יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יקתרינה השנייה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יקטרינה" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיסרית רוסיה בין 1725–1727, ראו יקטרינה הראשונה.
יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה
Екатерина Вторая
לידה 2 במאי 1729
שטטין, ממלכת פרוסיה פרוסיהפרוסיה
פטירה 17 בנובמבר 1796 (בגיל 67)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
שם מלא

סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט

יקטרינה אלכסייבנה
מדינה רוסיה
מקום קבורה מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג
בן זוג פיוטר השלישי, קיסר רוסיה
שושלת בית אסקניה בלידה
בית רומנוב- לאחר הנישואין
תואר קיסרית האימפריה הרוסית
אב כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
אם יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
צאצאים פאבל
אנה פטרובנה
אלכסיי בוברינסקי (נולד מחוץ לנישואין)
יליזבטה טיומקינה (נולדה מחוץ לנישואין)
קיסרית האימפריה הרוסית
6 ביולי 176217 בנובמבר 1796
(34 שנים)

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיהרוסית: Екатерина Вторая;‏ 2 במאי 172917 בנובמבר 1796) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה (Екатерина Великая). כשהמירה את דתה לנצרות האורתודוקסית, קיבלה גם את השם יקטרינה אלכסייבנה (Алексеевна).

ביוגרפיה

ראשית חייה

יקטרינה נולדה בעיר שטטין שבפרוסיה (כיום שצ'צ'ין, פולין), ושמה היה סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט. אביה, כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט, היה קצין בצבא פרוסיה ומושל העיר. סופיה הגיעה לרוסיה בשנת 1744, יחד עם אמה יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ, בעקבות הזמנה של הקיסרית יליזבטה, אשר עמדה להינשא לדודה של סופיה, שנפטר לפני מועד החתונה. ב־21 באוגוסט 1745 נישאה סופיה לקרל פטר אולריך, דוכס הולשטיין-גוטורפ, אחיינה של הקיסרית יליזבטה ויורש העצר שלה. למרות התנגדות אביה הלותרני, המירה סופיה את דתה לנצרות אורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה.

נישואיה של יקטרינה לפיוטר לא היו מאושרים. בשל מוגבלותו השכלית והנפשית של פיוטר. הם חיו בהפקרות מוסרית, ויקטרינה אף רמזה באוטוביוגרפיות שלה שבנה פאבל הוא בנו של אדם אחר-סרגיי סלטיקוב, אם כי היה דומה לבעלה.

בחג המולד של שנת 1761 מתה הקיסרית יליזבטה. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1762 הוכתר פיוטר השלישי כצאר של כל רוסיה. שלטונו של פיוטר השלישי הושפע רבות מהערצתו למלך פרוסיה פרידריך השני, שאת בירתה ברלין כבש הצבא הרוסי במהלך מלחמת שבע השנים (1760). פיוטר התערב לטובת הולשטיין, מקום הולדתו, במחלוקת עם דנמרק בנוגע למחוז שלזוויג, מה שעורר ביקורת בקרב העם ובני האצולה של רוסיה.

ביולי 1762, בזמן שפיוטר שהה בביקור בהולשטיין, מקום הולדתו, השתלטה יקטרינה, בעזרת בני האצולה שתמכו בה ובעיקר ניקיטה פנין (ביניהם היה גריגורי אורלוב שהכירה מחיי ההוללות בעברה), על כס המלוכה. פיוטר אולץ לוותר על כתרו וב־17 ביולי 1762 נרצח על ידי אחיו הצעיר של גריגורי, אלכסיי אורלוב. בתקופת ברית המועצות סברו ההיסטוריונים כי יקטרינה היא שציוותה על רצח פיוטר, אולם כיום, דעתם של ההיסטוריונים בנושא אינה חד־משמעית.

שלטונה של יקטרינה

יקטרינה פעלה רבות על מנת להגדיל את השטח שבשליטת רוסיה וסיפחה למדינה שטח בגודל של כ־518,000 קמ"ר, יותר מכל שליט אחר בתולדות האימפריה, להוציא את פיוטר הגדול.

מדיניות חוץ

בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 נגד האימפריה העות'מאנית, הייתה רוסיה אחד הכוחות המרכזיים. בעקבות כך השיגה רוסיה גישה לים השחור וסיפחה את הערבה הענקית שמאוחר יותר הפכה לחלק מאוקראינה, שם נבנו הערים אודסה, ניקולאייב, יקטרינוסלאב (מילולית: תהילת יקטרינה, כיום נקראת דניפרו) וחרסון.

ב־1783 סיפחה יקטרינה לרוסיה גם את חצי האי קרים, תשע שנים בלבד לאחר שזכה בעצמאות מהאימפריה העות'מאנית.

במהלך מלחמה בין פרוסיה לאוסטריה פעלה יקטרינה כמגשרת. ב־1780 שלחה אוגדה שתגן על ספינות נייטרליות מהתקפות של בריטניה, שהייתה אז בעיצומה של מלחמת העצמאות האמריקאית וסירבה להתערב לטובת בריטניה כאשר התבקשה.

בין השנים 1790-1788 נלחמה נגד שוודיה. השוודים, שציפו לנצח בקלות את צבאות רוסיה שהיו עסוקים עדיין במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית, ספגו אבדות בנפש ואבדות טריטוריאליות קשות כאשר הופתעו על ידי הצי הבלטי.

ב־1789 פתחה דנמרק במלחמה נגד שוודיה ולאחר קרב סוונסקוד ב־1790 נחתם הסכם הוורוולה, על פיו הוחזרו כל השטחים הכבושים לבעליהם המקוריים.

מדיניות פנים

בתחילת שלטונה ניסתה יקטרינה להנהיג רפורמות במטרה להביא למודרניזציה של המערכת השלטונית, הכלכלה והחברה במדינה.

  • בשנת 1763 הנהיגה יקטרינה את רפורמת הסנאט.
  • הוציאה מסמך הקובע את זכויותיהם של האצילים (שחרור ממיסים והענקת שליטה מלאה עם האדמות, פטור מעונש פיזי ועוד).
  • ב-1764 פתחה את מוסד הלימודים "סמולני" לנשות האצולה.
  • ב-1768 הנהיגה את השימוש בשטרות כסף.
  • ניסתה להקים וועדה מחוקקת המורכבת מ־565 חברים המייצגים את כל רובדי האוכלוסייה פרט לצמיתים. מטרת הוועדה הייתה לברר את צורכי העם ולבצע רפורמות, אולם בשל שמרנותם של הנציגים הוועדה בוטלה.
  • ב-1764 התבצע חילון של שטחי הכנסייה.
  • ב-1768 לאחר התפרצות האבעבועות שחורות, החלה יקטרינה בשימוש בחיסונים בכל רחבי רוסיה.
  • ב-1773- 1774 במרכז רוסיה נערך מרד הקוזקים בהנהגתו של ימליאן פוגצ'וב, אשר דוכא באכזריות וכל מנהיגיו הוצאו להורג.
  • ב-1778 חילקה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים למעמדות. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כסוחרים הזכאים להירשם בגילדות ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם לבחור נציגות לעירייה.

תרבות ואמנות

יקטרינה החשיבה את עצמה כשליטה נאורה וראתה את עצמה כ"פילוסופית על כס המלוכה" ותומכת נלהבת באמנות. מוזיאון הארמיטאז', שארמון החורף הוא כיום חלק ממנו, החל כאוסף אמנות פרטי של יקטרינה. יקטרינה כתבה מדריך הוראה לילדים, כשהיא שואבת את רעיונותיה מג'ון לוק, והקימה את מוסד הלימודים "סמולני", שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים באירופה, בו התחנכו בנות של סוחרים עשירים לצד בנות אצולה. היא כתבה ליברטות, סיפורת, קומדיות ואוטוביוגרפיות, והתכתבה עם וולטר, דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר.

יקטרינה תרמה לאמנות של רוסיה יותר מכל שליט אחר, לפניה ועד היום, אם כי היא לא היססה להפעיל צנזורה על החומר המפורסם, וכאשר אלכסנדר רדישצ'ב פרסם את כתב העת "מסע מפטרבורג למוסקבה" (1790), אשר חשף את מצבם של הצמיתים, הגלתה אותו לסיביר.

ב-1934 יצא הסרט "הקיסרית האדומה" שביים יוזף פון שטרנברג ואותה גילמה מרלן דיטריך. ב-2014 שודרה הסדרה "יקטרינה" (בכיכובה של מרינה אלכסנדרובה) והסדרה "יקטרינה הגדולה" (בכיכובה של יוליה סניגיר) על שנות שלטונה.

ב-2019 נוצרה יקטרינה הגדולה (מיני-סדרת טלוויזיה) בהפקה של HBO, הכוללת ארבעה פרקים על חייה של הקיסרית בכיכובה של הלן מירן.

סוף חייה

יקטרינה נמצאה, כשהיא בהכרה חלקית, על רצפת חדר ההלבשה שלה בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796. רופאה האישי, ד"ר ג'ון רוג'רסון, אבחן זאת כשבץ. על אף מאמציו להחיותה, נכנסה יקטרינה לתרדמת ומתה בסביבות 9:45 בערב המחרת. נקברה במבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג. את יקטרינה החליף בשלטון בנה, פאבל הראשון.

לאחר מותה נמתחה על יקטרינה ביקורת, ונפוצו שמועות רבות לגבי נסיבות מותה, שנקשרו לאופי חייה וקשריה עם אנשים. מרבית השמועות התבררו כלא מבוססות.

אילן יוחסין

יוהאן השישי, נסיך אנהלט-צרבסט
 
סופיה אוגוסטה מהולשטיין-גוטורפ
 
גאורג וולראט פון צויטש
 
כריסטינה פון וייסנבאך
 
כריסטיאן אלברכט, דוכס הולשטיין-גוטורפ
 
פרדריקה אמליה מדנמרק
 
פרידריך השביעי, מרקיז באדן-דורלאך
 
אוגוסטה מריה מהולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהאן לודוויג הראשון, נסיך אנהלט-דורנבורג
 
 
 
 
 
כריסטינה אלאונורה פון צויטש
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט מהולשטיין-גוטורפ, נסיך אויטין
 
 
 
 
 
אלברטינה פרדריקה, מרקיזת באדן-דורלאך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה


לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
פיוטר הראשון "הגדול" | יקטרינה הראשונה | פיוטר השני | הקיסרית אנה | איוואן השישי | הקיסרית יליזבטה | פיוטר השלישי | יקטרינה השנייה "הגדולה" | פאבל הראשון | אלכסנדר הראשון "המנצח" | ניקולאי הראשון | אלכסנדר השני "המשחרר" | אלכסנדר השלישי | ניקולאי השני


הקודם:
פיוטר השלישי
צארים רוסיים הבא:
פאבל הראשון
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0