלון הרוסי לאירופה. את בירתו החדשה בנה פיוטר בעזרת השבויים השוודים ופועלים רוסים. פיוטר הניח בתקופתו את היסודות לצבא הרוסי החזק של המאות הבאות בעזרת המודרניזציה שהנחיל לו. תהליך ההתפשטות והמודרניזציה שהתחיל פיוטר נמשך על ידי יורשיו ובכך הפך פיוטר לאבי האימפריה הרוסית - אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם במהלך המאות ה-18 וה-19, כוח שעתיד לשלוט בשישית מאדמת תבל.

הקיסרים והקיסריות שבאו אחריו המשיכו בהרחבתה הטריטוריאלית של האימפריה, אך החשובים שבהם הובילו גם לרפורמות, שהיו נחוצות להתפתחותה של אימפריה. ראויות לציון הקיסריות (הצארינות) יליזבטה הראשונה ויקטרינה הגדולה. שתי קיסריות אלו היו לבולטות ברוסיה שאחרי עידן פיוטר ועד לימי נפוליאון.

יקטרינה הובילה את רוסיה לכיבוש חצי האי קרים ושטחים נוספים באזור הים השחור, אותם כבשה מידי האימפריה העות'מאנית הנחשלת. יקטרינה גם הייתה רפורמטורית גדולה, והיא עיצבה את רוסיה מבחינות שונות והניחה את היסודות לתור הזהב של התרבות הרוסית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

יליזבטה הובילה את רוסיה לניצחונות על פרוסיה במלחמת שבע השנים, ניצחונות שלא הפכו להישגים ממשיים עקב מותה הפתאומי ויורש עצר בלתי מוצלח, פיוטר השלישי. במותה של יקטרינה הייתה רוסיה הכוח הדומיננטי באירופה, אך נפוליאון בונפרטה, אשר שינה את ההיסטוריה האירופאית, השפיע גם על ההיסטוריה הרוסית. עם תחילת עידן נפוליאון שלט באימפריה הרוסית פאבל הראשון, בנה של יקטרינה. הוא לא נודע כשליט מוצלח במיוחד, ונרצח על ידי קושרים.

יורשו, הצאר אלכסנדר הראשון, הוביל את רוסיה לסדרת עימותים עם נפוליאון וצרפת, כשרוסיה לקחה על עצמה את הובלת הקואליציה האירופאית כנגד צרפת יחד עם האימפריה הבריטית. העימות הישיר הראשון - קרב אוסטרליץ, ולאחריו קרב פרידלנד, הסתיימו בתבוסת רוסיה ובעלות בריתה. לאחר קרב פרידלנד לא יכול היה אלכסנדר לסרב להצעת השלום הנדיבה מצד נפוליאון, שכללה באופן מעשי את חלוקת אירופה לשטחי השפעה בין שתי הקיסרויות.

אך עד מהרה קרס הסכם שלום זה ובין הצדדים פרצה מלחמה שהשפיעה רבות על האימפריה הרוסית בפרט ועל התרבות הרוסית במאה השנים הבאות - העימות של 1812, או, בפי הרוסים, המלחמה הפטריוטית של 1812.

מסעו של נפוליאון לרוסיה היה כישלון מוחלט וסימן את תחילת סופו. מתוך יותר מ-600,000 חיילים שיצאו למסע, זכו אך מעטים לשוב ולראות את ביתם. לאחר ניצחון זה, שתואר לאחר מכן ביצירת המופת של לב טולסטוי, "מלחמה ושלום", הובילה רוסיה קואליציה אירופית לעבר פריז. בעידן שאחרי נפוליאון הייתה רוסיה לאימפריה השנייה בהיקף שליטתה בעולם, אחרי האימפריה הבריטית.

העידן הפוסט-נפוליאוני

רגעי השיא של האימפריה במאה ה-19 היו בתחילתה, במהלך המלחמות הנפוליאוניות. האימפריה הובילה את הקואליציה האירופאית להשבת הסדר הישן על כנו. על אף המשך ההתפשטות האימפריאליסטית עד לסיום המאה, החלה האימפריה לשקוע, שקיעה אטית ולא מורגשת. הכלכלה החקלאית עליה התבססה האימפריה, מעמד הצמיתים, כוח האצולה שמנע רפורמות והצארים שניסו לשמור על כוחם האבסולוטי תוך יצירת תסיסה בקרב חוגי האינטליגנציה, הם שהובילו את האימפריה לנפילתה.

אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה היה איש דתי, דבר שהרחיק אותו ממחנה הרפורמטורים אל המחנה השמרני. הוא היה הראשון מבין סדרה של צארים שמרניים (יוצא מן הכלל הוא אלכסנדר השני) שלא השכילו להבין את השינויים שעוברת אירופה - כדוגמת המהפכה התעשייתית שהגיעה לרוסיה באיחור ניכר אחרי מערב אירופה.

עם מותו של אלכסנדר עלה לשלטון אחיו, ניקולאי, שהיה לצאר ניקולאי הראשון, וכונה גם "הז'אנדרם של אירופה", משום שסייע בחיסול מרידות ברחבי אירופה נגד מלכים וקיסרים. בין היתר סייע ניקולאי לקנצלר האוסטרי, מטרניך, בחיסול מרידות "אביב העמים" בקיסרות האוסטרית. ניקולאי היה שמרן אף מקודמו אלכסנדר, ומיום הכתרתו (מרד הדקבריסטים) מחץ כל ניסיון לרפורמות וקריאות לכינון חוקה באימפריה הקפואה. רוסיה תחת הנהגתו השיגה ניצחון צבאי אל מול האימפריה העות'מאנית המתפוררת (המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1828–1829) אך עשתה צעד אחד יותר מדי בחזית זו, שהוביל למלחמת קרים נגד קואליציה של בריטניה, צרפת וטורקיה. בתקופתו התגברו מאד הרדיפות והגזירות כנגד יהודים באימפריה.

עם מותו של ניקולאי עלה לשלטון בנו אלכסנדר, שהוכתר לצאר אלכסנדר השני. הוא היה הרפורמטור היחיד מבין הצארים הרוסיים במאה ה-19. עם ראשית כהונתו הביא לסיום מלחמת קרים, מלחמה שחשפה את רוסיה במערומיה, והחל בסדרת רפורמות. באיחור רב הביא לאימפריה את המהפכה התעשייתית שכבר הייתה בשיאה באירופה. תחת הנהגתו החלו להיסלל מסילות הרכבת ברוסיה. הרפורמה החשובה ביותר שעשה הייתה רפורמת 1861 שהוקדשה לשחרורה של החקלאות משיטת הצמיתים, אך תוצאותיה לא היו משביעות רצון, כי מצב אותם איכרים עניים, רובה של אוכלוסיית האימפריה, נעשה אף קשה יותר ממה שהיה בהיותם צמיתים. על אף שבניגוד לקודמיו לא ראה בהתפשטות הרוסית הכרח אלא צידד בהתבצרות בגבולות האימפריה, יצא למלחמה באימפריה העות'מאנית - המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878), מלחמה שהביאה לתחילת שחרור הבלקן מידי האימפריה העות'מאנית. הרפורמות של אלכסנדר הביאו להתמרמרות בקרב חוגי האצולה, אך היו מתונות מדי בעיני חוגי האינטליגנציה המהפכניים, מה שהביא בסופו של דבר להתנקשות בחייו בידי תנועת המחתרת "נרודניה ווליה".

בנו ויורשו אלכסנדר השלישי ביטל חלק מן הרפורמות החוקתיות של אביו וביקש לבסס את המשטר על יסודות דתיים וסמכותניים (אוטוקרטיים). במדיניות החוץ היה אלכסנדר היה איש שלום, אך הכין את צבאו למלחמה.

יורשו, ניקולאי השני, היה אף הוא שמרן. הוא שלט ברוסיה עד למהפכה הבולשביקית, שבה תפס לנין את השלטון ברוסיה. תחת שלטונו התפתחה רוסיה תעשייתית ואף נסללה מסילת הרכבת הטרנס סיבירית, אך כל ניסיון לשינוי בחוקה נבלם על ידו עד לתחילת המאה ה-20 ונפילת האימפריה.

על אף תהליך השקיעה בסוף המאה ה-19, התרבות הרוסית הגיעה לשיאה והיה זה לתור הזהב שלה. בתקופה זו קמו באימפריה כמה מגדולי התרבות והרוח בעת החדשה: סופרים כטורגנייב, טולסטוי ודוסטויבסקי, מחזאים כאנטון צ'כוב וניקולאי גוגול, גדול במאי התיאטרון קונסטנטין סטניסלבסקי, מלחינים כפיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, סרגיי רחמנינוב, רימסקי קורסקוב ואחרים וכן הבלט הרוסי המפורסם.

המאה ה-20 ונפילת האימפריה

ערך מורחב – האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה

פורטרט של הצאר ניקולאי השני על רקע הקרמלין

במקביל להחלשות עוצמתה של האימפריה בראשית המאה ה-20 (בעקבות התבוסה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905) עלו ברוסיה רעיונות מהפכניים רבים, החל מרעיונות דמוקרטיים ועד לרעיונות קומוניסטיים-מרקסיסטים, ניסיונות שבאו לידי ביטוי במהפכת 1905 והמרד על אוניית הקרב פוטיומקין.

על אף תרבות מפוארת ופורחת וצבא בעל שם, לא יכלה האימפריה להפוך למעצמה תעשייתית כגרמניה ובריטניה. איחורה לקלוט את המהפכה התעשייתית היה לאחד הגורמים בנפילתה. החוגים המהפכניים, שפעילותם הגיעה לשיא בין תחילת המאה ה-20 ועד לשתי המהפכות של 1917 (מהפכות פברואר ואוקטובר), פעלו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והביאו להתנקשות בצאר אלכסנדר השני ולניסיון התנקשות דומה ביורשו אלכסנדר השלישי. מתחת לפני השטח הייתה רוסיה במצב רתיחה פוליטי.

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה רוסיה לברית מדינות ההסכמה, כהמשך לברית ההסכמה המשולשת שכרתה ב-1907 עם בריטניה וצרפת, ומתוך הכורח להתמודד מול שכנותיה רבות העוצמה ממערב, אוסטריה-הונגריה וגרמניה. בהמשך הצטרפה גם טורקיה למערכה נגד רוסיה. רוסיה ספגה מפלות קשות בחזית מול גרמניה ואוסטריה-הונגריה. התבוסות עוררו תסיסה מבית, שהובילה במרץ 1917 להתפטרות הצאר ניקולאי, ולהקמת ממשלת מעבר דמוקרטית בראשות גאורגי לבוב, שהוחלף באלכסנדר קרנסקי. ממשלת המעבר המשיכה במלחמה נגד מעצמות המרכז, ובאוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית כשהמפלגה הקומוניסטית בראשות לנין תפסה את השלטון מידי ממשלת המעבר, והכריזה על הקמת רוסיה הסובייטית.

לנין ותומכיו עלו לשלטון תחת ההבטחה להוציא את רוסיה מהמלחמה. הבטחה זו מומשה לאחר שהגיע להסכם שלום עם גרמניה שהביא לפרישת רוסיה מהמלחמה, דבר שהיה הכרחי לביסוס המהפכה. על פי חוזה השלום, חוזה ברסט-ליטובסק, גרמניה ובעלות בריתה קיבלו שטחים נרחבים של האימפריה במזרח אירופה ובהם אזור פולין, הארצות הבלטיות ושטחים נוספים במזרח אירופה. רוסיה שקעה במלחמת אזרחים קשה, בין ה"אדומים" תומכי הבולשביקים ל"לבנים" אוהדי המשטר הישן הקפיטליסטים ועוד זרמים כגון אנרכיסטים ועוד. בסופו של דבר ידם של האדומים הייתה על העליונה וניצחונם הושלם ב-1920, מלבד כיסי התנגדות מעטים שחוסלו עד 1922. הצאר ובני משפחתו הוצאו להורג על ידי הבולשביקים ביולי 1918.

היה זה סופה של האימפריה הרוסית ושושלת רומנוב, אולם לאחר מכן קמה בשטחיה מעצמה בראשות רוסיה שהחליפה אותה - ברית המועצות.

שליטי האימפריה

בראש האימפריה עמד הצאר הרוסי. פיוטר הראשון החליף את התואר צאר באימפרטור, קיסר, אף שבאופן מסורתי העם המשיך לכנות את הקיסר בשם צאר.

שם	דיוקן	תקופת חיים	תקופת שלטון		הערות
			התחלה	סיום
פיוטר הראשון		1672–1725	1682	1725	מייסד הקיסרות. כבש שטחים משוודיה והאימפריה העות'מאנית, הקים את סנקט פטרבורג.
יקתרינה הראשונה		1684–1727	1725	1727	אשתו של פיוטר הראשון.
פיוטר השני		1715–1730	1727	1730	נכדו של פיוטר הראשון.
הקיסרית אנה		1693–1740	1730	1740	בתו של איוואן החמישי.
איוואן השישי		1740–1764	1740	1741	בן אחייניתה של אנה.
הקיסרית יליזבטה		1709–1762	1741	1762	בתו של פיוטר הראשון.
פיוטר השלישי		1728–1762	ינואר 1762	יוני 1762	אחיינה של יליזבטה.
יקתרינה השנייה		1729–1796	1762	1796	אשתו של פיוטר השלישי. כיבושי האימפריה ותור הזהב בתקופת שלטונה זיכו אותה בכינוי "הגדולה".
פאוול הראשון		1754–1801	1796	1801
אלכסנדר הראשון		1777–1825	1801	1825
ניקולאי הראשון		1796–1855	1825	1855	אחיו של אלכסנדר הראשון.
אלכסנדר השני		1818–1881	1855	1881	זכה לכינוי "המשחרר" לאחר שהוביל את רפורמת האיכרים של 1861.
אלכסנדר השלישי		1845–1894	1881	1894	בזכות התנגדותו למלחמה והשלום שחוותה האימפריה בתקופתו זכה לכינוי "עושה השלום".
ניקולאי השני		1868–1918	1894	1917	הודח מהשלטון בעקבות המהפכה הרוסית של 1917.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האימפריה הרוסית בוויקישיתוף

• ולדימיר לוין, הפוליטיקה היהודית באימפריה הרוסית בעידן הריאקציה 1907-1914, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית
• מיכאל סטניסלבסקי, האימפריה הרוסית, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• צנזור הגדות פסח ברוסיה, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• האימפריה הרוסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רוסיה, דף שער בספרייה הלאומית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

האימפריה הרוסית36443996Q34266