צמחיית ארץ ישראל

פרחים שונים בארץ ישראל

עיינו גם בפורטל פורטל החי והצומח בארץ ישראל הוא שער לכל ערכי החיות והצמחים של ארץ ישראל בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע, תמונות, חוקרים חשובים בישראל, חקלאות, שמירת הטבע וערכים מומלצים.

צמחיית ארץ ישראל ובלשון מדעית פלורה פלשתינה (Flora Palaestina) כוללת כ-2,600 מינים של הצומח בארץ ישראל, הפזורים בין 130 משפחות, וזאת מחוץ לצמחי התרבות שהאדם מגדל אותם. יש המונים את מספר המינים ב-2,800. מבין הצמחים הללו 264 הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק. הרב-גווניות של המבנה הטבעי של ארץ ישראל הוא בין הגורמים אשר הביאו לריבוי המיוחד של צמחים טבעיים בארץ.

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏, רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור - כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי וטיונית החולות.

מבחינים בנושא הצמחייה בשני מושגי יסוד:

• "צמחייה" - flora - הוא מושג המציין את מכלול הצמחים המצויים בארץ או באזור כל שהוא, יהיה גודלו אשר יהיה. זהו מעין רישום מלאי של מיני הצמחים החיים המצויים בו. החוקר מזהה את הצמחים ומתאר אותם לפי המין. חיבור מעין זה מכונה מגדיר צמחים כך למשל ניתן להתבטא : ש"צמחיית אזורי המדבר מורכבת ברובה ממינים חד- שנתיים". בארץ ישראל ספר פלורה מפורסם הוא מגדיר חדש לצמחי ישראל של מיכאל זהרי.
• "צומח" vegetation - היא כסות הצמחים הטבעית של אזור גאוגרפי נתון. אופיין נקבע על ידי מספר מרכיבים: האקלים, מבנה הקרקע ופעילות החי.

נוף ים-תיכוני - הרי השומרון - 2007

נוף הצומח

נוף צומח הוא המראה של חבל ארץ מסוים מבחינת הצמחים הגדלים בו – גודלם, צפיפותם, צורות החיים הנפוצות, שכיחות יחסית של צורות חיים וכדומה. נוף הצומח הוא ביטוי מדויק מאד של תנאים פיזיים בשטח ושל ההיסטוריה של ההפרעות שעבר השטח.

נופי הצומח האופייניים והנפוצים בארץ, הם:

• יער - היער מתאפיין בכיסוי צומח של עצים, שביניהם עשויה להיוות צמחייה נמוכה, כזו השורדת ללא אור שמש ישיר. כיום קיימים בארץ יערות נטועים רבים, המתאפיינים באחידות סוגי העצים, בניגוד ליער הטבעי שעציו מגוונים. לכן עמיד היער הטבעי בפני מחלות יותר מאשר היער הנטוע האחיד.
• חורש - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני, המתאפיין בכיסוי צומח רצוף (כל מקום תפוס על ידי צמחים), בו שולטים עצים נמוכים, סבוכים מאד, ירוקי-עד. החורש אופייני בעולם לאזורים ים-תיכוניים בעלי כמות משקעים נמוכה יחסית (400–800 מ"מ), חורף מתון וקיץ יבש.
• גריגה - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגובהו עולה על מטר ושולטים בו שיחים שרבים מהם סבוכים וקוצניים.
• בתה:
  • בתת-שיחים ובני-שיח - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני ולספר הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגבהו אינו עולה על מטר ובו שולטים שיחים, בני-שיח ועשבוניים.
  • בתה עשבונית - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני ולספר הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגבהו לא עולה על מטר אחד ובו שולטים צמחים עשבוניים. הבתות (של שיחים ובני-שיח ובתות עשבוניות) אופייניות לשטחים עם תנאים דלים (אקלים ו/או קרקע) בחבל האקלים הים תיכוני ולשטחים שעברו הפרעה.
• צומח שטח - נוף צומח אופייני למדבר לא קיצוני, שבו הצמחים נמצאים בהסתברות גבוהה בכל השטח ולכל גובה המדרונות מראש המדרון (פרשת המים) ועד לתחתיתו.
  • שיחיה מדברית - נוף צומח אופייני למדבר עם כיסוי צומח דליל ולא רצוף, שבו שולטים שיחים.
• צומח ערוצים - נוף צומח אופייני של מדבר קיצוני, שבו הצמחים מתרכזים רק במקומות שבהם בנוסף לגשם המעט שיורד, יש תוספת מי נגר ושטפונות. זהו הצומח המאפיין את הנגב הדרומי, הערבה ואזור אילת. בערוצים ליד מקורות מים קיימת שפע של צמחייה ואז נוצרת נאת מדבר כמו בשמורת עין גדי, ובמקומות שבהם מצויים מי תהום סמוך לפני הקרקע, לרוב מלוחים ( למשל: מלחת יטבתה, שבה נמצאת שמורת חי-בר או ערבת עברונה).

התפתחות חברת הצומח

ערך מורחב – התפתחות חברת הצומח

תמונה משנת 1894 בה נראה הר הכרמל כשהוא מכוסה חלקית בצמחיית בתה. כיום מכוסה ברובו בחורש ים-תיכוני טבעי ויערות מחט נטועי אדם.

חברות הצומח מתפתחות בהדרגה, כך שכל חברה משנה את תנאי בית הגידול באופן המאפשר את כניסתה של החברה הבאה. התפתחות הדרגתית זו נקראת "סוקצסיה", שלבי ההתפתחות נקראים "טור סוקצוסיוני" והחברה אליה הסוקציה מכוונת נקראת "חברת קלימקס". ברוב שטחו של האזור הים-תיכוני קיימים תנאים אקלימיים וקרקעיים המתאימים להתפתחות של צמחי חורש, אבל רק לאחר התפתחות של חברות צמחים הקדומים להם. טור הסוקצסיה הנפוץ בחבל הים תיכוני כולל את השלבים הבאים (לפי סדר): בתה, גריגה, חורש ויער.

רב-גווניות בצומח

הגורמים המשפיעם על הרב-גווניות של המינים על פני כדור הארץ בכלל וכמובן גם בארץ ישראל הם אלה:

• גורמים אקלימיים: מידות החום, כמות הגשמים, משטר הרוחות ועוד.
• גורמים קרקעיים - סוג הקרקע, הקובע את הפוריות שלה, כושרה לאחוז במים הניגרים, דרכי ניקוזה ועוד.
• גורמים ביוטיים - בעלי החיים עם נגישות לצומח, מזיקים וחבלות בצומח, שימושי האדם בקרקע ועוד.

האקלים

ערך מורחב – אקלים ים תיכוני

הקרקע

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ביוטיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ה"סינדרום"

ערך מורחב – פיטוגאוגרפיה

פיטוגאוגרפיה היא תחום בבוטניקה העוסק בחקר התפוצה הגאוגרפית של צמחים. מכונה גם גאובוטניקה. אזור גאוגרפי מוגדר של צמחים הוא מתוחם פיזית ומתאפיין על ידי אקלימו, צמחייתו והצומח שלו. כלל הגורמים המשפיעים על מאפייני הצמחייה האזורית: האקלים, הקרקע והטופוגרפיה הנקראים בשם הקולקטיבי סינדרום

יש ארצות שכל שטחם הוא בתוך אזור אחד, כמו בארצות מרכז אירופה. יש ארצות, כמו ארץ ישראל בה נפגשים ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים: האזור הים-תיכוני, האזור האירנו-טורני, האזור הסהרו-ערבי וההאזור הסודאני.

אזור	עונות השנה	ממוצע משקעים שנתי	שונות	מקומות בארץ
ים תיכוני	שתי עונות שוות פחות או יותר: חורף גשום ונוח וקיץ חם ויבש.	400–1500 מ"מ	תמיד מזרחית לים, ריבוי בהמות מרעה, ריבוי שריפות	תחום הנתחם בשפלת החוף מרצועת עזה מדרום עד גבול הלבנון, הגליל, השומרון והמדרונות המערביים של הרי יהודה.
אירנו-טורני	יבשתי קיצוני: החורף - קר ושילגי, האביב והסתיו - גשומים והקיץ - חם ויבש	עד 200 מ"מ, לפרקים גם ללא גשם	אוכלוסייה דלילה, חוץ מעמקי נהרות הנילוס, הפרת והחידקל	הנגב הצפוני והמרכזי וספר מדבר יהודה.
סהרו-ערבי	תקופת הגשמים שלו קצרה מאד ותקופת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם מאוד	פחות מ-200 מ"מ	משקעים בלתי סדירים; קרקע בעלת מליחות גבוהה	מרחבים גדולים של הנגב הדרומי, מדבר יהודה ומדבריות סיני
סודני	טרופי: החורף יבש והקיץ גשום	50–1,000 מ"מ	הצמחייה משתנה בהתאם לרמות הגשמים	עד קו הרוחב 32 מעלות. בארץ אפשר רק להבחין ברצועה חדירה של הצמחייה הזאת בבקעת הירדן ובמפרץ אילת

גלריה

• 
  כלנית מצויה - הפרח הלאומי של ישראל
• 
  רקפת מצויה
• 
  שושן צחור, כמעט שנכחד מארץ ישראל מאחר שנקטף על ידי צליינים
• 
  חמציץ נטוי, מין פולש שהתגייר והפך לנפוץ גם בבר
• 
  עץ זית
• 
  אירוס הגלבוע, אחד מאירוסי ההיכל
• 
  מרבד כלניות אדומות בשוקדה
• 
  חרצית עטורה, מפרחי האביב הנפוצים בארץ ישראל
• 
  יערות מחטניים שנשתלו על ידי קרן קיימת לישראל
• 
  צבעוני ההרים - מההדורים שבפרחי ישראל
• 
  מרגנית השדה נפוצה בישראל בעיקר במופע הכחול שלה
• 
  סביון - מפרחי החורף הנפוצים של ישראל
• 
  פשתה שעירה
• 
  תורמוס ההרים
• 
  ציפורני חתול
• 
  נרקיס מצוי

ראו גם

• רשימת צמחי ארץ ישראל
• הצומח הים תיכוני בישראל
• קטגוריה:צמחי בר בסכנת הכחדה בישראל
• רשימת צמחי בר גרים ומוברים בישראל

לקריאה נוספת

• עזי פליטמן, קלרה חן, אבינעם דנין, אבישי שמידע, צמחי ישראל בתמונות, הוצאת מסדה, 1983.
• עזריה אלון, 300 פרחי-בר בצבעי הקשת, בהוצאת החברה להגנת הטבע, 1987.
• מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
• צומח וצמחים בארץ ישראל,האוניברסיטה הפתוחה, 1978
• מיכאל זהרי, מדריך חדש לצמחי ישראל, הוצאת ספרים עם עובד - תל אביב, 1986 - הדפסה אחת-עשרה
• אמיר קיטרון, צמחי מרפא של סְפָר מדבר יהודה בתוך חוברת ההרצאות כנס ספר המדבר בארץ ישראל בהוצאת מרכז סיור ולימוד סוסיא, תשס"ו (2006).
• על אזובית המדבר לשימוש כלכלי

• Amzallag, N., Larkov, O., Ben Hur, M. and. Dudai, N. (2005) Soil microvariation in the wild as a source of variability : the case of secondary metabolism in Origanum dayi Post J. Chem. Ecol. 31(6): 1235-1254

קישורים חיצוניים

• צמח השדה - אתר צמחי הבר של ישראל.
• צמחית ישראל ברשת - מאגר מידע ותמונות על צמחי הבר של ארץ-ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים
• BioGIS - מערכת מידע גאוגרפית הכוללת מידע על תפוצת מיני צמחים ובעלי חיים בישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
• מרכז מחקר ופיתוח אזורי - יהודה, משרד המדע, התרבות והספורט
• זהר עמר, ‏אבן אל-ביטאר – חוקר צמחי אש-שאם, קתדרה 76, יולי 1995, עמ' 76-48 (צמחייה באזור סוריה-רבתי בתקופה הצלבנית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0