כפר נוער
כפר נוער או חוות נוער הוא קהילה חינוכית, לרוב במסגרת של פנימייה, בה לסביבה החברתית יש משקל רב בטיפוח הנוער וחינוך לחיים עצמאיים. כפר נוער מהווה מסגרת חינוכית פנימייתית, בה קיימות מספר גישות המשולבות ביניהן:
- גישת קבוצת השווים: בני הנוער החיים בכפר יוצרים לעצמם מסגרת חברתית, שבנוסף לכך מהווה גם מסגרת תומכת למידה (מקורות גישה חינוכית זו הם חברת הילדים בקיבוצים).
- גישת הקהילה: כל עובדי הכפר גרים במקום ומהווים קהילה חינוכית משתפת את החניכים, את העובדים ואת בני משפחותיהם. גישה זו יוצאת מנקודת מוצא, שהתלמיד צריך לראות דגם של חיי משפחה ולא רק מסגרת פנימייתית.
- דאגה לצורכי הנער: מסגרת הדואגת שהחניך הבודד לא "ילך לאיבוד". הקהילה שמה לב לצרכיו ומנסה לתמוך בהם, ולכן מתייחסת למכלול חייו של התלמיד בשעות הפנאי שלו, כולל סיוע בלימודים לזקוקים לכך.
- גישה קונסטרוקטיבית: גישה זו אומרת שלמידה היא תהליך עצמאי המתבצע על ידי התלמיד בתהליכים אישיים, פנימיים ומנטליים. מרגע שהידע נבנה, הוא הופך להיות נכס אישי שלו.
הגישה הכוללת העומדת מאחרי הקמת כפרי הנוער אומרת, שהתלמיד נחשף הן לפעילות הוראה והן להשפעותיה של סביבה מטפחת, ומכאן נובע פוטנציאל חינוכי וקידום לימודי רב.
כפרי הנוער כוללים תמיד בית ספר ופנימייה, וחלק כוללים גם משק חקלאי ופינת חי.
הניסיון הראשון
בשנת 1904, ישראל בלקינד, ממייסדי ביל"ו, הקים במושבה מאיר שפיה ליד זכרון יעקב מוסד חינוכי. המוסד קלט יתומים מניצולי פרעות קישינב. היה זה "כפר הנוער" הראשון בארץ ישראל. השם שניתן לו היה: "קריית ספר". מייסדו הגדיר כך את המטרה החינוכית של הכפר: "לברוא דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה יתלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחוז בעט ובמחרשה, ופיו ידבר בלשוננו". לשם כך הועסקו הילדים, בצד הלימודים הרגילים, גם בחקלאות, בספורט ובטיולים. המזכיר של כפר הנוער היה ישראל שוחט, ממייסדי השומר. כאן נרקמה התוכנית הראשונה להקמת ארגון ההגנה היהודי הראשון. אחר שנים ספורות נסגר בית הספר מחוסר אמצעים. הוא נפתח שוב, אחרי מלחמת העולם הראשונה לקליטת ילדים פליטים. היום יש במקום כפר נוער הנושא את השם "מאיר שפיה"[1].
כפר נוער - הלכה למעשה
בכפר בתיה, כפר נוער שנוסד בשנת 1947, היו מקובלים בשנים הראשונות להקמתו, העקרונות הבאים המהווים דוגמה לעקרונות שהיו נהוגים בכל כפרי הנוער:
- המדריכים היו ברובם בני הגילאים הבוגרים : כיתות י"א וי"ב. הם קיבלו תמורה על עבודתם: לימודים עיוניים במסגרת בית הספר התיכון, אשר לא היו לימודי חינם וחובה בשנים הראשונות לקיום המדינה[2].
- המגורים היו משותפים לכל הגילאים. בכל חדר מגורים בכפר היו תלמידים בני גילים שונים - כמו במשפחה.
- המבוגר מבין התלמידים בחדר פעל כדוגמת האח הגדול במשפחה הדואג לסידורים בחדר.
- באספה כללית שנתית נבחר ועד התלמידים ויושב ראש. הוועד בחר בבעלי תפקידים, כמו גזבר ואת ראשי הוועדות.
- לוועד היה תקציב נכבד לפעולות תרבות: טיולים, סרטים וכיוצא בזה. גובה התקציב השתנה בהתאם לרמת העצמאות של הנערים בכפר.
- לוועד הייתה אחריות וסמכויות בתחומים רבים ביישוב, להוציא את בית ספר ותהליך הקליטה של התלמידים.
- הגברת התודעה של הניהול העצמי על ידי צפייה בסרטים על כפרי נוער בעולם.
לשם הפעלה של כפר נוער נדרש צוות מצומצם ובעל הכשרה מיוחדת. החיסכון מהפעלת צוות המבוגרים שימש לשיפור רמת ההכנה של הנוער לחיי היום יום, בבוא היום, כאשר יתגייס לצבא ויצא לעולם המבוגרים, בין השאר עם תעודת בגרות.
כפרי הנוער בישראל
כפרי הנוער היו בעבר ברובם בחסות עליית הנוער ואחר כך עברו לטיפול הסוכנות היהודית, חלקם היו בחסות ויצו או נעמת. בשנות האלפיים, כל כפרי הנוער פועלים באחריות המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, אשר גם מפנה תלמידים לכפרי הנוער הקיימים, אם כי הבעלות עליהם נשארה כשהייתה.
כפר הנוער הראשון שנוסד בארץ ישראל - ופועל ברציפות עד היום - הוא בן שמן שנוסד בשנת 1927.
חלק משמעותי מכפרי הנוער הקיימים היום נוסדו מיד לאחר תום מלחמת העולם השנייה ובתקופת העלייה ההמונית (עד שנת 1950), כפתרון הן לילדים עולים (חלקם ניצולי שואה), והן לכאלו שהתא המשפחתי שלהם היה חסר או שלהוריהם לא הייתה היכולת מבחינה כספית ונפשית, להקדיש לצורך חינוך ילדיהם.
כפרי הנוער קולטים ילדים ובני נוער מרקע שונים: כאלו המעוניינים להתפתח אישית בסביבה תומכת, רקע של מצוקה משפחתית ולימודית, עולים (לרבות פרויקט נעל"ה), הן כאלו שעלו בגפם והן כאלו שעלו עם משפחותיהם.
קיימים כפרי נוער כלליים וכפרי נוער דתיים. בעבר כל כפרי הנוער היו חקלאיים, אולם עקב ירידת קרנה של החקלאות ביטלו חלקם פונקציות אלו.
במהלך השנים נסגרו חלק מכפרי הנוער, וחלק שינוי את ייעודם. בעשור השני של המאה ה-21, קיימים בישראל כ-60 כפרי נוער בהם מתחנכים כ-18,000 תלמידים[3], בהם: עיינות, בן שמן, חוות הנוער הציוני, כנות, ויצו ניר העמק, הדסים, הדסה נעורים, כפר סילבר, נהלל, כדורי, כפר הנוער הדתי, כפר בתיה, כפר גלים. בשנת 2014 הוקם כפר הנוער ביכורים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אריה יצחקי, עמקי הצפון הכרמל ושומרון, (מתוך) מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת ארץ ישראל, בית ההוצאה כתר ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 1980 - עמ' 148
- זיו לייבו, להתראות אידאולוגיה, שלום הפקת רווחים, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 20 באוגוסט 2014
הערות שוליים
- ^ מקור: "אריה יצחקי"
- ^ בהיעדר התמורה, מסגרת הלימודים הייתה של בית ספר חקלאי, אשר בו הדגש הוא על לימודי חקלאות. העצמאות של הכפר אפשרה לימודים תיכוניים והכרת בית הספר ללימודי תעודת בגרות - לא אקסטרנית
- ^ the Jewish news weekly
