דאליין

דָאלְיֵין
大连
	פוטומונטז' של דאליין
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
מחוז	ליאונינג
ראש העיר	שְׂיָה דֶזֶ'ן
תאריך ייסוד	המאה ה-19
שטח	13,742 קמ"ר
גובה	29 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בתת-המחוז העירוני	7,450,785 (2020)
‑ במטרופולין	5,736,383 (2020)
‑ צפיפות	542.2 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	38°55′15″N 121°38′21″E / 38.92083°N 121.63917°E
אזור זמן	UTC +8
	http://www.dl.gov.cn/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה) בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן דאליין ; מיקומה של דאליין במחוז ליאונינג

בערך זה מופיע גוֹפן מזרח-אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

דָאלְיֵין (בסינית מפושטת: 大连; בסינית מסורתית: 大連; בפין-יין: Dàlián; להאזנה (מידע • עזרה); מילולית: "חיבור נהדר") היא תת-מחוז עירוני, עיר הנמל הראשית והעיר השנייה בגודלה במחוז ליאונינג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, אוכלוסיית תת-המחוז העירוני מנתה כ-7.4 מיליון תושבים, מתוכם כ-5.7 מיליון בשטח האורבני. העיר מהווה מוקד חשוב של פיתוח תעשייתי בסין.

גאוגרפיה ואקלים

שטח תת-המחוז 13,742 קמ"ר והוא מכסה את חצי-האי ליאודונג (אנ'), מדרום לנהר ליאו (אנ'), כשהאזור האורבני שבו מתרכז בשני מרכזים בדרום חצי האי - העיר דאליין עצמה וכן לוּשׁוּנקוֹאוּ (שהייתה מוכרת בתקופה הקולוניאלית כפורט ארתור). העיר ממוקמת מערבית לים הצהוב ומזרחית לים בוהאי, בקצה הדרומי ביותר של המחוז, גובלת בצפון עם הנציבויות העירוניות אנשאן, דאנדונג (אנ') וינגקואו (אנ') ומרוחקת כ-356 ק"מ דרום-מערבית לבירת המחוז שניאנג. אקלימה של העיר הוא יבשתי לח עם השפעה מונסונית. הקיץ חם ולח, עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 27 מעלות צלזיוס ביולי, בהשפעת מונסונים, והחורף קר ויבש, עם טמפרטורת מינימום ממוצעת של 6°C- בינואר, בהשפעת אנטי-ציקלון סיבירי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 705.5 מילימטר.

היסטוריה

תחילתה של העיר היא במאה ה-19, כששושלת צ'ינג הקימה באזור רציפים וביצורים עם תותחים וכן מחנות כרייה בחוף הצפוני של מפרץ דאליין, והמקום הפך לעיירה קטנה מוקפת חומה. המקום נכבש בידי הבריטים ב-1858 והוקם בו פורט ארתור. הוא הוחזר לידי הסינים בשנות השמונים ונכבש בידי היפנים ב-1895 במלחמת סין–יפן הראשונה.

כוונתה של יפן לחכור את פורט ארתור וסביבותיה על בסיס הסכם שימונוסקי נחסמה בידי ההתערבות המשולשת (של צרפת, גרמניה ורוסיה), אך ב-1898 עלה בידי רוסיה לחכור את השטח משושלת צ'ינג ולהקים עיר מודרנית בשם דָאלְנִי (Дальний). העיר חוברה למסילת הרכבת הטרנס-סיבירית וזו הפכה להיות עיר הנמל העיקרית של רוסיה באסיה.

רוסיה השקיעה הון עתק בפיתוחן וביצורן של שתי הערים, אך אחרי מלחמת רוסיה–יפן (שדאלני היוותה את שדה הקרב העיקרי שלה), עברה דאלני ליפן בהסכם פורטסמות' ב-1905. לאחר הקמת מנצ'וקוו ב-1932 עבר השטח לידי מנצ'וקוו, ויפן המשיכה לחכור אותו מידי מנצ'וקוו. ב-1937 הרחיבה יפן את שתי הערים דַאיְרֵן (דאליין) הצפונית ורְיוֹג'וּן (לושון) בדרום והקימה בהן תשתית מודרנית.

לאחר כניעת יפן בתום מלחמת העולם השנייה, עברה העיר לידי הסובייטים, וזו נותרה בידיהם עד 1950. במהלך השנים האלו שיתפו הסינים והסובייטים פעולה בפיתוחה של העיר. ב-1950 מסרו הסובייטים את העיר לידי סין ללא תמורה, והחיילים האחרונים עזבו את העיר ב-1955.

בשנות ה-90 התמקד ראש העיר בּוֹ שִׂילָאי בשיפור איכות החיים בעיר תוך שהוא אוסר שימוש באופנועים, ובמקביל מקים גנים ופארקים במקומות מרכזיים^[2]. הוא אף שימר הרבה מן המורשת האדריכלית הרוסית והיפנית. עם זאת, מורשתו כוללת גם שחיתות ובזבוז משאבי ציבור בהקמת בניינים ראוותניים ופיתוח מיותר.

כלכלה

העיר נהנית מאז 1992 מגידול רצוף בתוצר המקומי הגולמי. בשנת 2008 רשם התמ"ג גידול של 16.5% ועמד על 385.8 מיליארד יואן (כ-55 מיליארד דולר אמריקני נכון לשנה זו), כשהתמ"ג לנפש עמד על 62,940 יואן (כ-9,200 דולר). על פי הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה במדינה, דורגה העיר במקום השמיני בסין מבחינת חוזקה.

התעשיות העיקריות של העיר הן ייצור מכונות, פטרוכימיה, זיקוק ואלקטרוניקה. שבע-עשרה חברות הממוקמות בעיר הן הגדולות במדינה בתחומים של בניית ספינות, ייצור מנועי בעירה פנימית וגימור מוצרי שמן. היא תופסת מקום חשוב גם בתחומים של עיבוד עץ ומתכת וכן הרכבה והפצה של רכיבים. תחום נוסף שמתפתח בעיר הוא תחום טכנולוגיית המידע, עם ייצוא תוכנה ליפן; תחום הפיננסים - 21 בנקים ומוסדות פיננסים הקימו סניפים או נציגויות בעיר; וכן תחומי שירותים שונים. אזור הפיתוח התעשייתי המיוחד שהוקם בעיר מושך השקעות זרות רבות, וחברות רבות מיפן, קוריאה, ארצות-הברית ואירופה מקימות בו מפעלים, בהן קנון, מיצובישי מוצרי חשמל, סאניו, טושיבה, פייזר ועוד.

בשנת 2011 נערכה בעיר צעדה של תושביה מחאת ה-PX נגד המשך פעילות של מפעל פטרוכימי בעיר.