תרופה פסיכיאטרית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרופה פסיכיאטרית היא תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות נפשיות. תרופות פסיכיאטריות מכילות חומרים פסיכואקטיביים, שמשפיעים על תפקודו של המוח ובכך מטפלים בתסמינים שונים הקשורים להתנהגות, מצב רוח, קשב ועוד. זוהי אחת משיטות הטיפול המקובלות בפסיכיאטריה, לצד סוגים נוספים של טיפול פסיכיאטרי.

מנגנון פעולה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חומר פסיכואקטיבי

חומרים פסיכואקטיביים, ובכללם גם התרופות הפסיכיאטריות, משפיעים בדרכים שונות על פעילותם של מוליכים עצביים בתוך מערכת העצבים, אשר מעבירים את האותות דרך סינפסות בין תאי העצב.

השפעתן של התרופות הפסיכיאטריות נגזרת מהמסלולים העצביים במוח שעליהם היא פועלת. למשל, המוליך העצבי סרוטונין מעורב בויסות של מצב הרוח והתגובות הרגשיות. בהתאם לכך, רבות מהתרופות המשמשות לטיפול בדיכאון גורמת בצורה זו או אחרת להעלאה של רמת הסרוטונין במוח ובכך מסייעות לויסות מצב הרוח הדיכאוני.

מכיוון שסמים פסיכואקטיביים לרוב משפיעים על מספר מעגלים עצביים במקביל, שימוש בתרופות פסיכיאטריות כולל במרבית המקרים תופעות לוואי נפשיות או מוטוריות. כמו כן, חלק מהתרופות הפסיכיאטריות עלולות לגרום לתלות גופנית וגם להתמכרות.

סוגים של תרופות פסיכיאטריות

תרופות פסיכיאטריות

נהוג לחלק את התרופות הפסיכיאטריות למספר משפחות, בהתאם להפרעות הנפשיות בהן הן מיועדות לטפל:

חלוקה כימית

הליתיום בטבלה המחזורית - מלח אנאורגני

ניתן לחלק תרופות פסיכואקטיביות שונות על פי סוג המולקולה של החומר הפעיל בתוכן.

  • מולקולות אנאורגניות: קבוצה קטנה מבחינת כמות התרופות השתייכות לקבוצה היא קבוצת המולקולות האנאורגניות הקטנות. חומרים אלו הם באופן כללי רעילים יותר ונפוצים פחות. התרופה המאפיינת את הקבוצה היא הליתיום (ליקרביום - lithium carbonate), תרופה רעילה ביותר, בעלת חלון תרפויטי צר, המשמשת לטיפול בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה).
  • מולקולות ביולוגיות גדולות: קבוצה קטנה של מולקולות ביולוגיות שלמות ברמת החלבון, או חומצת הגרעין. הנציגים הבודדים של קבוצה זו כיום, הם הנוגדנים להזרקה. נוגדנים משמשים היום במחקר ובקליניקה לחסימה סלקטיבית של אתרים ספציפיים. גם טיפול גנטי יכלל בקבוצה זו.