קרב טיקינוס
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 218 לפנה"ס – הווה (כ־2,242 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב נהר הרון | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב טרביה | |||||||||||||||||
| מקום | נהר הטיקינוס | |||||||||||||||||
| תוצאה | הפסד רומאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב טיקינוס היה התנגשות צבאית מוגבלת, שנערכה במסגרת המלחמה הפונית השנייה בין הכוחות הקרתגניים תחת פיקודו של חניבעל לבין כוח רומאי תחת פיקודו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, בנובמבר שנת 218 לפנה"ס. היה זה הקרב הראשון במלחמה שנערך על אדמת איטליה. הקרב הסתיים בניצחונו של חניבעל, ובנסיגת הצבא הרומאי מהשטח שמצפון לנהר הפו.
רקע
לאחר שעזב חניבעל את היספניה (ספרד של היום), נשלח צבא רומי תחת פיקוד הקונסול פובליוס סקיפיו למאסיליה (כיום מרסיי, בדרום צרפת) במטרה למנוע את חציית הפירנאים על ידי צבאו של חניבעל. סמוך לשפך נהר הרון לים התיכון התנגשו כוחות סיור של הצדדים היריבים, אולם צבאו של חניבעל הספיק לחצות את הנהר, ולהמשיך במסעו מערבה. סקיפיו, שהופתע ממהירות ההתקדמות של הצבא הקרתגני, עזב את צבאו והפליג לגאליה הקיס־אלפינית (השטח שבין נהר הפו להרי האלפים) במטרה לפגוש שם את צבאו את חניבעל, במקרה שהאחרון יצליח לחצות את האלפים לתוך איטליה, ולהגן על המושבות הרומיות שהוקמו לא מכבר באזור זה, פלקנטייה וקרמוניה. הוא העביר את הפיקוד על צבאו לידי אחיו, גניאוס קורנליוס סקיפיו, עם הוראה להתקדם לחצי האי האיברי, ולכבוש אותו מידי הכוחות הקרתגניים, ואילו הוא עצמו קיבל פיקוד על 3 לגיונות רומיים, שנמצאו באזור נהר הפו, ועסקו בדיכוי התקוממות של השבטים הגאליים המקומיים, הבויים והאינסובריים.
לאחר שהצליח לחצות את הרי האלפים ולהגיע לעמק הפו, עסק חניבעל בגיוס מתנדבים לצבאו מקרב השבטים הגאלים המקומיים (שהתנגדו לניסיונות רומא לכבוש את אדמותיהם ולהקים בשטחן מושבות רומיות), כדי לתגבר את כוחותיו, שנחלשו מאד עקב האבידות הרבות שספגו במהלך החצייה הקשה של האלפים. נותרו ברשותו רק כ- 20,000 רגלים וכ־6000 פרשים, והוא העניק להם זמן למנוחה והתאוששות לפני פתיחת המערכה באיטליה. כאמור, חניבעל ניסה לגייס חיילים מקרב שבטי הטאוריני, האינסוברים והליגורים בצפון איטליה, אך זכה להצלחה מוגבלת עקב החשש של השבטים הגאליים המקומיים מנקמת הצבא הרומאי. האינסוברים ושבט הבויים חידשו את התקוממותם נגד הרומאים, וזכו למספר הצלחות בלחימה נגד צבא רומי בראשות הפראיטור לוקיוס מנליוס, שנשלח לדכא את המרד. הרומאים שלחו לאזור את שני הלגיונות, שגויסו במקור כדי לשרת תחת פיקודו של פובליוס סקיפיו בהיספניה, לסייע לצבאו של מאנליוס, תחת פיקוד הפראיטור לוקיוס אטיליוס. לאחר שצבאו התאושש מתלאות המסע באלפים, חניבעל הצעיד אותם דרומה לכיוון נהר הפו במטרה לעודד את השבטים הגאליים באזור להצטרף לצידו.
סקיפיו אשר נחת בפיזה, קיבל את הפיקוד על כוחותיהם של אטיליוס ומאנליוס. לפי ליוויוס, סקיפיו היה בטוח בניצחונו על הצבא הקרתגני התשוש, ועודד את חייליו באומרו להם : " ... עליכם להאבק, חיילים, באנשים אשר הבסתם באדמה ובים ... הם איבדו שני שלישים מחיל הרגלים והפרשים בחציית האלפים ... הם לא כלום מלבד לרוחות אנשים, תשושים מרעב, קור וזוהמה ... יִרְאתי היחידה היא שכאשר תלחמו יתגלה כי האלפים הם אלו כבשו את חניבעל"
חניבעל, מנגד, רומם את רוח חייליו במופע. מאוחר יותר, הציע לכל צבאו מתנות רבות ויקרות כאזרחות, אדמה, כסף, בתים נאים, חופש מעבדות לעבדים, וצמד עבדים עבור כל עבד משוחרר. כמו כן, שילח המצביא הפוני כ־500 פרשים תחת מהרבעל להטריד את בעלות בריתה של רומא, אך לא לפגוע בשבטים הגאליים, כדי לזכות בתמיכתם.
הקרב
ההכנות לקרב
חניבעל צעד עם צבאו במטרה לחבור לשבט הבויים, ואילו סקיפיו צעד לפגוש את הצבא הקרתגני, וחצה בדרכו את נהר הפו, ולאחר מכן את נהר טיקינוס סמוך לפאביה. שני הצדדים שלחו קדימה כוחות חלוץ/סיור חזקים, כדי לגשש את מיקומו ועוצמתו של הצד השני. כוחות החלוץ, שכללו בעיקר פרשים, נפגשו סמוך לנהר טיקינוס. כוחו של חניבעל כלל כנראה כ-6000 פרשים נומידיים, איבריים וקרתגניים, ואילו הכוח הרומאי כלל 3000-4000 פרשים (כולל כ-2000 פרשים גאליים) ומספר לא ידוע של רגלים קלים (וליטים). סקיפיו פרס את הרגלים הקלים ואת הפרשים הגאליים שלו בחזית, ואת הפרשים הרומיים והאיטלקיים הציב בעתודה מאחוריהם. חניבעל, מצידו, מיקם את הפרשים הנומידיים באגפים ואת הפרשים הכבדים יותר הציב במרכז צבאו.
מהלך הקרב
הקרב נפתח בהסתערות של הפרשים הקרתגנים על הרגלים הקלים הרומיים. האחרונים, שהופתעו ממהירות ומעוצמת ההסתערות, לא הספיקו אפילו להטיל את כידוניהם בפרשים התוקפים, ונמלטו אל העורף דרך שורות הפרשים הגאליים, שניצבו מאחריהם. הרגלים הקלים ניסו למצוא מחסה מאחרי כוח הפרשים והתערבו בשורותיהם. הם הבהילו את סוסי הפרשים, ואילצו את חלקם לרדת מסוסיהם ולהילחם כרגלים. כאשר נתקלו הפרשים הקרתגניים בפרשים הרומיים והאיטלקיים של סקיפיו, נבלמה הסתערותם והקרב הפך להיות שקול. אולם במקביל לקרב שהתחולל במרכז המערך הרומאי, איגפו הפרשים הנומידיים את הכוח הרומאי משני עבריו, ותקפו אותו מעורפו. הם רמסו את הוליטים הרומיים, שנמלטו בתחילת הקרב אל העורף, ופיזרו את הפרשים הרומיים לקבוצות קטנות ומבודדות. הוליטים הנותרים ברחו משדה הקרב, והקונסול סקיפיו, נפצע קשה, והוקף על ידי פרשים קרתגניים. לפי ליוויוס ופליניוס, סקיפיו חולץ משדה הקרב על ידי בנו (סקיפיו אפריקאנוס), שפיקד על פלגת פרשים, אך ליוויוס מזכיר גם מקור אחר, לפיו סקיפיו ניצל בידי משרת ליגורי. שרידי הפרשים הרומאים התלכדו מחדש והצליחו להחלץ מהכיתור הקרתגני ולסגת בצורה מאורגנת משדה הקרב חזרה למחנה הרומאי העיקרי, לאחר שספגו אבידות ניכרות. חניבעל, שחשש מפני התקלות עם הכוח העיקרי של הלגיונות הרומיים, לא ניסה לבצע מרדף, וחזר למחנהו.
סיום הקרב
בלילה הבא, סקיפיו, שזועזע מתבוסתו בקרב, וחשש שחניבעל עלול לנצל את עדיפותו בפרשים כדי לכתר את הצבא הרומאי במישור הפתוח מצפון לנהר הפו, הורה לצבאו לפנות את מחנהו, ולסגת חזרה אל מעבר לנהר הפו, אולם חניבעל הצליח להדביק ולשבות משמר מאסף, שכלל כ־600 חיילים, סמוך לגשר אל נהר טיקינוס. חניבעל הפסיק את המרדף, והצעיד את צבאו במעלה הנהר, עד שמצא נקודה נוחה לחצות אותו. לאחר מכן הוא צעד שוב במורד הזרם, עד שצבאו הגיע למרחק קצר מהצבא הרומאי, שהקים מחנה ליד המושבה הרומית פלקנטייה. כתוצאה מניצחונו של חניבעל בטיקינוס, ערקו כ- 2000 רגלים ו־200 פרשים גאליים מצבאו של סקיפיו, והצטרפו לצבא הקרתגני. סקיפיו, שחשש שבעקבות העריקה ההמונית יעברו כל השבטים הגאליים באזור לצד הקרתגניים, החליט לנטוש שוב את מחנהו, לחצות את נהר טרביה, לתפוס עמדה מבוצרת על הגבעות מעברו השני של הנהר, ולהמתין שם לצבאו של הקונסול השני טיבריוס סמפרוניוס לונגוס, שנשלח מסיציליה לעזרתו.
תוצאות הקרב
קרב טיקינוס לא היה קרב גדול, אלא התנגשות מוגבלת בין שני כוחות סיור. הוא היה קצר ואבדות הצדדים היריבים במהלכו לא היו גדולות. עם זאת, לניצחונו של חניבעל בקרב הייתה השפעה רבה על המשך המערכה שניהל באיטליה. היה זה ניצחונו הראשון על אדמת איטליה, והוא הקנה לו את אמונם של השבטים הגאליים תושבי עמק הפו, וגרם להם להתגייס בהמוניהם לצבאו, ולתגבר את כוחו במידה משמעותית. לפני קרב טיקינוס היה צבאו של חניבעל קטן ותשוש, לאחר התלאות שעבר בחציית הרי האלפים, לאחר הקרב כמעט הוכפל כוחו, והוא חזר להוות צבא חזק, המסוגל להתמודד כנגד הצבאות הרומיים. קרב טיקינוס היווה גם מכה מוראלית לרומאים, שחששו מליזום קרב נוסף כנגד הצבא הקרתגני, ונותרו מבוצרים בעמדתם סמוך לנהר טרביה.
לקריאה נוספת
- טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספר כ"א: "מסגונטום לטרביה".
- תאודור מומזן, דברי ימי רומא, כרך ב', 45 - 46, "סקיפיו בעמק הפו; העימות בטיקינוס; הצבאות בפלקינה". (לקריאה מקוונת באנגלית)
קישורים חיצוניים
- אודות קרב טיקינוס, באתר 'האנציקלופדיה הצבאית המקוונת'.