רפורמת 1861
רפורמת 1861 או רפורמת האיכרים של 1861 (ברוסית: Крестьянская реформа 1861 года) הייתה רפורמה בשיטת המשק שבוצעה באימפריה הרוסית וביטלה את שיטת הצמיתות שהייתה נהוגה עד אותה תקופה. בבסיס הרפורמה עמד צו קיסרי מה-19 בפברואר 1861.
רקע
הצעדים הראשונים לביטול שיטת הצמיתות בוצעו עוד בתקופת אלכסנדר הראשון בשנת 1803. בין השנים 1816 ל–1819 בוטלה שיטת הצמיתות בגוברניות הבלטיות (בשטחי לטביה ואסטוניה של היום). במהלך השנים היה אחוז תושבי רוסיה בעלי מעמד צמית קבוע יחסית ועמד על כ-45% במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859, היו במעמד זה כ-23.1 מיליון תושבים - כ-37%. אומנם, בחלק מהגוברניות לא היו צמיתים כלל, אך לעומת זאת היו כ-69% מתושבי גוברניית סמולנסק צמיתים.
בין הסיבות העיקריות לרפורמה ניתן לציין את המשבר הכלכלי של השיטה ומהומות האיכרים שלאחר מלחמת קרים הכושלת. האיכרים קיוו שהשתתפותם בלחימה תיתן להם חופש, אך התקוות לא התגשמו. בנוסף לכך, על עצם השיטה הייתה ביקורת קשה מחוץ לגבולות המדינה והממשל התקשה לעמוד בה.
הכנת הרפורמה
להכנת הרפורמה ב-3 בינואר 1857 הוקמה וועדה מיוחדת בהשתתפות 11 אנשים. הם סיימו את העבודה והמלצות הוועדה אושרו ב-20 בנובמבר 1858. הוועדה עבדה רק על עקרונות ולא החליטה על השלבים המעשיים של הרפורמה. במשך מספר שנים נערכו דיונים על היישום ותוך כדי הדיונים הוכנסו שינויים משמעותיים לתוכן הרפורמה. בסופו של דבר, בינואר 1861 החלו דיונים במועצה המדינית.
ב-19 בפברואר (3 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) הקיסר אלכסנדר השני חתם על הצו ופרטיו פורסמו תוך יומיים.
תוכן הרפורמה
להלן התנאים הראשיים של הרפורמה:
- האיכרים קיבלו חופש אישי וזכות לרכוש פרטי.
- בעלי האדמות שמרו על האדמות, אך היו צריכים לתת לאיכרים חטיבת קרקע לשימוש פרטי.
- עבור שימוש בחטיבת קרקע האמורה האיכר היה צריך לעבוד עבור בעל האדמות ולשלם מס ללא זכות וויתור על חכירת הקרקע במשך 9 שנים.
- גודל חטיבת קרקע והתמורה היו צריכים לקבל ביטוי בנייר מיוחד שהיה צריך לקבל אישור של צד שלישי בלתי תלוי.
- לאיכר היה זכות לקנות את חטיבת קרקע האמורה ועד אז הוא היה במעמד "חייב זמנית"
- אורגנו זכויות וחובות של הממשל המקומי בכפרים
ביצוע הרפורמה
מחשש למהומות הממשל התארגן במיוחד. בהתאם לציפיות החלו מהומות האיכרים שלא היו מרוצים מתנאי הרפורמה.
ביצוע הרפורמה היה תלוי בכך שבעל האדמות והאיכרים יחתמו על מסמך המגדיר את תנאי היישום הרפורמה במקום ספציפי. כעבור שנתיים טרם נחתמו כ-60% מהמסכים.
בחלק מהגוברניות עלות האדמות שבעלי האדמות בקשו היה גבוה בהרבה מהמחיר בשוק. הדבר רק הגביר את הבעיות ביישום הרפורמה. לאחר מרד בפולין בשנת 1863 הוגדרו שינויים ברפורמה. עלויות הקרקע הוקטנו בכ-20%. למרות הכול, בשנת 1881 כ-15% מהאיכרים טרם רכשו את האדמות והיו במעמד "חייב זמני". בחלק מהגורברניות, אחוז זה היה מגיע ל-44% מכלל האיכרים.
המצב הקשה היה בצפון האימפריה - שם צמיתים קיבלו חופש אך למעשה נותרו ללא אדמות לעיבוד. בחלקים אחרים של המדינה, האיכרים ששוחרו הפכו לבעלי רוב האדמות המעובדות.
הרפורמה לא כללה צמיתים של המדינה. צמיתים אלו שוחררו בשנת 1866 בתנאים טובים יותר מיתר הצמיתים.
קישורים חיצוניים
22482364רפורמת 1861