קרב סילארוס
| מערכה: זירת חצי האי האפניני במלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 212 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור הראשון על קפואה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב הרדוניה הראשון | |||||||||||||||||
| מקום | נהר סילארוס, איטליה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון קרתגי מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב סילארוס היה קרב קטן שנערך בשנת 212 לפנה"ס בין הרפובליקה הרומית לקרתגו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב הסתיים בניצחון קרתגי מוחץ, ובהשמדה מוחלטת של הכוח הרומאי שמפקדו היה מרקוס קנטיניוס פנולה. הקרב נחשב לאחד הקרבות היותר מוזרים בהיסטוריה הצבאית של רומא, מאחר שבקרב זה פיקד על הצבא הרומי מפקד שלא החזיק בשום דרגה סדירה, וחייליו לא היו אלא אספסוף של מתנדבים.
רקע
בשנת 212 לפנה"ס נבחרו כקונסולים אפיוס קלאודיוס פולכר וקווינטוס פולביוס פלאקוס. הקונסולים החדשים החלו להטיל מצור על קאפואה, ובזזו את השדות באזור. חניבעל שלח את חנו כדי לדאוג לאספקת תבואה סדירה לקפואה. חנו הגיע מברוטיום ואסף תבואה מבעלות הברית הקמפניות. הוא חנה בסתר כשלושה קילומטרים מבנבנטום, ושלח משם את התבואה אל קפואה. הקונסולים קיבלו מידע על כך וחנו בבנבנטום עצמה, מרחק של יום מקפואה, במטרה לארוב לשיירת האספקה של חנו. התפתח קרב, במהלכו ספגו הקרתגים אבידות כבדות והרומאים בזזו את האספקה. חניבעל נע בעצמו מטראנטום במטרה לצאת לשחרר את המצור. הקונסולים קיבלו מידע על התקדמות מחנהו של חניבעל, ועל כן הזעיקו את הפרוקונסול גרקכוס, שחנה בלוקאניה. בדרך נהרג במארב שיזם חניבעל או אחד מקציניו וצבאו התפזר. הקונסולים ניסו את כוחם בהתמודדות קצרה עם חניבעל, אולם הובסו והחליטו להתפצל. פולביוס נסוג אל קומאי וקלאודיוס נסוג אל לוקאניה.
הקרב
במקביל, הגיש מרקוס קנטיניוס פנולה בקשה חריגה בפני הסנאט הרומי. קנטיניוס ביקש מהסנאט להוביל נגד חניבעל צבא של 5,000 מתנדבים נגד חניבעל. בהמלצת הפראיטור פובליוס קורנליוס סולה, הוא הורשה להוביל צבא כזה שכלל בפועל 8,000 מתנדבים חצי מהם היו בני העיר רומא וחצי מבין בעלות הברית של רומא.
קנטיניוס צעד דרך לוקאניה מתוך מחשבה לפגוש את חניבעל בקמפניה. בדרכו הצטרפו אליו איכרים רבים וצבאו כמעט הוכפל. הוא נפגש עם חניבעל בנהר סילארוס באזור נהר סלה של ימינו. הקרב לא היה שקול מלכתחילה, חניבעל היה מצביא מוכשר ובעל ניסיון וחייליו היו וותיקים ומוכשרים, ולעומתו היה קנטיניוס חסר הכשרה פיקודית וחייליו היו חמושים באופן דל וחסרי כל ניסיון צבאי. הקרב נמשך שעתיים, במהלכן הפגינו הרומאים אומץ רב. כשראה קנטיניוס שהוא עומד להפסיד, הוא השליך את עצמו בכוונה תחילה אל בין החניתות של האויב ונתן שיהרגו אותו. כל חייליו נטבחו, פרט ל-1,000 שנמלטו או נלקחו בשבי.
תוצאות
על פי טיטוס ליוויוס לאחר הקרב הוענק לקנטיניוס הקוגנומן "פנולה" (Penula) שמשמעות "הנועז". ניצחונו של חניבעל בקרב היה מכריע, אולם הסחת הדעת אפשרה לקונסולים להתארגן ולתקוף מחדש את קפואה. כמו כן מספר טיטוס ליוויוס שבמהלך אותה שנה חניבעל תקף את מחנהו של גנאיוס פולביוס פלאקוס בהרדוניה. טיטוס ליוויוס משווה את פלאקוס לקנטיניוס פנולה, וקובע שפלאקוס "שווה לקנטיניוס באיוולת ובחוצפה, אך בשום פנים ואופן לא אותו אומץ. כשראה שהעניינים הולכים כנגדו... עלה בחופזה על סוסו ועם 200 פרשים ברח מהשטח".[1]
המקור הבלעדי לקרב הנו טיטוס ליוויוס הנחשב באופן כללי לבלתי אמין.[2] הקרב מתואר גם אצל פאולוס אורוסיוס שככל הנראה הסתמך על ליוויוס.[3]
הערות שוליים
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וחמישה, 21.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וחמישה, 19.
- ^ אורוסיוס, ספר רביעי, 16.