גאורגי לבוב
 | |||||
| לידה |
2 בנובמבר 1861 דרזדן, ממלכת סקסוניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1925 (בגיל 63) פריז, צרפת | ||||
| מדינה |
 הרפובליקה הרוסית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית החוקתית | ||||
| |||||
הנסיך גאורגי ייבגנייביץ' לבוב (ברוסית: Георгий Евгеньевич Львов; 2 בנובמבר 1861 (הלוח היוליאני) - 7 במרץ 1925 (הלוח הגרגוריאני), מדינאי רוסי וראש הממשלה הרוסי הראשון שלאחר הצאר, במהלך ממשלת המעבר הרוסית שלאחר מהפכת פברואר. הוא כיהן בתפקיד זה מ־23 במרץ עד 21 ביולי 1917 (לוח יוליאני).
ביוגרפיה
חיים לפני המהפכה
הנסיך לבוב נולד בדרזדן, בממלכת סקסוניה בתוך הקונפדרציה הגרמנית, משפחתו הייתה נצר למשפחת נסיכים וקינגית ובמקור גם לשושלת רוריק. המשפחה חיה בטולה, האימפריה הרוסית, ולמרות מעמדה היא לא הייתה עשירה (על פי ערכי בני האצולה). אחיו הגדול של לבוב, אלכסיי הפך בשנת 1896 למנהל בית הספר לאומנויות במוסקבה. אח אחר, ולדימיר, ניהל את הארכיון המרכזי של משרד החוץ במוסקבה מאז שנת 1901.
גאורגי ייבגנייביץ' לבוב הוסמך מאולם הספורט של פוליבנובסקאיה במוסקבה (1881) ומכללת המשפט האוניברסיטאית במוסקבה (1885). תוך זמן קצר לבוב תפס את חיבתו של מנהיג מועצת אדוני האדמה של פרובינציית טולה והתקבל מהר מאוד אל מערך המועצה כחבר בקונגרס המועצות. חבר עבודה טוב של הרוזן לב טולסטוי הכיר את כלל המשפחה של לבוב והעריך מאוד את עבודתו של הנער. בשנת 1901 לבוב התחתן באחוזת בוגורודיצקי עם בתו הצעירה ביותר של בעל האחוזה, הרוזן א. פ. בוברינסקי, יוליה (1867–1903). הרוזן בוברינסקי הוא למעשה נכדו הלא לגיטימי של קיסרית רוסיה יקתרינה השנייה. יוליה אשת הנסיך הייתה במצב בריאותי לקוי ונפטרה שנתיים לאחר מכן, לא היו להם ילדים. לבוב הפך חבר מעגל האופוזיציה "שיחה" והתנועה הליברלית "איחוד השחרור".
מאז 1911, היה לבוב חבר בוועדה במוסקבה של המפלגה הפרוגרסיבית (בעבר, מאז 1905, הוא היה חבר במפלגת הצוערים). בשנת 1913, לאחר התפטרותו של ראש עיריית מוסקבה לבוב נבחר על ידי דומא העיר מוסקבה כמועמד לתפקיד ראש עיריית מוסקבה, אך לא אושר על ידי שר הפנים אלא עך ידי נ. א. מקרקוב. אירוע זה סימן את תחילתו של סכסוך ממושך בין ממשלת העיר מוסקבה לממשלה. אחרי לבוב, הדומא במוסקבה ב-1913 בחרה בשני מועמדים נוספים לראשות העיר (ש. א. צ'פליגין ול. ל. קטואר), שאף הם לא אושרו אז על ידי הממשלה.
פעילות במהפכה וראשות הממשלה
במוסקבה בשנת 1914, בקונגרס שהוכן על ידי המועצה במוסקבה ובהשתתפות נציגי המועצות מכל רחבי רוסיה, נוצר איחוד המועצות הכל-רוסי לסיוע לצבא חולים ופצועים במלחמה - בראשותו של לבוב. תוך זמן קצר ארגון זה מסייע לצבא, בתקציב שנתי של 600 מיליון רובל. הוא הפך לארגון העיקרי שעסק בציוד בתי חולים ורכבות אמבולנס, אספקת בגדים ונעליים לצבא (זה היה אחראי על 75 רכבות ו-3,000 מרפאות, בהן היו למעלה מ-2.5 מיליון חיילים וקצינים חולים ופצועים טופל). שנה לאחר מכן, האיחוד הזה התמזג עם איחוד הערים הכל-רוסיות לארגון יחיד - המועצה. בשנים 1915 - 1917 עמד לבוב בראש הוועדה המשותפת של איחוד המועצות ואיחוד הערים, ונלחם בשחיתות ובפוליטיזציה של הדומה שהייתה למעשה בובה פוליטית מושחתת תחת הקיסר ניקולאי השני. בקונגרס של מנהיגי המועצה בספטמבר 1915, הוא הצהיר: "שילוב כה חזק של פעילות ממשלתית עם הציבור שהיה כה מבוקש ברחבי הארץ לא התרחש."
מאז שנת 1916 שמו של לבוב החל להופיע ברשימות רבות של חברי "המשרד האחראי" או "משרד האמון", שהיה אמור להחליף את "ממשלת הבירוקרטים" הקיימת. ב-2 במרץ 1917, לאחר מהפכת פברואר מונתה הוועדה הזמנית של דומת המדינה את לבוב לשר כיו"ר ושר הפנים של הממשלה הזמנית הראשונה, בנוסף הוא עמד בראש ממשלת הקואליציה הראשונה ובכך היה ראש הממשלה הראשון של המהפכה. ראוי לציין כי יחד עם חטיפת כס המלוכה חתם הקיסר ניקולאי השני על צו שמינה את לבוב ליו"ר מועצת השרים (2 במרץ 1917), אולם הגזירה התעלמה מן הקיסר וקבעה זאת לפיה. כישלון מתקפת יוני ומרד יולי שאורגנו על ידי הבולשביקים הביאו למשבר ממשלתי. ב-7 ביולי (20) 1917, התפטר לבוב מתפקידי ראשות הממשלה ושר הפנים. בראש ממשלת הביניים עמד שר הצבא והצי הים אלכסנדר קרנסקי שהפך ראש ממשלה חדש.
חיים לאחר המהפכה
לאחר מהפכת אוקטובר לבוב התיישב בטיומן. במארס 1918 הוא נעצר בהוראת מפקד מפלגת הענישה הראשונה בים הצפוני מ. א. זפקוס ונלקח ליקטרינבורג. לאחר 3 חודשים שוחררו לבוב ושני אסירים נוספים (לופוכין והנסיך גוליצין) בתנאי שלא לעזוב את העיר, ולבוב עזב מיד את יקטרינבורג, עשה את דרכו לאומסק, שנכבשה על ידי חיל המורדים הצ'כוסלובקי. ממשלת סיביר הזמנית שהוקמה באומסק, בראשות פ. וולודודסקי, הורתה ללבוב לצאת לארצות הברית (מכיוון שהאמינו שזו הכוח הזה שיכול לספק את הסיוע המהיר והיעיל ביותר לכוחות האנטי בולשביקים) להיפגש עם נשיא ארצות הברית וודרו וילסון ומדינאים אחרים כדי ליידע אותם על יעדי הכוחות האנטי-סובייטים ולקבל עזרה מבעלות ברית רוסיה לשעבר במלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1918 הגיע לארצות הברית. אך לבוב איחר - בנובמבר של אותה השנה, מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, החלו ההכנות לוועידת שלום בפריס, שם עבר מרכז הפוליטיקה העולמית.
במכתב מאוחר, בהתחשב באירועי 19 בנובמבר 1918, לנשיא וילסון, לבוב ביקש "לבטל ככל האפשר את הספקות הטבעיות המכשילים את התערבות בעלות הברית." ללא התערבות של האיגוד, הוא כתב לווילסון, רוסיה האנטי בולשביקית, המשמרת על התרבות המערבית, תכחד. השיקולים שקבע לבוב במכתב לנשיא היו פיתוח של פסקי הדין הכלולים במכתבו מ-8 באוקטובר לתעשיין האמריקני צ'ארלס קריין שנחשב קרוב לווילסון. לאחר שלא השיג תוצאות מעשיות בארצות הברית, חזר לבוב לצרפת, שם בשנים 1918–1920 עמד בראש הועידה המדינית הרוסית בפריז. הוא עמד במקור מערכת חילופי העבודה כדי לסייע למהגרים רוסים, והועבר לרשות זמנים כספית שמגור באגף הלאומי של ארצות הברית. בהמשך עזב את הפוליטיקה, התגורר בפריז והיה חי בעוני. הוא הרוויח עבודות יד, וכתב ספר זיכרונות. גאורגי ייבגנייביץ' לבוב נפטר ב-7 במרץ 1925.
הנצחה
- בשנת 2000 הושק פרויקט לבוב על ידי העיר אלכסין במטרה להחיות ולפתח את המורשת ההיסטורית, ליצור מסורות מקומיות בעלות אופי היסטורי ותרבותי ולטפח תחושת פטריוטיות ואהבה למולדת קטנה בקרב האוכלוסייה. במשך 10 שנים פורסמו מחקרים על חייו ופעילותו החברתית של לבוב, נעשו סרטים, נחשפו אנדרטאות, וארגנו ימי לבוב השנתיים באלכין.
- חברת הטלוויזיה העירונית אלכסינסקי הסירה בשנת 2002 את הסרט התיעודי "היה פעם נסיך ..."
- בנובמבר 2004, על בסיס מוזיאון אלכסינסקי לאהדה מקומית והיסטוריה, הוקמה תערוכה קבועה "היסטוריה של השלטון המקומי ברוסיה" עם קטע זיכרון המוקדש למשפחתו ולחייו של הנסיך לבוב. מאז 2011, ספריית מחוז אלכסינסקי נושאת את שמו.
- בסתיו 2007, לוח זיכרון שהוקדש לפעילותו של הנסיך לבוב נפתח בבניין עצרת מועצת טולה לשעבר. ערב האירוע, פקיד מממשלת העיר טולה י. א. קוניאכין, בהסתמך על מוצאו הפרולטרי, דרש להסיר את התואר "נסיך" מהטקסט. הלוח היקר נופץ במכוון והוחלף ב"פרולטריון "(ללא תואר).
- בשנת 2011 הושקה מעטפת דואר ברחבי רוסיה עם ציורו של לבוב. המעטפה נוצרה לזכרו ולמען הנצחתו.
- בשנת 2017 הותקן פסל ראש של לבוב במוסקבה בסמטת השליטים הרוסים.
.svg){kind=small}
קישורים חיצוניים
- גאורגי לבוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גאורגי לבוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: מיכאיל השני (בתור צאר) |
ראש ממשלת המעבר הרוסית | הבא: אלכסנדר קרנסקי |
34187738גאורגי לבוב