איקיקה

איקיקה
Iquique
	כיכר פראט ברובע העתיק של איקיקה
	כיכר פראט ברובע העתיק של איקיקה
מדינה	צ'ילה
מחוז	טרפקה
תאריך ייסוד	המאה ה-16
שטח	2,242.1 קמ"ר
גובה	1 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	180,601 (2012)
‑ במטרופולין	183,997 (2012)
‑ צפיפות	81 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	20°13′00″S 70°09′00″W / 20.2166666666667°S 70.15°W
אזור זמן	UTC -5
	(למפת צ'ילה רגילה) סנטיאגו טמוקו אנטופגסטה לה סרנה ולפראיסו קונספסיון פוארטו מונט פונטה ארנס ארגנטינה בוליביה פרו האוקיינוס; האטלנטי; האוקיינוס; השקט; איקיקה

איקיקה (בספרדית: Iquique) היא עיר נמל ובירת מחוז טרפקה (Tarapacá) בצפון צ'ילה. היא שוכנת לחוף האוקיינוס השקט, בשולי מדבר אטקמה. על פי מפקד אוכלוסין מ-2002, אוכלוסייתה מנתה 226,419 נפשות. שמה של איקיקה נגזר מהביטוי Ique-Ique, שמשמעותו בשפת איימרה "שלווה" או "מנוחה".

היסטוריה

איקיקה נוסדה במאה ה-16 ונקראה תחילה Nuestra Señora de la Concepción de Ique-que. בתקופה הקולוניאלית הייתה חלק ממלכות המשנה של פרו, ולאחר מלחמות העצמאות של אמריקה הלטינית נותרה בשטח פרו. גילוי מרבצי המלחת במדבר אטקמה הביא לצמיחתה המהירה מאמצע המאה ה-19, עת שימשה נמל ראשי לייצוא המלחת ותוצריה לאירופה.

ההכרה בערכה הכלכלי הרב של המלחת גרמה לסכסוכי גבול בין צ'ילה, פרו ובוליביה, ולפרוץ מלחמת האוקיינוס השקט (1879-1883). במהלך המלחמה התחולל מול חופי איקיקה קרב ימי (ב-21 במאי 1879) בין חילות הים של צ'ילה ופרו. אף כי לא הושגה בו הכרעה, עורר הקרב אלפי צעירים צ'יליאניים להתגייס לצבא, והוא נחשב בהיסטוריה של צ'ילה לאחד הגורמים העיקריים שהביאו לניצחונה במלחמה.

בסיום המלחמה סיפחה צ'ילה את מחוזות טקנה (Tacna), אריקה (Arica) וטרפקה, ובהם מרבית אזורי הכרייה של המלחת. בעקבות זאת קיבלה איקיקה תנופה נוספת לגידולה והפכה לעיר קוסמופוליטית, מרכז לחברות הכרייה, שרובן היו בבעלות בריטית ואמריקנית.

תנאי ההעסקה הירודים של פועלי מכרות המלחת גרמו לתסיסה בקרב הפועלים, שהגיעה לשיאה בשביתה כללית, בדצמבר 1907. אלפי פועלים שובתים ובני משפחותיהם צעדו מהמכרות והתקבצו באיקיקה, שם התכנסו בחצר בית הספר "דומינגו סנטה מריה", ופנו לממשל לתווך ביניהם לבין המעסיקים במשא ומתן על דרישותיהם. ארגוני הפועלים של איקיקה תמכו במאבק פועלי המכרות והצטרפו לשביתתם עד שהעיר הושבתה לחלוטין. השביתה הסתיימה ב-21 בדצמבר לאחר שכוחות צבא פתחו באש לעבר השובתים והרגו כמה מאות מהם, בטבח סנטה מריה דה איקיקה, שהיה לאירוע מכונן בתולדות תנועת הפועלים בצ'ילה.

ירידת מחיר המלחת לאחר שפותחה שיטה להפקת אשלגן חנקתי באופן מלאכותי, ובמקביל השפל הגדול שהחל ב-1929, פגעו קשות בכלכלת איקיקה, שהתבססה כולה על יצוא המלחת. המוני פועלים עזבו את המכרות והיגרו אליה, אך נותרו ללא תעסוקה. בעשורים הבאים התפתח בה בהדרגה ענף הדיג ותעשיות הנלוות אליו, עד שאיקיקה הפכה מנמל מלחת לנמל של קמח דגים. ב-1975 היא הוכרזה כנמל חופשי (Zona Franca) על מנת למשוך אליה השקעות זרות.

ב-2001 הוכרזה איקיקה "בירת התרבות של אמריקה" לשנה זו, מעמד שהביא לגידול ופיתוח התיירות בעיר.