עת שערי רצון להפתח

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ; יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ; אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה; הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה; אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה; קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה; עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק; גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק; אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק; אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק; עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר; וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר; יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר; וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר; עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר; אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר; וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר; עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר; וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה; וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה; אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה; אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה; הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה; כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה; דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה; נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא; אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ; הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ; קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ; וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ; דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל; וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל; וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל; וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל; עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה; הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה; הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה; אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה; צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי; נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי; חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי; קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי; וֶאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה; אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה; מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא; אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה; אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם; אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם; שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם; יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם; בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה; זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה; וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה; (בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה); וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה; יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. בנוסח איטליה הוא נכלל בסליחות בתפילת נעילה של יום הכיפורים. יש אף קהילות הנוהגות לאמרו עבור יולדת במהלך הלידה. הפיוט חובר על ידי המשורר הספרדי ר' יהודה בן-שמואל אבן-עבאס במאה ה-12.

מבנה הפיוט

הפיוט פותח בשורות המבטאות את הרעיון המרכזי בפיוט, הזכרת עקידת יצחק ביום הדין, הוא ראש השנה, ממש לפני תקיעת השופר, כאירוע מלמד זכות:

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ

הפזמון החוזר (רפרן) בפיוט הוא המילים המזכירות את שלושת השותפים בעקדה:

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

השיר מסתיים במשפט האופטימי, שעליו חוזר הקהל לאחר החזן:

וְאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

האותיות הראשונות בכל בית בפיוט יוצרות אקרוסטיכון של שם המחבר: "עבאס יהודה שמואל".

תוכן הפיוט

תוכן הפיוט הוא סיפור עקידת יצחק. הפיוט מרחיב את המסופר במקרא (בספר בראשית כ"ב, א-יט) ומביא את נקודת המבט של כמה גיבורים בסיפור העקידה: אברהם אבינו (העוקד), יצחק אבינו (הנעקד), המזבח, שהוא כעין דמות רקע פסיבית, אך דרמטית ושרה אימנו, אשר יצחק דואג לה לכשתשמע את הבשורה.

סיפור העקדה שבפיוט מלווה בדברי תפילה. ייעודו, כפיוט לראש השנה, מביא את הפייטן לנצלו לבקשת רחמים וסליחה בזכותם של העוקד והנעקד, ולכן הפיוט מביא את הקהל לרגשות עזים.

יש המבארים את הרגש המיוחד שבפיוט הזה בעקבות הטרגדיה שעבר המחבר (בנו סמואל אלמוגרבי התאסלם באדריביג'אן בשנת 1163). אולי צערו של האב משוקע בתוך הפיוט, הרווי כאב, הוא הריגוש האמיתי שחשים בפיוט זה.

שירת הפיוט בשעת הלידה

פרופסור משה בר אשר, חתן פרס ישראל ונשיא האקדמיה ללשון העברית, כותב כי היה מנהג אצל יהודי צפון אפריקה לקרוא פיוט זה בשעה שבה האישה כורעת ללדת, כאשר מרחפת סכנה הן לחייה והן לחיי העובר. ונהגו לומר את הפיוט, כאשר צירי הלידה אחזו את היולדת. היו מזעיקים גברים, ולפעמים אפילו כיתת ילדים עם המלמד, כדי לקרוא את הפיוט, ואִם התקשתה היולדת היו גם תוקעים בשופר, וכך עשו עד שהתינוק נולד. וכך היו נשים שבתודעתן זיהו את הלידה עם סיפור העקדה.

התייחסות בתרבות

במוזיקה

מספר זמרים שרו את הפיוט:

• הזמר שלמה ארצי באלבומו "עת שערי רצון להפתח".
• הזמר אהוד בנאי באלבומו "שיר חדש".
• הזמרים יואב יצחק וחיים ישראל.
• ב-2012 שיתף ארז לב ארי פעולה עם יוני גנוט באלבום "אות לאות", שבו ביצע לב ארי לחן שהלחין גנוט לפזמון "העוקד והנעקד והמזבח".
• בשנת 2012 הוציא גיא זו-ארץ אלבום משותף עם אחיו רועי זו-ארץ בשם "לדינו ופיוט מבית אבא", ובו שירים בלאדינו לצד פיוטים, ביניהם גם עת שערי רצון להפתח.
• הזמר והמלחין הראל טל בביצוע הפיוט "עוקד והנעקד" שיצא בשנת 2022 יחד עם תלמידי ישיבת תורת החיים.

• שיחו לאמי, נוסח יון, סלוניקי. שר: יעקב צדיקריו, בלחן ליום שני של ראש השנה.
• שיחו לאמי, נוסח יהדות בולגריה, שרה: בלה בכר, בשפת לדינו

בקולנוע

להלן קטע מתוך הסרט "שנה בשנה", בימוי והפקה יצחק ש' רקנטי:

(אומר אברהם מנו, יליד סלוניקי, תושב חיפה:) המילים האלה אומרות לי: לאיזו אם אפשר לבוא ולהגיד שבניה מתו? אם תרשה לי - אראה לך. (פונה אל החדר הסמוך ומביא שקית ניילון קטנה) - בפיוט נאמר: קח איתך, אבי, את הנשאר מאפרי, ואמור לשרה: "זה ליצחק ריח". וגם אני יכול לומר: (שופך מן השקית שלפניו הרבה אבנים קטנות, נסער) - אבני קרימטוריום מספר 4 - זה מה שנשאר מרבי חיים חביב (רבה האחרון של סלוניקי שהיה מילידי העיר), ממשפחתי ומכולם. אבני קרמטוריום 4.

לקריאה נוספת

• שולמית אליצור, עוקד והנעקד והמזבח מאמר על הפיוט, מתוך הספר "שירה של פרשה: פרשות התורה בראי הפיוט", בהוצאת מוסד הרב קוק
• יהודה רצהבי, עיונים בפיוטו של יום - "עת שערי רצון"
• יואל טייב, "בין טעמי המקרא והמוזיקה של השירה", הו! 17, טבת תשע"ט, עמ' 22–27

קישורים חיצוניים

• ביאור:קריאת עקדת יצחק בראש השנה - מדוע?

עת שערי רצון להפתח, באתר ויקיטקסט

• הפיוט עת שערי רצון, באתר הפיוט והתפילה
• ביצוע של החזן שלמה מיכה לפיוט 'עת שערי רצון', סרטון באתר יוטיוב
• פירוש לפיוט עוקד והנעקד והמזבח פרשנות הפיוט לאור זיקתו למדרשים, באתר של אודי צמח
• על הפיוט, באתר "דעת"
• ביצועים שונים לפיוט באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• יאיר הראל, 'עת שערי רצון להיפתח', באתר nrg‏, 28 בספטמבר 2006
• דף לימוד על הפיוט, באתר מדרשת
• ד"ר עדן הכהן, לכבוד ראש השנה: חמשת הפיוטים הכי מרגשים, באתר ynet, 24 בספטמבר 2008
• על הקשר בין שואת יהודי סלוניקי והפיוט, באתר מדרשת
• מספר ביצועים באתר רשות השידור
• ביצוע באתר פזמונים
• ימים נוראים החזן והפייטן ר' דוד שירו עת שערי רצון, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:38)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34103304עת שערי רצון להפתח