קרב קאסילינום (216 לפנה"ס)
 | ||||||||||||||||||
| הניסיון הרומאי להעביר אספקה לקאסילינום | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האיטלקית במלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 216 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור הראשון על נולה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב קומאי | |||||||||||||||||
| מקום | קאסילינום, קמפניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון קרתגי. | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | קאסילינום עוברת לשליטת חניבעל. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב קאסילינום היה קרב שנערך בשנת 216 לפנה"ס במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך באזור העיר קאסילינום בין כוח רומאי בפיקודו של מרקוס יוניוס פארה, לבין כוח קרתגי בפיקודו של חניבעל ברקה. הקרב הסתיים בניצחון קרתגי, וחניבעל כבש את העיר.
רקע
באוגוסט 216 לפנה"ס, הביס המצביא הקרתגי חניבעל ברקה, צבא רומאי גדול בקרב קאנאי. הניצחון הקרתגי היה שלם, בין 50,000 ל-70,000 רומאים נהרגו בקרב. חניבעל בחר, מטעמים שאינם ברורים כל צורכם עד ימינו, לא לעלות על רומא עצמה. חניבעל שלח לרומא את אחד מקציניו קרתאלו בניסיון להגיע למשא ומתן. אולם הסנאט סירב אפילו לדון על אפשרות כזו, וסירב אף לפדות את שבוי קאנאי.[1] המערכה באיטליה המשיכה.[2][3] הרומאים החלו לנקוט בצעדים מעשיים כדי לשקם את העיר, הוגבלו זמני הקינות על הרוגי הקרב גיל הגיוס הונמך ל-17, וגויסו לצבא אפילו פושעים ועבדים.[4] הוחלט לבחור שני דיקטטורים מרקוס יוניוס פארה ומרקוס פאביוס בוטאו, אולם בוטאו התפטר עוד באותו היום שמונה בטענה שלא ייתכן שיהיו שני דיקטטורים ברומא.[5]
למרות זאת, הניצחון בקאנאי היווה את שיא הקריירה של חניבעל ערים כפרים ושבטים רבים הגיעו אליו והציעו את ידידותם. הברית שהוא הציע הייתה מחייבת הרבה פחות מהברית שהציעו הרומאים ועל כן היה קל יותר לקבל אותה. הוא לא נבהל מכך שהרומאים מסרבים להיכנע, וסבר שבקרוב מאד תבוא הכניעה. חניבעל צעד לאורך החוף האדריאטי ושלח את אחיו מאגו ברקה לקרתגו במטרה לבקש תגבורת.[6] משקרב החורף של אותה שנה התקרב חניבעל לנולה אולם מצא את העיר מוכנה היטב למצור. הוא ידע שמחסור באספקה והחורף המתקרב לא יתנו לו להטיל מצור יעיל על העיר, על כן נסוג וחיפש מקום לחייליו לחורף. העיר העשירה קפואה פתחה בפני הקרתגים את שעריה,[7] חניבעל קבע בה את בסיסו, ומשם תכנן להמריד את כל קמפניה נגד הרומאים.
הקרב
קאסילינום, הייתה עיר חשובה בקמפניה, והיא שכנה בנקודה אסטרטגית בין קמפניה לפוליה. הרומאים היו נחושים למנוע את חבירתה של העיר אל הקרתגים, ופארה הדיקטטור, יצא לשם יחד עם טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס. שניהם פיקדו על צבא חדש שכלל 25,000 חיילים בני רומא, ועוד 1,000 מבעלות הברית. באזור נובמבר, הגיע הכוח הרומאי לקמפניה, ופארה קבע את מחנהו ליד קאסילינום. חניבעל שחשש שנוכחות רומאית מוגברת באזור תעורר מרד אנטי-קרתגי בקפואה,[8] שלח את פרשיו להתקפה לילית על המחנה הרומאי, מכריח בכך את הרומאים לבלות לילה שלם ללא שינה. עם שחר שלח חניבעל את כוחות העתודה הרעננים שלו להתקפה על החיילים הרומאים המותשים. הרומאים נסוגו מותירים את העיר חסרת הגנה וחשופה להתקפה מצד חניבעל.
ההתקפה הראשונה הייתה התקפה של לוחמים גאלים חמושים במגנים גדולים וחרבות ארוכות, עליהם פיקד קצין בשם לסאלקה.[9] הם התקדמו אל העיר בזהירות, אולם התושבים שנעזרו בחיל המצב הרומאי, טמנו להם מלכודת ונותרו בשקט במקום לפתוח מיד בהתקפה. הגאלים סברו שהתושבים נמלטו, והתקדמו אל העיר ללא חשש, כעת פתחו המגנים בהתקפה כוללת. חניבעל שראה את המצב, שילח גל שני של פרשים נומידים וקרתגים בפיקודו של מהרבעל, אולם הרומאים הדפו גם אותו.[10] בלית ברירה פתח חניבעל בהתקפה שלישית שעליה פיקד בעצמו, אולם גם כאן נהדף. על פי המקורות בהתקפה השלישית השתתפו פילי קרב, אולם לא סביר שנותרו לחניבעל פילי קרב בשלב זה. בשל כישלון ההתקפה נאלץ חניבעל להטיל מצור על העיר.
חניבעל הותיר כוח קטן שהטיל מצור על העיר בשיטת ה"כתר", בעוד הוא עצמו עם שאר חייליו חזר למחנהו שבהר טיפאטה סמוך לקפואה. בהדרגה הוא החל להזרים כוחות נוספים למצור. המצב בעיר היה בכי רע, והרעב הורגש. על פי המסופר חלק מהתושבים תלו עצמם על החומות או חשפו עצמם לחיצי האויב.[11] פארה נאלץ לחזור לרומא כדי לפקד על שאר הצבא, והותיר את גרקכוס כמפקד. גרקכוס קיבל הוראה לא לפתוח בקרב עם חניבעל כל עוד אין לו יתרון מספרי, אי לכך תקוותו היחידה הייתה שהכוחות של מרקוס קלאודיוס מרקלוס, החונים בנולה יבואו לעזרתו, אולם מרקלוס נאלץ להגן בו זמנית גם על ערים נוספות ולא יכל להפריש כוחות נוספים.
גרקכוס החליט לנסות להעביר אספקה לעיר הנצורה בדרך מקורית ביותר, הוא הניח בנהר חביות ממולאות בתבואה ושילח אותן. תעלול זה פעל יומיים שלמים, אולם אז באחת הפעמים הזרם בנהר היה מהיר יותר, וסחף את החביות אל המחנה הקרתגי. חניבעל הבין את התחבולה, ומאז הציב משמרות בנהר כדי לוודא שהרומאים לא מנסים זאת שוב. אזרחי העיר רעבו ללחם, ובלית ברירה פנו מנהיגי העיר אל חניבעל והסכימו להיכנע. חניבעל הציע להם תנאים הוגנים על פיו חיל המצב הרומאי, ואנשי המיליציה המקומית יכלאו באופן זמני במצודת העיר וישוחררו תמורת כופר. חיל מצב של 700 קרתגים ו-2,000 קמפנים הושאר בעיר.
תוצאות
לאחר הקרב יכל חניבעל לכבוש עוד מספר ערים נוספות בכוח הזרוע ביניהן נוקריה (Nuceria) ואקרי (Acerrae). ומבסיסו בקפואה, הוא שלט כעת על מרבית קמפניה. עם זאת האסטרטגיה הפביאנית, הוכיחה עצמה כמוצלחת ובהדרגה אבדה לחניבעל שליטתו בקמפניה, עד שבשנת 211 לפנה"ס נכבשה קפואה עצמה.
קאסילינום עצמה נותרה תחת שלטון קרתגי עד שנת 214 לפנה"ס אז היא נכבשה חזרה בידי פאביוס מאקסימוס ומרקוס קלאודיוס מרקלוס.[12]
לקריאה נוספת
- מ. קארי, דברי ימי רומא, עד סוף תקופת קונסטאנטינוס, הוצאת ש. פרידמן, תל אביב.
- ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן.
- תאודור מומזן, דברי ימי רומא. תרגמו צ’ ויסלבסקי, דוד קלעי, צ’ רודי. עורכים: פ’ לחובר, צ’ וויסלבסקי. תל אביב, הוצאת מסדה.
- טיטוס ליוויוס, תולדות רומא. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב.
- טיטוס ליוויוס, מלחמות חניבעל - תולדות רומא מאז ייסוד העיר, ספרים 30-21. תרגם מלטינית: משה ליפשיץ. ירושלים, הוצאת כרמל, 2015.
- סקסטוס יוליוס פרונטינוס, תחבולות מלחמה. תרגמה מרומית והוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשע"ד.
- Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1919-1959.
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925 .
- Appianus. Translated by H. White. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1912.
- Cassius Dio. Roman History. Translated by Earnest Cary. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1927. 9 vols. Digitized copy in:LacusCurtius
- Zonaras, Annales. J.P. Migne, Patrologia Graeca, 1857-1866. Digitized copy in: Documenta Catholica Omnia.
- Mommsen, Theodore. History of Rome. Online version in Classic Literature Library.
- J. F. Lazenby, Hannibals' war. Aris & Phillips, 1978
- F. W. Walbank, A historical commentry on Polybius. Oxford university press, 1957
- Goldsworthy, Adrian (2003). The Fall of Carthage. Cassel Military Paperbacks.
הערות שוליים
- ^ ולריוס מקסימוס, 7, 6, 1.
- ^ קארי, עמ' 170.
- ^ שצמן, עמ' 143.
- ^ .Goldsworthy, p, 219
- ^ פלוטארכוס, "חיי פאביוס" 9.
- ^ למב, עמ' 162.
- ^ לעניין סיבות בגידתה של קפואה ראו: .Michael P. Fronda, Hegemony and Rivalry: The Revolt of Capua Revisited, Phoenix, Vol. 61, No. 1/2 (Spring - Summer, 2007), pp. 83-108
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 17.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 18.
- ^ ייתכן שמהרבעל מת במהלך ההתקפה שכן הוא אינו נזכר יותר במקורות.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 19.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וארבעה, 19.