הזירה האיברית במלחמה הפונית השנייה
_03.jpg)
חצי האי האיברי היה אחד מזירות הלחימה העיקריות במלחמה הפונית השנייה. הלחימה בזירה זו התנהלה מראשית המלחמה ועד שנותיה האחרונות במקביל ללחימתו של חניבעל על אדמת איטליה.
הלחימה באזור זה התאפיינה בשימוש נרחב בבעלי ברית מקומיים מקרב השבטים האיברים ובשכירי חרב רבים. חשיבות חצי האי האיברי למאמץ המלחמתי של קרתגו נבעה מהרווח הכספי שהפיקו ממנו ומהאפשרות לגייס באזור זה שכירי חרב טובים. כשלונם של הקרתגים להחזיק בחצי האי היה בין הגורמים העיקריים לתבוסתם במלחמה.
המערכה תחת פיקודם של האחים מבית סקיפיו
בסתיו 217 לפנה"ס הצטרף פובליוס קורנליוס סקיפיו לאחיו בחצי האי האיברי ועמו תגבורת של 8,000 חיילים ו-20 אוניות. האחים עברו את האברו ובפשיטתם עד סגונטו הפגינו את כוחם במטרה לערער את נאמנותם של שבטים איברים לקרתגו. ב-216 לפנה"ס נאלץ עזרובעל לדכא מרידה של הטורדטאנים בעמק הבאיטיס. ב215 לפנה"ס לאחר שקיבל תגבורת מאפריקה החליט לצאת לקרב מכריע נגד הצבא הרומי. הקרב נערך ליד דרטוסה השוכנת על הגדה הצפונית של האברו. עזרובעל נקט אותה טקטיקה שאחיו השתמש בה בקרב קאנאי אלא שהמרכז שלו לא הצליח לבצע נסיגה מסודרת. החיילים לא החזיקו מעמד והחזית נפרצה תחת לחץ הלגיונרים שזכו בניצחון מכריע.
הניצחון הרומי מנע שליחת תגבורות מחצי האי האיברי לאיטליה כפי שתכנן חניבעל ובנוסף לכך נאלצה קרתגו לשלוח לחצי האי האיברי את אחיו הצעיר של חניבעל, מאגו, עם צבא וצי שנועדו מלכתחילה לעזור לחניבעל באיטליה.
בשנת 214 לפנה"ס התמרד סיפאקס מלך נומידיה המאסאילים ועזרובעל נקרא לדכא את המרידה. האחים הסקיפיונים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטו ב-212 לפנה"ס תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לחצי האי האיברי כשאתו צבא שלישי בפיקודו של עזרובעל בן גיסקו.
ב-211 לפנה"ס חילקו האחים הרומים את כוחותיהם ופעלו בנפרד כדי להקל על בעיות האספקה שלהם. אולם השבטים האיברים ערקו משורותיהם והקרתגנים הצליחו לרכז את כוחותיהם ולהביס כל אחד מהאחים בנפרד. רוב הצבא הרומי נספה ושני המצביאים נהרגו, שרידי הצבא נסוגו צפונה לאברו. למזלה של רומא התבוסה בחצי האי האיברי באה מאוחר מידי כדי שתשפיע על המצב באיטליה. הצלחות האחים עודדו את הרומאים בשעותיהם הקשות לאחר התבוסות הגדולות מול חניבעל. המעורבות הרומית בחצי האי האיברי והחלטתו של פאביוס סקיפיו לשלוח כוח צבאי לשם כבר בתחילת המלחמה מנעו תגבורת חיונית לחניבעל. לעומת זאת ב-211 לפנה"ס הצליחה רומא לכבוש את קפואה וסירקוסאי והייתה מסוגלת להתגבר ביתר קלות על המפלה בחצי האי האיברי. למרות מפלתם של הרומאים היו דווקא הכוחות של קרתגו בעמדת נחיתות משום ששלושת הכוחות חצי האי האיברי לא שיתפו פעולה ביניהם, וכך אפשרו לשרידי הכוח הרומי להתבסס ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו. מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד.
שמירת הסטטוס קוו מצפון לאברו
המפקד הראשון שנשלח במקום הסקיפיונים היה קלאודיוס נרו אשר נקט קו פעולה הגנתי ושמר על הבסיסים הרומים מצפון לנהר. ב-210 לפנה"ס נערכו בחירות כדי לקבוע את הפרוקונסול לחצי האי האיברי, אספת העם התכנסה בשדה מארס בלי שיהיה אף מועמד לבחירה ואף אדם בעל משרה ציבורית לא הציע את עצמו לתפקיד. עד אשר הכריז על עצמו פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, בנו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, מועמד לתפקיד. סקיפיו הבן זכה בתפקיד פה אחד. על ידי הצבעה במועצת העם, הסנאט תמך בבחירה למרות שהיה בן 25 ומינויו היה נגד הנוהג המקובל (שהרי ב-210 לפנה"ס היה אזרח פרטי ולא שימש באף משרה). בגיל 25 קיבל סמכויות של מצביא עם אימפריום פרוקונסולרי לנהל את המלחמה בחצי האי האיברי.
המלחמה תחת פיקודו של סקיפיו אפריקנוס
סקיפיו קיבל פיקוד על כוחות רומא מצפון לאברו שעליהם נוספו 10,000 רגלים ו-1,000 פרשים . הוא השיט אותם על 30 אוניות ונחת באמפוריום בסוף 210 לפנה"ס כשצבאו מונה 4 לגיונות.
הוא אימן את צבאו במשך החורף ואסף מודיעין על אויביו. התברר לו כי שלושת המצביאים הקרתגים מסוכסכים ביניהם וכי הם חונים רחוק מכדי לשמור על קרתגו החדשה. בעיר חשובה זו נמצאו אסמים, מחסני אספקה, ציוד מלחמה ועוד הוחזקו בה בני ערובה שנלקחו משבטים איברים כדי לשמור על נאמנותם. תפיסת כל אלה עשויה להיות הישג נכבד בפני עצמו והעיר יכלה לשמש בסיס מצוין לפעולות בדרומו של חצי האי האיברי בגלל נמלה העמוק.
במסע מזורז מטארקו לקרתגו החדשה (208 לפנה"ס) שערך 9 ימים הגיע לשערי העיר והקים את מחנהו כשבפיקודו 25,000 רגלים ו-2,500 פרשים. העיר שכנה על לשון יבשה צרה בכיוון הים וסקיפיו הקים סוללה הפונה לתוך היבשת כדי למנוע התקפה מבחוץ. באותה עת הגיע גם חברו בפיקוד ג' לאיליוס עם הצי והחל לצור על העיר מהים ולהמטיר עליה קליעים מספינותיו. סקיפיו פיתה את החיילים לצאת לגיחה מן העיר והם יצאו להילחם בו משום שלשון היבשה שהובילה לעיר הייתה צרה כך שרק מספר נתון של חיילים יכלו להילחם אחד בשני וכך התבטל כוחם המספרי של הרומאים. אך סקיפיו היה מודע לכך והסיג את כוחותיו לאחור כשהקרתגנים רודפים אחריהם ומתרחקים מן העיר. שם כיתר אותם והשמידם לעיני התושבים הניצבים על החומות ומיד הסתער על העיר וכמעט הצליח לפרוץ לתוכה.
ביום המחרת ערך פעולות הסחה מתוחכמת ושלח צוותי מצור לנסות ולהעפיל על החומה המזרחית, בזמן שהמגינים היו עסוקים שלח כוח מובחר של 500 חיילים מצפון שנעו בתוך המים הרדודים של הלגונה, הם העפילו על החומה ומוטטו את הגנת העיר. נפילת קרתגו החדשה. גררה אחריה את נפילת כל החלק המזרחי של חצי האי האיברי בידי סקיפיו. הוא גילה נדיבות כלפי השבטים המקומיים ורבים העבירו לו את נאמנותם. הוא אימן ביסודיות את צבאו בשימוש בכלי נשק, במסעות, בתרגילי סדר ובהערכות לקרבות בהם לא היו מיומנים דיים.
קרב באַיקוּלה
באביב 208 לפנה"ס פתח סקיפיו במסע מזורז נוסף כדי לתקוף את עזרובעל ברקה. יריבו הופתע, נסוג ותפס עמדה מבוצרת על רמה קטנה ליד העיר באיקולה (כיום הכפר באַילֶן) והמתין לבואו של צבא קרתגי נוסף. צבאו של סקיפיו היה גדול יותר והוא החליט לתקוף לפני שיצטרפו לעזרובעל עוד אנשים. פ' סקיפיו שלח את חייליו הקלים לטפס על הגבעה ולתקוף את הקרתגנים בחזית בעוד עיקר חיילו (החיילים הכבדים) חולקו לשני ראשים ותקפו את הפונים משני צדי הגבעה. סקיפיו עצמו הוביל את ההתקפה על אחד מהאגפים ולאיליוס פיקד על האגף השני. עזרובעל נסוג במהירות מפני שלא יכול היה לעמוד מול ההתקפה ובכך הציל את מרבית צבאו. כעת הוא פנה צפונה עם צבאו כדי להתחבר עם אחיו באיטליה. למרות הניצחון שנחל סקיפיו, החליט לא לבצע מרדף אחרי עזרובעל בגלל הבעתיות של תנאי השטח ומזג האוויר הגשום ובגלל בעיות אספקה ברמת קסילינה. בנוסף היה יותר חשוב בעיניו להשלים את כיבושו של דרום חצי האי האיברי מידי קרתגו. לפי הערכותיו היו לרומא מספיק כוחות באיטליה כדי לגבור על אחי חניבעל.
קרב איליפה
בשנת 207 לפנה"ס, לאחר קרב באַיקוּלה שלחה קרתגו לחצי האי האיברי כוח נוסף בפקודו של חנון בן ברקה. הוא ומאגו יצאו אל הקֶלטיבֶּרים לגייס חיילים נוספים לצבא שהביאו מאפריקה, אלא שהמצביא הרומי מ' יוניוס סילאנוס הפתיע את חנון ולכד אותו עם חייליו. מאגו הציל את חייליו והצטרף לעזרובעל בן גיסקו בגאדֶס. ב-206 לפנה"ס ערך סקיפיו את הקרב המכריע נגד הכוחות המשולבים של מאגו ועזרובעל ליד איליפה, כ-14 ק"מ צפונית למסֶוויליה. הצבא הרומי מנה 45,000 רגלים ו-3,000 פרשים כשמולו מתייצב אויב עם 50,000 רגלים ו-4,500 פרשים.
המחנות שכנו אחד מול השני משני עבריו של עמק בין שני רכסים. במשך מספר ימים שקדמו לקרב הגדול הוציאו המצביאים את כוחותיהם ונערכו לקרב כשהקרתגים תמיד ראשונים להיערך ואחר כך הרומאים. אף צד לא פתח במלחמה אלא חיכה ליריבו, הקרתגנים הציבו את מיטב כוחותיהם (אפריקנים) במרכז כפי שהציב סקיפיו את הלגיונות הרומים במרכז. בשני הצבאות בעלי הברית האיברים ניצבו באגפים. נוהג זה נמשך מספר ימים עד שהורגלו בשני המחנות שזהו סדר הכוחות לקרב. ביום המכריע שלח סקיפיו את פרשיו לתקיפה על המחנה הפוני בטרם שחר כשהוא נותן הוראה לחייליו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם מוקדם. כשחזרו הפרשים מהתקיפה על הפונים המופתעים כבר היה סקיפיו בראש הלגיונות ערוך במבנה קרב בעמק. הקרתגנים הגיחו מהמחנה ללא ארוחת בוקר והסתדרו במבנה הרגיל שלהם ומולם הצבא הרומי ערוך כשהלגיונות באגפים והאיברים במרכז.
סקיפיו ניצל את יתרון ההפתעה שהיה בידו והתקיף את פרשי האויב בעזרת פרשיו. על פי אות וללא שהייתה הכרעה הפרשים נסוגו ונערכו מאחורי הרגלים. לקראת הצהרים פקד סקיפיו על המערך להתקדם אבל על המרכז פקד לצעוד לאט יותר. הוא בעצמו פיקד על הכוחות הרומאים באגף ימין וסילאנוס ומארקיוס פיקדו על אגף שמאל. כ-800 מטר לפני האויב פנה והתקדם באלכסון החוצה וכך עשה גם הצד השני של הרומאים במקביל. יחידות הרגלים הרומים התקדמו במהירות כך שהמרכז נשאר מעט לאחור. תוך התקרבות אל שורות היריב הפוני פנו קדימה זו אחר זו עד שהיו שוב לקו חזיתי וכך עלו הישר על אגפי הכוח האיברי שאלמלא תמרון זה היו עולים עליהם במספרם. בזמן שהלגיונרים לוחצים מלפנים הקיפו הפרשים והחיילים הרומים הקלים את אגפי האויב ותקפו אותם מצדם ומאחור, תוך שחלק קטן מהם מעסיק את פילי המלחמה.
ההתקפה שהתמקדה על האגפים שיבשה את מערך המגן הפוני משום שאילצה אותו לעמוד בפני התקפה משני כיוונים באותה עת. המהלומה הייתה מכרעת עוד יותר משום שהונחתה על האיברים המאומנים פחות. בנוסף לכל צרותיו של עזרובעל גרמו התקפותיהם של הפרשים באגפים לבריחת הפילים המשתוללים פנימה אל המרכז הקרתגני וגרמו לעוד מהומה. כל אותו הזמן עמד המרכז של עזרובעל המורכב מחיילים אפריקנים מאומנים היטב באפס מעשה בלי יכולת לעזור לאגפיו מחשש שהחיילים האיברים של סקיפיו המאיימים עליהם בלי להתקרב יתקפו. חישוב זה של סקיפיו אפשר לו לרתק את המרכז של האויב בהוצאה מעטה של כוח ובאותו הזמן לחסל את אגפי הכוח הפוני. משהושמדו כנפי ההגנה של עזרובעל החל המרכז התשוש והרעב לסגת, בתחילה בצורה מסודרת ואז אט-אט תחת הלחץ נפוצו וברחו לתוך המחנה שלהם. הגשם שהחל לרדת גרם לבוץ עמוק בעמק ומנע מהרומאים ללכוד את המחנה והוא פונה בלילה על ידי עזרובעל. הקרתגנים ניסו להימלט והרומאים ערכו בהם טבח לאורך הדרך וצרו על גבעה אליה נמלטה שארית הצבא שנותרה מכותרת ומנותקת, עזרובעל ומאגו הצליחו להימלט דרך הים.
תוך חודשים אחדים השלים סקיפיו את כיבושו של חצי האי האיברי כולו וגירש את הקרתגים ממנה. הוא כבש את הערים האיבריות שעוד התנגדו לו ודיכא מרידה של שני מנהיגי חילות עזר בחצי האי האיברי. הוא גם יצר קשרים עם המנהיג הנומדי הגולה מסיניסה שהיה עתיד לעזור לו במלחמה נגד קרתגו באפריקה עצמה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פוליביוס, היסטוריה, ספר ג', פרק 9 ואילך, תרגם בנימין שימרון, הוצאת מוסד ביאליק.
- טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספרים 21-22, תרגמה שרה דבורצקי, הוצאת מוסד ביאליק.
- לידל הארט, סקיפיו אפריקנוס הגדול מנפוליון, מערכות - משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
- הרולד למב, 1964, חניבעל - האדם נגד רומי, מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
