כוי
|
אייל, מין תערובת של כבשה וצבי, כבש הבר ותאו |
כּוֹי, הוא בעל חיים המוזכר במשנה[1] כדוגמה נפוצה שמבחינה לספק חיה- ספק בהמה, בעיה הנוגעת למגוון הלכות בהן יש שוני דיני בין חיה לבהמה.
הכוי הוא בעל חיים כשר.
זהותו התלמודית
מוצאו של הכוי אינו ברור, יש שיטות הקובעות כי מדובר בבעל החיים המוכר כשור הבר[2] יש האומרים שהוא מין כלאיים הנולד מצבי ותישה, או מצביה ותיש[3]. גם אם הוא מין כלאיים, לא ברור אם הוא מין שהתקיים לבדו וגידל דורות[4], או שהוא בעל חי שנולד באופן חד פעמי ואינו מתרבה בדומה לפרד.
משיטות התנאים נראה שההתייחסות אליו היא כמין ידוע ומוכר ששורשו לא ידוע[5].
הגדרתו
נחלקו התנאים כיצד להגדירו:
חיה - הכוי הוא חיה גמורה, (ככל הנראה שיטה זו היא הסוברת שהכוי הוא "איל הבר" שהיה ידוע לחז"ל) בשיטה זו אוחזים סתם משנה[6].
בהמה - הכוי הוא בהמה גמורה, וראיה לדבר שהיו מגדלים אותו בעדרים, דבר לא מקובל בחיות בר. בשיטה זו אוחז רבן שמעון בן גמליאל[7]
כלאיים - הכוי הוא בן תערובת של צבי ועז, אך לא ברור מה הוא הזכר ומה הנקבה[8]. בשיטה זו אוחז רבי אליעזר[9]. אך החולקים עליו סבורים כי אין בהמה מתעברת מחיה או להפך, ולכן הסברא שכוי הוא בעל חיים שנולד מתיש וצביה - נוגדת את חוקי הטבע[10]. יש מן האחרונים שכתבו שכל בעלי החיים הטהורים שהולידו בן תערובת - הוולד נקרא כוי[11].
בריה בפני עצמה - הכוי אינו משתייך לא למשפחת החיות ולא למשפחת הבהמות. (מחמת שנמצאו בו הן סימני חיה והן סימני בהמה[12]). בשיטה זו אוחז רב אידי בר אבין[13]. בהגדרה זו נחלקו המפרשים, יש שאמרו שהכוי אינו לא חיה ולא בהמה[14], ויש שפירשו שהכוי הוא גם חיה וגם בהמה[15].
יש המפרשים ששיטה זו זהה לשיטה הקודמת שהכוי הוא כלאיים[16].
ספק חיה ספק בהמה יש אומרים שהכוי אינו ברור מה הוא, והוא ספק חיה ספק בהמה[17] ספק בריה בפני עצמה[18]. ויש אומרים שהוא ספק עז ספק צבי[19]. בשיטה זו, לדעת התוספות, סוברים רבי יוסי ורב יהודה.
זהותו כיום
יש המזהים את הכוי עם התאו[20], ויש המזהים אותו (על פי הדעה שהוא "אייל הבר") ככבש הבר[21]. יש הסבורים שהכוי הוא "cow" - הפרה של השבטים הגרמאניים בתקופת האימפריה הרומית, שהייתה חצי מבויתת[22].
הגישה ההלכתית
עמדת המשנה[23] לגבי כוי היא שמכיון וספק אם הוא חיה או בהמה, על כן יש להחמיר בו בכל ההשלכות הנובעות מכך:
- חובה לכסות את דמו אחר שחיטתו (אף-על-פי שחובת כיסוי הדם קיימת בחיה בלבד).
- אכילת חֵלב הכוי אסורה (אף-על-פי שאיסור אכילת חֵלב נוהג בבהמה בלבד).
- חייב בשחיטה (בזה שווה הכוי לחיה ולבהמה).
- אסור להרביע כוי עם כל מין חיה או בהמה (כך ששונה בזה מחיה ומבהמה, שמותרים כל אחד מהם במינו ממש).
בקשר לספק זה קיימת מחלוקת אם אדם מקדיש הקדש בספק, ”המקדיש חייתו ובהמתו – הקדיש את הכוי. רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי”, כלומר אדם שמקדיש חיות או לחלופין מקדיש בהמות שברשותו, יש להניח - לפי שיטת רבי אליעזר - שהתכוין בפירוש שלא לכלול בנדרו זה את הכוי, שהרי לולי כונה זו יאסר הכוי, שאינו ספק חיה או בהמה על פי ההלכה, מספק. שאר החכמים חלוקים עליו[24].
אופן הגיית השם
הגיית השם "כוי" מתחלקת לפי ארצות המוצא; האשכנזים, עד העבר הלא רחוק, היו רגילים להגותו: כְּוִי (kvi). לעומתם, אצל התימנים, וכן אצל רוב הספרדים, הוא נהגה: כּוֹי (koy). כיום, גם אצל האשכנזים מקובל לכנותו כּוֹי, בעיקר מחמת הוצאות הספרים השונות המהדירות את התלמוד בבלי במהדורה מנוקדת, ומנקדות "כּוֹי"[25].
כיום, בקרב החוקרים, נוטים להכריע את קריאת השם: כּוֹי (koy) (על משקל "גוי" ו"נוי")[26] בהסתמך בעיקר על כתבי היד העתיקים (בפירוט: בכתב יד פריז[27], כתב יד וותיקן וכמה פעמים בכתב יד ליוורנו: כּוֹי. באופן דומה: כּוֹיִ, מופיע בכתב יד קאופמן[28] ובנוסח הבבלי[29]. בכתב יד פרמה א[30] מנקד בשני מקומות: כּוּיִ, על משקל פּוּל. ובכתב יד ליוורנו הוזכר לרוב: כָּוִי[31]).
בתרבות
בשפה העברית נותר הכוי באימרה "כוי פורח על הגג", שפירושה "אירוע שלא היה ולא נברא" (או, בגרסה המלאה: "כוי פורח על הגג ומטיל ביצה").
לקריאה נוספת
- מרדכי כסלו, כוי - כשרותו של בע"ח מיובא, תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 415-432.
קישורים חיצוניים
- מהו כוי, ומה דינו? באתר "shemayisrael"
- כוי – כשרותו של בעל-חיים מיובא, מאת פרופ' מרדכי כסלו
הערות שוליים
- ^ ראה: משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'; משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה י"א; משנה, מסכת נזיר, פרק ה', משנה ז'; משנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה א'; משנה, מסכת בכורות, פרק א', משנה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד א'.
- ^ חולין ע"ט: ובית יוסף סימן ס"א
- ^ ראה דברי רבן שמעון בן גמליאל בחולין פ.
- ^ ראה רבי יהושע בן לוי חולין פ.
- ^ תנא קמא בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד א', ורב נחמן.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד א', וראה תוספות רי"ד שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ט עמוד ב'.
- ^ ירושלמי בכורים פ"ב ה"ו
- ^ רש"י בחולין.
- ^ על פי מהו כוי, ומה דינו? באתר "shemayisrael".
- ^ חידושי הרמב"ן על מסכת יבמות, דף פג עמוד א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ד עמוד ב', ותלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד א'.
- ^ רמב"ן שם
- ^ חתם סופר סוגיות סימן מ"ג, מאידך כתב המאירי במסכת נזיר דף לד עמוד א, שאי אפשר שבעל חי יהיה גם חיה וגם בהמה
- ^ ר"י מלוניל במסכת חולין דף קלב עמוד ב.
- ^ חולין פ. תוד"ה כוי
- ^ רא"ש נזיר ל"ד.
- ^ רמב"ם בפירוש המשניות משנה, מסכת ביכורים, פרק ד', משנה ט'
- ^ עיין גר"א על דברי הרמ"א בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י"ד. וראה: ד"ר מנחם דור, בספרו "החי במקרא, במשנה ובתלמוד"; פרופסור מרדכי כסלו, במאמרו כוי - כשרותו של בע"ח מיובא, תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 416-417. לזיהוי זה יש אישוש קל מהמילה הערבית قوي (נהגית כ-קַוִי /kawy) שמשמעותה: חזק.
- ^ ראה החי והצומח במשנה (יהודה פליקס), עמ' 240
- ^ ראה עוד בספר הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב) להשערות שונות על זהותו.
- ^ משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף י"ח עמוד ב'.
- ^ כגון "תלמוד בבלי המבואר" שבהוצאת ארטסקרול-מסורה (ידוע כתלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין), או "מתיבתא" שבהוצאת עוז והדר.
- ^ ראה לדוגמה הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב), כרך ד, עמ' רה; תוספות הערוך (שמואל קרויס, וינה תרצ"ז), עמ' ריח; תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192.
- ^ 1400
- ^ ביכורים ב, ח; ב, יא; נזיר ה, ז; בכורות א, ה X2; חולין ו, א
- ^ ראה מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי (ישראל ייבלין, ירושלים תשמ"ה), חלק רביעי, פרק לו, שמות שבהם תנועה קיימת, עמ' 761.
- ^ די-רוסי 138, מהדרות צילום, הוצאת מקור, 1970
- ^ ראה תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192-193.
