בהמה וחיה בהלכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בהמות: פרות וכבשים בחווה.

בהלכה, היונקים היבשתיים הגדולים מתחלקים לשתי תת-קטגוריות, חיה ובהמה, השונות זו מזו בהלכותיהן.

תת-הקטגוריה "בהמה" כוללת את חיות המשק המבויתות המצויות במקום יישוב,[1] ואילו תת-הקטגוריה "חיה" כוללת את חיות הבר.[2] בחלוקה נוספת בהמה כוללת המינים האוכלים עשב, וחיה כוללת אוכלי בשר.[3]

הגדרות ומיון

בהגדרה ההלכתית חיה ובהמה הן תת-קטגוריות שונות: "בהמה" היא בעל חיים מקטגוריה זו המשתייך למיני החיות המבויתות[1] ולבעלי החיים המשמשים לצורכי המשק: לחלב, לבשר, לרכיבה ולביגוד,[4] הגדרה זו כוללת את בקר הבית, צאן, חמור הבית, גמל וחזיר הבית.

"חיה" היא בעל חיים שאינו חלק ממשק הבית, וגדל שלא במקום יישוב כגון צבי, אייל, ערוד ופיל.[2] גם חתול מסווג בתלמוד כחיה.[5]

אף בעלי חיים שיכולים להתרבות אלה עם אלה עשויים להשתייך לתת-קטגוריות נפרדות, לדוגמא חזיר הבר (חיה) וחזיר הבית (בהמה), חמור הבית (בהמה) וערוד (חיה).

למונחים "בהמה" ו"חיה" יש גם משמעות סתמית אשר משמשת לעיתים קרובות כשם לקטגוריה הכוללת את כל מיני היונקים היבשתיים הגדולים[א], למעט האדם.[ב] בתורה שבכתב "חיה" ו"בהמה" הם שמות כללים ומתחלפים, כמאמר חכמים: "הבהמה בכלל חיה".[6]

בעלי חיים מסופקים

במשנה, נחלקו התנאים האם הכלב משתייך לבהמה או לחיה: לשיטת חכמים כלב הוא מין חיה, ולשיטת רבי מאיר הוא מין בהמה.[7]

כמו כן, במשנה ובתלמוד נחלקו הדעות בעניין בעל החיים המכונה כוי, האם הוא חיה, בהמה או שאינו מסווג לאף לא אחת מקטגוריות אלה.[8] יש אומרים שכוי זה הוא בן כלאיים של בהמה וחיה, ולכן לא ניתן לסווגו בוודאות לאחת מהקטגוריות.[9]

סימנים

הלכות המיוחדות לקבוצה הכוללת חיות ובהמות

סימני כשרות

סימני הטהרה שעל פיהם נקבע אם בעל החיים כשר או אינו כשר משותפים לקבוצות הבהמות והחיות, ומבדילות אותן משאר בעלי החיים. חיות ובהמות כשרות רק אם הם מעלות גירה, מפריסות פרסה ושוסעות שסע.

התורה מציינת 10 מיני יונקים טהורים, כולם אוכלי צמחים. מתוך רשימת היונקים הטהורים המופרטת בתורה, 3 מוגדרים בהמה בהלכה ו-7, לא מבויתים, מוגדרים חיה טהורה.[10]

בהמות הכשרות לאכילה

עם הבהמות הכשרות לאכילה נמנים שלושה סוגים בלבד: הפרים, הכבשים והעיזים

חיות הכשרות לאכילה

החיות הכשרות היחידות הן שבע[10] כפי שנכתב בתורה[11]:

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:

הלכות שבהן החיה והבהמה נבדלות זו מזו

לחלוקה זו בין חיה לבהמה השלכות הלכתיות רבות ומגוונות.

  • קרבנות – באים רק מבהמה (פר, כבש ועז) וכן מן העוף אך לא מחיה.
  • איסור אותו ואת בנו – שלא לשחוט ביום אחד, אינו נוהג בחיה.
  • בכור – קדושת בכור נוהגת בבהמה ואינה נוהגת בחיה.
  • בשר בחלב – לרוב הדעות מהתורה איסור בשר וחלב אינו נוהג בחיה (אך אסור מדרבנן).
  • זרוע לחיים וקיבה – מצווה זו לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, נוהגת בבהמה ואינה נוהגת בחיה.
  • חֵלב – נאסר באכילה רק בבהמה ולא בחיה.
  • טומאה – חלב של חיה מטמא טומאת נבלה.[15]
  • כיסוי הדם – מצווה זו נוהגת רק בחיה ועוף ולא בבהמה.
  • מעשר בהמה – אינו נוהג בחיה.
  • פדיון מעשר שני – בהמה נקנית בכסף מעשר, לצורך זבחי שלמים ולא לבשר תאוה, אבל אין לקנות חיה בכסף זה.

הלכות שבהמה וחיה שוות

לקריאה נוספת

  • סימני חיה ובהמה, שמחה יאיר פוסטולסקי

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ אך יונקים ימיים כגון לוויתן או כלב ים, ויונקים מעופפים כעטלף אינם בכלל בהמה וחיה. אף יונקים יבשתיים קטנים כגון עכברים וחולדות אינם בכלל בהמה וחיה אלא מסווגים כשרצים.
  2. ^ למרות הכתוב בתורה: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית, ב', ז') לרוב אין האדם כלול בתת-הקטגוריה ההלכתית "חיה".

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33035755בהמה וחיה בהלכה