קדמה
 מבט כללי ממערב
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | יואב |
| גובה ממוצע[1] | 100 מטר |
| תאריך ייסוד | 1946 |
| סוג יישוב | יישוב מוסדי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1] | |
| - אוכלוסייה | 141 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.0% בשנה |
(למפת השפלה רגילה)   קדמה | |
| http://www.kedmavillage.co.il/ | |
קֶדְמָה התקיימה כקיבוץ[2] בין השנים 1946–1962. מאז 1979 נמצא במקום כפר נוער טיפולי.
קיבוץ קדמה
רקע
בשנות השלושים והארבעים המוקדמות התנועות הקיבוציות הקימו "פלוגות" שהיו עתודה להתיישבות. בסתיו 1939 התכנסו 45 צעירים בעין חרוד, והחליטו לאחד קבוצות ולייסד פלוגה חדשה. הקבוצות המייסדות:
- חניכי תל יוסף – 35 איש בוגרי חברת הנוער העולה ב', שהתאחדו עם חברי הכשרת הנוער העובד בתל יוסף, ועשו שנת הכשרה שלישית בפלוגת רעננה במעוז חיים.
- הכשרת הנוער העובד שהתחנכה בעין חרוד - חניכים של הנוער העובד מתל אביב וחברת נוער מגבעת השלושה – 12 איש
- קבוצה קטנה של חניכי הנוער העובד הירושלמיים שהיו בגבעת חיים, רובם ילידי הארץ, ועוד בודדים אחדים.
בוגרי חברות הנוער הגיעו בעיקר מגרמניה, וחברי ההכשרות היו ילידי הארץ ויוצאי ארצות אירופה, בעיקר פולין. סה"כ 70 חברות וחברים. באוקטובר 1939 התקבלה הפלוגה לקיבוץ המאוחד.
הפלוגה החדשה קבעה את מושבה בנתניה, (ראה פירוט בהמשך), לצד גרעיני התיישבות נוספים. חברי הפלוגה התייצבו ערב ערב בלשכת העבודה, ובמקביל ארגנו פעילות תרבותית והקימו סניף של הנוער העובד. עיקר הפרנסה של חברי הגרעין היה עבודות חוץ: בניין, פרדסנות, מסגריה. הם עבדו כשכירים והקימו משק חקלאי מגוון ליד מושב בית יצחק.
מזכירות הקיבוץ המאוחד הציעה לחברי הקבוצה להיות מועמדים להתיישבות בדרום ים המלח וכדי להיות מוכנים לכך הוטל עליהם לכבוש את העבודה במפעלי חברת האשלג בסדום.
ההתיישבות בסדום
באמצע אוקטובר 1940 אישרה המזכירות המרכזת של הקיבוץ המאוחד את ייעוד פלוגת נתניה להתיישבות בדרום מזרח ים המלח, באזור ספיה. הם קראו לקבוצתם קדמה כי התיישבו במזרחה של ארץ ישראל.
יצחק טבנקין ממנהיגי הקיבוץ המאוחד, נאם באספת הקבוצה ב-22 באפריל 1941: "סדום היא בשבילנו פתח להתיישבות בעבר הירדן ובערבה, היא תהייה חלוץ להקמת נקודות יהודיות נוספות בסביבתה. אולם, יש להמשיך ולקיים את הפלוגה גם בנתניה, כי שם "המשתלה" לקבוצה חזקה וגדולה".
לגרעין המקורי הצטרפו קבוצות ההשלמה:
- הכשרה של הנוער העובד מאשדות יעקב
- בוגרי חברת הנוער ג' מתל יוסף, יוצאי אוסטריה
- קבוצת הכשרה מאפיקים
- בוגרי בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ מיגור, עם בנות הכשרת הנוער העובד משכונת בורוכוב
- בוגרי חברת נוער יוצאי צ'כיה שהתחנכו בבית השיטה
בקיץ 1941 התחילו חברי הקבוצה לעבוד במפעל המלח בסדום. הם הקימו מחנה עבודה נפרד משאר העובדים כדי לגבש שם חיים עצמאיים לקראת התיישבות קבועה באזור. הועלו תוכניות להתיישבות באדמות הכפר צאפייה הנמצא דרומית מזרחית לסדום.
בסוף 1942 עבדו במפעל 37 חברים ו-10 בחורות, כשליש מכלל 142 חברי הקבוצה. הפיצול החברתי הגובר בין החברים בסדום לחברים בנתניה, כמו גם התנאים הקשים והעדר היכולת לקיים חיי קיבוץ גרמו לגל עזיבות. בינתיים נהרגו שני חברים: אברהם פלינט בתאונת עבודה בסדום, ורודי צ'רנר שהיה בין כ"ג יורדי הסירה שנעלמו בדרכם לפעולת חבלה בבתי הזיקוק בלבנון.[3]
עם תחילת מלחמת העולם, התגייסו לצבא הבריטי 36 חברים מקדמה. מגויסי סדום לא יכלו להתגייס לצבא הבריטי או לפלמ"ח, והמשיכו לעבוד במפעל, בדרך כלל 3–4 שנים ברציפות, כדי להתברג בעמדות מפתח לקראת הקמת ישוב הקבע. התנאים היו קשים: חום מעיק, עבודה פיזית קשה, מגורים באוהל, אין מקום להתכנסות או לפעילות חברתית ותרבותית. הניתוק מהמחנה בנתניה היה קשה במיוחד לבעלי משפחות: 25 ימי עבודה רצופים בחודש, ואחריהם שבוע חופש, מתוכו שלושה ימי נסיעה - יום וחצי לכל כיוון. הנסיעה עצמה הייתה מפרכת: אחרי יום עבודה מלא, הפליגו שבע שעות בסירה עד קליה בצפון ים המלח. משם נסעו באוטובוס לירושלים ומשם לנתניה. (בדרך חזרה ההפלגה הייתה ביום)
ב-1946 התברר כי הסיטואציה הפוליטית לא תאפשר התיישבות בסאפיה: "מחכים לפתרון לארץ ישראל כולה ואחר כך לשאלת הקרקעות של ספיה בעבר הירדן." החברים הבינו שאין שחר לחלום ההתיישבות במזרח ים המלח.
הקבוצה בנתניה
בהתחלה התיישבה הפלוגה בבית שכור בשכונת בן ציון. אולם, תנאי הצפיפות של 100 איש על מגרש של דונם וחצי הביאו את הרופא לאיים בסגירת המקום. באביב 1941 הקבוצה עברה למגרש של 20 דונם באזור נווה איתמר. הוקמו חדר אוכל, מחסן בגדים ואוהלים למגורים. המשקים הוותיקים סייעו לפלוגות הצעירות להקים משק חי – רפת, לול, גן ירק ועוד. הוקמה מסגריה ומכבסה שנתנה שירות לאנשי נתניה ולמחנות הצבא הבריטי. מתקיימים חיי חברה ותרבות: חוגי לימוד, מסיבות ליל שבת. נטיעת עצים ודשא מקנה למקום תחושת בית. בה בעת מתרחב הפער "בין החיים בנתניה אשר משמעותם הייתה בעיסוק בבנייה, בהקמת משק, בחיי חברה סדירים ונורמליים ובאסיפות ופעולות תרבות, ובין החיים בסדום בה אין אפשרות להתכנסות, והעבודה במפעל זר נעשית ללא הרגשת יצירה וללא סיפוק". עיקר ההכנסות – מעבודת חוץ ומסדום. החקלאות הפסידה אבל הנהלת החשבונות פיגרה בדוחות, והתוצאות הכלכליות נודעו מאוחר מדי.
1943 – נולדים הילדים ראשונים, מצטרפת קבוצת הנוער העובד ילידי הארץ, שעברו הכשרה באשדות יעקב.
עם תום מלחמת העולם יש גל עזיבה. נשארו 107 חברים, 15 ילדים. "עכשיו הייתה זו חברה שמאחוריה שש שנים של מתיחות ומסירות, הקרבה ואמונה שהוקדשו לחזון (סאפיה) אשר נתברר כי הוא חזון שוא, אשליה. החברה הייתה מותשת, בלתי מלוכדת, מוכה על ידי עזיבות קשות וצמאה לתוספת כח אדם". מזכירות הקבוץ המאוחד הציעה לחברים לעלות על הקרקע במסגרת מבצע עליית 11 הנקודות. המקום המוצע - תל תורמוס, שם נרכשו כ-4,000 דונם לעיבוד חקלאי.
ההתיישבות בתל תורמוס, מלחמת השחרור
במוצאי יום כיפור, 10.6.1946 יצאו חברי קדמה מכפר מנחם והקימו את הנקודה החדשה: שלושה צריפים, בריכת מים וגדר למחנה. המים הגיעו במשאית מבאר טוביה. מתחילים לעבד את השדות, אולם בשנת 1947 יש בצורת קשה. בארץ שפל כלכלי ושכר העבודה יורד, מה שמחמיר את המצב הכלכלי של קדמה, שעדיין מתבססת על עבודת חוץ. לקבוצה מצטרפים:
- קבוצת פרומקה - 20 חברי תנועה שבאו מפולין ועשו שנת הכשרה ביגור. 1947
- קבוצת שלמקה מילר - 10 צעירים עולים ממחנות בקפריסין
- יש 29 ילדים ושלושה ילדי חוץ, מתפתח קושי בענף החינוך.
בעת הכרזת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, קדמה הייתה בין 32 היישובים העבריים שנכללים בתחום המדינה הערבית (2.5 ק"מ מהגבול). התעורר ויכוח עז: להישאר או לנטוש? השוללים טענו שהנקודה עדיין לא קיימת, ואת היישוב צריך לבנות בתוך המדינה. אלו שרצו להישאר טענו שאסור לנטוש, כי היישובים יקבעו את גבולות המדינה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות היה צורך לחזק את תל תורמוס. העברת המחנה מנתניה נקבעה ל-30.12.1947 וכל ההכנות בוצעו בזמן. גויסו בעלי מקצוע מנען, גבעת ברנר ותל אביב, ותגבורת של כוחות ביטחון. "אחרי 4 ימים ראשונים שבו המתנדבים לבתיהם. ירד גשם. משאית שהייתה מיועדת להביא מי שתייה מבאר טוביה שקעה בבוץ, הדרך הייתה מנותקת והרדיו לא פעל. היה רק קשר איתות לעולם החיצוני." בנסיבות אלו, אי אפשר היה להעביר נשים וילדים לתל תורמוס. שוב התרופף הקשר בין שני חלקי הקבוצה. באפריל נהרגו שני חברים: רפא וולפסון, מגרעין המייסדים, וחברו יענקלה ברנר מקבוצת פרומקה.[4] המחנה בנתניה קלט נשים וילדים שפונו מקיבוץ נאות מרדכי.
לאחר קום המדינה
לראשונה מזה שמונה שנים – כל הקבוצה יחד. מתחילים חיי קיבוץ. רוב החברים עובדים בתוך הקיבוץ, בענפים השונים: פלחה, מטעים, פרדס, מסגריה ובנין, מטבח, חינוך.
בסוף 1949 העבירה הסוכנות היהודית את קיבוץ קדמה מ"תקציב שנתי" שהיה נהוג בשנים הראשונות לפיתוח ישוב, ל"תקציב ביסוס" (השקעה כספית של המוסדות המיישבים במטרה להעביר חוב קצר טווח לחוב ארוך טווח). המעבר בין שיטות המימון התרחש בטרם הייתה קדמה בשלה לכך מבחינה כלכלית. אמצעי הייצור טרם כיסו את ההשקעה וקדמה נכנסה לחובות. הפתרון המוצע היה להגדיל את כח הייצור. בהתאם, נעשו ניסיונות רבים להגדיל את מספר החברים:
- 1949 - קבוצת לודן (על שם המדריך) - 40 עולים שהגיעו מאיטליה דרך קפריסין היו 40 איש, עזבו עם המדריך.
- 1949 - הגרעין הבבלי הראשון שהגיע עזב לאפיקים. נשארו 8 חברים. ומזכירות הקיבוץ העבירה אותם לאשדות יעקב. גרעין בבלי נוסף לא נקלט ועזב.
- 1949 - חברת נוער מבולגריה, אך רובם עזבו כשהוריהם הגיעו והשאר הועברו לחברת נוער בשדות ים.
- ביולי 1950 נקלטה חברת נוער של ילדים מצפון אפריקה אשר שהו חודשים אחדים בבית ילדים של דרור בצרפת לפני העלייה.
- ביוני 1952 הגיעה קבוצה של חניכי התנועה מאיראן שהיו כבר בישובי הקיבוץ המאוחד ושרתו בנח"ל. נקלטו גם אחים צעירים לבית הספר, וגם הורי חברים.
- שלושה מחזורים של חטיבת בני הקיבוץ לעזרה זמנית (אין תאריכים)
- 1955 - גרעין מצדה – בוגרי חברת הנוער התלת שנתית של קדמה, עם חברים מקבוצת ההכשרה שהתחנכה בנען. נשארו 13 בנים ובנות
- גרעין ניצני פלמח – חניכי הנוער העובד שהיו בשל"ת מוקדם במלכיה ונועדו להיות במחנה נח"ל בקדמה ולהיות השלמה בהמשך. רוב צעירי הגרעין עזבו, ומזכירות הקיבוץ החליטה לשלוח את שאר חברי הגרעין להשלמה בנווה אור
- · 1956 - גרעין שושן, 36 עולים מאיראן שהתגבשו בקבוצת אלונים ועמדו לפני גיוס בשני מחזורים. המחזור השני לא הסכים לבוא לקדמה.
בין הצעירים שהגיעו לקיבוץ הייתה גם הכשרה ערבית – 15 בני נוער מכפרים באזור המשולש, שבאו מטעם מפלגת אחדות העבודה לשנת הכשרה. בתום התקופה שבו לבתיהם, למעט ארבעה שנשארו עד 1962 כטרקטוריסטים שכירים.
לאור ניסיונות הקליטה המתסכלים, קדמה ביקשה ממזכירות הקיבוץ עזרה בצורת מגויסים, כלומר חברי קיבוצים ותיקים ומנוסים שיבואו לחיות בקדמה ולעזור לה להתארגן. לא הייתה הענות לבקשה.
התפרקות
ב-1958 פקד את הקבוצה משבר השילומים מגרמניה. 9 משפחות מסרו את הכסף לקבוצה, 7 משפחות עזבו. הירידה במספר החברים ניכרת: בשנת 1957 היו 104 חברים, 1961 - 53 חברים. היו ויכוחים קשים על זכויות העוזבים, איך לחלק את המעט.
מזכירות הקיבוץ המאוחד דנה במצב בקדמה. נראה שעל אף "פעולות הצלה" (נעשו הסדרי קונברסיה וקונסולידציה[i] של חובות גם ליישובים נוספים), המצב חזר לקדמותו:."המצב הכלכלי רע, אין בעלי תפקידים וקבוצה מגובשת, וצריך לדון על העברת החברים ליישוב אחר". יצחק טבנקין אומר: " יש ללכת לאיחוד יישובים. לא לנטוש אף נקודה אחת, אך ללכת לאיחוד כלכלי,... ותנועת אוכלוסין... איחוד משקים יביא נשימה אחרת לקיבוץ". אולם, התנועה מתקשה לגייס מתנדבים מהקיבוצים הוותיקים. מזכירות התנועה מחליטה להצמיד את קדמה לנען - משק ותיק שיוכל להציע תמיכה, אולם גם פתרון זה לא עלה יפה.
1960 – קדמה קיבלה מחזורי בנים מנען ואחר כך מיגור ושפיים.
חוסר הוודאות בנוגע לעתידה של קדמה הכביד על המצב החברתי הרעוע, וגם המצב הכלכלי נראה ללא פתרון מעשי. במרץ 1961 הציעה מזכירות הקיבוץ המאוחד רשמית לחברי קדמה לעבור ליישובים אחרים. נערך משאל בין החברים. 26 חברים הצביעו בעד השארות בקדמה, 11 בעד התפזרות, 15 נמנעו, 3 לא השתתפו.
עברה עוד שנה. מועצת הקיבוץ המאוחד החליטה שוב על גיוס, ושוב לא נמצאו מתנדבים. אחרוני החברים בקדמה נואשו ובצער עמוק נפרדו מהמקום שהיה ביתם 18 שנה. רק 24 חברים ו-10 ילדי חוץ נקלטו בקיבוצים אחרים: כברי, בארי, מעגן מיכאל, יגור, נאות מרדכי.
במאי 1962 עזבו אחרוני קדמה את המקום, והוא עבר לאחזקה של הקיבוץ המאוחד (מגויסי התנועה וצעירים בשנת שירות שלישית). בהמשך חולקו הקרקעות בין יישובי הסביבה והנקודה עצמה נעזבה.
ב-1971 הגיעו למקום צעירים יהודים אמריקאים וניסו לשקם את המקום, אך הניסיון לא צלח.[5]
כפר הנוער
כפר הנוער הוקם ב-1979, בחלק מהבתים שהיו פעם קיבוץ קדמה. הכפר שם לו למטרה לסייע לתלמידים בני 13–18 שנשרו ממסגרות חינוכיות ולהעצימם. הכפר שייך לאגף לחינוך התיישבותי של משרד החינוך.
לקריאה נוספת
- חנה ברמק, אמנון מגן, "חלום ושברו: קדמה (1940–1962)", שדמות, גיליון מ"ח תשל"ג.
- חנה ברמק ואמנון מגן, "קדמה 1940-1962", עבודה סמינריונית בקורס הדו שנתי באפעל, 1972. (עותק של העבודה המקורית)
- בן ציון מיכאלי, יישובים שניטשו, הוצאת "מלוא", 1980
קישורים חיצוניים
- ארכיון קדמה (בתוך ארכיון בארי) - חומרים של חברי קיבוץ קדמה שהגיעו לבארי
- קדמה, באתר המועצה האזורית יואב
הקמת 11 יישובים חדשים בנגב: בניה, קדמה, גלאון, שובל, משמר הנגב, תקומה, בארי, כפר דרום, נבטים וחצרים. יומני כרמל 1946 (התחלה: 2:20)- קדמה בת עשר, סרט משנת 1956
קדמה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ מפת האזור בהוצאת מחלקת המדידות, 1949, עם סימון הקיבוץ, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מסמכים העוסקים בנופל, באתר ארכיון קיבוץ בארי
- ^ מסמכים העוסקים בנופלים, באתר ארכיון קיבוץ בארי
- ^ יהודים אמריקאים צעירים מנסים לשקם את קיבוץ קדמה שננטש, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, 3 ביולי 2020
| ||||||||||||||||
| 11 הנקודות | |
|---|---|
|
38980275קדמה